משחק אסוציאציות עם עידן רייכל: הבדידות, הפסיכולוג, הראסטות, גיגול עצמי, תפילין, נתניהו, מוות ועוד

בית
"הבית של הוריי הוא בית מאוד מיוחד. ההורים שלי מכירים זה את זו מגיל 4, וגם השכונה שלנו היא שכונה שבה כל ההורים נמצאים ביחד מהגן או מבית הספר היסודי. לכן יצא שזו שכונה מאוד משפחתית. צריך מזל גדול כדי לגדול בבית כזה, וקשה לי להאמין שאגדל את ילדיי בבית כזה. אבל לפחות הייתי שמח מאוד אם אני ועוד כמה חברים והמשפחות שלהם היינו גרים בבניין משותף".

בדידות
"בדידות היא… בדידות. היא יכול לגרום לאנשים להיות מאוד קשים, וגם להוציא מעצמם דברים לא טובים. בדידות היא משהו שהאנושות מנסה לברוח ממנה. אנשים מוכנים אפילו לעשות פשרות עם הסביבה שבה הם נמצאים, ללכת לפעמים נגד העקרונות המוסריים שלהם, כדי להשתייך לקבוצה חברתית ולא לחוש בדידות. צריך להיות אדם מאוד חזק בשביל להיות אדם מאוד בודד ולהישאר ולהאמין בדרך שלך".

פרפקציוניזם
"השראה ודרך חיים. לפעמים כשאני רואה ספורטאים באולימפיאדה אני חושב על הדרך הארוכה שהם עושים במהלך ארבע השנים שקדמו לאולימפיאדה, ועד כמה הם מכוונים לאותה נקודה בה יביאו את ההישג. זה נותן לי השראה ללכת ולהתעסק במקומות היותר סיזיפיים בעבודה שלי, להתאמן שוב על סולמות ופסנתר, ולעשות את הדברים הפחות נוחים במהלך היום".

 

פסיכולוג
"הרבה פעמים כשצעירים ישראלים משתחררים מהשירות הצבאי הם הולכים לחפש את עצמם בחו"ל. לטייל זה טוב, אבל רק לחפש את עצמך בחו"ל זה מוזר. אם לחפש – תחפש את עצמך בסביבה העצמית שלך דרך מראה או זכוכית מגדלת. יש פסיכולוגים שיכולים לעזור בזה. אני הייתי אצל פסיכולוגים תמיד, פשוט תמיד, מגיל 9 או 10. משהו במערכת היה צריך את זה".

ראסטות
"אצלי זה עניין אופנתי. אין לי שום קשר לקהילה הראסטפרית בג'מייקה. אני לא צמחוני, לא טבעוני, לא מעשן, גם לא ניסיתי. יש בזה משהו אופנתי שמחוץ לגבולות ישראל הוא הרבה יותר מקובל. שם אתה יכול לראות גם עו"ד עם ראסטות. כאן בישראל זה מתחבר עם תרבות שאנטי-באנטי שאני לא מתחבר אליה".

מסרק
"משהו שלא תמצא אצלי בדירה בעצם מגיל 15. בגיל 15 התחלתי לגדל שיער ארוך, ואז בצבא היה לי שיער קצוץ, כמעט קרחת. לכן מסרק הוא לא משהו שאקח איתי לאי בודד".

מחשבות
"הדבר היחידי כמעט שחוץ מהפעילות של הלב – אנחנו לא יכולים לשלוט בו. אנחנו יכולים להפסיק לאכול, להפסיק לשתות, וכן הלאה אבל לא יכולים להחליט שאנחנו מפסיקים את המחשבות שלנו. הרבה פעמים אני לוקח זמן למחשבות, וכשמחשבות מסוימות לא מובילות לשום דבר אני מעדיף לעשות ואפילו לטעות בדרך מאשר להיות במצב סטטי של מחשבות".

ברק אובמה
"אני לא מכיר את הפעילות שלו, אבל מרגש לראות את הדמעות בעיניים של המנהיגים השחורים האפרו-אמריקאים המבוגרים, בני ה-70-80 כשהם רואים את הבחור הזה עומד בראש ארה"ב וחושבים על כל מה שעבר עליהם מימי מרטין לותר קינג. וזו גאווה מאוד גדולה, וזה מה שהופך את אמריקה לאמריקה".

סרטי בורקס
"לא מבין את ההגדרה הזו. כשעושים סרטי צוענים קוראים לזה אומנות משובחת, וכשאנחנו עושים סרטים שמשקפים את פני החברה הישראלית, מ'צ'רלי וחצי' ועד 'גבעת חלפון אינה עונה', צריכים לקרוא להם סרטים ישראליים. זה הכי כיף לדעתי. כמו כולם, בכל יום עצמאות אני רואה לפחות אחד עם החבר'ה. כן, עוד פעם".

עיתונים
"אני בעיקר אוהב את עיתוני סוף השבוע, בעיקר הטורים האישיים. מאוד מעניין אותי דעות של אנשים ואיך הם כותבים את הדברים. אני מקווה שהעיתונות הכתובה לא תלך לאיבוד בעידן האינטרנט. העיתונים צריכים להמציא את עצמם מחדש, כמו שחברות התקליטים לא יבנו על הדיסקים תמיד אלא יאלצו ללכת למקומות כמו iTunes".

גיגול עצמי
"אחד מכלי העבודה החשובים שיש למערכת של הפרויקט גם בארץ וגם בחו"ל. זה משהו שלמדתי מהמנהלים של הפרויקט וגם מאנשי יחסי הציבור – בצורה כזו אתה יכול לעקוב אחרי כל מה שקורה. כל כתבה שמפורסמת בהונג קונג צצה לנו מול העיניים. גוגל ככלי עבודה הוא המצאה גאונית. כפרסונה אני לא מעניין אז לא כותבים עליי ברכילות או באינטרנט, אבל על הפרויקט כותבים, וכל הזמן שולחים אליי לינקים לדברים שפורסמו".

ילדים
"אני מאוד מקווה שזה יקרה יום אחד, ואפילו בקרוב. אבל זה משהו שבא לי. בא לי הנתינה הזו, בא לי שזה יקרה. זה נראה לי משהו מופלא. לחנך, בעיקר, ולהעביר לו את הדברים שאתה חושב שהוא צריך ללמוד".

פפראצי
"חלק מאיזשהו משחק. מאוד מצחיקים אותי כל מני אנשים שבנו את עצמם מתוך הדבר הזה ומעולם לא הבנתי מהו פועלם, כי בלי הפפרצי הם לא היו מה שהם, ואז הם פתאום קצת יורקים לבאר שממנה הם שתו. מבחינתי זה חלק מהמשחק. כמו שאנשים הולכים לאיזו מסעדה מאוד איכותית ולפעמים אוכלים פאסט פוד, אז הפפרצי הוא פאסט פוד תקשורתי. זה חלק מהמשחק, וזה בסדר".

נינט טייב
"צריך לזכור שהיא זמרת טובה. היא הגשימה את החלום שלה לעשות אלבום, וזה סיפור סינדרלה של שנות ה-2000. זה מרגש באותה מידה שקראתי את סיפור סינדרלה כשהייתי בן 8".

מוזיקה יהודית
"מוזיקה שאין לה סוף. כך לדוגמה, המוזיקה של יהודי אתיופיה שונה מאוד מהמוזיקה של יהודי ברוקלין. קיבלתי דיסק של שבט יהודי אוגנדה, וזה הזכיר לי את המשפט 'דע מאיפה באת ולאן אתה הולך'. לכל אורך הפרויקט מאוד חשוב לי כל הזמן לחזור למוזיקה הזו. אני מאמין שבעתיד יהיו לפרויקט נגיעות נוספות כאלה".

התנחלויות
"אני מקווה שההתנחלויות הן לא מה שיביא לפילוג, למרות שהן כבר מביאות לפילוג מאוד גדול. אני מקווה בעיקר שזה לא יגרום למלחמת אחים אמיתית. מאוד לא הייתי רוצה לראות שוטרים או חיילים שנפגעים פגיעות אישיות או נפשיות בגלל הדברים האלה".

 

תפילין
"כבן אדם לא דתי ההיכרות הראשונה שלי עם התפילין היתה בהכנות לבר מצווה. מאז אני מניח תפילין בשדה התעופה לפני טיסות. אמנם לא תמיד, אבל כשאני נתקל בשליחים הבאמת-מסורים של חב"ד, שנמצאים שם בוקר וערב – אני עושה את זה".

ארקדי גאיידמק
"אני חייב להודות שאני לא מכיר את האיש הזה יותר מדי. השם הגדול הזה מרחף באוויר כל הזמן, אבל אני לא יודע אם אני יודע משהו באמת על הבנאדם הזה יותר מדי. באסוציאציות עולה לי בית"ר ירושלים, המרוץ לראשות העירייה בירושלים, העזרה לתושבי שדרות. אבל אני לא בטוח אם אנשים באמת יודעים משהו על הבנאדם הזה. אני לא יודע אם אני גם אמור לדעת על האיש הזה".

שושנה דמארי
"לא בכדי הזמרת הכי טובה שהיתה פה אי פעם. בגלל השנים על הבמה, הניסיון. היא שרה על ספינות מעפילים בלי יחצנים וסטייליסטים, הופיעה בכל מוצב אפשרי בארץ, ועד להופעות עם הפילהרמונית של ניו יורק. היתה לי זכות להיות פיסה וחלק בקריירה שלה, וגם בחיים האישיים שלה בשנתיים האחרונות מחייה. גיליתי מישהי שהיתה יותר מבוגרת מהסבים והסבתות שלי, אבל השיחות שהיו לי איתה – אשמור אותן עוד הרבה שנים רק לעצמי, כי אלה דברים שלא האמנתי שהיא יכולה לדבר איתי עליהם".

רני רהב
"חבר שתמיד יודע לתת מילה טובה או מילה קשה כשצריך. הוא לא חוסך ממני את הביקורת הכי קשה, ולא חוסך גם פרחים על איזשהו הישג. הוא בחור רגיש מאין כמוהו. בשביל החברים, המשפחה והלקוחות שלו הוא ישכב על הגדר".
ביבי נתניהו
"לוחם בסיירת מטכ"ל, שחונך בבית מאוד ערכי שיצאו ממנו גם הוא וגם אחיו. אם מאותו בית יצאו שני לוחמים כאלה – אתה יכול להסכים או לא עם דעותיו ודרכו – אבל בכל מקרה יש הערכה גדולה למשפחה שיוצאים ממנה שני אנשים שמוכנים להקריב כל כך הרבה".

ציפי לבני
"ההיכרות שלי איתה היתה כשרת חוץ. היא הבינה שנכון שחשוב שיהיו דיפלומטים וקונסולים ושגרירים טובים בעולם, אבל לא פחות חשובה שגרירות תרבותית בעולם. ובכלל, בכל פעם שאנחנו מופיעים בעולם אנחנו מרגישים את עצמנו כשגרירים שמראים את פני החברה הישראלית המודרנית. אז את ציפי יצא לי להכיר כשרת חוץ שהכירה בעובדה הזו".

אהוד ברק
"כמו שאמרתי על ביבי, לא משנה אם אתה מסכים או לא עם הדעות של הבנאדם – תמיד תופס אותי העניין של החיילים האמיצים האלה, שהמדינה חייבת להם כאנשים פרטיים המון. מאריק שרון, רפול ואחרים, ועד לאהוד ברק ואחרים".

המשבר הכלכלי
"אני יודע שיש דבר כזה, אבל לא מבין מה זה מדד, מניות או מדד דאו-ג'ונס. כולנו מרגישים שיש התרחשות באוויר, ושצריכים להיכנס לאיזושהי כוננות, אבל לא יודעים מאיפה זה יבוא לנו. יש הרבה אנשים עם חליפות ועניבות שאומרים שיהיה יותר גרוע, אבל יותר כיף להאמין לאחרים. כרגע נראה שגם אם זה לא משפיע על כולם – זה עוד ישפיע על כולם".

האח הגדול
"במהלך העבודה על הפרויקט השלישי היה חשוב לי להתנתק מהטלוויזיה והאינטרנט, ולהתרכז במוזיקה. זה כמו שחקן שהתפקיד שלו יהיה לגלם מישהו שחי בין ארבע קירות. היה חשוב לי לחיות את התפקיד הזה, לכן התנתקתי מכל מה שקורה. התחברתי לאינטרנט ולטלוויזיה לפני שבועיים. אני יודע ש'האח הגדול' קיים, ואני יודע שכולם אומרים שהם לא רואים, אבל כנראה שהם רואים. אני אנסה להשלים פערים, לפחות כדי לדעת על מה כולם מדברים".

פסטיגל
"כשהיינו ילדים זה היה מאוד יפה לראות את גידי גוב ואומנים ששרים שירים שגם ההורים וגם הילדים יכולים ליהנות מהם. כשהיינו ילדים הזמרים היו מהשורה הראשונה ולא בהכרח הכוכבנים של השורה הראשונה. זה שידר לילדים, וזה יצר לנו מודלים לחיקוי שיש בהם איזשהו תוכן. ידענו שבשביל להיות גידי גוב צריך לעשות דרך ארוכה. הוא היה בכוורת, להקת הנח"ל, 'זהו זה' ועוד. באותה תקופה היה איזשהו רף. זה שידר לילדים מודלים לחיקוי ברמה מאוד גבוהה. והיום הכל מתערבב בהכל. אתה יכול למצוא באותה שורה כל מני אנשים שאני אישית לא מכיר את פועלם, ומצד שני הם מופיעים לצד אנשים שאני בהחלט מכיר את פועלם. לכן הגבולות טיפה מיטשטשים. ההבדל הוא בעיקר ברמת התוצאה. כשהיינו ילדים ושאלו מה אנחנו רוצים להיות, אמרנו זמר או שחקן. היום ילדים אומרים 'אני רוצה להיות מפורסם'".

השתמטות
"אני חושב שאנשים שכחו מה זו ההגדרה של השתמטות. אנשים שהצבא שחרר אותם בגלל סיבות נפשיות או רפואיות הם אנשים ששוחררו על פי חוק. אנשים שהצבא לא שחרר אותם ולא באו לשירות צבאי, הם עריקים בהגדרה. המשתמטים הם בעצם קבוצה שקשה להצביע עליה, כי בעצם לא נוכל לדעת מיהו מי. עם זה, משתמטים אמיתיים הם אנשים שתחמנו את המערכת הצבאית על מנת להימנע משירות צבאי. אנשים כאלה הם תחתית החברה הישראלית, והם אנשים שיובילו לקרע הכי גדול בחברה שלנו".

ראיונות לעיתונות
"אני רואה בזה עוד שלב בקיום של הפרויקט. אני לא שואל את עצמי יותר מדי שאלות על ראיונות, אלא פשוט עושה אותם".

צמחונות
"לא מתעסק בזה. אני מאוד יכול להתחבר לשאלות המוסריות האלה, אבל לא יכול להגיד שאוותר על השניצלים של אמא שלי. אגב, אצלי זה גם בריאותי. פעם ניסיתי להתנזר מבשר והרגשתי עם זה בעייתי. מצד שני, אולי פשוט לא אכלתי את הדברים הנכונים. זה מזכיר לי שסרג'ו ברהמס, שעובד איתי תקופה ארוכה, הגיע מהקאריבים, ושם אוכלים בשר לארוחת בוקר. יום אחד הוא סיפר לאבא שלו שהוא החליט להי
ות צמחוני. אבא שלו לא הבין מה זה אומר, וסרג'ו הסביר 'מעכשיו אוכל סלט ולחם'. אבא שלו הקשה: 'כן, אבל מה יהיה האוכל?'. סרג'ו עדיין הסביר שסלט ולחם, ואבא שלו חזר: 'אז מה אתה אוכל?'. יש אנשים שבכלל קשה להם להבין את המושג הזה של הצמחונות, מסתבר".

נדודי שינה
"פעם חשבתי שנדודי השינה של הם בגלל ג'ט-לגים, אבל מאוד חשוב לי לעשות חשבון נפש כמעט כל יום גם לגבי דברים שעשיתי במהלך היום וגם לגבי אנשים שאני בקשר איתם. אם יש איזשהו נושא לא פתור זו בעיה, כי זה המתכון מס' 1 לנדודי שינה".

מוות
"מתחבר אליי בעיקר לחרדות. בתקופות מסוימות החרדות האלה היו משתקות אותי, והיום אני חי אותן בשלום כי אין ברירה. הסלוגן שלי הוא 'למוות יש חיים משל עצמו".

עידן רייכל
"אני לא יודע מה להגיד. אני חושב שקודם כל אני בן להורים שלי, אח לאחים שלי וחבר לחברים שלי, ומקווה שאמצא את עצמי באמת בין כל הדברים האלה. עד אז אני שמח שלפחות יש לי את הפרויקט".

האלבום השלישי בפרויקט של עידן רייכל, "בין קירות ביתי" (הליקון), יצא לאחרונה

(פורסם במקור ראשון, דצמבר 2008)

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רות  On 15 בדצמבר 2008 at 14:16

    עידן ,לא רק שר וכותב מוסיקה מענינת גם ההסתכלות
    שלו על הנעשה סביבו מענינת .
    שירבו כמתו ולך תודה על ההכתבה .

  • שניר  On 15 בדצמבר 2008 at 17:10

    מי שראה את הסרט על ביקורו של רייכל באתיופיה יודע שהעניין שלו בתר5בויות אחרות, ובבני אדם אחרים, שואף לאפס. זה לא אומר שהוא לא מוכשר. הוא מוכשר מאוד. זה רק אומר שידידו של אביגדור ליברמן ונצלנן של זמרות אתיופיות אומר כאן קלישאות יחצניות חבוטות. חבל

  • דודו  On 15 בדצמבר 2008 at 22:31

    תמיד לשירותך :-)

  • גורדוויל  On 16 בדצמבר 2008 at 15:32

    אין לי יכלת להסביר מדוע איני מאמין לו, לפרסונה שלו, פשוט לא מאמין.

  • סו  On 18 בדצמבר 2008 at 16:59

    ובמיוחד הראשונה, יפהפיות. אתה צילמת?

  • ג.  On 8 ביוני 2009 at 20:29

    אייל יקר כמה כיף לשבת מלמעלה ולהצליף בשוט הלשון והציניות במתרוצצים למטה.אם יש לך מוזיקה יותר טובה ומקורית שתסחוף אתה מוזמן להציע.אנשים כמוך מבזים את יתרון האנונימיות שהרשת מציעה.לגופו של עניין,על המוזיקה אפשר להתווכח.מה שחשוב לציין זה שראיתי את עידן רייכל במו עיני יוצא בפומבי נגד תופעת ההשתמטות מצה"ל בצורה נחרצת ביותר-מה שהרבה סלבריטאים בגרוש בורחים ממנו על מנת לא לפספס קהל משתמטים ויפי נפש פוטנציאלי ועל זה נתונה לו הערכתי.

  • יפית  On 1 באוגוסט 2009 at 23:06

    בעייני עידן רייכל הוא אומן גדול שמביא מוזיקה איכותית במאה אחוזים .
    ובעייני עם מוזיקה כ"כ איכותית ומציאותית הוא עושה היסטוריה .

  • מופעי סטנד אפ  On 21 בפברואר 2011 at 16:43

    אני דווקא חושב שההתנחלויות כן עלולות להביא למלחמת אחים אבל מה שאני לא מסכים איתו הוא שזה לא דבר פעוט. זה מאוד עקרוני ולכן כן מעורר יצרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: