אין השמעות ברדיו? לא נורא, האומנים הישראלים מוצאים נחמה בסלולר

לא צריך סופשבוע רגוע בגלגלצ ולא חוזה מורכב בהליקון: יוצרי המוזיקה הישראלית גילו שהטלפונים הסלולריים מאפשרים להצליח ולהרוויח בגדול גם אם דלתות הפלייליסט נותרות סגורות. כי איך אומרת הזמרת מיטל פטש – העם מצביע באצבעות

 

לנוי אלוש ודור דקל, חברי ההרכב 'חובבי ציון', היה ברור מהתחלה שתחנות הרדיו לא יעשו חיים קלים לשיר החדש שהקליטו, 'רוצה בנות'. הטקסט היה פרובוקטיבי, הסגנון פרחי, הלחן התבסס על להיט שוודי מזיע, והארומה הכללית לא ממש הדיפה ניחוחות של תו תקן בריטי. הפתרון מבחינתם היה לצעוד במסלול הפוך: במקום להתחיל ברדיו, ורק אז להגיע לסלולר, לאינטרנט ולשטח, הם בחרו להתחיל דווקא משלוש האופציות האחרונות, עם דגש על הסלולר.

תוך זמן קצר הופק, אם אפשר לקורא לזה כך, קליפ לואו-טקי ל'רוצה בנות', שכיכב בשלל אתרי הווידאו ברשת. משם הדרך למקומות הראשונים במצעדי ההורדות בכל חברות הסלולר היתה קצרה במיוחד. מבלי ששודר בגלגלצ ולו פעם אחת, הפך השיר הקליט לדייר קבע בטלפונים של צעירי ישראל.

 

חובבי ציון. סינגל פלטינה בפלאפון

אלוש ודקל למעשה יצרו תקדים ישראלי, כשהתחילו בניו-מדיה ורק אחר כך נאלצה האולד-מדיה לקבל ולשדר אותם. "כשראינו את עצמנו בראש רשימת ההורדות זו היתה הרגשת ניצחון, כאילו עשינו אקזיט בהיי-טק", משחזר אלוש. "כאילו המצאנו איזשהו פטנט, ועד שכולם יגלו אותו אנחנו כבר נהיה בשלב מתקדם יותר. לא השתמשנו ברדיו, לא ליקקנו לאף אחד, ובסוף הגענו לטופ. ממש הרגשת ניצחון, עד כמה שזה ישמע מצחיק כשמדובר בשיר כמו 'רוצה בנות'".

במקביל ליקום הגלגלצי המוכר הופך עולם הסלולר ליקום מוזיקלי בפני עצמו. זה אומר שמאיר בנאי יכול למכור אלפי עותקים בשבוע מדיסק הפיוטים החדש שלו אבל לקבל התייחסות מינורית בלבד מצרכני התוכן הסלולר – ומנגד ראפר כמו אלון דה-לוקו ירביץ מאות אלפי שקלים מלהיט סלולרי אחד, אף שזה שודר אולי פעמיים וחצי בגלגלצ, במקרה הטוב.

דה-לוקו הוא כבר שם מוכר גם מחוץ לקהילה הטלפונית, אבל מי שעדיין שומרת על אנונימיות יחסית היא הזמרת הצעירה לי פישמן, "הקמע של בית"ר ירושלים", שהקליטה עבור קבוצת הכדורגל גרסה מחודשת ללהיט החסידי "אנחנו מאמינים". השיר צבר פופולריות באותו מקום חמקמק העונה לשם "השטח" ובסופו של דבר הצליח להתברג בצמרות מצעדי הרינגטונים, ולהפוך את פישמן לזמרת אולי לא מאוד מוכרת, אבל הרבה יותר מסודרת כלכלית.

"לא הייתי פורצת באותה מהירות לולא הסלולר", מודה פישמן. "'אנחנו מאמינים' הוא שיר אהבה לאל, ודרכו למדתי המון על הרדיו. מסתבר שהעם כן רוצה שירי אמונה כאלה, גם אם גלגלצ לא. זה ממש מהפך, כי מי שמצליח הוא מי שהקהל מעדיף, לא מי שהעורכים ברדיו מעדיפים. ממש קול העם". עורכת ברדיו תל-אביב, מספרת פישמן, אמרה לה בזמנו שהשיר לא 'א?ין', ושהוא טוב אולי לבר-מצוות. "יצאתי משם בבושת פנים, אבל היום ברור שזה היה פספוס מוחץ שלה: היא לא הבינה שהשיר הזה הולך לכבוש את המדינה".

 

לי פישמן. "לא הייתי פורצת באותה מהירות לולא הסלולר"

יותר טוב ממינה צמח

גם השם KNOB, ההרכב של בני הזוג מיטל פטש וניב כהן, אולי לא אומר לכם יותר מדי, אבל אם תשמעו את השיר המוביל שלהם – בהחלט ייתכן שתתחילו לזמזם אותו מתוך התת-מודע. לא פלא: השיר מנוגן לא מעט במועדונים ובברים, וכפועל יוצא גם בסלולר. "זה מאוד מפתיע, הפער בין מה שקורה ברדיו לבין מה שקורה בשטח", אומר כהן. "אתה שומע את השיר בוקע מטלפונים, במסיבות וכו', ומצד שני, ברדיו קצת פחות".

"היום אנשים ניזונים בעיקר ממה שמשודר ברדיו", מוסיפה פטש, "וברגע שלא משמיעים אותך בתדירות מאוד גבוהה – מיד מפרשים את זה כאילו אתה פחות פופולרי, אולי אפילו לא קיים. הרינגטונים הם העדות לכך שיש לך קהל שמצביע באצבעות, וממש מבקש לשמוע אותך. תמיד טוב שיש עוד אפיק בנוסף לרדיו, אינדיקציה אמיתית של פידבק חיובי למוזיקה שלך".

סביר להניח שהייתם מצליחים הרבה פחות לולא הסלולר.
"היינו מגיעים הרבה פחות למודעות של האנשים, בהחלט. עניין הסלולר מאוד משמעותי, מה גם שהוא תופס חלק נכבד בתמלוגים שמקבלים האמנים. לדעתי גם לא יעבור הרבה זמן עד שהסלולר יתפוס את המקום של חברות התקליטים".

אפרופו תמלוגים, אתם מקבלים יותר מהרדיו או מהסלולר?
"חד-משמעית: מהסלולר, במאות אחוזים יותר. כשיש לך 30-20 אלף הורדות, ההשמעות ברדיו לא יכולות להשתוות לזה, אלא אם כן אתה מקום ראשון בפלייליסט של גלגלצ וממש נטחן כל היום".

האמן הצעיר רז חדד קיבל דחיפה רצינית במסלול דומה. הוא אמנם הצליח קודם בקטנה במקומות הייעודיים לז'אנר שלו, הים-תיכוני – מועדונים, תחנות רדיו מסוימות וכדומה – אבל את בחשיפה המשמעותית זכה כשלהיטו 'תודה לך' השתחל אל המקומות הראשונים בכל מצעדי הרינגטונים וההורדות.

"הסלולר נתן לשיר עוד דחיפה", הוא אומר. "כשאתה נכנס למלחמה ותוקף בכל החזיתות – אתה יותר חזק. זו היתה חזית מאוד חזקה וטובה, וגם כסף מצוין, לא רק טוב. מעולה שיש גופים כאלה. המדינה ממילא קטנה ולא קל לאמנים, אז טוב שיש אפיק נוסף להרוויח ממנו".

וכמו בכל תחום, גם כאן יש מלך. אלון דה-לוקו הנזכר לעיל זכה בשנתיים האחרונות לתואר "מלך הרינגטונים הישראלי", אחרי ששיריו בווריאציות השונות – רינגטונים, טרוטונים, Mp3, שיר בהמתנה וכו' – גרפו כ-700 אלף הורדות.

בתחילת הדרך, הוא מספר, קיבל תשובות שליליות מחברות התקליטים הגדולות, אבל היה לו ברור שהמוזיקה שלו תתפוס בסופו של דבר. "חשבתי שאתה מקליט אלבום, מוציא אותו, אם זה טוב ישמיעו אותך – ואם לא אז לא. אבל בהמשך למדתי עוד דברים על התעשייה החמודה הזו, למשל שאתה יכול להיות גם אילם, אבל אם יש לך יחצ"ן טוב וקשרים טובים, השיר שלך יקבל קידום חזק בתקשורת".

אלון דה לוקו. 400 אלף ש"ח מלהיט בודד

איך נכנס לכאן עניין הרינגטונים?
"מצעדי הסלולר נתנו לי את היכולת להגיד שהקהל הוא זה שקובע. הרי הסלולר הוא המדגם הכי מייצג. אם מינה צמח עורכת רק סקרים, הסלולר קרוב יותר לתעודת זהות של הציבור. מאות אלפי הורדות שיש לי עד היום זה כוח, שאפילו מסמל עידן חדש. גם אם הדיסק שלך לא נמכר בגלל שאין הפצה מספיק טובה, עדיין יש הכנסות מההורדות".

מוזיקה בתוך אבטיח

הפוטנציאל הכלכלי הביא את דה-לוקו להקים חברת ניו-מדיה משלו, 'I And I', שעובדת מול חברות הסלולר ללא תיווך, ואפילו מוכרת תכנים של אמנים אחרים החתומים בה. דה-לוקו מוכן לספר שלהיט-על בודד יכול להניב הכנסות של כ-400 אלף ש"ח. "בתור אמן או איש עסקים אתה צריך לאכול מהצלחת הראשונה הכי קרובה, וזה המהלך שעשיתי", הוא מסביר את ההיגיון בהקמת חברה משלו. "לא היה אכפת לי שיאכלו ממני, אבל ברגע שאוכלים יותר מדי – צריכים לקום ולהגיד שאין לי בעיה להתחלק, אבל יש גבול".

עם מספרים כאלה מטורפים, איך זה שאנחנו לא רואים יותר מדי אמנים נוהגים במרצדס?
"אפשר להרוויח סכומים כאלה בתנאי שה'מאסטר' (עותק המקור) שייך לאמן ולא לחברת התקליטים, וגם בתנאי שהוא כתב והלחין את השיר. אמנים שאחרים כותבים להם צריכים לקחת בחשבון גם את השיקול הכלכלי – הם מקבלים רק אחוזים קטנים מהסכום הגדול. (צוחק) ככה הם בחיים לא יגיעו למרצדס".

אמן נוסף שהקים חברת תוכן משלו – 'תאקט אינטרקטיב' – הוא קובי שמעוני, הלוא הוא סאבלימינל. חלק גדול מהאמנים שחתומים אצלו זוכים ליחס פושר מצד המדיה, אבל גוזרים לא מעט קופונים דרך הסלולר. "השיר שלי עם ווייקלף ז'אן, 'In Tel Aviv', לא נכנס לאף פלייליסט", מספר שמעוני, "אבל הוא להיט מסיבות ומועדונים היסטרי, ועד עכשיו עשה יותר מ-100 אלף הורדות לסלולר ב-Mp3. האלבום שלי, שמכיל שישה להיטים, הגיע לתקליט זהב, כלומר 20 אלף עותקים – אבל אותו להיט מתוכו בפני עצמו נמכר פי חמישה. אגב, מבחינת האמן עצמו, הרווח על הורדת שיר סלולרי שווה למכירת אלבום שלם".

הצל ואיציק שמלי, שחתומים אצלך, נתפסים כמצליחים ברמה בינונית בלבד, אבל עושים יופי של הורדות בסלולר. איך אתה מסביר את הפער הזה?
"הייתי הראשון שצעק על חברות התקליטים הגדולות בפגישות בחדרי חדרים. הסברתי שקיימת אבולוציה ואי אפשר להילחם בה. לא יעזור להילחם בניו-מדיה, כי היא תנצח. אין מצב שמישהו יכבה את זה. אני זוכר ויכוח נצחי עם רוני בראון, מנכ"ל הליקון, שאמר שהוא לא מוכן למכור את המוזיקה שלו ליד האבטיחים. אמרתי לו שאם הוא היה חכם, הוא היה מוכר את המוזיקה בתוך האבטיחים. אתה יודע כמה אבטיחים נמכרים?

"כשאתה מוציא דיסק, יש הוצאות על דפוס, פלסטיק, שליחים, אנשים שבאופן עצמאי מכניסים את העטיפות לפלסטיק, מפיצים, סבלים, נהגים, משווקים – כל זה בשביל למכור את הפלסטיק. אבל כשאתה מוכר קובץ דיגיטלי אתה פשוט מעלה אותו למאגר, וכשמישהו קונה אותו הוא לוחץ על כפתור ונגמר הסיפור. ככה חתכת 200 אנשים שעובדים על זה בדרך".

המדיה תיישר קו עם הסלולר?
"זה לוקח זמן. מישהו גנב להם את התפקיד ומשך להם את השטיח מתחת לרגליים. בעבר המדיה החליטה מהו הקו, וכל העם היה מתיישר לפי זה. עכשיו בא איזשהו גורם, עקף את הרדיו והוכיח שהוא מחובר לראש של האנשים באופן ישיר. אני חושב שיהיה נכון מבחינת הרדיו ליישר קו, כי אלה פשוט נתוני האמת".

את נתוני האמת האלה פגש לא מזמן שמעוני בסיטואציה מפתיעה. הוא בילה במועדון ביחד עם 3,000 אנשים אחרים, כשלפתע קרסה מערכת החשמל, והמקום הוחשך והושתק באחת. תוך שניות ספורות התרחש משהו מוזר: כל הקהל התחיל לשיר בבת אחת את 'אנחנו מאמינים', שחדר לתודעה החילונית בזכות לי פישמן. "הקהל, שלא היה ירושלמי או אוהד בית"ר, לא שר שירים שלי או של חביבי גלגלצ אחרים", מספר שמעוני, "אלא דווקא את השיר הזה, שלא הושמע כמעט ברדיו ובטלוויזיה. זו אחת ההוכחות הטובות לכך שהקשר בין השטח לסלולרי הדוק במיוחד".

 

סאבלימינל. נתוני האמת

כדוגמה נוספת מביא שמעוני את 'הצל' (יואב אליאסי), שצונזר כמעט לחלוטין עם הסינגל האולטרה-פרובוקטיבי שלו 'המענטזת', מה שלא מפריע לו להופיע כל יום. "כמעט אין מסיבה, דיסקוטק או חתונה שעוברים בלי השיר הזה", אומר שמעוני. "השיר הוא הצלחה, והקריירה של הצל מצליחה. בכלל, אמנים שמצליחים בסלולר הם ללא ספק אלה שמצליחים מאוד ברחוב. לך תראה מי יותר בולט בבתי הספר, בבתי הקפה ובאזורי הבילוי של הצעירים. יש זמרים שמופצצים ברדיו אבל לא יכולים להרים הופעה של יותר מחמישים איש, ומנגד אמנים שלא היו בכלל בפלייליסט של גלגלצ – כמו שריף, אלון דה-לוקו ובוסקילז – שמפרקים לך אולמות גדולים פי מאה.

"מעבר לזה, הכי חשוב הוא שפתאום נהיו נישות. פעם, אם לא היית סופר-מיינסטרים אלא אחד שעושה רק ראפ או רק פאנקי סבנטיז – לא היית מצליח לשרוד. היום, כשקיימות כל הבמות האלה, פתאום יש לך מקום. פתאום אתה רואה אנשים שמככבים בנישה הספציפית שלהם, וזה מספיק להם. הנושא הזה חשוב, כי הוא משאיר את האמן יותר קרוב לאמנות ולאמת שלו".

ההזמנה הגיעה באיחור

עיון קצר ברשימת להיטי הסלולר בחברות השונות מעיד כי שני ז'אנרים פופולריים במיוחד: היפ-הופ ומזרחי. במיוחד בתחום השני אפשר לפגוש בשמות שיש שחשבו בטעות כי הם כבר טמונים בבית העלמין של ההצלחה: עופר לוי, לידור יוספי, מושיק עפיה וישי לוי, לצד שמות חדשים ולוהטים כמו משה פרץ, רז חדד, דודו אהרון ועוד.

"בוא ניקח אותי לדוגמה", ממחיש מושיק עפיה, שכרגע מככב במצעדי ההורדות עם 'גן העדן שבלבך' – דואט שלו עם שלומי סרנגה. "יש לי שירים ש-100 אלף איש יורידו בסלולר, ומצד שני לא תשמע אותם אף פעם בגלגלצ. זה מראה שחלקים גדולים מהמדיה לא באמת מחוברים למציאות. גם הטלוויזיה דוחפת אמנים ספציפיים מאינטרסים אישיים – חברה מסוימת שמכירה הפקה מסוימת וכו', וזה די שקוף. הרי מה זה הסלולר? הוא בסך הכול נותן לך גישה להוריד דברים שאתה אוהב. ללהיט שלי 'אני לא זמין' היו 460 אלף הורדות. 90 אחוז מהאנשים ברחוב מכירים את השיר שלי 'אין היגיון באהבה', אבל תקשורתית הוא לא עשה שום דבר".

היית נמצא בבעיה לולא הסלולר?
"אין ספק שזה סוג של ביזנס נוסף, אבל אני מחכה שהאטימות במדינה תיעלם סוף-סוף, וייכנסו למדיה אנשים שבאמת מבינים מה קורה בשטח. בינתיים אין ספק שרוב המוזיקה עברה לסלולר. אם אתה רוצה לשמוע שיר של מושיק עפיה – אתה כבר לא צריך לחכות לנצח לגלגלצ, אלא תשלם שקל וחצי, לא יודע כמה, ויש לך את השיר לתמיד".

ובכל זאת נחזור לשאלה – היית מסתדר בלי האפיק הזה?
"אני לא חושב שהקריירה שלי מתבססת רק על הצלחה בסלולר. קריירה היא דבר מורכב – יש גם הופעות, הפקות ואלמנטים אחרים. אם לא תהיה לך קריירה מוצלחת ולהיטים טובים, גם בהורדות אתה תצלול. צריך להצליח בשטח".

אפשר להתעשר מהסלולר?
"המפיקים יכולים להתעשר ממנו, לא האמנים. את השיר החדש 'גן העדן שבלבך' הוצאתי כמפיק, לראשונה בקריירה שלי, אז אם נקיים שיחה בעוד שנה אוכל להגיד לך כמה באמת מרוויחים מזה המפיקים. עד היום לא היה לי חלק בנתח הזה, לצערי הרב".

מושיק עפיה. צריך גם להצליח בשטח

ויש כאלה שזוכים בנתח, גם אם באיחור ניכר. בשנת 2000 שחרר אורי בנאי את אלבומו 'פרפרים', ששיר הנושא שלו הפך ללהיט מיידי ברדיו. לעומת זאת הסינגל שיצא בהמשך, 'הזמנה לחתונה', זכה להתעלמות תקשורתית כמעט גורפת. למרבה ההפתעה דווקא בחודשים האחרונים, יותר משבע שנים אחרי צאתו לאור, הוא החל לתפוס מקום של כבוד ברשימות הורדות הרינגטונים. "'הזמנה לחתונה' די נחסם על ידי השיר 'פרפרים' עצמו, שהושמע בלי הכרה", נאנח בנאי כשמזכירים לו את ההחמצה ההיא. "בשנים האחרונות 'הזמנה לחתונה' מושמע בברים ובחתונות בצורה מאסיבית, משם הוא פרץ לרינגטונים ובהמשך גם לרדיו".

הפתיע אותך שהעלו את השיר מתהומות השכחה?
"זה בעיקר שימח אותי. לא קורה הרבה ששיר פורץ דרך מקומות אחרים לגמרי, ולא דרך הרדיו".

אנחנו הפלייליסט העתידי

כל זה לא אומר שהאפיק הסלולרי חף מבעיות ומעניק שוויון הזדמנויות לכול. נוי אלוש מ'חובבי ציון' סבור שכרגע הסלולר פתוח רק לסוג מסוים של אמנים. זמרים שעושים מוזיקת מיינסטרים רגילה, נטולת גימיקים – איה כורם או בועז בנאי, לדוגמה – עדיין חייבים את הרדיו כדי להצליח.

"שירי מימון יכולה לחתום עד מחר באורנג', אבל אם 'יותר טוב לסלוח' לא היה מנוגן ברדיו, האמהות שלנו או אנשי ההיי-טק ששומעים רק גלגלצ ברכב ולא מסתובבים בפורטלים הסלולריים, לא היו מכירים בכלל את השיר הזה", חורץ אלוש.

"ביום שלסלולר יהיה כוח להמציא רדיו משל עצמו, והוא ירים פורטלים יותר מסודרים ברשת – אולי תהיה לו יותר השפעה על המדיה הישנה. כרגע, אם אין לך גימיק או גרעין מאוד קשה של קהל, אתה עדיין בבעיה בערוץ הזה.

"אנחנו ב'חובבי ציון' החלטנו ללכת על מוזיקה זולה יחסית. ברור לנו שזו לא פסגת האמנות, אבל אנחנו יודעים גם לאן זה יכול להוביל אותנו, ועד כמה הוא יכול למתג אותנו כצמד מפיקים. במסגרת תקופת המעבר אנחנו מרשים לעצמנו לעשות כל מיני פרויקטים שמשתלמים כלכלית, מה שמפרנס את המוזיקה האחרת, האיכותית יותר, שאנחנו עושים".

ואפרופו פרנסה, 'רוצה בנות' גלגל לדברי אלוש יותר מ-1.5 מיליון שקלים. צמד היוצרים לא שלשל לכיסו אחוזים גבוהים, מכיוון ש"חברות הסלולר חותכות חופשי בתמלוגים, ולוקחות חמישים אחוז עוד לפני שהתחלת לדבר. מתוך זה הולכים גם תמלוגים למחברים ולאקו"ם. יש סוכני רינגטונים שמקבלים את חמישים האחוזים הנותרים, ומהסכום הזה הם לוקחים 40-20 אחוז. בסופו של דבר מה שנשאר לך הוא לא סכום כזה גבוה".

אז כמה אתה הרווחת אישית מ'רוצה בנות' במישור הסלולרי?
"מדובר על עשרות אלפי שקלים נטו, אבל זה באמת משהו שמגיע אחת לכמה שנים. אם אצליח שוב לעשות להיט בסדר גודל כזה אבין אחד משני דברים: או שהמזל ממש אתי, או שאשכרה יש לי את זה".

מנהל אגף התוכן בחברת פלאפון, מוטי כהן, אומר כי עוצמתה של השפעת הסלולר על שוק המוזיקה מאוד ייחודית לישראל. התופעה קיימת כמובן גם בחו"ל, אבל כאן הרבה יותר. "את שוק הסינגלים המצאנו מאפס. בישראל, בניגוד למדינות רבות בעולם, לא נמכרו מעולם סינגלים בצורה מסודרת. לפני שלוש-ארבע שנים אמן היה צריך להפיק אלבום שלם כדי להציע אותו לצרכן. אי אפשר היה למכור שירים בודדים, אבל היום בהחלט כן. מעבר לכך, באנו עם תפיסת תוכן הפוכה לזו של המדיה הישנה, שבה אנשים שיושבים בחברות התקליטים ובתחנות הרדיו מחליטים לקדם חומרים מסוימים, וזה מה שקורה. הרבה אמנים, בעיקר מהז'אנר המזרחי, לא עברו את הקו הזה. אנחנו בעצם פתחנו את החנויות שלנו לכל מגוון התכנים, נתנו ללקוח לבחור, וגילינו שיש ביקוש לכל סוגי המוזיקה ולא רק למיינסטרים של שלמה ארצי, ריטה, משינה ואחרים. פתאום הסתבר שיש גם ביקוש מאוד גבוה לז'אנר המזרחי, שלמעשה קופח עד היום, ואז החלה תנופה של עשייה.

"תופעה נוספת היתה היחלשות הכוח של חברות התקליטים המסורתיות והגדולות. בשוק נוצרו שחקנים חדשים שאפשר לקרוא להם מייצגים דיגיטליים – באים אליהם אמנים שיש להם החל משיר ועד לאלבומים שלמים, ואותם מייצגים מנהלים בעבורם את נושא הזכויות הסלולריות ואת השיווק. השחקנים הללו הם למעשה חברות התקליטים החדשות. הם יודעים ליצור את כל מגוון הז'אנרים ולעשות מהם עסקאות".

עד לפני זמן לא רב, מספר כהן, כשני שלישים מהחומרים שהצליחו בחברות הסלולר בכלל לא קיבלו ביטוי ברדיו. בינתיים התהפך הגלגל: "אם לפני שלוש שנים חברות הסלולר עקבו אחרי גלגלצ, היום גלגלצ עוקבת אחרי הסלולר, ובהחלט מתחשבת בבחירות הקהל שמגולמות אצלנו. אנחנו מהווים אחד השיקולים המרכזיים בשאלה האם להכניס אמן לפלייליסט. הגענו למצב שבו אנחנו הפלייליסט העתידי. עשרות אמנים וחברות מידפקים על דלתותינו כדי להפיץ את התכנים והמוזיקה שלהם ברשתות הסלולריות, מתוך הבנה שזה מייצר המון כסף, המון באזז והכרה, ומשם הדרך סלולה גם אל הפלייליסטים וחברות התקליטים". 
 

(פורסם במקור ראשון, ינואר 2008)