אריאל זילבר: "אני בסך הכל דואג לילדים שלי"

על אלבומו החדש של אריאל זילבר, "פוליטיקלי קורקט", הוטל חרם בחנויות. אז הוא מוכר אותו באופן אישי באתר ובסלולרי הפרטי שלו. זה לא גורם לו להתחרט על דברים שאמר בעבר. "המוזיקה יותר חזקה מהכל", הוא מתעקש, "בסך הכל אני לא מקלל אף אחד, אלא אומר את מה שאני חושב. אסור לי להישאר אדיש"

 

קצת קשה להאמין, אבל בשנת 2008 עדיין מחרימים אומנים בשל דעותיהם. זה קורה גם לאומנים מהצד השמאלי של המפה, אבל הרבה יותר למי שהעז ושיגר אמירות עם אוריינטציה ימנית, רחמנא ליצלן. קחו לדוגמה את אריאל זילבר: מאז שהביע דעות שהן לא ממש פוליטיקלי קורקט, קצת קשה לשמוע עליו. גם אלבומו החדש, שנקרא בשם הלא מפתיע "פוליטיקלי קורקט", זכה לחרם מרוב חברות ההפצה וחנויות המוזיקה, כך שכעת, כפי שכתוב באתר הרשמי של זילבר (arielzilber.com), "בשל אופיו של הדיסק מכירתו מתבצעת רק באופן ישיר".
"המכירה היא אחרת לגמרי ממה שאני רגיל", מודה הזמר הוותיק. "בחנויות היו נמכרים תקליטים שלי, והיו מדווחים לי שככה וככה נמכרו. אבל עכשיו אני עצמי מדבר עם כל אדם שקונה דיסק. הטלפון שמופיע באתר להזמנות הוא הרי הטלפון האישי שלי".

 

בטח הרוב מופתעים לשמוע דווקא אותך עונה לטלפון.
"יש כאלה שמופתעים, יש כאלה ששמחים, יש כאלה ששוכחים מה הם רצו ברגע שאני עונה. מתפתחות מזה לפעמים גם שיחות שלמות. חלק מהאנשים מבקשים אפילו שאצור להם אוספים אישיים על פי טעמם. רוב השיחות בעיקר מעודדות, כי הרי הם לא סתם התקשרו לקנות את הדיסקים, כולל הישנים אגב".
"פוליטיקלי קורקט", מספר זילבר, הוא בעצם אוסף של שירים שנכתבו בשבע השנים האחרונות, בדיוק אחרי שהחל להתערבב בעניינים הפוליטיים והחברתיים. "יש שם שירי מחאה, שירי כאב ושירי תקווה לעתיד טוב יותר", הוא מסביר, ומספר שהמכירות עומדות היום על כ-1,000 עותקים. ההחלטה למכור את האלבום רק דרך האתר נבעה מהעובדה שאת הסינגלים לא משמיעים ברדיו, והקשר הישיר הוא הדרך היחידה שלו לתקשר עם הקהל.
איך ההרגשה להיות מוחרם על ידי חלקים גדולים במדיה ובחנויות המוזיקה?
"האמת היא שאני לא מרגיש את זה מבחינה רגשית. מבחינה מעשית – כן, הדיסק החדש לא נמצא בחנויות. אבל הקהל אוהב אותי, השירים שלי מחזיקים מעמד לאורך השנים, והאנשים לא מוותרים על המוזיקה בגלל חרם פוליטי כזה או אחר. המוזיקה יותר חזקה מהכל. בסך הכל אני לא מקלל אף אחד, ואומר את מה שאני חושב. ככה לימדו אותי במדינה הזו – להגיד את מה שנראה לך חשוב. אני אומר דברים שכואבים לי. היום רואים את תוצאות הגירוש, רואים את כל הקסאמים בדרום, רואים את התעצמות החמאס, ועדיין מתעקשים. יש כאן אטימות, עיוורון חושים שאני לא יודע איך להסביר. אחרי כל דבר שאתה אומר בניגוד לאג'נדה שרווחת בתקשורת – אומרים שאתה גזען והזוי. זו שיטה להכפיש את שמו של כל אחד שאומר את ההפך. אני לא מבין את זה. כשאני מדבר עם אומנים מהתחום, כמעט כולם אומרים שאני צודק ושהחרם מיותר, אבל הם מפחדים לומר את זה בגלוי משיקולי פרנסה".
אולי האשמה היא בך, בעירוב הפוליטיקה במוזיקה?
"מבחינתי זו לא פוליטיקה, כי אני לא שייך לאף מפלגה. אני בסך הכל דואג לילדים שלי. למה לא אומרים ככה על עמוס עוז וא"ב יהושע, שיכתבו סיפורים יפים מבלי להכניס את מה שהם חושבים? אבל זה עצם האומנות, לא? שאדם אומר מה שהוא חושב באומנות שלו. אחרת מה הוא שווה? קיבלתי כישרון, ואני לא יכול לרמות את עצמי ולכתוב כמה העולם יפה בזמן שמתרחשות כאן עוולות. אני לא יכול להישאר אדיש לזה. אסור לי להישאר אדיש".

 

(פורסם במדור המוזיקה של רייטינג, יולי 2008)

 

עוד בבלוג: ביקורת על אלבומם החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, מאמר דעה על החתונות של היום, ביקורת על האלבום החדש של אביתר בנאי, ראיון עסיסי עם אברי גלעד, ביקורת על האלבום החדש של רונה קינן, ראיון ארכיוני עם עמיר בניון ועוד


 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On 9 ביולי 2008 at 10:03

    דודו, אני מאוד אוהב את המוזיקה של זילבר, ואני חושב שהוא חצי-גאון כאמן ופרפורמר מעולה, באמת. אבל האמירות שלו (נגד הומואים, ערבים ונדמה לי שגם שמאלנים) אינן סתם "ימניות", אלא שייכות לקצה הבוטה וההזוי ביותר של הימין הדתי בימינו. אני נגד החרמה של כל אחד, אבל מנגד לא צריך להיתמם: יש גבולות שאל מעבר להן רוב רובו של הציבור פשוט לא מוכן ללכת. זילבר פרש מהציבור הרבה לפני שהציבור פרש ממנו. בלי כל קשר אני מאחל לו כל טוב.

  • דודו  On 9 ביולי 2008 at 10:11

    השאלה היא האם אותן אמירות חצו את הגבול של "רוב רובו של הציבור" או את הגבול של רוב רובה של התקשורת. זו שאלה מעניינת (אם כי די רטורית בעיניי).

  • ישי  On 9 ביולי 2008 at 10:53

    רוב רובו של הציבור מוזמן לא לקנות תקליטים אם הוא לא רוצה.

    על חרמות של חרדים, שהן בסך הכל חרם צרכנים מאורגן, שפכו כל כך הרבה קיתונות, אבל חרם של מפיצים? של התקשורת?

    אין הרבה מה לומר – המיעוט השולט כופה את מחשבותיו על הציבור.

  • אס  On 9 ביולי 2008 at 10:54

    לא מוסיקה בעלת אורנטיציה אומנותית נטו אלא מוזיקה פוליטית בעלת אורנטציה מאוד ברורה

    לכן העיסוק בפוליטיקה ובדמות יותר מאשר
    ביכולת האומנותית היא לגיטימית וראויה
    לדעתי

  • אסתי  On 9 ביולי 2008 at 11:01

    גם באהבה למוזיקה וליצירה של אריאל זילבר וגם בתמיהה לאמירה הכה אנדרסטייטמנית לגבי דעותיו.
    קודם כל, זה לא שהיוצר בנן ימני ולכן מחרימים אותו, הוא פשוט לא מפסיק להעליב ציבורים שלמים שלא לדבר על כל המין האנושי באמירות המחליאות שלו על הומואים ועל ערבים ועל שמאל ועל רבין.

    אז אתה מדבר על "אוריינטציה ימנית"?

    במדינה שקוראים בה להחרים את"נוטות החסד" בגלל האמירה המובלעת בו שהגרמנים לא היו מפלצות אלא בני אדם ולכן השואה זה מעשה ידי אדם ולא פלנטה אחרת, אתה קורא כאן להיות סובלני לדעות ואמירות שבהחלט יכולות להכנס לספר הזה.

    אז אולי אני לא סובלנית, אבל אני מזהה פשיסט כשהוא פשיסט וכשהוא מצהיר על עצמו שהוא כזה, ומשתדלת להמנע מלהיות בקרבתו, גם אם הוא יוצר גדול.

  • שכנה שלו  On 9 ביולי 2008 at 11:22

    תומר, מול כל אמירה שלו על הומואים ושמאלנים יש אמירה של שמאלנים על חרדים וימניים. האם אתה בעד להחרים את מי שמדבר כך? לא ראיתי חרמות בתקשורת מהסוג השמאלני הזה.

    חוץ מזה הוא לא שונא שמאלנים. עובדה שהוא ואני ידידים טובים. ואם אני הייתי בוחרת להחרים ימניים אז רבים מחבריי הטובים וגו' ובקיצור- מספיק עם השטויות. לכו ותהנו מהמוזיקה שלו

  • צ'יקי  On 9 ביולי 2008 at 12:02

    אני לחלוטין בעד אריאל זילבר במקרה הזה ויפה שראיינת אותו. מקווה שאקו"ם או הארגון לזכויות האזרח יפנו לחנויות בנוגע לחרם. למרות שהיום זה כבוד לא להיות בחנויות התקליטים עם כל המוזיקה הגרועה והסתמית שיוצאת.

  • Jeronimo  On 9 ביולי 2008 at 12:07

    אני מצטרף לקודמיי שהביעו תמיהה על האנדרסטייטמנט.
    לפני כמה שבועות היתה כתבה על זילבר בערוץ 10.
    הוא שוב תמך בה ביגאל עמיר, וטען ש"אנחנו לא יודעים הכל בעניין ברוך גולדשטיין". זה "עמדות ימניות"? זה עמדות כהניסטיות.

    המוסיקה שלו עצמה הפכה לתעמולה ימנית, כך שגם לא מפתיע שאף אחד (חוץ מנוער הגבעות) לא מעוניין לשמוע אותה.

    וכאן מגיעה הנקודה החשובה – נראה לי שאתה מבלבל בין "חרם" לבין "חוסר עניין לציבור".
    את אריאל זילבר לא מוכרים בחנויות ולא רואים בהופעות פשוט כי אין לו מספיק קהל.
    אם הוא היה יכול למלא מחר אולם – הוא היה יכול לקבוע הופעה. מכיוון שבעלי המקומות מעריכים שהוא לא יביא קהל – הם לא יתנו לו תאריך.

    כך שאם יש כאן "חרם" – הוא של הקהל, לא של התקשורת (שדווקא לא מפסיקה לעשות עליו אייטמים מהסוג שעכשיו אתה עשית). ובמה נבדל ה"חרם הצרכני" על זילבר מסתם אמנים שהציבור לא שומע, כי הם לא מעניינים אותו?

    אף פעם לא הייתי ממעריציו של זילבר, אם כי אני אוהב כמה משיריו הגדולים. מאז ה"מהפך" שהוא עשה, שבמסגרתו הוא תומך ברוצחים – נגמר לי ממנו לגמרי. כל פעם שאני רואה/שומע אותו, האסוציאציה שלי היא יגאל עמיר (שבסרט התומך בשחרורו הופיע זילבר). מיותר לציין שבמצב כזה – אין סיכוי שאחשוף את עצמי לאמנות שלו. האם זה אומר שאני "מחרים אותו בשל דעותיו הפוליטיות"? לא. זה בסה"כ אומר שאני בוחר לא לצרוך את מה שעושה לי לא טוב, ולא משנה מאיזה סיבה זה עושה לי לא טוב.
    אני גם מקפיד לא לשמוע את סינרגיה. זה אומר שאני מחרים אותם?

  • אייל גרוס  On 9 ביולי 2008 at 14:35

    אמן ימני אינו מוחרם. אמן גזען מוחרם בשל אמירות של דעות קדומות וגזענות.

  • דודו  On 9 ביולי 2008 at 14:44

    לא להאזין לאומן סתם כי הוא לא עושה לך טוב זה בסדר גמור, ואפילו רצוי.
    אבל אני מדבר יותר על חרם תקשורתי. חוץ מהאייטם הזה ומהכתבה בערוץ 10 לא ידוע לי שהוא קיבל במה במקום אחר, ולכן גם העשייה שלו נותרת בצל, ולכן הוא לא מגיע למיצוי הפוטנציאל שלו. במדינה בעלת חופש ביטוי זה פשוט בלתי נסבל (ויפה כתבה אחת המגיבות – מה עם כל אמירות השטנה נגד חרדים, מתנחלים, ימניים וכו'? בואו לא נצטדק). אני לא טוען שלולא החרם הוא היה מוכר פלטינה בשבועיים, אבל בהחלט היה מגיע לקהלים שבהחלט מעוניינים לקרוא עליו ולשמוע אותו. ועובדה שיש כאלה. בכל זאת, 1,000 עותקים בפרק זמן קצר הם לא מעט.
    מעבר לזה, אני יודע באופן אישי, מקולגות, על עורכים בטלוויזיה ובעיתונות שחסמו אפשרות לראיונות איתו, לא בגלל שזה לא מעניין את הציבור אלא בגלל שדעותיו לא מוצאות חן בעיניהם. ואם זה לא חרם, מה כן?

  • שכנה שלו  On 9 ביולי 2008 at 16:02

    תראה, אם הקהילה ההומואית לא תזמין את זילבר להופיע באירועים שלה- זה מוצדק.
    אם המתנחלים לא יזמינו אמן שמתנגד להם- זה מוצדק.

    אם התקשורת מחרימה אמן- זה לא מוצדק.
    אם הוא יכתוב שירים על שחרור יגאל עמיר או על גירוש ערבים-אפשר לפסול נקודתית, אבל זה לא המצב.

    ולכן עושה רושם שאתה (מי היה מאמין) הוא סותם הפיות. כן, ההומו הנרדף הפך לרודף. יפה.

  • Joov  On 9 ביולי 2008 at 16:37

    דודו אתה מתכחש לעובדה הבסיסית: אף אחד לא מחרים את זילבר בשל "אוריינטציה ימנית" כמו שבחרת להגדיר את זה. יש בארץ לא מעט אמנים ימניים מצליחים כמו חיים טופול, יהורם גאון, אביהו מדינה, אייל גולן ועוד ועוד. זילבר מוחרם מסיבה אחת פשוטה: הוא חשוך וגזען ומסית. אדם שתומך ברוצח ראש ממשלה וקורא בריש גלי לשחרורו המיידי, אדם שקורא להומואים "סוטים" ולכל הקיבוצניקים "בני זונות" (לא המצאתי שום דבר. תמצא הכל בארכיונים), הוא לא סתם בעל "אורינטציה ימנית" (איזה תיאור לבבי…). האיש הזה הוא פושע, חד וחלק. בניגוד למה שצוין בכתבתך המפרגנת, זילבר קילל ועוד איך. הוא קילל בגסות מחליאה וממשיך לקלל כמעט את כל הציבורים שלא צבועים בכתום. זה לא שהתקשורת בחרה להחרים את זילבר, אלא זילבר הוא זה שהחליט להחרים את העולם הליברלי והנאור.

  • Jeronimo  On 9 ביולי 2008 at 16:53

    ושוב, כמו עוד מגיבים כאן – אני תמה על הרדוקציה שאתה עושה לדיעותיו הפשיסטיות של זילבר, לרמת ה"ימני". כאילו הוא, ליכודניק, ותומך של האיחוד הלאומי זה היינו הך.
    יש הבדל בין להיות ימני לבין לאהוד את יגאל עמיר וברוך גולדשטיין! להגיד שביטויים כאלה הם חלק מהימניות זה להוציא שם רע לימנים.

    זילבר לא מוחרם. לא נותנים לו חשיפה תקשורתית רבה פשוט כי הוא מעניין מעט אנשים, ומדובר בתקשורת שפועלת משיקולי רייטינג. יש אמנים שמקבלים עוד פחות חשיפה ממנו. הוא לא באמת כזה נעלם מהתקשורת, וכן, היו עוד אייטמים חוץ מזה שלך וזה של ערוץ 10.

    הרעיון ש"העשיה שלו נותרת בצל ולכן הוא לא מגיע למיצוי הפוטנציאל שלו" תלוש ותמוה. חשיפת העשיה היא זו שמייצרת תשתית ליצירה איכותית יותר? אם כבר ההיפך – אנחנו מכירים הרבה יותר סיפורים על אמנים שההצלחה המסחרית "קלקלה" אותם מאשר כאלה שחוסר חשיפה הרס את יכולתם ליצור אמנות טובה.

    בינתיים, עושה רושם שמה שזילבר עושה בימינו זה שירי תעמולה מולחנים. למה שזה יעניין מישהו? זה לא שהוא הוציא את "רוצי שמוליק" החדש וכולם
    מתעלמים מהמופת שנמצאת מתחת לאפם.

    המשחק התקשורתי הוא אכזרי, ותמיד היה. מעטים מקבלים חשיפה תקשורתית נכבדת. להסתכל על אריאל זילבר מחוץ לקונטקסט הזה, ולהציג את זה כאילו אם לא היה ימני אז היה יקיר הפריים טיים – זה מלאכותי.
    למעשה, אני נוטה לחשוב שאם זילבר לא היה פוצה פה בנושאים הפוליטיים, ו"סתם" ממשיך להוציא מוסיקה – יש מצב שהיה זוכה לאפילו פחות חשיפה. ממה שהוא מקבל היום.

    ואתה יכול להיות בטוח שאם מחר הוא איכשהו יצליח למכור פלטינה – ישמחו להראות אותו ולהשמיע אותו, מהסיבה הפשוטה – זה מוכר.
    וה"מוכר" לעומת "לא מוכר" זה מה שמניע את שיקולי התקשורת.

  • Jeronimo  On 9 ביולי 2008 at 16:57

    כתבת:
    "במדינה בעלת חופש ביטוי זה פשוט בלתי נסבל"

    חופש ביטוי משמעו הזכות והחופשיות להגיד את דעתך.
    לא משמעו שכל אחד שרוצה להגיד את דעתו – יש לספק לו את המיקרופון לכך.
    אף אחד לא עוצר את אריאל זילבר להקליט את דבריו ולהפיץ אותם כפי שהוא רוצה.
    אבל למה "חופש הביטוי" אומר שערוץ 2 חייב לתת לו את הבמה להגיד את זה?

    ובינתיים, כל פעם שמישהו נותן לו את המיקרופון הזה, הוא בוחר (כפי שציין ג'וב) להשמיץ ציבורים שלמים ולהלל רוצחים.
    אז למה הוא יותר ראוי למיקרופון ולשידור מברוך מרזל?

  • חנה בית הלחמי  On 9 ביולי 2008 at 18:35

    ולכן הוא מוחרם. ובצדק. העמדת הדברים כאילו הוא מוחרם בגלל דיעותיו הפוליטיות – היא במקרה הטוב צביעות והתחסדות המכשירה את השרץ הגזעני.
    אני מקווה שגם אלו שהוא מתקשר אליהם אחד אחד, לא רוכשים ומסייעים בכך לפרנסתו של מי שמביע דיעות כאלו – שמזכירות קבוצות חשוכות שכבר הוכיחו מהו כוחן הרע, המסית והרצחני של המילים.

  • שכנה שלו  On 9 ביולי 2008 at 20:08

    אבל לא מדובר על ראיון בתקשורת אלא על השמעת השירים. מקסימום ראיון על הדיסק. בהחלט אפשר למנוע את השמעת הדעות הפוליטיות שלו (כן, גם גזענות זו פוליטיקה). תקשיבו לשיר החדש שלו "פוליטקלי קורקט" ותראו בעצמכם שזה מסר שגם שמאלנים ונאורים כמונו היו יכולים לכתוב.

    אז הוא חושב שהומוסקסואליות זה סטיה- הוא היחיד?
    ושצריך לטפל ביגאל עמיר כמו בכל רוצח אחר-זה חשוך?
    והוא רוצה שהערבים ילכו מכאן- דעה של לפחות חצי מהישראלים היהודים.

    תפסיקו עם הצדקנות והטהרנות שלכם ותתחילו להקשיב. אחרת תמצאו את עצמכם, אם לא כבר עכשיו, בבועה קטנטנה. ומי שנמצא בבועה לא יכול לשכנע אף אחד.

  • Joov  On 9 ביולי 2008 at 23:25

    את מתגאה בכך שאת שמאלנית וליברלית ובכל זאת מחשיבה את עצמך חברה של אריאל זילבר. זכותך להיות חברה של מי שאת רוצה, אבל על סמך מה את חברה שלו? על סמך זה שהוא נותן לך סוכר כשנגמר לך הסוכר בבית? או אולי על כך שהוא לא עושה רעש בלילה? וואלה, באמת יכול להיות שהוא בומבון של שכן.
    אני מאידך אם הייתי מגלה שחבר שלי, כל חבר, תומך במפלגה הפאשיסטית של ברוך מרזל (ואף הלחין עבורה ג'ינגל) והייתי שומע ממנו דעות חשוכות כלפי הומוסקסואלים ושומע ממנו שהוא רוצה לזרוק את כל הערבים לים ומוכן להתפשר גם על טרנספר (ולא, אין דבר כזה טרנספר מרצון), והייתי שומע את שאיפתו למדינת הלכה ואת קריאותיו לשחרור יגאל עמיר, הייתי מפסיק את החברות בינינו באותה השניה. למען האמת, הייתי מפסיק את הקשר עם חברי הקרובים ביותר גם על חצי מזה. ולא, לא מדובר בחרם מאורגן. מדובר בתחושת גועל בלתי נשלטת. אני לא יכול להישאר חבר של אדם שמגעיל אותי. ואגב, התחברות אל זמר ואל מוסיקה היא סוג עמוק של חברות בין המאזין ליוצר. בטוקבק הקודם הכרזת "מספיק עם השטויות- לכו ותהנו מהמוסיקה שלו". איך לעזאזל אוכל ליהנות ממוסיקה של אדם שמגעיל את נימי נפשי? הרי אפילו סוכר לא אוכל לבקש מאדם כזה.

  • Joov  On 9 ביולי 2008 at 23:51

    את כותבת: "כן, גם גזענות היא פוליטיקה".
    לא לא ולא. גזענות היא לא פוליטיקה. גזענות היא פשע.

  • חן  On 3 באוגוסט 2008 at 5:15

    חבל לי לראות יוצר מוכשר כמו זילבר מתדרדר לאמירות כאלה מוזרות… כנראה ששכל ישר, דרך ארץ, וכישרון, לא תמיד הולכים ביחד. הוא אמנם מוכשר אך האמירות שלו לא במקום. אפילו המוזיקה שלו בזמן האחרון נהייתה כלי תעמולה, וזה חבל.

  • יהונתן  On 5 באוגוסט 2008 at 0:33

    לא זכור לי שעל מוקי שאמר שצריך לפרק למתנחלים את העצמות התייחסו כמו שמתייחסים לזילבר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 באוגוסט 2008 at 16:21

    אני בחיים לא יסכים עם הדעות של אריאל זילבר כיוון שאני לא יהודי על-פי ההלכה כי אמא שלי
    ולכן הימין הקיצוני טועה בגדול ואני מציג את זה בתור עובדה.אסור לתת לדת להשטלת על המדינה
    וצריך להקים מדינה כלל אזרחיה. שיהיה שיויון מלא בין האזרחים. הסיבה אבל ששיריו של זילבר מוחרמים ובצדק זה כיוון שהוא מתן יד לקמפיין של לשחרר את יגאל עמיר.וזה כבר ממש מעשה שטני של כל מי שלקח בזה חלק.מה שלא יהיה צריך שתיהיה הפרדת מוחלטת שך דת ממדינה ולהוציא את הגזענות שיש בימין הקיצוני.ויש בארץ הרבה אנשים כמוני שהם לא יהודים על-פי ההלכה שאחד מהם הוא הזמר הגדול אלון אולארצ'יק שאותו אני מעריך גם בתור זמר גדול וגם בתור בנאדם גדול

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 באוגוסט 2008 at 21:57

    הבעיה עם אריאל זילבר שזה הוא פשוט צבוע.פעם הוא בכלל היה לגמרי ההיפך ממה שהוא היום.
    מוקי בניגוד אליו הוא בהחלט צדיק.הסיבה שלא העיזו להחרים את שיריו של מוקי זה שמשום שהוא לא פגע באף אחד נורמלי.ותסלחו לי המתנחלים הם לא אנשים נורמלים.מוקי הוא האדם בעל אידיאולוגיה נכונה מאוד למרות שאין לו שירות צבאי מלא זה לא מונע ממני את הערכה אליו הוא אדם גדול והשירים שלו כמו מדברים על שלום והאדמה בוכה הם שירים בעלי משמעות רבה ומוקי הוא לא הזמר השמאלני היחיד יש עוד הרבה .
    האמת היא פשוט שהאידיאולוגיה של הימין ממנה הושפע אריאל זילבר היא פשוע מה שנקרא יצר הרע!!!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 באוגוסט 2008 at 3:48

    יזהר אשדות הוא פעיל שמאל ידוע שמופיע בעצרות ונאומים של מפגלת מרצ.ולא זכור לי שמשהו אפילו העיז לחשות אפילו על להחרים את שיריו של יזהר . העניין הוא דבר אחד זה שיזהר לא הביע את דעתו באותה צורה דוחה שבה אריאל זילבר הביע את דעתו.ודבר שני זה שמרצ היא לא מפלגה רעה הם פשוט רוצים לפעול בצדק.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 באוגוסט 2008 at 23:22

    מוקי באמת צדעק אריאל זילבר סתם נבלה.
    מוקי לא אמר את דבריו על המתנחלים מתוך גזענות אלא מתוך צדק. אריאל זילבר כל הזמן פעל מתוך גזענות.ועכשיו שיריו מוחרמים ובצדק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: