חגיגה וחצי (ראיון משותף עם זאב רווח ויהודה ברקן)

הם עשו בסך הכל שני סרטים יחד, "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי", ובכל זאת חקוקים בפנתיאון הלאומי כאחד הצמדים הקומיים המובילים בכל הזמנים. עכשיו הם מתגעגעים לימים התמימים של פעם, מסבירים למה הקאלט של חכם חנוכה ממשיך לעבוד מאז הסבנטיז, ומציעים לכם לא לבנות על סרטי המשך. גבירותיי ורבותיי, קבלו את יהודה ברקן וזאב רווח במפגש פסגה יותר טעים מבורקס

"כמה ביצים? כמה שיש"
(צ'רלי וחצי)

עד היום נשאר חוב פתוח בין יהודה ברקן לזאב רווח. זה התחיל בצילומים לסצינת הפתיחה של "חגיגה בסנוקר": ברקן ישב עם שתי בחורות, זאביק הגיע כמלצר מתוך המסעדה עם כוס בירה, ולפי התסריט היה אמור לומר לו "אהלן גברי", ברקן עונה "אהלן ששון", מקבל את כוס הבירה, מהדק את אחיזתו בבחורות, ומהמהם "אחח, איזה יום". לא מסובך.
"עשינו חזרות והכל הלך טוב", משחזר ברקן. "בינתיים זאביק נכנס פנימה כדי שנתחיל לצלם בפועל, ועוזר הבימאי צעק לו 'זאביק, אתה מוכן?'. שקט. 'זאביק, זאביק, מוכן?'. פתאום שמענו קול עמום – 'כן, כן, מוכן'. אקשן. זאביק מגיע עם כוס הבירה, אני יושב עם שתי הבחורות – 'אהלן גברי', 'אהלן ששון' – הוא נותן לי את כוס הבירה, אני שותה, ובמקום להגיד 'אחח, איזה יום' אני עושה 'אחח, טפו!' ויורק החוצה, כי הדרעק הזה השתין פנימה לתוך הכוס! הוא נתן לי כוס בירה מלאת שתן, אתה קולט? (מתגלגל מצחוק) עד היום אני מחכה לו בסיבוב על זה. מה שכן, באותו יום צילום היה קטע ש…".
רווח: "אוי, איזו זפטה הכנסת לי. אוי, איזו זפטה!".
ברקן: "יש את הקטע שאני ויונה יושבים על חוף הים, וזאביק מתחזה לדייג. והוא חטף ממני כאפה ממש מכל הלב. הרעיון הכללי היה בכלל להפיל אותו לתוך המים, אבל לא יצא. אבל לפחות הוא חטף כאפה הגונה".
רווח: "אצלי העניין בכלל לא היה המשחק בסרט. הגעתי כל יום לצילומים רק עם מחשבה אחת בראש: איך אני מסדר היום את יהודה ברקן".

"כמו שנאמר, אם אין קמח אין תורה"
"איזה קמח, כבוד הרב? הוא לא עובד במאפיה"
("חגיגה בסנוקר")

הם מכירים כבר כמעט ארבעה עשורים, הם כיכבו יחד בשני סרטים מולטי-מצליחים ומיתולוגיים, "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי", והם עדיין בקשר מצוין, למקרה שתהיתם. אל מול החיבוק האמיץ של זאב רווח, 67, ויהודה ברקן, 63, בתחילת הראיון, חיבוק שנמשך רגעים ארוכים, כולל נדנודים מצד לצד וארומה של אחים אובדים שנפגשים בנתב"ג אחרי 60 שנות גלות, קשה היה לא לתהות כמה זמן עבר מאז שהתראו בפעם האחרונה. התשובה היתה מפתיעה במיוחד: שבוע בסך הכל. "יש אנשים שכשאתה אומר להם שלום זה חייב להיות עם לחיצת יד", מסביר ברקן, "יש אנשים שאתה אפילו לא אומר להם שלום, ויש אנשים שבלי להתחבק – זה בכלל לא שלום. ההיכרות של זאביק ושלי היא כבר בת קרוב ל-40 שנה. כנראה שהגורל יעד את הנשמות שלנו, ואולי נועדנו להיות ביחד. גם כשאנחנו לא ביחד – אנחנו ביחד. אין מצב שלאחד מאיתנו יש בעיה והשני לא מרים טלפון – מה נשמע, איך אתה מרגיש, האם צריך עזרה".
ולמרות שעבר לא מעט זמן מאז שצילמו את שני הסרטים ההם, ולמרות שעשו המון דברים אחרים – אינספור סרטים, הצגות ותוכניות טלוויזיה, הקהל, רובו לפחות, עדיין מקשר אותם ל"צ'רלי" ו"סנוקר", ואפילו משווה ביניהם למרות שמאז כמעט לא שיתפו פעולה בפרויקטים גדולים באמת.
"יש איזו תחושה בעם שזאביק ואני עשינו אולי שמונה או עשרה סרטים ביחד", מאשר ברקן את חשדותיי, "אבל עשינו בסך הכל שניים. ואני חושב שכנראה זה בגלל המשקל הסגולי של 'צ'רלי' ו'סנוקר'. שני הסרטים נמצאים בחמישייה הפותחת של רשימת הסרטים האהובים מכל הזמנים. וכשאתה לוקח את הנתון הזה, מתברר שכמעט 50 אחוז מהסרטים האהובים ביותר הם שלנו!".
רווח: "אני מאמין שמצב רוח וקשר בין פרטנרים, ושמחה על הסט, נדבקים לצלולואיד. כשרואים את הסרטים האלה רואים שמחה גדולה, כי כולם שיחקו שם בהשתטות גדולה מאוד. בזמן אמת כל עם ישראל אהב את הסרטים, והיום גם הנכדים של אלה שראו את הסרטים בהתחלה עדיין רואים את הסרטים ומצטטים מהם משפטים שלמים. זו תופעה שלא היתה בשום מקום בעולם! אין דבר כזה!".

 

ברקן: "הסרטים האלה אמורים להיכנס לספר השיאים של גינס יחסית לאוכלוסייה, ואני אסביר לך למה. עד היום, אם אתה מגיע לספרית וידיאו לקראת סוף השבוע ומבקש להשכיר את אחד מהם…".
רווח מתערב: "אי אפשר".
ברקן: "אין! פשוט אין! ואנחנו מדברים על למעלה מ-30 שנה. במגזר החילוני מי שלא ראה – מתבייש להגיד שהוא לא ראה. איפה יש עוד סיטואציה כזו? אספר לך יותר מזה: לפני שנה הייתי לראשונה בחיי במאה שערים. הייתי משוכנע שאני יכול להשתגע, לעשות סלטות באוויר – הרי מי שם יודע מי זה יהודה ברקן? איך שאני נכנס חבורה של חסידים עם חליפות פסים מתגודדים ומצביעים עליי. אחד מהם בא אליי ושואל: 'אתה יהודה ברקן?'. עניתי שכן. הוא שואל אותי 'ואיפה זאב רווח?'. מסתבר שיש תעשיית סתר של סרטים ישראליים. למזלנו הסרטים שלנו הם 'סרטים נקיים', לכן אין לך איזה מושג איזה שלאגר הסרטים האלה גם במגזר הדתי".
רווח: "אתה אומר ספר השיאים של גינס? בוא אספר לך משהו. אני מופיע הרבה בצבא בהתנדבות, והסתבר לי שם שהרבה משפטים מהסרטים הפכו לסיסמאות של יציאה לפעולה – בעיקר 'מה רוצה התולעת? מחפשת חכה'. מפקד בגולני הסביר לי שהוא רוצה לפרק את המתח של החיילים לפני הפעולה, אז הוא נותן להם שורות מהסרטים".
ברקן מתפוצץ מצחוק ומחזיק את בטנו לאורך כל הסיפור: "ענק, יפה מאוד. אם אני נמצא במסעדה – אז זה כמעט תמיד 'תן ת'לחם, תן ת'לחם'".
רווח נקרע: "נכון, נכון. שיהיה ברור: אני לא חושב שאני שכלתן גדול או מאור הגולה בפילוסופיה. אבל דבר אחד אני יודע: לכל אחד יש יעוד בחיים, ואני יודע שהיעוד שלי בחיים הוא לשמח בני אדם. אתה שואל את עצמך לפעמים בחיים 'רגע, מה אני בא לעשות פה בעולם?'. תפקידים של שייקספיר? כבר עשיתי שייקספיר. סו וואט? עבורי חשיבות העשייה של 'סנוקר' ו'צ'רלי' הרבה יותר גבוהה מאשר לשחק את אותלו. אנשים ראו כל סרט הזה מעל 60 פעם, 80 פעם. אין דבר כזה בשום מקום בעולם! כמה אפשר לראות סרט? אני יכול לראות סרט פעם, פעמיים, גג חמש פעמים. אבל 60 פעם?".
ברקן: "מי שלא חי את זה לא מבין את הזכות הגדולה בלשמח אנשים, ולפעמים גם לרפא אותם ממש".
רווח: "אבא שלי מאוד רצה שאהיה רב. אני בוגר כפר חסידים, והייתי מיועד לרבנות. בעצם, אני האכזבה הכי גדולה של אבא שלי. אבל באחד הוויכוחים שלנו אמרתי לו שאם הקב"ה נתן לי את הכישרון להשכיח את צרותיהם של אנשים בעולם הזה – דייני בעולם הזה".
ברקן: "זאביק הוא עכשיו מושג לעלייה לרגל של אנשים שעולים אליו לרגל, בדיוק כמו רב. זה הדבר הנפלא בעניין הזה. שהוא כן הלך בדרך הזו איכשהו".
רווח צוחק: "אל תשכח גם את הרב חנוכה!".
ברקן: "כל פעם שאני נפגש עם זאביק אני שומע ממנו על התחושה שהוא כביכול חטא כלפי אביו. אבל זה לא נכון! רב יכול לקבל איש או שניים במכה, אתה עושה טוב ל-400 אנשים בו זמנית!".
רווח וברקן לא ממש צופים היום בסרטים שעשו, אלא אם כן הם עוברים במקרה ליד טלוויזיה שהקרינה אותם או שחברים התקשרו להודיע שבדיוק עכשיו הם בערוץ 2 – בדרך כלל ביום העצמאות ובדרך כלל קצת לפני הסוף. מה שכן, הם עדיין נהנים מהם, כולל במהלך הפגישה הזאת, שבמהלכה שניהם מתגלגלים מצחוק מדי דקה בממוצע, בתדירות שכבר לא נכון לציין לאורך הטקסט. מה מצחיק אותם חוץ מעצמם? את רווח שלישיית מה קשור וחברי "ארץ נהדרת", למרות שהם ציניים מדי לטעמו. ברקן אומר שאף אחד לא מצחיק אותו, מה גם שהוא ממילא לא מחובר לטלוויזיה. אבל אם כבר, הוא נזכר פתאום, אריה מוסקונה מאוד מצחיק אותו. כן, מוסקונה. 

"הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו"
(צ'רלי וחצי)

קבלו סיפור נוסף: באחד מימי הצילום הראשונים של "חגיגה בסנוקר" נסע זאב רווח בשעת בוקר מוקדמת אל הסט דרך רחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, ועיניו קלטו אופטיקאי שבדיוק פותח את החנות. הוא ניגש אליו עם בקשה לא אופיינית: "זוכר את הזכוכיות שהיינו שורפים איתן ניירות באמצעות השמש? תן לי כאלה בבקשה עם מסגרת שחורה, עבה ועגולה". כמובן שהמשקפיים היו מיועדים – מבלי לעדכן אף אחד על הסט – לחכם חנוכה בכבודו ובעצמו.
"בדיוק באותו יום צילמנו את הסצנה שגברי אכל קציצות ועזרי ביקש חלב לאחר מכן בבית הרב", מתענג רווח על הזכרונות. "ליעקב בנאי ז"ל שגילם את הרב היה זקן מודבק. זה היה יום חם מאוד, ואי אפשר לעצור את הצילומים. הוצאתי את המשקפיים בהפתעה, ואז אתה תראה בסרט שיהודה פשוט קורע את הבטן, מתאמץ לא להתאפק. בדיוק כשבנאי צעק עליו שהרגע הוא אכל קציצות, ואיך הוא מבקש חלב, הזקן שלו לאט לאט התחיל להיפתח ולהיפרד מהדבק. אם מתבוננים טוב אפשר גם לראות את זה בסרט עצמו. אני ויהודה רואים את הזקן המתנתק באמצע הצילומים, מתים להתפוצץ מצחוק, ובנאי עצמו לא מודע לכל זה".
ברקן: "הקטע הכי מצחיק הוא שלא היה בכלל תסריט. הבמאי, בועז דוידזון, היה מגיע כל בוקר עם דפים, אתה זוכר? ואומר 'או.קיי, קחו את הדפים ותראו – את זה מצלמים היום".
רווח: "היו דברים קטנים כל הזמן, כמו לשנות לו טקסט באמצע צילום ולראות איך הוא מגיב על זה. או כל מיני דברים שלא היו כתובים בטקסט".
ברקן: "בלי לפגוע באף אחד, יש הבדל בין לקרוא את הטקסטים בצורה רובוטית, לבין לחיות את הסיטואציה שלא מתוך הכתוב אלא מתוך הפנים. ואלה דברים שונים לגמרי, תאמין לי".
רווח: "וברבדים שונים לגמרי. היה גם נתון שאני ניצלתי עד הסוף: אסור להגיד קאט באמצע סצנה. רק לבימאי יש זכות להגיד קאט. ועל הנתון הזה בניתי את כל הסידורים של יהודה, כי לפעמים היו לו תגובות של 'מאיפה זה בא?', אבל הוא היה חייב להמשיך, כי אסור היה לעצור. וז
נתן תוצאה כל כך טריה וכל כך חיה".

 

למה אתם הכי מתגעגעים בתקופה ההיא?
ברקן: "לחדוות העבודה של אז. בכלל זו היתה תקופה שבה הרגשת את אהבת החינם. היום יש איזו שנאה כזו בין אדם לחברו. אני לא רוצה להיות כאן המטיף בשער, באמת שלא, אבל אז יחסית כל הרוע לא היה. בתקופת העומר אנחנו מציינים את מותם של תלמידי רבי עקיבא, שמתו בגלל שלא ידעו לכבד אחד את השני. והיום התקופה הזו חוזרת, אנשים מזלזלים אחד בשני, מכים זקנים שעוברים ברחוב. אז למה הסרטים האלה הם שלאגרים עד היום, אתה שואל? כי יש בהם את הגעגוע לתקופה של פעם".
רווח: "פעם היה הומור נטו, ובכלל העם היהודי היה מפורסם תמיד בהומור שלו, משום שידענו לצחוק על עצמנו. היום יש ציניות במקום הומור – ציניות שאמנם גורמת לצחוק, אבל יש בה את הניצוץ של הרוע. ואותה ציניות נכנסה בסערה לתוך הקולנוע. עובדה גם שהיום כבר לא עושים קומדיות. אתה יודע למה? כי לא יודעים לעשות קומדיות".
נדמה לי שאני יושב עם שניים שיודעים לעשות קומדיות. אז למה לא לעשות אותן בטלוויזיה או בקולנוע?
"אנחנו מדינה קטנה, וצריך להופיע בטלוויזיה במינון מסוים כדי לא להישרף. לכן אני נענה כשמציעים לי סדרה כמו 'המשאית' שמציגה בין השאר מצב סוציאלי מסוים שקיים אצל 60 או אולי 70 אחוז מהעם – פלח שפשוט מתעלמים ממנו לחלוטין – ובמקום זה מביאים לו טלנובלות מדרום אמריקה. מאיפה הם מביאים את זה? לכן מבחינתי, כשמציעים לי סדרה ערכית – יש לי מחויבות לשרת 70 אחוז מהעם שמחפש את עצמו בקופסה הזו שנקראת טלוויזיה. והוא לא מקבל אותה ב'רוקדים עם כוכבים' ובסדרות שעושים כל מיני חבר'ה, אני יודע. הוא קיבל אותה ב'מעורב ירושלמי', ב'המשאית' ובעוד כמה. יש היום סדרות שאפילו בשירותים לא כותבים דברים כאלה, כל מני דיאלוגים סקסיסטיים ירודים. בושה וחרפה. הנוער רואה סדרות שמעוותות לו את כל הערכים המינימליים שנשארו לו מהבית. אנחנו הרי מומחים בלהשאיל ערכים נאורים כביכול מכל מני ארצות ודתות זרות, אבל שוכחים את הבסיס היהודי שלנו. ובאותו הקשר, אגב, אם אפגוש את סיינפלד אני אתן לו כזאת סטירה. הוא הרס את הטלוויזיה הישראלית, משום שכל הכותבים העכשוויים מנסים אשכרה להעביר את אותו הומור שלו. סיינפלד ספג את הכתיבה שלו מהבסיס של ההומור האידי בכלל. הוא לקח את כל העניין הזה ותמצת אותו במשפטים קצרים, בלי לפני ואחרי, ועם הרבה פאנצ'ים".
את סיינפלד עצמו אתה אוהב?
"כן, הוא סטנדאפיסט אדיר".
אז בוא נחזור אליך שנייה – למה אתה לא עושה משהו בערוץ 2 נגיד? יש תחושה ששניכם נדחקתם לצד מאז שפרץ ערוץ 2 לחיינו.
"לא, אני לא נדחקתי. אני עושה תיאטרון, וכל הצגה שלי רצה ארבע וחצי שנים. כל הצגה שלי מביאה 700,000 או 800,000 צופים".
ברקן: "מבחינת המספרים שזאביק עושה בהצגות – הוא עובר את המספרים שסרטי קולנוע עושים. זה הדבר הכי מדהים".
אבל להצגה אין אורך חיים של סרט, בדיוק עכשיו דיברנו על אורך החיים של "סנוקר" ו"צ'רלי". אותו אורך חיים כבר לא יהיה ל"בנים גידלתי ורוממתי", למשל.
רווח: "באים גם ארבע-חמש פעמים להצגות שלי!".
ברקן: "זאביק, דודו מדבר על למה לא להשאיר את זה כסרט, כנכס צאן ברזל. למה זה צריך להיגמר בהצגה. ובהערת ביניים אני באמת לא מבין למה לא אתם מצלמים את זה".
רווח: "אני אגיד לך משהו, יהודל'ה. קודם כל, יש את הקלטות הפיראטיות. אתה עובד שנה על סרט, כותב תסריט, מצלם, עורך, אתה יוצא עם סרט, וילד עם בסטה בשוק מוכר את הקלטות שלך ב-27 שקל – מחיר כרטיס קולנוע. אז מה עדיף, ללכת לקולנוע או לשלם את אותו מחיר על קלטת שתישאר אצלך תמיד? אין שיניים לחוק בישראל, ומעבר לזה נלאיתי, באמת אין לי כוח לעשות חשבונות של עלות סרט, פרסום של סרט ושאר החישובים, בשביל לקבל את האחוזים שלי אחר כך. אני רוצה לכתוב מחזה, לביים אותו, להתחלק עם האחוזים עם מי ששותף איתי, ולקבל את הכסף שלי בלי בעיה. יש לי את התן-וקח כבר באותו ערב. הקולנוע הוא פתח לכל מיני נוכלים, אני לא יכול עם זה".
ברקן: "יש מושג שנקרא 'זכות הסירוב'. ובמסגרת זכות הסירוב זאביק ואני באמת, תודה לאל, הגענו למצב שאנחנו לא עושים רק את מה שמציעים לנו, אלא עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות. הקונץ הוא לא לבוא ולהגיד כן, הקונץ הוא לבוא ולהגיד לא! וכל אלה שאתה רואה אותם מתגלגלים מהצגה להצגה, מטלנובלה לטלנובלה – אין להם ברירה, זו הפרנסה שלהם, הם חייבים לעשות את זה. וזאביק, תודה לאל, כבר לא. יתכן שזאביק ואני נעשה משהו ביחד, שאם יבוא מישהו וילהיב אותנו בתסריט – נלך על זה. הרעיון לא צריך להיות המשך-של".
נשמעתם שירדתם מהרעיון שנזרק מדי פעם בשנים האחרונות לצלם סרט המשך ל"חגיגה בסנוקר".
"ירדנו מהרעיון כי התסריטים שהביאו לא מצאו חן בעינינו. יכולנו כבר לעשות ארבעה סרטי המשך, אבל יש לך מחויבות כלפי הציבור לא לקלקל את המותג הזה שנקרא 'חגיגה בסנוקר'. אנשים כבר שמו את הכסף, ובמחירים שזה היה ממש פיתוי להגיד לא. אבל אתה אומר 'לא רוצה, לא רוצה! זה לא זה!'. מה שברור הוא יותר קל לא לעשות המשך של אלא שיתוף פעולה".
ברקן: "יודע מה, בוא אספר לך: מי שמנסה לגרום לשיתוף הפעולה החדש הוא יהודי בשם משה אדרי – מפיק על ישראלי".
רווח: "הוא הפטרון של הקולנוע הישראלי".
ברקן: "והוא מאוד אוהב אותנו, ודוחף קדימה כדי שנעשה משהו ביחד לקולנוע. אנחנו מבשלים כל מני רעיונות. דבר נוסף שאני עושה כרגע בנוסף להופעות למגזר הדתי, אני גם עובד על דיסק של סיפורי חסידים שמאוד מלהיב אותי. זה יהיה דיסק למבוגרים – מעין פסקול, כולל מוזיקה בר
קע".
הרעיון הזה מדליק את רווח, שמעלה רעיון לצלם סדרת טלוויזיה עם פירושים לתורה באמצעות הטיפוסים הקבועים שלהם בסרטים. השניים מתלחשים על הנושא, ואם מתישהו הוא ייצא לפועל – תזכרו איפה זה נולד.
רווח: "אם אנחנו כבר בעניין של יהדות, אני חייב לומר שאני שמח מאוד שיהודה זכה לגלות את הדת והאמונה, גם אם בגיל מאוחר. הוא כמו רבי עקיבא (צוחק). הוא זכה לגלות את זה וללכת הרבה יותר ממני עד הסוף. ואני – יש לי את האמונה, יש לי את ההשתדלות, אבל אני לא שומר הרבה מצוות כמוהו, ומקפיד בעיקר על בין אדם לחברו, שמירת שבת, הנחת תפילין וכן הלאה".
אתה מקנא בו באיזשהו אופן?
ברקן: "תן לי לענות לך".
רווח: "לא, הוא שאל אותי! אני מקנא בהשלכת יהבו היומיומית על הקב"ה, מה שלי אין".
ברקן: "אבל לי עדיין אין את ממשיכי הדרך. זאביק בנה ממשיכי דרך – הבנות שלו חזרו בתשובה, ואני כל כך מקנא בזה".

"ימשיך כבודו"
(חגיגה בסנוקר")

בדבר אחד אי אפשר לקנא בשני השחקנים הוותיקים, ואלה הפרשות אליהן נקלעו בשנים האחרונות – ברקן עם מעצרו של בנו רועי בחשד לסחר בסמים, ורווח עם פרשת ההטרדה המינית של שחקנית ששיחקה איתו ב"בנים גידלתי ורוממתי", שבסופו של דבר נסגרה מחוסר ראיות.
ברקן מקווה כמובן שבנו ייחלץ בשלום מהפרשה, ומזכיר מכה אחרת שנחתה עליו לפני 12 שנה, עם כישלון סרטו "מחפשת בעל על ארבע", כישלון שהוביל אותו לפשיטת רגל. "אני זוכר את הקטע שבו מנהל סניף הבנק הזמין אותי ובישר לי שאני לקוח מוגבל. אני? מוגבל? הרגשתי שעולמי חרב עליי", הוא משחזר. "אני יוצא מהבנק הרוס לגמרי, ופתאום נזכר שבערב יש לי הופעה בנחלים. איך אוכל לבוא ולשעשע ולהצחיק קהל כשאתה יודע שאתה מוגבל ואין לך מושג איך תנהל את חייך? בערב הגעתי למקום, ניגשה אליי מורה אחת לקחה אותי הצידה ואמרה לי 'יהודה, אני רוצה להכין אותך לכך שהקהל שבפניו אתה עומד להופיע הוא קהל של 30 ילדים מוגבלים'. איך שהיא אמרה את זה – נפל לי האסימון. אמרתי 'אני מוגבל?'. בסופו של דבר זו היתה אחת ההופעות הטובות שלי בימי חיי. תראה מה זה – באותו יום שמנהל הבנק אמר שאני מוגבל, בורא עולם נתן לי לראות איך נראה מישהו מוגבל באמת. לכן תפקידה של שמחה, והכוח שיש לך לקדם נושאים חשובים – אין להם מחיר. נכון, הפרשיות האחרונות שלי עם רועי ושל זאביק לא היו קלות. אבל לפחות זאביק, תודה לאל, עבר את זה כבר. אני עוד לא עברתי. ותשמע, נכון, זה לא קל".
רווח: "ברוך השם, אני עשיר באהבת אדם, וגם באהבת אדם אותי. כשקרה לי המקרה הזה אמרתי 'אולי הקב"ה מנסה אותי דווקא בעניין הזה של אהבת האדם אליי? כי אתה מסתובב כל הזמן בהרגשה שאתה עושה טוב לבני אדם, ואוהבים אותך, עד שבאה פתאום אחת וזורקת רפש. יש לך שתי ברירות: לצאת החוצה ולזעוק, מה שממילא לא יעזור, ולחכות שהאמת תצא לאור, או בשיא הדכדוך להגיד לעצמך 'בוא אכתוב על זה סיפור, נראה מה יקרה'. הלב שלי בכה, וכתבתי דברים מצחיקים. מדהים שבא לך לצעוק לכל העולם, לבוא בטענות למשטרה, לבחורה, למוסדות המשפט וכו', ויוצאים לך הדברים הכי מצחיקים בעולם. ברגע שקיבלתי את הזיכוי – למחרת יצאתי עם ההצגה. הקהל צחק כמו מטורף, וזו היתה התשובה שלי לכולם".

 

אתם יודעים, עכשיו כשאני מסתכל עליכם, לא השתניתם כמעט בכלל מאז "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר".
ברקן: "אני הייתי באותה תקופה היפיוף התורן, מה שנקרא. אבל ההשבחה של היופי שלי היתה בעיקר בזכות הכיעור שלו".
רווח צוחק את צחוק הששון המפורסם: "כבר אמרתי לו פעם: אתה לעולם לא תיראה יפה כמו שאתה נראה לידי".
בואו נגמור בשאלה נוקבת – "חגיגה בסנוקר" או "צ'רלי וחצי"?
ברקן: "זו השאלה הקלאסית. זה נורא מעניין, אבל לרבים אין העדפה לאחד מהם. מה שכן, הבנות נוטות יותר ל'צ'רלי וחצי' בגלל סיפור האהבה".
רווח: "שניהם, שניהם. עם זה, 'צ'רלי וחצי' צולם בהתחלה, ו'סנוקר' היה פועל יוצא. שם גם כבר היינו בנויים להשתטות גמורה, כך שמי שראה אותנו מהצד כבר הבין שצריך לאשפז אותנו בהקדם".

 

(פורסם בגיליון העצמאות של "רייטינג", מאי 2008)

 

עוד בבלוג: ביקורת על אלבומם החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, מאמר דעה על החתונות של היום, ביקורת על האלבום החדש של אביתר בנאי, ראיון עסיסי עם אברי גלעד, ביקורת על האלבום החדש של רונה קינן, ראיון ארכיוני עם עמיר בניון ועוד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אור  On 3 ביולי 2008 at 13:51

    אבל ההשבחה של היופי שלי היתה בעיקר בזכות הכיעור שלו

  • גלית חתן  On 3 ביולי 2008 at 20:48

    וכבר אז נהניתי
    (אני קוראת פעם בשבועיים או חודש, אצל ההורים שלי)

    אבל הסרט האהוב עליי היה ויישאר "מציצים" :)

  • דודו  On 4 ביולי 2008 at 10:54

    הפידבקים שלך תמיד מחממים את הלב :-)
    מצד שני – מציצים?!?!

  • אלי  On 28 בספטמבר 2008 at 16:13

    חגיגה בסנוקר וצ'ארלי וחצי הם הסרטים הישראלים הכי טובים שיצאו בישראל!!!!!!!!!!!!

    חייב לשאול את רווח כמה שאלות על חגיגה בסנוקר… על הטקסט הקורע הזה מאיפה הביאו אותו!

  • ציפי  On 28 בספטמבר 2008 at 18:02

    אבל למה לא שאלתם איפה מיקוו?!
    זו תעלומה! מתי היא תפתר כברר?! מאז צ'רלי וחצי נעלמו עיקבותיוו :( "תראה מה עשתה למכנסיים החדססס"
    יהודהה ברקןןן יווו חתיךךךך הורסס… חחח כאילו בזמנו כן? חחח
    ראיון חזק ביותר! אבל לא מספיקק… מחכה ליותר!

    ע=נ=ק=י=ם!

  • דורון שפר  On 25 בפברואר 2009 at 0:40

    מה שהם עשו..דבר מצויין:)
    גם אני גדלתי על זה
    ויודע להעריך את זה היום מחדש

  • חיפאי  On 1 באפריל 2009 at 19:13

    מיקו הוא נהג משאית זבל כבר הרבה שנים באזור המרכז לשאלתך

  • חיפאי  On 1 באפריל 2009 at 19:17

    ולשאלה למה הוא לא שיחק יותר – זה תשאלו את יודה וזאביק

  • מיריתוש אוחיון  On 23 ביולי 2009 at 11:27

    אאההבוווותתתת חחחייייייייי!!!!!!!!!!!!!1
    אאתםםםםםםם פשוווטטטטטטטטט גדדוולללייםםם מהחחייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
    אני חולעעללכםכםםםם!!!!!!!!!!!!11
    אין כמוכםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
    הסרטטטט חגיגה בסנוקרררר הוא הסרטטט האהובב עללייי וגדלתיייי עלהסרטט הזהה
    ראיתייי אותוו לפחותתת 500 פעמיםם!!
    אתם השחקנים האהובים עלייי!! בהצלחה בחחיםם!!

  • מיריתוש אוחיון  On 23 ביולי 2009 at 11:48

    אתםם כאלהה מללכייםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!1
    איןן עודד אנשייםם כמותכם!!
    באמתתת מיוחדיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
    אני חולהההה עללל הסרטיםם האלהההההה
    ואני לא מספיקהה לצטט מחגיגה בסנוקרר
    חבלל מאודד שאיןן הרבהה סרטים כאלו!!!!!
    באמתתת שימחתםםם אוותייי בחגיגהה בסנוקררר
    אתם האנשיםם הכי מצחיקיםם שראיתי בחייםם!!
    לאאא שוכחייםם אותכםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • רן  On 24 בנובמבר 2009 at 14:08

    אני מחובר לקומיות של זאב רווח, לדעתי שיא הגאוניות שלו היה בסרט "טעות במספר" שבו שיחק גם שייקה אופיר ז"ל, המשחק של שייקה אופיר בסרט היה קורעעעעעעעעע, הוא גאון, בקיצור 2 גאונים בסרט אחד

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 ביולי 2013 at 14:44

    יהודה ברקן וזאב רווח אתם שחקנים מעולשתים ונחמדים אבל אתם מצחיקים

    ממני לביא ממודעין

  • לביא  On 29 ביולי 2013 at 14:48

    יהודה ברקן וזאב רווח אתם שחקנים מעולים ומצחיקים אבל אתה זאב רווח אתה מצחיק אים המשקפים
    ממני לביא ממודיעין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: