ביקורות מוזיקה: ארצי, חדד, עלמא, בנאי, גרוניך, פרי, חממה ורוטר

מקבץ ביקורות דיסקים שפורסמו בתקופה האחרונה במדור המוזיקה של "רייטינג"

 

 

** וחצי
שלמה ארצי – "השנים הראשונות" (הד ארצי)
באופן אישי אני סולד מהמתקפות הקבועות להן זוכה שלמה ארצי בשנים האחרונות, אבל יש להודות שבנושא המיחזור (שכמובן לא ארצי עצמו יוזם, אלא חברת התקליטים שלו, הד ארצי) באמת נשברו כל השיאים. ספירת מלאי מהירה: רק בעשור וחצי האחרונים יצאו לו "האוסף המשולש", "ההופעה 97'", אלבום הקאברים העצמיים "אהבתיהם", האוסף "שירי אהבה שלי", אלבום ו-DVD ההופעה המשותפת עם שלום חנוך, והנה עכשיו מגיע מארז "השנים הראשונות", שדווקא מבין כל אחיו הוא המאולץ פחות. אבל אחרי שהולעטנו בכל כך הרבה חומרים מחוממים של ארצי – טובים ככל שיהיו – עדיין יש לזה טעם טיפה מר בפה. עם כל הכבוד לשיקולים הכלכליים המפוארים, כן?
הייתי סקרן לגשת אל האוסף הזה, שמכיל את תשעת אלבומיו הראשונים של ארצי – "התקליט הראשון", "על אנשים", "פתאום אחר ימים רבים", "אומרים ישנה ארץ", "לכל החברים מהמסע מים אל ים", "את ואני", "משחקי 26", "יש לי אשה ילדה ולמברטה", "רומנסה ופיוט" פלוס דיסק שמכיל את המיטב מכל אלה – ולו כדי לפצח את השאלה הגדולה שמציב החומר הגנוז בחלקו: האם ארצי היה עוד זמר מן השורה עד "גבר הולך לאיבוד", או שמא שחרר תקליטים שהקדימו את זמנם, שכבר בהם ניתן היה לראות את ניצני הכישרון המפעפע?
ובכן, התשובה נמצאת, כמעט כמו כל דבר בחיים, איפשהו באמצע, אם כי נוטה יותר אל האופציה הראשונה. בתשעת האלבומים במארז (שרק כדי להיות כנה עד הסוף – לא חרשתי כל אחד מהם לאורכו ולרוחבו בלי סוף, אחרת הייתם קוראים את הביקורת הזו בעוד חודשיים. בעיקר טעמתי, אם כי התמקדתי באלבום העשירי שהכיל את המיטב מכולם) לא מצאתי יותר מדי רגעים שהקדימו את זמנם. ארצי נשמע ברובם כמו עוד זמר (מוצלח כשלעצמו) מהסבנטיז – אם כי כמובן ללא הבגרות, ללא הקמטים המביטים בערגה ובאהבה אל החיים, וללא אותה נוסחה ישראלית שהפכה אותו למה שהוא היום. עוד זמר, ועם ניצני כישרון בינוניים בלבד. בסידור עבודה מעט של המציאות הוא היה עלול למצוא את עצמם מסיים כמו מוטי פליישר ושאר כוכבי "להיטון", אבל איכשהו היצירה געשה והתפרצה בתוכו בסוף שנות השבעים, ומשם ההמשך ידוע.
מעבר למוזיקה, המארז הוא למעשה אוצר טריוויה נהדר מהאלבומים שתמיד נחמד שיהיו בבית (רק למי שמטורף על ארצי, כמובן. מי שלא – יוכל לישון טוב בלילה גם בלעדיהם) ובעיקר מהספרון המצורף, המכיל את עטיפות התקליטים משני הצדדים, תמונות, ידיעות שפורסמו בעיתונות, מצעדים וכו'. גם האלבום "רומנסה ופיוט", שמכיל פיוטים כמו "לכה דודי", "אתאנו לחלות פניך" ו"שומר ישראל", מביא גרסה שונה ומעניינת במיוחד של הזמר הוותיק. אבל למרות כל אלה, אל תשכחו: נדמה שההמלצה "למעריצים בלבד" נכתבה בדיוק על הסט המהודר הזה.

 

 

*** > שרית חדד – "האוסף השקט" \ "האוסף הקצבי" (גואטה)
מזל שלא קוראים לצמד האוספים של שרית חדד (שנמכרים בנפרד) "המיטב", כי זה היה ממש לא נכון. המיטב שלה מ-13 האלבומים שהוציאה עד כה לא באמת נמצא כאן, אלא בעיקר אסופת שירים מחמש השנים האחרונות.
אז כן, כמעט כמו כל דבר בקריירה המצליחה של החדדית, גם כאן שום דבר לא מובן מאליו. לא מובן מאליו, למשל, ששיר האירוויזיון שלה "Light A Candle" יכלל באוסף. גם לא מובן מאליו שלהיטי ענק שממש עשו אותה – מ"יאללה לך הבית מוטי" עד ל"כשהלב בוכה (שמע ישראל) ו"כמו סינדרלה" – ידפקו כרטיס. אז הם באמת לא נמצאים כאן.
כל זה היה ממש מוזר עבורנו. וכדי לא לטעות בפרשנות שגויה, לא התעצלנו והרמנו טלפון למנהל האישי של חדד, אבי גואטה. הוא, מצדו, נתן את הסיבה הצפויה של חוסר מקום (מה שעדיין לא מסביר את העובדה שיש כאן שירים בינוניים שזכו להצלחה מועטה, ולעומת זאת מגה-להיטים נעדרים), אבל בהמשך סיפק סיבה יותר משכנעת: הוא, מסתבר, לא רצה לפגוע במכירות של האלבומים המלאים, שעדיין ממשיכים להימכר, ולכן לא תמיד שלף את כל הקלפים המנצחים מתוכם. כלכלית הוא בטח צודק, אבל אומנותית – יש כאן סוג של בעיה.
הבעיה הזו תופסת נפח קטן יותר, למען האמת, בהתחשב בטוויסט של צמד האוספים: כמעט כל השירים שחדד הקליטה לפרויקטים מיוחדים ולא נכללו באלבומים המלאים שלה – וכאלה יש לא מעט – נמצאים כאן. והרשימה, שמורכבת בעיקר מקאברים מוצלחים, לא קצרה: "שיר של יום חולין" שהוקלט במסגרת פרויקט "לתת באהבה" של ערוץ 2, "אצלי הכל בסדר" (פרויקט "לפתוח את הלב למען הקהילה"), "לתת הכל" (פרויקט "לתת הכל" של ערוץ 10), "אדון עולם" (הוקלט עבור משדר מיוחד ליום העצמאות 2005), "שיר הפרחה" (הוקלט במסגרת "עבודה עברית"), "לצפון באהבה" (פרויקט למען החיילים ותושבי הצפון במלחמת לבנון השנייה), "אין גבול לאהבה" (שהקליטה עם סוטיס וולניס עבור אלבומו שיצא ביוון), ואפילו שיר גנוז שלא נכנס לשום אלבום – "אתה האור", שנשמע נדוש וצפוי בדיוק כמו שמו. אולי היה עדיף אילו כל הנדירים האלה היו מוצאים את מקומם באלבום בודד, ולא מתערבבים עם אוסף לא ממש מייצג.
באופן מסוים צמד האוספים עושים עוול עם הקריירה של חדד. הם לא מציגים את הרבגוניות (היחסית, היחסית) שלה, את כל רגעי השיא, וגם את הרגעים היותר אותנטיים מתחילת הקריירה המתולתלת והשמנמונת שלה. גם השירים הבודדים הוותיקים שמופיעים כאן מאלבומים כמו "חוק החיים" ו"לעשות מה שבא לי", מופיעים בגרסאות מהופעה חיה, אולי כדי לטשטש כל זכר לסאונד הפחות מהוקצע. אולי זה יותר נכון מסחרית, שיווקית, תדמיתית – גואטה כבר הוכיח מאה פעמים שהוא אשף בתחום הזה – אבל נראה לי שחבל להתכחש למציאות. והמציאות היא שבשרית חדד מודל 98' היתה הרבה יותר לחלוחית, אמינות ונשמה מאשר היום, אחרי שכבר זכתה בכל הכתרים האפשריים.

 

*** וחצי
עלמא – "מעל מה שאנחנו" (התו השמיני)
האלבום של עלמא נפתח דווקא חלש מאוד, בביצוע רגאיי חיוור ל"אשרי האיש", אבל ממשיך נפלא עם 11 שירים נוספים, רובם ראויים ומוצלחים. אולי בגלל שעלמא הוא לא הרכב יהודי טיפוסי (יש כאן זוג נשוי – אבי ורעיה מוסקל – פלוס חבר משותף, אליאב אובל-נאמן) התוצאה מעניינת. מצד שני, מאוד לא שכיח במוזיקה היהודית שזמרת שרה, וזה מה שבעצם עלול להפיל את הדיסק הזה בין הכיסאות, מה גם שעצם הנוכחות הנשית בדיסק יהודי כבר משדר סתירה פנימית, לפחות לפי הקודים הפנימיים של הז'אנר. אבל בכל מקרה, מדובר באלבום עם מוזיקליות נהדרת. הוא עדין מאוד, צבוע בצבעי פסטל רכים, ויש בו שירים נורא פשוטים ויפים כמו "ראיתי בית", "אלוהי נשמה" וכמובן אחד מקטעי מוזיקת-העולם הכי משובחים שיצא לנו לשמוע בשנה האחרונה, "מאן יור", בו מתארחת סבתה של רעיה בחלק מתוך שיר עם בוכרי עתיק.

 

****
אמיר פרי – "בממלכתי" (Play)
כבר מזמן לא קיבלנו אלבום ישראלי פסיכודלי כזה לפנים, ואמיר פרי עושה את זה הכי טוב שאפשר. תשעה שירים בלבד מכיל האלבום הזה, אבל כמעט כל אחד מהם הוא סוכריה צבעונית וקופצנית שמעידה המון על כישוריו כמוזיקאי. אבל הבשורה הכי טובה מגיעה דווקא מכיוונה של דנה בקר (פונץ', עדי מדנס, עילם גרוס), שמתארחת בשני שירים ועושה בהם שמות. מדובר, למי שלא מכיר, בזמרת בעל אחד הקולות היותר משובחים בארץ (להמחשה – יותר מנינט!), שרק משביחה את האלבום המשובח ממילא, שלוקח את המאזינים למחוזות מוזיקליים מרתקים, מעניינים, בעיקר יחודיים לשוק הישראלי.

 

*** וחצי
עובדיה חממה ושרון רוטר – "לילה טוב" (אן.אם.סי)
ברור שהייתי רוצה, ואפילו משתוקק, לעוד אלבום אולפן עילאי ויהודי של עובדיה חממה, אבל בינתיים אפשר להסתפק באלבום שירי הילדים שלו עם שרון רוטר, "לילה טוב". למה להסתפק? כי עם כל הכבוד, אני כבר לא ילד. אבל אם יש לכם ילדים (או שלחלופין עדיין לא נגמלתם משירי ערש לפני השינה) – "לילה טוב" הוא מתמודד ראוי מול "הכבש הששה עשר" ולשאר קלאסיקות הילדים, ואת זה אני אומר מניסיון עם התאומים שלי. זה מתחיל בתפילה לפני השינה "המאיר לעולם כולו", עם השתתפות אורח של ברי סחרוף, וממשיך בדיאלוג היפה "ירח קרח" ובשלל רצועות מלאכיות, מתקתקות, מופקות היטב, ובעיקר לא מעליבות את האינטליגנציה של הילד, ואפילו לא של ההורה. ואחרי שנרדמנו בכיף, זוהי קריאה למר חממה: הזדרז בבקשה עם אלבומך הבא, ויפות שבע שעות קודם.

 

** וחצי
יובל בנאי – "מעבר להרים" (התו השמיני)
משהו באלבום הזה מריח כמו פרויקט ביניים. אף להיט ענק לא צמח מתוכו, הקו המוזיקלי שלו מתנהל בצורה מונוטונית ואקוסטית, ובנאי אפילו לא טרח בטובו להעניק יותר מדי ראיונות לעיתונות שיסבירו את המהלך, יספרו על האווירה הגלילית שמאחורי השירים או שמא סתם ישפכו אור. אז בכל מקרה, מדובר באלבום נינוח, רגוע – ובעיקר ללא ספק, טוב יותר מהאחרון של משינה, ולו בגלל היעדר היומרה המסחרית. מצד שני, השירים שכאן לא הכי קומוניקטיביים, די פשוטים ונטולי תחכום מוזיקלי, מה שהופך את "מעבר להרים" לאלבום שאתם לא ממש חייבים לרכוש, אלא אם כן גדלתם על ברכי משינה ו\או בנאי עצמו.

 

*** וחצי
שלמה גרוניך – "מסע אל המקורות" (התו השמיני)
עשה בשכל, שלמה גרוניך. מעבר לעומקים החדשים בהם הוא נוגע כרגע, ההתחברות למקורות היהודיים מציבה אותו במקום חדש יותר, רלוונטי הרבה יותר, כולל להיט אחד מעולה – "אשת חיל" עם דויד ברוזה. כמובן שמי שרוצה יכול לראות בו אומן מיושן, אבל להיות אטום וסטיגמטי תמיד אפשר. מה שכן, חבל שגרוניך לא כתב גם טקסטים משל עצמו, כמו רוב היוצרים מהגל החדש. חסרון נוסף הוא השירים התזזיתיים מוזיקלית ("בנאות דשא", "וכיתתו" ו"ואשיבה שופטיך" עם חיים אוליאל) שאף פעם לא אהבתי אצלו. אבל מכאן בערך מתחילים היתרונות: עומק מסקרן, ובעיקר רשימת שירים מעולים שבוצעו באופן נהדר: "אשת חיל" כאמור, "הגיד לך אדם" העשיר-מוזיקלית עם מפוחית נפלאה של אשתו מיכל אדלר ואווירה של מקהלה בזכות חברי קהילת העבריים מדימונה, "אלי אתה" המהדהד, ו"תפילת הדרך" העמוק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנן  On 16 ביולי 2008 at 5:36

    אני חושב שבאלבומים הישנים שלו, טרם גבר הולך לאיבוד, ארצי היה עדיין בחיפושים מוזיקליים עצמיים. משמיעת האלבומים ניכר כי הוא הלך להרבה כיוונים מוזיקליים. את המגע המיוחד שלו אפשר בעיקר לחוש באלבומים מדרכים והלאה, כשלשיא הסגנון שהביא אותו למעמד סופרסטאר הגיע באלבום שניים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: