1. למה דניאלה?
"אמא שלי אוהבת שמות ארוכים. אם היא הייתה יכולה לקרוא לי 'לכשהאנציקלופדיות' אז ייתכן שזה היה שמי. כיוון שהיא הבינה שבכל זאת ראוי לתת לי שם שאוכל להסתדר איתו איכשהו בחיים, היא קראה לי דניאלה. השמות הנוספים שעמדו על הפרק היו עמנואלה, מיכאלה ואוהליבה".
2. כשהיית קטנה, מה חשבת לעשות כשתהיי גדולה?
"ידעתי מה אני רוצה להיות: וטרינרית. אהבתי חיות והן מילאו את כל עולמי, את כל זמני ואת כל חלומותיי. גידלתי הכל: נחשים, עורבים, כלבים, חתולים, צפרדעים, תרנגולות. הכל. החיות החליפו את חיי החברה שלי. אבל כיוון שהייתי תלמידה גרועה במיוחד הבנתי שהסיכוי שאתקבל ללימודי רפואה או ביולוגיה קלוש ביותר, ולכן חשבתי שהכי טוב שלא אחשוב על זה, ושנראה כבר".
3. מה כמעט אף אחד לא יודע עלייך?
"שאני סופרת את הדקות עד לסוף המסע. מהיום שאני זוכרת את עצמי אני סופרת את הזמן בשעון החול הפרטי שלי. גם את הזמן שאני מבזבזת על ספירה אני סופרת".
4. מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"עבדתי כמאיירת עצמאית של צבא ההגנה לישראל. בחיי. איירתי חוברות הדרכה למיניהם בנושאי נשק וכל מיני אייקונים לסימולציות מחשב. עבודה מאוד מוזרה, שתקצר היריעה לתאר איך התגלגלתי אליה".
5. מה הדבר הכי מהנה שעשית במהלך הקריירה?
"הלכתי לקבל פרס על 'ספר הביכורים הנמכר ביותר בקטגוריית ספרי הילדים' שהעניקה לי רשת סטימצקי בשנת לא-זוכרת-כבר. זה היה בקומת מרתף של אחת החנויות שלהם בדיזינגוף. כמה כיסאות כתר פלסטיק, כמה סופרים אלמונים, מנהל שיווק אחד או שניים ובקבוק יין רע במיוחד. במעמד אף אחד ובמהירות שיא מצאתי את עצמי כעבור כמה דקות עם צ'ק נאה ביד בדרך הביתה. זה היה נהדר, כיוון שלא טרחתי לעשות כלום כדי שזה יקרה. אפילו לא מילאתי טופס. הם פשוט התקשרו והודיעו לי שזכיתי. במהלך הקריירה שלי ניסיתי כל כך הרבה פעמים לזכות באיזה פרס: עידוד היצירה, האמן הצעיר, האמן המבוגר, האמן המתולתל. ניסיתי לקבל מלגה, מענק, צל"ש, פירור, משהו, ואף פעם לא קיבלתי. אני ממש כישרון מזהיר של אי קבלת פרסים. ופתאום מגיח לו איזה פרס קיקיוני שבחיים לא שמעתי עליו ונוחת לי על הראש בהפתעה גמורה. זה היה נחמד".
6. ומה הכי לא?
"לנסות לצייר פורטרט של פוליטיקאי ולהיכשל. לפעמים הפרצוף פשוט לא מצטייר לו על הנייר ואני מנסה ומנסה, והרישום רק הולך ומתרחק מהדמות. משהו בפרצוף מתחמק לי ואני לא מצליחה לתפוס מה זה, לא מזהה נכון את התווים הדומיננטיים. ברגעים כאלה אני משוכנעת שלעולם יותר לא אצליח לצייר דמות".
7. איך הקשר שלך עם ההורים?
"ככל שהשנים נוקפות – יותר ויותר טוב. יחסי החברות שנוצרו במהלך השנים עם האנשים האלה שהם הוריי מתאימים לי הרבה יותר מהיחסים שהיו לי איתם כשהייתי ילדה. אני חושבת שכהורים לילדים צעירים הם עשו הרבה מאוד שגיאות. אני חושבת שהיה חסר להם פנאי רגשי ושקט נפשי. אבל כהורים לילדים קשישים הם פשוט נפלאים".
8. מה החלום הכי שכיח שלך?
"אין לי כזה. אני גם לא מייחסת חשיבות רבה לחלומות. אני חושבת שהדבר הכי משעמם עלי אדמות הוא להקשיב לחלום של מישהו אחר".
9. מהי התכונה הכי שלילית שלך בעיניי עצמך?
"תחזוקת הגוף העלובה שלי. אני אוהבת קמח לבן, סוכר לבן וצבעי מאכל. אני אוהבת לישון, אני שונאת ספורט. בקיצור – להתראות בעולם הבא".
10. מתי בפעם האחרונה כתבת מכתב שלם בכתב יד ולא במחשב?
"היום נתתי לבני מכתב אישור יציאה לטיול שנתי, זה נחשב?".
11. מטרידים אותך ימי הזקנה העתידיים שלך?
"כן. ודאי. כל כך הייתי רוצה להתבגר בכבוד. הייתי רוצה להתרכך, להתפייס, להיות מסוגלת להסתכל בעיניים למלאך המוות ולתת לו לקחת אותי מתוך מודעות עמוקה למצבי ובהשלמה צנועה של מעפר אני ואל עפר אשוב. אבל במקום זה יש לי בראש תמונה של עצמי כקרפדה היסטרית המצווחת: 'לא! לא! בבקשה לא! למה שלא תיקח את בעלי במקום?!'".
12. בכנות – את מורידה מוזיקה מהאינטרנט מבלי לשלם?
"לא. הכישורים הטכניים שלי לא מאפשרים לי לצלוח משימה כזו".
13. מתי בפעם האחרונה היית מאושרת?
"לא מבינה את המילה הזו 'אושר'. זה נשמע לי כמו בועת סבון ורודה ואינפנטילית. 'אושר' גדול עלי. אני חושבת שרוב הזמן אני די בסדר מבחינת מצב הרוח, ואפילו בלי כדורים. זה מספיק טוב. לא צריך להיות גרידים".
14. השלימי את המשפט: בלעדיי, עולם האיור והקומיקס הישראלי…
"יסתדר נהדר".
15. איפה תהיי בעוד 10 שנים?
"מול המקרר".
(פורסם במקור ראשון, מאי 2008)
עוד בבלוג: ראיון עם עמיר בניון, ביקורת על אלבומו החדש של עובדיה חממה, שאלון אסוציאציות עם שולי רנד, ראיון עם עלמה זהר, וגם: אייל גולן, מנחם הורוביץ, שי גולדן, רמי פורטיס, עידן רייכל, מירי מסיקה, דניאלה לונדון-דקל, עיתוני הנוער והילדים של פעם, הפרסום הסמוי בקלטות הילדים, איך להיזהר מרמאויות במזון האורגני, המדריך למרואיין המתחיל ועוד המון
הבלוג של דודו כהן 