ארכיון חודשי: דצמבר 2008

אופרה אחרת: ראיון עם רמי פורטיס

רגע לפני שהמושג "אלבום" הולך ונעלם, רמי פורטיס מחליט לשחרר שלושה כאלה במכה. ואם זה לא מספיק, מדובר בסוג של אופרה באחד מהם. בלונדיניות באוטוביאנקי? לא רק

 

לכו תדעו מה יהיה בעוד שנה-שנתיים צפונה, אומר פורטיס. העידן הדיגיטלי ממשיך להזדחל לכיווננו ולפרמט כל חלקה טובה. אולי בעוד כמה שנים מושג האלבום הכפול, המשולש או המרובע (שלא לדבר על מושג האלבום עצמו) כבר לא יהיה רלוונטי. ואם כך, למה לא להוציא אלבום משולש, לא פחות, דווקא לפני שהמסך יורד על עולם המוזיקה כפי שאנו מכירים אותו?
כמו שבטח שמעתם, פורטיס עומד לחזור אלינו עם אלבום חדש, לא פחות ממשולש (למרות שלמעשה זה יותר כפול וחצי, אבל לכך נידרש בהמשך). זה יקרה בחודשים הקרובים, שבע שנים אחרי אלבומו הקודם "חצי אוטומטי" שיצא אז בהליקון, וכמעט שנתיים אחרי "על המשמרת" של פורטיסחרוף. בינתיים שוחרר סינגל ראשון בעל טקסט הזוי, אלא מה, "בלונדיניות באוטוביאנקי", אליו צורף הבי-סייד "שמש עירומה".

 

"האלבום החדש יהיה משולש מכמה סיבות – כמה שהתגלו בדיעבד וכמה שידעתי כבר קודם", מסביר פורטיס. "הסיבה העיקרית היא שאחרי הסיבוב של פורטיסחרוף עם 'על המשמרת' שאלתי את עצמי מה קורה. התחלתי להשתעשע עם חומרים חדשים, ויחד עם החברים – גיל סמנטה, יובל שפריר ועידו אגמון – התחלתי לשפוך את כל מה שהסתובב לי בראש. תוך כדי הבנו שיש לנו ערימות של חומר מוקלט. הלכנו בעצם לכל הכיוונים שהרשינו לעצמנו, מבלי להתביית על כיוון מוזיקלי מסוים. סיבת הבדיעבד לאלבום המשולש היא שהיום אני מבין שכתבתי ספר עבה. עוד סיבה היא שבעוד שנה-שנתיים-שלוש-ארבע הקומבינציה של להוציא אלבום משולש תפוג מהעולם בגלל טכנולוגיות מתקדמות, אז אמרתי שיאללה. זה עוד פורמט שעומד להיעלם לנו מהנוף, אז בוא ננצל אותו לפני שהוא יעלם".
האלבום החדש יהיה מורכב משלושה חלקים – "חזל"ש", "יער ישראלי" ו"חימושניגיגי" – מיני אופרה. פורטיס מספר שתוך כדי עבודה החלוקה השתנתה. "שירים הלכו לפה ושירים הלכו לשם", הוא אומר. "'יער ישראלי' יותר מהורהר, שקט ועקרוני מבחינת האמירה של הטקסטים. השם נובע מהתחושה שאני גר ביער, זה הרי די ג'ונגל כאן. את השם 'חזל"ש' לקחתי מתוך הפורומים הבטחוניים. יש להם כל מני קיצורים כאלה, שלא נדע. אז הג'ונגל נגמר ויש חזרה לשגרה, אבל גם החזרה לשגרה היא לא חזרה שגרתית. מבחינה מוזיקלית הדיסק השני יותר פופי, ויש בו פחות אמירה. החלק האחרון הוא 'חימושניגיגי'. אין כזה יצור כמובן, זה הכל בדותה שאורכת 17 דקות. מי שרוצה יקח אותה ברצינות ומי שירצה יראה בה שטות איומה. זו מיני אופרה. אין בית-פזמון-סי-פארט. זה לא שיר אלא חתיכה אחת שעולה על דיסק שלם. מוזיקלית זה לקח אותנו למקום אחר לגמרי. בכלל, השתדלנו לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים. היינו להקה של מפיקים, וכולנו ניגנו. בילינו שנה שלמה באולפן כשאנחנו מנגנים ולא מפיקים את זה באופן המקובל. זה התגלגל בינינו לבינינו".

 

אז מה, פורטיסחרוף חזרה שוב לסטנד-ביי?
"זה לא עומד על הפרק בכל מקרה. כולנו עסוקים, ובכלל המפגשים שלי ושל ברי הם אקראיים. אנחנו אף פעם לא מתכננים. גם הדיסק האחרון שלנו התחיל בכלל לא בארץ אלא בפריז, כשהיינו שם במקרה. יש משהו ספונטני ביצירה של פורטיסחרוף, ומוטב שזה ישאר שם".

(פורסם ברייטינג, דצמבר 2008)

 

לראיון נוסף עם פורטיס – הכניסה מכאן

משחק אסוציאציות עם עידן רייכל: הבדידות, הפסיכולוג, הראסטות, גיגול עצמי, תפילין, נתניהו, מוות ועוד

בית
"הבית של הוריי הוא בית מאוד מיוחד. ההורים שלי מכירים זה את זו מגיל 4, וגם השכונה שלנו היא שכונה שבה כל ההורים נמצאים ביחד מהגן או מבית הספר היסודי. לכן יצא שזו שכונה מאוד משפחתית. צריך מזל גדול כדי לגדול בבית כזה, וקשה לי להאמין שאגדל את ילדיי בבית כזה. אבל לפחות הייתי שמח מאוד אם אני ועוד כמה חברים והמשפחות שלהם היינו גרים בבניין משותף".

בדידות
"בדידות היא… בדידות. היא יכול לגרום לאנשים להיות מאוד קשים, וגם להוציא מעצמם דברים לא טובים. בדידות היא משהו שהאנושות מנסה לברוח ממנה. אנשים מוכנים אפילו לעשות פשרות עם הסביבה שבה הם נמצאים, ללכת לפעמים נגד העקרונות המוסריים שלהם, כדי להשתייך לקבוצה חברתית ולא לחוש בדידות. צריך להיות אדם מאוד חזק בשביל להיות אדם מאוד בודד ולהישאר ולהאמין בדרך שלך".

פרפקציוניזם
"השראה ודרך חיים. לפעמים כשאני רואה ספורטאים באולימפיאדה אני חושב על הדרך הארוכה שהם עושים במהלך ארבע השנים שקדמו לאולימפיאדה, ועד כמה הם מכוונים לאותה נקודה בה יביאו את ההישג. זה נותן לי השראה ללכת ולהתעסק במקומות היותר סיזיפיים בעבודה שלי, להתאמן שוב על סולמות ופסנתר, ולעשות את הדברים הפחות נוחים במהלך היום".

 

פסיכולוג
"הרבה פעמים כשצעירים ישראלים משתחררים מהשירות הצבאי הם הולכים לחפש את עצמם בחו"ל. לטייל זה טוב, אבל רק לחפש את עצמך בחו"ל זה מוזר. אם לחפש – תחפש את עצמך בסביבה העצמית שלך דרך מראה או זכוכית מגדלת. יש פסיכולוגים שיכולים לעזור בזה. אני הייתי אצל פסיכולוגים תמיד, פשוט תמיד, מגיל 9 או 10. משהו במערכת היה צריך את זה".

ראסטות
"אצלי זה עניין אופנתי. אין לי שום קשר לקהילה הראסטפרית בג'מייקה. אני לא צמחוני, לא טבעוני, לא מעשן, גם לא ניסיתי. יש בזה משהו אופנתי שמחוץ לגבולות ישראל הוא הרבה יותר מקובל. שם אתה יכול לראות גם עו"ד עם ראסטות. כאן בישראל זה מתחבר עם תרבות שאנטי-באנטי שאני לא מתחבר אליה".

מסרק
"משהו שלא תמצא אצלי בדירה בעצם מגיל 15. בגיל 15 התחלתי לגדל שיער ארוך, ואז בצבא היה לי שיער קצוץ, כמעט קרחת. לכן מסרק הוא לא משהו שאקח איתי לאי בודד".

מחשבות
"הדבר היחידי כמעט שחוץ מהפעילות של הלב – אנחנו לא יכולים לשלוט בו. אנחנו יכולים להפסיק לאכול, להפסיק לשתות, וכן הלאה אבל לא יכולים להחליט שאנחנו מפסיקים את המחשבות שלנו. הרבה פעמים אני לוקח זמן למחשבות, וכשמחשבות מסוימות לא מובילות לשום דבר אני מעדיף לעשות ואפילו לטעות בדרך מאשר להיות במצב סטטי של מחשבות".

ברק אובמה
"אני לא מכיר את הפעילות שלו, אבל מרגש לראות את הדמעות בעיניים של המנהיגים השחורים האפרו-אמריקאים המבוגרים, בני ה-70-80 כשהם רואים את הבחור הזה עומד בראש ארה"ב וחושבים על כל מה שעבר עליהם מימי מרטין לותר קינג. וזו גאווה מאוד גדולה, וזה מה שהופך את אמריקה לאמריקה".

סרטי בורקס
"לא מבין את ההגדרה הזו. כשעושים סרטי צוענים קוראים לזה אומנות משובחת, וכשאנחנו עושים סרטים שמשקפים את פני החברה הישראלית, מ'צ'רלי וחצי' ועד 'גבעת חלפון אינה עונה', צריכים לקרוא להם סרטים ישראליים. זה הכי כיף לדעתי. כמו כולם, בכל יום עצמאות אני רואה לפחות אחד עם החבר'ה. כן, עוד פעם".

עיתונים
"אני בעיקר אוהב את עיתוני סוף השבוע, בעיקר הטורים האישיים. מאוד מעניין אותי דעות של אנשים ואיך הם כותבים את הדברים. אני מקווה שהעיתונות הכתובה לא תלך לאיבוד בעידן האינטרנט. העיתונים צריכים להמציא את עצמם מחדש, כמו שחברות התקליטים לא יבנו על הדיסקים תמיד אלא יאלצו ללכת למקומות כמו iTunes".

גיגול עצמי
"אחד מכלי העבודה החשובים שיש למערכת של הפרויקט גם בארץ וגם בחו"ל. זה משהו שלמדתי מהמנהלים של הפרויקט וגם מאנשי יחסי הציבור – בצורה כזו אתה יכול לעקוב אחרי כל מה שקורה. כל כתבה שמפורסמת בהונג קונג צצה לנו מול העיניים. גוגל ככלי עבודה הוא המצאה גאונית. כפרסונה אני לא מעניין אז לא כותבים עליי ברכילות או באינטרנט, אבל על הפרויקט כותבים, וכל הזמן שולחים אליי לינקים לדברים שפורסמו".

ילדים
"אני מאוד מקווה שזה יקרה יום אחד, ואפילו בקרוב. אבל זה משהו שבא לי. בא לי הנתינה הזו, בא לי שזה יקרה. זה נראה לי משהו מופלא. לחנך, בעיקר, ולהעביר לו את הדברים שאתה חושב שהוא צריך ללמוד".

פפראצי
"חלק מאיזשהו משחק. מאוד מצחיקים אותי כל מני אנשים שבנו את עצמם מתוך הדבר הזה ומעולם לא הבנתי מהו פועלם, כי בלי הפפרצי הם לא היו מה שהם, ואז הם פתאום קצת יורקים לבאר שממנה הם שתו. מבחינתי זה חלק מהמשחק. כמו שאנשים הולכים לאיזו מסעדה מאוד איכותית ולפעמים אוכלים פאסט פוד, אז הפפרצי הוא פאסט פוד תקשורתי. זה חלק מהמשחק, וזה בסדר".

נינט טייב
"צריך לזכור שהיא זמרת טובה. היא הגשימה את החלום שלה לעשות אלבום, וזה סיפור סינדרלה של שנות ה-2000. זה מרגש באותה מידה שקראתי את סיפור סינדרלה כשהייתי בן 8".

מוזיקה יהודית
"מוזיקה שאין לה סוף. כך לדוגמה, המוזיקה של יהודי אתיופיה שונה מאוד מהמוזיקה של יהודי ברוקלין. קיבלתי דיסק של שבט יהודי אוגנדה, וזה הזכיר לי את המשפט 'דע מאיפה באת ולאן אתה הולך'. לכל אורך הפרויקט מאוד חשוב לי כל הזמן לחזור למוזיקה הזו. אני מאמין שבעתיד יהיו לפרויקט נגיעות נוספות כאלה".

התנחלויות
"אני מקווה שההתנחלויות הן לא מה שיביא לפילוג, למרות שהן כבר מביאות לפילוג מאוד גדול. אני מקווה בעיקר שזה לא יגרום למלחמת אחים אמיתית. מאוד לא הייתי רוצה לראות שוטרים או חיילים שנפגעים פגיעות אישיות או נפשיות בגלל הדברים האלה".

 

תפילין
"כבן אדם לא דתי ההיכרות הראשונה שלי עם התפילין היתה בהכנות לבר מצווה. מאז אני מניח תפילין בשדה התעופה לפני טיסות. אמנם לא תמיד, אבל כשאני נתקל בשליחים הבאמת-מסורים של חב"ד, שנמצאים שם בוקר וערב – אני עושה את זה".

ארקדי גאיידמק
"אני חייב להודות שאני לא מכיר את האיש הזה יותר מדי. השם הגדול הזה מרחף באוויר כל הזמן, אבל אני לא יודע אם אני יודע משהו באמת על הבנאדם הזה יותר מדי. באסוציאציות עולה לי בית"ר ירושלים, המרוץ לראשות העירייה בירושלים, העזרה לתושבי שדרות. אבל אני לא בטוח אם אנשים באמת יודעים משהו על הבנאדם הזה. אני לא יודע אם אני גם אמור לדעת על האיש הזה".

שושנה דמארי
"לא בכדי הזמרת הכי טובה שהיתה פה אי פעם. בגלל השנים על הבמה, הניסיון. היא שרה על ספינות מעפילים בלי יחצנים וסטייליסטים, הופיעה בכל מוצב אפשרי בארץ, ועד להופעות עם הפילהרמונית של ניו יורק. היתה לי זכות להיות פיסה וחלק בקריירה שלה, וגם בחיים האישיים שלה בשנתיים האחרונות מחייה. גיליתי מישהי שהיתה יותר מבוגרת מהסבים והסבתות שלי, אבל השיחות שהיו לי איתה – אשמור אותן עוד הרבה שנים רק לעצמי, כי אלה דברים שלא האמנתי שהיא יכולה לדבר איתי עליהם".

רני רהב
"חבר שתמיד יודע לתת מילה טובה או מילה קשה כשצריך. הוא לא חוסך ממני את הביקורת הכי קשה, ולא חוסך גם פרחים על איזשהו הישג. הוא בחור רגיש מאין כמוהו. בשביל החברים, המשפחה והלקוחות שלו הוא ישכב על הגדר".
ביבי נתניהו
"לוחם בסיירת מטכ"ל, שחונך בבית מאוד ערכי שיצאו ממנו גם הוא וגם אחיו. אם מאותו בית יצאו שני לוחמים כאלה – אתה יכול להסכים או לא עם דעותיו ודרכו – אבל בכל מקרה יש הערכה גדולה למשפחה שיוצאים ממנה שני אנשים שמוכנים להקריב כל כך הרבה".

ציפי לבני
"ההיכרות שלי איתה היתה כשרת חוץ. היא הבינה שנכון שחשוב שיהיו דיפלומטים וקונסולים ושגרירים טובים בעולם, אבל לא פחות חשובה שגרירות תרבותית בעולם. ובכלל, בכל פעם שאנחנו מופיעים בעולם אנחנו מרגישים את עצמנו כשגרירים שמראים את פני החברה הישראלית המודרנית. אז את ציפי יצא לי להכיר כשרת חוץ שהכירה בעובדה הזו".

אהוד ברק
"כמו שאמרתי על ביבי, לא משנה אם אתה מסכים או לא עם הדעות של הבנאדם – תמיד תופס אותי העניין של החיילים האמיצים האלה, שהמדינה חייבת להם כאנשים פרטיים המון. מאריק שרון, רפול ואחרים, ועד לאהוד ברק ואחרים".

המשבר הכלכלי
"אני יודע שיש דבר כזה, אבל לא מבין מה זה מדד, מניות או מדד דאו-ג'ונס. כולנו מרגישים שיש התרחשות באוויר, ושצריכים להיכנס לאיזושהי כוננות, אבל לא יודעים מאיפה זה יבוא לנו. יש הרבה אנשים עם חליפות ועניבות שאומרים שיהיה יותר גרוע, אבל יותר כיף להאמין לאחרים. כרגע נראה שגם אם זה לא משפיע על כולם – זה עוד ישפיע על כולם".

האח הגדול
"במהלך העבודה על הפרויקט השלישי היה חשוב לי להתנתק מהטלוויזיה והאינטרנט, ולהתרכז במוזיקה. זה כמו שחקן שהתפקיד שלו יהיה לגלם מישהו שחי בין ארבע קירות. היה חשוב לי לחיות את התפקיד הזה, לכן התנתקתי מכל מה שקורה. התחברתי לאינטרנט ולטלוויזיה לפני שבועיים. אני יודע ש'האח הגדול' קיים, ואני יודע שכולם אומרים שהם לא רואים, אבל כנראה שהם רואים. אני אנסה להשלים פערים, לפחות כדי לדעת על מה כולם מדברים".

פסטיגל
"כשהיינו ילדים זה היה מאוד יפה לראות את גידי גוב ואומנים ששרים שירים שגם ההורים וגם הילדים יכולים ליהנות מהם. כשהיינו ילדים הזמרים היו מהשורה הראשונה ולא בהכרח הכוכבנים של השורה הראשונה. זה שידר לילדים, וזה יצר לנו מודלים לחיקוי שיש בהם איזשהו תוכן. ידענו שבשביל להיות גידי גוב צריך לעשות דרך ארוכה. הוא היה בכוורת, להקת הנח"ל, 'זהו זה' ועוד. באותה תקופה היה איזשהו רף. זה שידר לילדים מודלים לחיקוי ברמה מאוד גבוהה. והיום הכל מתערבב בהכל. אתה יכול למצוא באותה שורה כל מני אנשים שאני אישית לא מכיר את פועלם, ומצד שני הם מופיעים לצד אנשים שאני בהחלט מכיר את פועלם. לכן הגבולות טיפה מיטשטשים. ההבדל הוא בעיקר ברמת התוצאה. כשהיינו ילדים ושאלו מה אנחנו רוצים להיות, אמרנו זמר או שחקן. היום ילדים אומרים 'אני רוצה להיות מפורסם'".

השתמטות
"אני חושב שאנשים שכחו מה זו ההגדרה של השתמטות. אנשים שהצבא שחרר אותם בגלל סיבות נפשיות או רפואיות הם אנשים ששוחררו על פי חוק. אנשים שהצבא לא שחרר אותם ולא באו לשירות צבאי, הם עריקים בהגדרה. המשתמטים הם בעצם קבוצה שקשה להצביע עליה, כי בעצם לא נוכל לדעת מיהו מי. עם זה, משתמטים אמיתיים הם אנשים שתחמנו את המערכת הצבאית על מנת להימנע משירות צבאי. אנשים כאלה הם תחתית החברה הישראלית, והם אנשים שיובילו לקרע הכי גדול בחברה שלנו".

ראיונות לעיתונות
"אני רואה בזה עוד שלב בקיום של הפרויקט. אני לא שואל את עצמי יותר מדי שאלות על ראיונות, אלא פשוט עושה אותם".

צמחונות
"לא מתעסק בזה. אני מאוד יכול להתחבר לשאלות המוסריות האלה, אבל לא יכול להגיד שאוותר על השניצלים של אמא שלי. אגב, אצלי זה גם בריאותי. פעם ניסיתי להתנזר מבשר והרגשתי עם זה בעייתי. מצד שני, אולי פשוט לא אכלתי את הדברים הנכונים. זה מזכיר לי שסרג'ו ברהמס, שעובד איתי תקופה ארוכה, הגיע מהקאריבים, ושם אוכלים בשר לארוחת בוקר. יום אחד הוא סיפר לאבא שלו שהוא החליט להי
ות צמחוני. אבא שלו לא הבין מה זה אומר, וסרג'ו הסביר 'מעכשיו אוכל סלט ולחם'. אבא שלו הקשה: 'כן, אבל מה יהיה האוכל?'. סרג'ו עדיין הסביר שסלט ולחם, ואבא שלו חזר: 'אז מה אתה אוכל?'. יש אנשים שבכלל קשה להם להבין את המושג הזה של הצמחונות, מסתבר".

נדודי שינה
"פעם חשבתי שנדודי השינה של הם בגלל ג'ט-לגים, אבל מאוד חשוב לי לעשות חשבון נפש כמעט כל יום גם לגבי דברים שעשיתי במהלך היום וגם לגבי אנשים שאני בקשר איתם. אם יש איזשהו נושא לא פתור זו בעיה, כי זה המתכון מס' 1 לנדודי שינה".

מוות
"מתחבר אליי בעיקר לחרדות. בתקופות מסוימות החרדות האלה היו משתקות אותי, והיום אני חי אותן בשלום כי אין ברירה. הסלוגן שלי הוא 'למוות יש חיים משל עצמו".

עידן רייכל
"אני לא יודע מה להגיד. אני חושב שקודם כל אני בן להורים שלי, אח לאחים שלי וחבר לחברים שלי, ומקווה שאמצא את עצמי באמת בין כל הדברים האלה. עד אז אני שמח שלפחות יש לי את הפרויקט".

האלבום השלישי בפרויקט של עידן רייכל, "בין קירות ביתי" (הליקון), יצא לאחרונה

(פורסם במקור ראשון, דצמבר 2008)

 

כבר לא רק השלמת הכנסה: ישראלים עושים חיל ב-eBay

לא מעט ישראלים גילו שאפשר לעשות כסף באתר eBay. הכל הולך, אפילו גיטרות וירטואליות ואבנים פשוטות. נו מה, שהם לא ינסו?

אלי שמעוני, קצין משוחרר מחיל האוויר, חיפש איך לעשות כסף טוב. הוא הקים עסקים עצמאיים בתחום המחשבים, הרים עיתון מקומי והקיץ עוד כמה עסקים קטנים, אבל בסופו של דבר הבין שקשה מאוד להצליח מסחרית, ותוך כדי נתקל בלא מעט בעיות אמון מול ספקים, לקוחות ומה שביניהם. הוא ניסה תמיד לחפש את הישועה, את אותו עסק שמאידך יביא לו את הכסף הגדול, אבל לא ראה יעד כלשהו באופק. עד שאחד הלקוחות שלו בתחום המחשבים סיפר לו על הצלחתו ב-eBay. שמעוני, כמו כולם, היה סקפטי והסביר לו שחבל על הכסף. אותו לקוח הראה לו באותות ובמופתים עד כמה הוא עושה חיל באתר המסתורי והבינלאומי הזה, ושמעוני השתכנע. "למה שלא אעשה את זה גם?", הוא משחזר היום את המחשבה שניקרה במוחו.

 

 

היום אלי שמעוני הוא בעליו של עסק הפועל ב-eBay ומעסיק לא פחות מ-8 עובדים. זה התחיל בסך הכל לפני שלוש שנים, ב-2005, כשכמעט ולא היו ישראלים באתר המכירות. הוא חפר במערכת, החל ללמוד אותה לעומק, חטף סטירות לדבריו, נכווה לא פעם, אבל המשיך להתעקש כי היה ברור לו שיש פוטנציאל בפלטפורמת המסחר העולמית בה רשומים היום יותר מ-250,000,000 משתמשים. אז בחודשים הראשונים הוא מכר בעיקר מוצרי יד שנייה מהבית שלו, מבית הוריו, וגם פריטים שנשארו בחנויות המחשבים שלו, שסגר בינתיים. "כשסיימתי למכור הבנתי שלא צריך יותר לחפש למי למכור, כי המשתמשים הרי כבר קיימים. עכשיו נותר לחפש מה למכור", הוא אומר ומספר שמדובר בשינוי מחשבתי לא פשוט. קשה לתפוס שביזנס מסתכם בלאתר מוצר ולא בלאתר לקוחות כמו בעולם הרגיל. "הרי ב-eBay אתה מתעסק בלהביא אליך את האנשים שמעוניינים ממילא במוצר. השיווק הוא על בסיס חיפוש. כשהבנתי את זה התחלתי לאתר ולחפש מוצרים. בהתחלה מכרתי מוצרי ים המלח. אבל מאז המון אנשים נכנסו לנישה הזו והמוצר כבר נשחק. אחר כך הגעתי ליודאיקה ושופרות תימניים. גם שרשראות כסף עם שמות של אנשים היו נישה חזקה. אבא שלי פשוט צורף והוא יצר לי את זה. אז אם הוא היה מוכר אחד בשבוע בחנות שלו, אני מכרתי 10 כאלה בשבוע".
באותה תקופה הגיע שמעוני להכנסה נאה של כ-1,500 דולר בחודש. המספר הלך ותפח, עד שהוא הבין שניתן ליצור מזה ביזנס אמיתי. הרי eBay מגלגלת יותר מ-60 מיליארד בשנה, והוא מכר רק ב-20,000 דולר בשנה. כך הוא אימץ שיטה חדשה, פשוטה אך אפקטיבית בעליל: לאתר מוצרים מבוקשים מתוך המערכת עצמה. הוא איתר את הספקים של אותם מוצרים, החל לעבוד איתם, וכך הרכיב סל מוצרים משמעותי שהלך וגדל מחודש לחודש. תוך כדי הקים את "המרכז הישראלי למסחר ב-eBay" (/www.ebayhelp.co.il) אשר מעניק תמיכה לכל ישראלי שמנסה לנווט בתוך מפלצת המסחר המרתקת הזו. קפיצת מדרגה נוספת ביצע לפני שנה. עד אז עבד מהבית, אבל באותה תקופה שכר משרדים בבני ברק, העסיק 8 עובדים, והפך את המסחר ב-eBay לעסק של ממש. באיזה סדר גודל בדיוק? בשלב הזה הוא כבר מעדיף שלא לנקוב במספרים.

*

אם הכתבה הזו נשמעת לכם נלהבת מדי, אתם לא טועים. הסקפטיות שלנו בתחילת העבודה על הכתבה התחלפה בתחושה שאם מתישהו נמצא את עצמנו מובטלים, לא נחשוב פעמיים ונצלול עמוק אל תוך העולם המסחרי הגלובלי החדש. היינו מונים כאן את היתרונות, אבל תכף תגלו אותם בעצמכם. היינו מונים גם את החסרונות, אבל במידה ואתם עובדים לפי הספר ועושים את זה טוב – הם כמעט ולא קיימים.
קצת רקע: eBay הוא אתר מכירות אמריקאי עם שלוחות במדינות רבות בעולם. ניתן לקיים דרכו מסחר לאומי ובינלאומי, בדרך כלל במחירים זולים יותר מאלו שמודפסים על תוויות המחיר בחנויות הקרובות למקום מגוריכם, בעיקר בגלל ששרשרת ההפצה מתקצרת באופן ניכר. האתר נוסד בספטמבר 95', ועם השנים הלך וצמח. מדי יום מוצעים באתר עשרות מיליוני פריטים מכל סוג שתרצו – החל מכרטיסי זיכרון ועד לענתיקות למיניהן. החל מתקליטים נדירים של הביטלס ועד לספרי תורה מהמאה ה-17. החל מאייפון 2.0 ועד לווקי-טוקי. הכל מכל כל, כשבחגיגה הזו משתתפים יותר מ-250,000,000 לקוחות רשומים מרחבי העולם. ובמילים אחרות, אם אנסה למכור סתם אבן שמצאתי ברחוב, כנראה שבין 250,000,000 לקוחות פוטנציאליים יימצא האידיוט שיסכים לשלם עליה 11 דולר. וזו לא דוגמה, אגב. זה בדיוק מה שקרה לשמעוני כשבערוץ 10 ביקשו ממנו, במסגרת כתבה על התופעה, לנסות למכור כמה מוצרים לא ממש נחוצים.
החשש הישראלי מקומבינות, רמאויות או סתם משלוחים שלא הגיעו ליעדם יכול להירגע מכמה בחינות. קודם כל, התשלומים באתר נעשים באמצעות שירות PayPal כשמספר כרטיס האשראי שלנו לא עובר כמובן לסוחר. שנית, אפשר לבטח את המוצרים בעלות נמוכה. שלישית, אפשר לבחון את הרזומה של המוכר על ידי דירוגים שהוענקו לו בעבר מרוכשים קודמים. ואלה רק חלק ממנגנוני הבטיחות באתר.
זו גם רק ההתחלה של הישראלים ב-eBay, מסתבר. כיום מספר סוחרי הכחול-לבן המקצועיים ברשת נאמד בכ-100, ואל תתפלאו אם תוך שנתיים-שלוש המספר יטפס לכמה אלפים טובים. המעגלים מתרחבים כל הזמן, מאות ישראלים לומדים בכל זמן נתון קורסים המלמדים כיצד לנווט ב-eBay, ונראה שזו הולכת להיות בעיני רבים חלופה בכלל לא רעה לפתיחת עסק במרכז המסחרי, לא כולל הסיכונים הנלווים של רכישת סחורה, שכירות, שיפוצים וכו'.
אחד המוסדות המלמדים את השיטה הוא מכללת קליקים. מנהל אותה רן ארוסי, והמטרה לדבריו היא "כיצד לייצר מקורות הכנסה נוספים מהאינטרנט, במטרה להשתחרר ממרוץ העכברים היומיומי". ארוסי הכיר את eBay, כמו כולם, די במזל, כשחבר ביקש ממנו למכור סטוקים של מיני-דיסקים שהצטברו אצל חבר אחר במחסנים בניו ג'רזי. הוא והשותף שלו באותם ימים לחברת בניית אתרים מכרו את כל הסטוק ב-eBay ועל הדרך התגלחו על השיטה, ומאז הוא נמצא עמוק בתחום – מצד אחד מלמד את רזי המסחר, ומצד שני משמש כמוכר פעיל בעצמו. בקטלוג שלו נמצא כל מה שהוא זיהה כטרנד – אייפודים, נעליים, בגדים וכו'. "אני משתמש בכלים למחקר שוק, ואז בודק אם אני יכול למצוא ספק שימכור לי את הסחורה הזו. אם אני רואה למשל שאנשים רוצים נניח לקנות פלייסטיישן ומוכנים לשלם עליו 500$, אני בודק אם יש ספק שיוכל למכור לי את זה בפחות. אני גם מעדיף לעבוד עם דרופ שיפרים, שהם בעצם ספקים שאתה מתחייב כלפיהם ליחידות בודדות, וברגע שאם נניח מישהו מבריטניה קנה ממני נעליים, אני מבקש מהם לשלוח לכתובת שלו נעל מדגם כזו וכזו, מבלי שזה יעבור בכלל דרכי
באופן פיזי. זו לדעתי הדרך לעבוד ב-eBay. להחזיק מחסנים וסטוקים זה פחות מעניין ומגניב".
בוא נדבר מספרים. כמה אפשר להרוויח מזה?
"אם אתה רציני ואת משקיע בזה כפי שאתה משקיע בכל עסק אחר, בשלוש-ארבע שעות ביום ויכולת התמקחות טובה עם ספקים, אין סיבה שתרוויח פחות מהמשכורת הממוצעת במשק. אבל כמובן שזה תלוי במוצר. יש לי תלמידים שמוכרים טבעות ויהלומים, אחרי שמצאו ספק בבורסה ברמת גן. הם מוכרים אמנם 2-3 מוצרים ביום, אבל כל אחד מהם מביא איתו רווח של 300 דולר, ולפעמים גם 800 דולר. אם אתה מתכנן לעשות ביקור שבועי בשוק הפשפשים ולהעיף אותם ב-eBay – יהיו לך אחלה דמי כיס, אבל לא יותר. אם אתה עובד עם שיטות, נכנס לכלי מחקר, בודק מה אנשים רוצים לקנות, בודק כמה הם מוכנים לשלם על זה, הולך ומוצא ספקים שמוכרים לך בפחות – זו אפקטיביות שתביא לך הכנסה רצינית יותר. היופי פה הוא שאתה עובד בשוק מוכח. אתה לא סתם מוכר פטישים, אלא מוכר כי אתה יודע שרוצים לקנות פטישים. כמעט אין לי כאן הימור. אפיק אחר הוא ניצול הפרשי המחירים בתוך אתר ה-eBay השונים. יש הרי eBay בכל מדינה עם שוק גדול. אז שים לב: ליוויס 501 נמכר ב-50 יורו בפולין, אבל ב-eBay גרמניה אפשר להשיג את אותו דגם ב-25 יורו. אז יזם טוב יתחיל לקנות מהגרמנים ולמכור לפולנים. אתה פשוט קונה מהגרמני ומבקש ממנו לשלוח ישירות לפולני במקום אליך לארץ. זה הקסם כאן, לא לשבת בתוך מחסן ולהתעסק בסטוקים אדירים".
מהם המוצרים עם מרווחי הרווח הגדולים ביותר?
"ענתיקות, כי תיאורטית לא היה לזה עלות. אבל במוצרים חדשים מתח הרווחים הכי גדול הוא באופנה וקוסמטיקה – איפור, בשמים וכו'".
יש הברקות של ממש שהופכות ללהיטים?
"ראיתי שמישהו מכר ניירות ריקים ובכותרת 'קורות החיים של…' ושמות של סלבס מטומטמים. אחד המרצים שלי מכר 'כלום'. בפעם אחרת מכרנו Air Guitar, כלומר גיטרה לא נראית. יש אנשים מנסחים את זה באופן הומוריסטי, ותתפלא, לפעמים יש לזה קונים. אבל עסק ב-eBay לא יכול להתקיים על גימיקים שכאלה".
לאיזה סכומים מגיעים הלידרים הרציניים?
"יש אנשים שעושים משכורת של כמה אלפי שקלים בחודש. אני מניח שכך קורה עם רוב האנשים במהלך השנה הראשונה. אבל אנשים שיותר משקיעים ועשו שילוב של בחירת נישה טובה ומיקוח טוב עם ספקים, מגיעים להרבה יותר. היה לי תלמיד שמכר אלות הגולף בתקופות הקיץ. הוא מכר רק אלה או שתיים ביום, אבל על כל אחת היה לו 500 דולר רווח".

 

הרומן של עדי פיניאן (30 מטבריה) עם eBay לא התחיל ברגל ימין. הוא הזמין שעון יקר של קרטייה ב-98', אבל אז גילה שמדובר בזיוף. הוא אמנם הגיש לאתר תלונה נגד המוכר וקיבל את כספו בחזרה במלואו, אולם הטעם המר נשאר. רק בתחילת העשור אשתו הטרייה הכניסה שוב את האתר לבית לאחר שרכשה שתי זוגות משקפי שמש של גוצ'י בעשרות דולרים, למרות שבארץ המחיר עמד על 1,800 ש"ח ליחידה. תוך זמן קצר המכרים התחילו להתעניין, ואשתו של פיניאן מכרה את שתי זוגות המשקפיים ברווח מכובד. המהלך הזה גרם להם לחשוב קצת יותר לעומק על eBay, ולנסות להפוך לסוחרים מהמניין. אולם עבודתו של עדי בחברת אלקטרוניקה שמוכרת מוצרים דרך האינטרנט לא ממש אפשרה לו להמשיך בקריירה הזו, אם כי בתקופה מסוימת הוא דאג לעבוד בזה בשיטת הפה והאוזן. כל תושב טבריה שרצה, נניח, חיישן לרכב, פנה אליו ישירות, והעדיף לשלשל לידיו 200 שקל מאשר להמתין לחסדי המוסכים המקומיים, שמכרו מוצרים מקבילי הרבה יותר ביוקר.
מה הכי כדאי היום למכור ב-eBay?
"כסף ישן מלפני 200 שנה, למשל. ב-eBay יש אספנים שמוכנים לשלם על שטר ישן ונדיר גם 20,000 דולר. שם זה טירוף. בטלוויזיה הראו מישהו שמכר אבן ב-11 דולר (הכוונה לשמעוני כאמור – ד"כ). שמעת כמה נמכר הכדור של דיויד בקהאם שעף לקהל? 28,050 יורו. החליפה של אנג'לינה ג'ולי נמכרה בעשרות אלפי דולרים. מוכרים שם גם איברים, קרנית לעין וכאלה. מה שאתה לא רוצה".
משתמש נוסף ב-eBay הוא ההיסטוריון ד"ר עופר נור, אשר מלמד באוניברסיטת תל אביב קורס על eBay כיישות פוליטית. האג'נדה שלו גורסת שלאתר הסחר יש חשיבות פוליטית ולו משום העובדה שברחבי העולם יש כחצי מיליון מוכרים שזהו מקור פרנסתם העיקרי או הבלעדי. "הם מפרנסים משפחות", הוא מסביר, "תכפיל בארבע – וזו כבר מדינה קטנה. לתושב שווייץ שמוכר שם, eBay חשובה ורלוונטית הרבה יותר משווייץ עצמה".
ד"ר נור אינו סוחר רגיל. הוא מוכר מוצר אחד בלבד: ספר אלקטרוני (eBook) אותו כתב. "זה התחיל מזה שקניתי אחד כזה ב-eBay ב-10$", הוא משחזר. "אחרי שקראתי חשבתי שאני יכול לכתוב ספר יותר טוב. החלטתי לכתוב ולהציע אותו למכירה, נראה מה יהיה. עשיתי את זה, וזה הצליח. עד היום הוא מכר הרבה אלפים. המחיר נע מ-12 ל-15$. העניין הוא שבכלל אין לי עלויות, כולל לא עלויות משלוח. אבל רוב האנשים ב-eBay לא מוכרים אינפורמציה אלא מוצר שהם שולחים בדואר".
ועל אילו תחומים נכתבים בדרך כלל אותם eBooks?
"על כל דבר שמעניין את האנשים. הספר שלי הוא בנושא נסיעות ותעופה. הספר הכי מצליח באתר הוא 'איך להצליח למכור ב-eBay'".
חשבת להתקדם לעמדה של סוחר אמיתי? הרי את הידע כבר יש לך.
"אני מרצה באוניברסיטה, אז אין לי כל כך חשק להתעסק בזה, אבל לישראלים יש תחומים מסוימים שבהם הם יכולים מאוד להצליח, והם כבר מצליחים. אתן לך דוגמה שאולי תעניין חלק מהקוראים: תכשיטים ויהלומים. זו הצלחה היסטרית ב-eBay. בהתחלה אף אחד לא האמין שאנשים אכן יקנו יהלומים דרך האינטרנט, כי הרי זה עניין של אמון, אבל זה פשוט עובד. זה גם לא כבד פיזית למשלוח. המאמץ הוא להשיג מוצר שיש לו ביקוש, ואתה יכול להמשיך ולהשיג את המוצר הזה. זה לא קורה ביום אחד. צריך להתאמץ. בהתחלה לא מוכרים המון, וזה מתפתח לאט לאט. אין מישהו שמיד הצליח. במקרה הטוב מדובר ב-3-4 חודשים של ניסוי וטעייה, ואז זה מתייצב ורץ. אין פה ניסים".
כדוגמה קלאסית לאפשרויות הבלתי מוגבלות של eBay מספר ד"ר נור על חנויות הצילום באלנבי, תל אביב. פעם, הוא מספר, היו במקום לא מעט חנויות צילום, אבל בעידן הדיגיטלי הן מצליחות הרבה פחות. "הסוחרים יושבים שם כבויים. הם חושבים שאין למוצרים שלהם ביקוש כי הם לא מבינים בסחר דיגיטלי. עם קצת אינטרנט וקצת מוטיבציה הם היו יכולים לחסל את כל המחסן הזה של העדשות, המצלמות, החצובות ועוד דברים שנראה להם שהם לא שווים כלום. אגב, היום יש ביקוש גבוה במיוחד לטלפונים הסלולרים ולאביזרים שלהם".
ידוע. הקנייה הראשונה שלי היתה מעמד לסלולרי לרכב. בארץ הוא עלה 300, וב-eBay 70 ש"ח.
"הסוחרים הרגילים כאן עושים קופה על המוצרים האלה כי אתה ממש זקוק להם. אבל עלות הייצור שלהם נמוכה ביותר. לפעמים גם המכונית שלך לא זזה בגלל איזה בורג. בעולם הרגיל זה עולה ביוקר כי אין אופציות אחרות, אבל ב-eBay זה עולה גרושים. היתרון אצלנו הוא שהדואר בישראל הוא מהזולים בעולם, וזה מחפה על החסרונות האחרים. אם אתה אומן שעוסק באומנות מסוימת אפשר למכור גם את זה. זו אופציה מצוינת".

נחזור לאלי שמעוני. המטרה העיקרית של המרכז הישראלי למסחר ב-eBay, בראשותו הוא עומד, היא להגדיל את מעגל הישראלים באתר הסחר. באתר של הארגון יש פורום שאלות-תשובות, מאמרים בנושא, חדשות וכו'. מעבר לכך הוא גם מעביר קורס בן 7 מפגשים על מנת ללמד את התורה כולה, או לפחות חלק ממנה. הוא מספר בגאווה שמאז שנת 2005, בה הקים את המרכז, המילה "איביי" בעברית הרבה יותר נפוצה בגוגל-טרנדס מאשר לפני. בנוסף מפעיל המרכז לובי להקמת אתר eBay מקומי, פעל על מנת לאפשר העברת כספים לחשבונות בנק ישראליים (פעולה אלמנטרית שלא היתה קיימת עד לא מזמן) וכן הלאה.
בוא נדבר קצת פרקטיקה. הקורא יצחק רוצה להתחיל מחר ב-eBay. מה כדאי לו למכור, מה הכי לוהט היום?
"את כל הנתונים האלה אפשר לראות ב-eBay עצמה. מה שהולך הם מוצרי אלקטרוניקה, מוצרי ספורט, מוצרי קאמפינג וטיולים. נושא התכשיטים מצליח מאוד, אבל יש שם גם תחרות גדולה מאוד. ויש כמובן טרנדים עונתיים כמו מתנות לחגים. מוצרי תינוקות גם מאוד חזקים – משחקים לילדים, צעצועים, ספרים. יש בערך 55,000 קטגוריות ב-eBay. לא חסרים מוצרים מבוקשים. המערכת גם מציגה לך בכל זמן נתון איזה מוצר מבוקש, באיזו תדירות ובאיזו רמה".
כמה ישראלים פועלים ב-eBay להערכתך?
"יש כמה עשרות אלפים קונים ישראלים שמבצעים רכישה מינימום אחת לשנה. מוכרים ברמה כזו או אחרת יש 5,000. זה מעט מדי. בוא נגיד שסוחרים מקצועניים יש אולי 100, וברמה שלי יש לא יותר מ-20. רוב הסוחרים מה-5,000 מוכרים בזעיר אנפין".
מה הסיכויים להתרסק?
"בעיניי הם אפס. אתה יכול למכור בק טו בק. סוגר עם ספק, בודק שיש לו זמינות, וכשיש הזמנה אתה מזמין מהספק ואז שולח מיד לקונה, או אפילו דואג לכך שהספק יעשה דרופ-שיפינג וישלח ישירות לרוכש. כך איך לך סיכון. הסיכון היחיד הוא עלות הצגת המוצר למכירה, הנעה בין 15 סנט ל-4 דולר. אם אתה לא מוכר את המוצרים אתה יכול להפסיד. אבל אני טוען שגם זה לא סיכון, אם אתה בודק לפני כן מה ההיצע ומהם מחירי השוק. אם ההצעה שלך טובה במחירים טובים, אין סיבה שלא תמכור. אבל בכל מקרה, כמובן שזה גם לא בא בקלות. צריך להשקיע זמן בפול טיים ג'וב. אי אפשר לחשוב שעובדים חצי שעה ביום ועושים מיליונים. זה לא יקרה".
כחלק משיחות הרקע לכתבה שוחחתי עם מוכר ישראלי ב-eBay שאמר שגם רווח של 30,000 ש"ח הוא לא בשמיים.
"בוא נגיד שאני לא שולל את הדברים שלו. ממש לא".
ו-50,000 ש"ח זה בשמיים?
"אני לא רוצה לתת מספרים. גם לא נכון להציג את זה כך. מי שמשקיע – מקבל. זו השיטה. אם תשקיע יותר – תקבל משכורות גבוהות. צריך יכולת, צריך להיות פלפל, אחד שיודע לתקתק. להגיע ל-1,500 דולר בחודש כל אחד יכול, גם איזו סבתא. אבל המספרים הגדולים זה התקתקנים שרצים מהר, עובדים עם עוד ועוד ספקים, חושבים כל הזמן איך להגדיל את העסק. הם יכולים להגיע למשכורות מאוד גבוהות, ללא ספק".
ושאלה שבוודאי תטריד את כל מי שיקרא את הכתבה: אם מדובר בעסק כל כך משגשג, למה אתה דואג להכשיר אנשים שבבוא היום יהיו מתחרים שלך, או להמליץ בכל פה על כניסה ל-eBay? יגידו אחרים: תעשה את הכסף שלך ותשב בשקט. למה לגלות לכל העולם את רזי המקצוע?
"זו באמת שאלה קבועה, אבל אנחנו לא מגלים פה איזשהו סוד. בתוך eBay עצמה יש eBay University עם הדגמות וכאלה. אנחנו רק מלמדים בעברית כדי לחסוך זמן. אם יש בעולם מיליוני מוכרים פעילים, אתה חושב שעוד 5,000 ישראלים יזיזו למערכת כולה? יש מקום לכולם".
כאן צצה שאלת המפתח מהו באמת היתרון היחסי שלנו כישראלים. רוב המרואיינים לכתבה טוענים שיש לנו יתרונות, אבל הם קלושים עד נטחנים. עדי פיניאן מספר שאפשר למכור מים מהכנרת בגלל שישו הלך עליהם כביכול. גם לאבן מהכנרת הוא מעריך שיהיה ביקוש (אם כי הוא עדיין לא ניסה). הרי יש לא מעט נוצרים בעולם שהיו מתים לאיזו מזכרת קטנה ומוחשית מהכנרת, אבל לא יגיעו עד ישראל כדי להשיג אותה.
ארוסי, לעומת זאת, נשמע הרבה פחות נלהב. הוא לא חושב שאפשר לדפוק קופה נאה ממים מהכנרת, והייחודיות לדעתי טמונה דווקא ביודאיקה, בתכשיטים ובמוצרי ים המלח שאמנם שחוקים לדבריו, אבל עדיין נמכרים יפה, למרות שלא כדאי להתעכב עליהם יותר מדי. "כל ישראלי אומר 'אני אמכור את מוצרי ים המלח', אבל כשהוא נכנס ל-eBay ברור לו שיש עוד המון אופציות, וחבל להיתקע דווקא שם", הוא מסביר.
גם שמעוני חושב שמביני עניין לא נתקעים על מוצרי ים המלח. את המים מהכנרת הוא ראה שמוכרים, אבל מאוד בזול, בגלל ש"יש הרבה מוכרים שחושבים שהם המציאו את הגלגל ורוצים למכור מים כדי להתעשר". גם ממוצרי נצרות הוא לא מתלהב, בגלל שהביקוש לא גבוה. "עם זה, תמיד יש הפתעות", הוא אומר, "כמו הפעם ההיא שניסיתי למכור אבן פשוטה מהרצפה ב-11$, כחלק מהכתבה בערוץ 10".
מי קנה דבר כזה, באמת?
"בחור מארה"ב, אין לי מושג למה. לא שאלתי. אני לא שואל יותר מדי שאלות, רק עטפתי יפה את האבן, כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו".

 

(פורסם במקור ראשון, נובמבר 2008)

זוכרים את נובמבר? (ראיון עם מירי מסיקה)

בקריירה של מירי מסיקה טמון פרדוקס קטן. דווקא בגלל שהצליחה מהר מאוד ("לכאורה לרוע מזלי", לדבריה) היא לא ממש חוותה התחלות קשות, נגינה בפאב חצי ריק, הופעות בסוף העולם שמאלה, או לחלופין קצת יותר אינטימיות מוזיקלית. זה היה קצת חסר לה, אבל עכשיו הפינה הזו אמורה להיסגר הודות למופע האקוסטי שהיא מתכננת להעלות תוך זמן קצר. הבכורה תתקיים בצוותא ביום חמישי הקרוב (27.11).
קצת הדאיג אותנו לשמוע את מירי צרודה ברמות דווקא לפני הסיבוב החדש. אבל היא, מסתבר, מודאגת הרבה פחות. "סיימתי עכשיו סיבוב בתדירות של ארבע הופעות בשבוע", היא מספרת, "העניין הוא שכדי לא להיות צרודה אני צריכה לשתוק ביום של הופעה. אני לא יודעת לדבר נכון, אלא לשיר נכון. אבל אם אני אשיר – זה ישמע צלול (מדגימה מהוואל צלול להפליא). יש המון זמרות צרודות כמו שרית חדד או וויטני יוסטון. זו תופעה שאנשים שרים ממקום אחד ומדברים ממקום אחר. אבל בכל מקרה, הכי טוב לי זה לשתוק (צוחקת). זה טוב יותר לכולם, כולם אוהבים אותי יותר כשאני שותקת. ככה אין קונפליקטים".

 

הרעיון לצאת בסבב אקוסטי, מספרת מסיקה, נולד בעקבות החזרות לפסטיבל הפסנתר, לצד לאה שבת. סבב ההופעות שלה הסתיים בדיוק, היא היתה אמורה להתחיל לעבוד על האלבום השלישי, אבל הפסנתר נתן לה חשק להופעות יותר רגועות ואינטימיות, דווקא במקומות שלא הופיעה בהם. "בגלל שלכאורה לרוע מזלי הצלחתי נורא מהר, לא יצא לי להופיע בצפון או בברים קטנים", היא אומרת, "זה קרה נורא מהר, אז הופעתי די בהתחלה במקומות גדולים. בהופעות גדולות יש אמנם יותר שואו, אבל בהופעות קטנות הקול שלי יותר נקי וחשוף. זה מקום שגם מאפשר לך לנסות דברים, לכן אני מתכננת לבצע שירים חדשים שלי מהאלבום העתידי. אפשר גם להשתעשע קצת, מה גם שהחומרים שלי הם בעיבודים אקוסטיים שמאפשרים לי להסתכל על החומרים מחדש. נורא מעניין לראות לאן הולכים החומרים בביצועים כאלה".
מה למשל גילית?
"את 'אף אחת' עשינו מאוד מיוחד, עם בוזוקי, ופתאום הוא הפך למן שאנסון הרבה יותר גדול מהחיים. 'אם זאת האהבה שלך' הוא שיר של דאנס, ובפסנתר הוא פתאום יוצא החוצה. בכלל, במופע אקוסטי אתה יכול להבין איזה שיר עובד על כל עיבוד. השירים של הביטלס כאלה מדהימים שהם יכולים לעבוד רק על גיטרה, ולעומתם יש שירים שיכולים לעבוד רק בהפקה בומבסטית. אתמול הופעתי ב'ברלה' בלהבות חביבה, ולא האמנתי עד כמה אני מפסידה כשאני נמצאת על במה רחוקה יחסית ולא שומעת את הקהל שר. תמיד אמרו לי שהקהל שר, אבל לא שמעתי אותו בהופעות הגדולות. בשואו הגדול חסרה גם אינטימיות, שיש באקוסטי בשפע. אמנם עכשיו אני חוששת שישאלו איפה הקצב והריקודים, אבל בתור זמרת אני חושבת שאפשר לשמוע זמר במופע אקוסטי על כל גווניו, ועם דקויות שנעלמות כשיש בסביבה גיטרה חשמלית ובס".
בינתיים עובדת מסיקה על אלבומה השלישי, ולדבריה איסוף החומרים נמצא בשלב די התחלתי. רשימת הכותבים הלא סגורה, עד כה, מונה את עופר בשן, ליאור אלבו, קרן פלס, אריק ברמן, איה כורם, אורי זך, בן ארצי ואפילו מסיקה עצמה. בינתיים היא מקליטה סקיצות, מנסה לבחון האם כל שיר שאהבה ובחרה גם מתאים בפועל למידותיה, ומספרת שככל הנראה גם מבחינה סגנונית יהיה צפוי שינוי. הכיוון: יותר אקוסטי, פחות פופ "נוצץ ומנצנץ". "השאיפה היא לחזור לאדמה, למקום יותר חם ואקוסטי", היא מסבירה ומסייגת, "אבל זה נכון רק עכשיו, אולי עוד מעט ישתנה לי מצב הרוח וארצה תקליט אלקטרוני דווקא. אבל לא, האמת היא שלא נראה לי. אני רוצה תקליט עממי. פולקלור. קצת נגיעות ערביות, קצת ספרדיות, ואם יהיה איזה פיוט יפה בטח אעשה אותו, אבל לא בתור תקליט קונספט. בכלל, אני אוהבת שהתקליט נשמע כאילו כמו תקליט אוסף. וכדי שזה יישמע ככה צריך לעבור זמן, לאסוף הרבה חומרים ולקחת מכל ז'אנר או סוג משהו אחד. בהתחלה זה מפחיד, אתה לא יודע איך שיר שהוא לגמרי אלקטרוני ושיר שהוא לגמרי קברטי ושיר שהוא לגמרי רוקנ'רול יתחברו באותו מקום. אבל בסוף זה מתחבר בול".
בשנתיים האחרונות הקלטת דואטים עם טיפקס, אריק ברמן ועופר בשן. יהיו נוספים באלבום החדש?
"אני עוד לא יודעת. יש הרבה הצעות. אולי יום אחד אעשה אלבום שלם של דואטים ונגמור עם זה (צוחקת)".
ואפרופו טיפקס, הופתעת מבשורת הפירוק?
"לא ציפיתי לזה, אבל הם היו קיימים כבר 20 שנה. אנשים עושים לאורך השנים רוקנ'רול בעברית, מוזיקה יוונית בעברית, כל מני דברים. אבל קובי אוז ממש המציא משהו שלא היה עד לאותו רגע – לא רק בארץ אלא בעולם. קובי גאון אמיתי, אבל הוא לא יפסיק ליצור, כך שאני לא דואגת".
סיימת להצטלם לעונה השלישית של מעורב ירושלמי. נראה על פניו שמדובר בהברקה ליהוקית.
"דווקא עשו לי הרבה אודישנים. כל דבר טוב בחיים – צריך לעבוד בשבילו, מסתבר. בהתחלה הייתי אמורה לעשות תפקיד קטן, ולא היה אכפת לי שיהיה קטן כי זו סדרה כל כך מדהימה בעיניי. אז בסוף יצרו תפקיד במיוחד בשבילי. ואז אמרו שאולי אני נראית צעירה מדי ביחס לגיל הדמות, אז באתי לעוד אודישן. בן הזוג שלי הוא עמוס לביא, ורצו לוודא שאנחנו יכולים להיראות כמו זוג. בסוף זה עבד. אגב, בפסקול אני שרה פיוטים ג'רבאים. זה יצא מאוד מעניין".
בעבר דובר גם על פרויקט שירי ילדים שאת מתכננת להקליט.
"נכון. יש הרבה פרויקטים שבא לי לעשות, מה אעשה? אבל זה משהו שרק דיברנו עליו, ואני באמת לא יודעת איך הוא הגיע לעיתונות. אריק כתב כמה שירי ילדים, קרן כתבה עוד כמה, ועלה לי רעיון לחבר את זה ושכולנו נעשה משהו יחד, כי זה באמת נורא כיפי וגם מבוגרים יכולים ליהנות מפרויקט כזה. אבל זה תהליך, יש סדר עדיפויות, ויש המון פרויקטים שאני רוצה לקחת בהם חלק. יום אחד עוד נעשה את זה".

 

(פורסם ברייטינג, נובמבר 2008)