לא סתם רב, כוכב! (ראיון עם הרב זמיר כהן)

הרב זמיר כהן, שכבש גם את הטלוויזיה, מעדיף לדבר בפני חילונים, חושב שעדיף לחיות עם בן זוג אחד לנצח ומתלונן על הטרנד המפוקפק של לימודי קבלה

 

"היתה לי התלבטות רבה האם להתראיין או לא", הוא חושף, "ההחלטה שכן להתראיין נבעה מכך שחשוב לי שהיהדות תהיה נגישה וזמינה לכל יהודי באשר הוא, ולא חשוב מה הוא קורא, מה הוא שומע או מה הוא רואה".
רובכם עדיין לא שמע עליו, אבל הרב זמיר כהן, כמה שמוזר לשמוע, הוא סוג של כוכב טלוויזיה. הרצאותיו משודרות מזה שנה בערוץ המקומי של HOT ובערוץ הפתוח של Yes, וקהל הצופים מתרחב מיום ליום, משבוע לשבוע. אומרים עליו שהוא יכול לפחלץ את המאזינים, לרתק אותם כמעט בלי מאמץ. הסיבה פשוטה ונדירה למדי: הוא לא מתלהם, מדבר בנועם וברוגע, מתנסח ברהיטות מרשימה ומביא עובדות מוצקות דוגמת מחקרים מדעיים התומכים בדבריו. הנושאים שבהם עוסקות הרצאותיו מרתקים: הדינוזאורים, איך נברא העולם, תורת האבולוציה, אסטרולוגיה ושאר נושאים, כולם בראי היהדות כמובן.

הרב כהן (39), נשוי ואב לשמונה, נולד בשכונת בית ישראל הסמוכה למאה שערים, ולמד בישיבת פורת יוסף. אחרי החתונה למד בכולל הוראה שמסמיך לדיינות ולרבנות, והוסמך לתפקיד רב. מאוחר יותר התמנה לראש כולל הוראה, כלומר כולל שמכשיר אברכים להיות רבנים. הוא החל לחבר ספרי הלכה, והיה ברור לו שהכיוון הוא פעילות בעולם החרדי. אבל אז נכנסה לתמונה האכפתיות מ"מה שקורה דווקא בעולם הלא דתי". זה החל כתוצאה מהביקורים שלו בחולון, שם גרים הורי אשתו. הוא הכיר קצת יותר מקרוב את העולם החילוני, כפי שזה השתקף באזור, והדבר הביא אותו לאכפתיות-על. "מאוד הפריע לי", מספר הרב, "שיש בורות מוחלטת בשני מסלולים עיקריים. ראשית, רבים חושבים שהתורה פרימיטיבית ונוגדת את המדע. ואני, כמי שהתעניין תמיד במדע, ידעתי שזה ממש לא כך. שנית, ישנה צורת החיים הכל כך קשה, של הרבה אנשים שלא חיים ע"פ התורה. המוזר הוא שהם מבינים שאם הם יחיו ע"פ המצוות של התורה, הם יפסידו את ההנאה שיש בעולם הזה. כמובן שבעיניי זה הפוך לגמרי. אותם שטוענים שניסו ואדרבא, לא הלך להם, כנראה שהקפידו יותר מדי כשעדיין לא היו בשלים, או שלא פעלו ע"פ ההוראות. הרי יש הלכה, ויש חומרא. ההלכה מתאימה לכל אדם, והחומרא לא. למשל, אין הלכה שצריכים ללבוש בגדים שחורים. אין. אבל יש הלכה שצריכים לשמור שבת. לא פעם עצרתי אנשים שמיד לאחר ההתחזקות שלהם, ביקשו ללכת עם לבוש של תלמידי ישיבות, ואמרתי שבשום אופן לא, שלפחות בהתחלה ימשיכו עם הטריקו ועם הג'ינס".
הרב זמיר מסכים עם הטענה שדרך התורה מתירה פחות כמות, אולם טוען שיש בה הרבה יותר איכות. "בתקופה האחרונה יש הרבה רווקים ורווקות בעם ישראל", הוא נותן דוגמה, "בחורה מכירה בחור, והם בטוחים שזהו זה. ואז היא נותנת את כל כולה בידיו, הוא נותן את עצמו בידיה, שניהם מבינים שזהו זה, הם יהיו ביחד לעד ולעולמי עולמים. אבל בד"כ, אחרי כמה שנים במקרה הטוב, נפרדים, פוגשים אדם אחר, ושוב מערכת חיים חדשה. המצב מגיע לאבסורד, כשרווקים ורווקות מתבגרים, מגיעים לגילאי שלושים פלוס, ואומרים 'רגע, כבר לפני שנים רציתי להקים משפחה, וזה לא קרה'. זה לא קרה מכיוון שבאמצעות הקשר הפיזי, האדם מוצא את הפורקן בדרך הזו ולא מרגיש צורך להגיע לחיי נישואין. וכך יש קשרים, פרידות, קשרים ושוב פרידות, ואז מגלים שאותם חברים גזלו כמה שנים טובות מהחיים שלנו. כשכבר רוצים להקים משפחה, אז לא רק שמגיעים לגיל מאוחר, אלא גם הלב נובל".
יש כאלה שמעדיפים לדלג, "לראות עולם", מאשר להיות עם אדם אחד כל החיים.
"לאותו הזמן זה נכון, אבל בסופו של דבר, לב כזה הוא לב מלא יבלות ופצעים. כל קשר אהבה-פרידה מוסיף צלקת. זה כמו דבק סילוטייפ – כשמדביקים, מסירים, שוב מדביקים ושוב מסירים, הדבק הולך לאיבוד. כך גם הנשמה בכל קשר חדש. מלבד זאת, תמיד יש זכרונות מחוויות קודמות, ולפעמים יש התרפקויות על העבר, מה שמביא להרבה נפילות, בגידות, הרבה דמעות של ילדים, כאבים וכו'. גוף ששומר נגיעה, שומר גם על זיקה עניינית, שכלית. אין כאן את השוחד שבא לאדם באמצעות מגע".
הדוגמה ההיא עם הסילוטייפ – זה משהו שהמצאת במקום, או שכל דוגמה ואנקדוטה בהרצאות שלך מתוכננת לפרטי פרטים?
"יש כבר דברים שעלו בעבר באופן ספונטני, ואני ממשיך איתם. אין כללים קבועים".
ולא קשה לשלוף כך הכל בצורה מסודרת? הרי אין לך טלפרומטר – המכשיר שממנו מקריאים שדרני הטלוויזיה את הטקסט שעליהם להקריא.
(צוחק) "ממש לא. לפעמים השאלות של הקהל מעוררות בי התעניינות ונותנות לי זווית שלא חשבתי עליה לפני. כך דברים בהרצאות הופכים להיות חלק מההרצאות הבאות".

ארגון "הידברות" הוקם לאחר פרסום חוברות שכתב הרב זמיר, בנושאים נבואות שהתגשמו, הממצאים המדעיים שיש בתורה והקודים המוצפנים. בעקבות התהודה, החל להיות מוזמן להרצאות. "ואז פנה אלי אדם שיש לו זיכיון לשדר יהדות בטלוויזיה בכבלים, בערוץ המקומי", הוא משחזר, "הוא צילם כמה הרצאות, והתחלתי לשדר אצלו. אחר כך עלה הרעיון שאם אפשר לקבל זיכיון, למה שלא נעשה את זה אנחנו, עם יותר השקעה ובצורה רחבה? ואז הוקמה עמותת 'הידברות', לפני שנתיים. התחלנו לשדר, כשאנחנו שמים דגש גדול על לא להטיף, אלא להציג את העמדה של היהדות – והצופה יבחר. לפחות שיידעו במה מדובר. יש בורות גדולה, בעיקר בקרב בני נוער, שלא מכירים את היהדות מהצד היפה שלה. מכירים אותה מהטלוויזיה ומפוליטיקאים, שמטבע הדברים – ואני לא בא אליהם בטענות – מדברים יותר על הצרכים של הציבור הדתי, מביעים את הכאב בכל הנוגע לדברים שנוגדים את הדת. וכך התדמית שמתקבלת אצל האדם המצוי, שהמפגש היחיד שלו עם היהדות הוא דרך אותם פוליטיקאים, מאוד מעוותת. המרצים שנבחרים לדבר ב'הידברות', כמו הרב ד"ר גיל טבעון או הרב שמחה כהן, שהוא מומחה לזוגיות, הם אנשים שיודעים להגיש את היהדות כפי שהיא. צורת ההגשה שלהם היא 'כך אומרת היהדות'. רוצה – תיקח. לא רוצה – אל תיקח. אבל לכל הפחות, יש לתת את המידע הראוי לכל אדם".
ובכל זאת, נראה שהיית מעדיף שהצופים יחזרו בתשובה. זה לא בדיוק "כך אומרת היהדות".
"לדעתי, המונח 'חזרה בתשובה' הפך להיות מילה גסה, בגלל אותם אלה שנכנסו ליהדות והקצינו, הפכו להיות תמהוניים, הפכו לאנשים שרואים במשפחה כמי שנמצא מהעבר השני של המתרס. כל זה גרם לתדמית השלילית של המושג 'חזרה בתשובה'. יש פסוק שאומר 'דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום'. זה אומר שבאותה הדרך, כל הנתיבים חייבים להיות שלום. כולם. ביהדות יש הרי יותר נתינה, יותר צדקה, יותר 'ואהבת לרעך כמוך'".
מאז שהחלו השידורים בטלוויזיה, אני מניח שיותר ויותר אנשים מזהים אותך ברחוב. סוג של כוכב טלוויזיה, לא?
"גם כאן, בדרך לפגישה איתך, אנשים עצרו אותי ושאלו 'האם אתה הרב מהטלוויזיה?'. אבל אני לא מרגיש – איך אתה מגדיר את זה? – כוכב".
בכל זאת, עכשיו גם מראיינים אותך ל"רייטינג".
"אני מרוצה מתגובות של אנשים שאני לא מכיר, שפוגשים אותי במקומות שונים. יש אפילו אנשים שהוגדרו כאנטי דתיים, שפוגשים אותי ואומרים בחיוך 'שמחתי להכיר את היהדות כפי שהיא מוגשת על ידיך'. זה המשפט שעושה לי טוב, כי זה בעצם מה שאני מחפש – שיכירו את היהדות מעבר לתדמית השלילית שיש לה. היהדות בטהרתה היא דבר יפה, רק חבל שיש כאלה שמשחירים אותה, כמו מתחזים למיניהם, שמתחזים למקובלים או ליצורים מוזרים שאין להם שום גישה. הרי לא יעלה על הדעת שאדם חזר בתשובה לפני שנתיים-שלוש, כבר הפך להיות מקובל, ועכשיו הוא מקבל קהל ונותן ברכות. מקובל אמיתי הוא אדם שבמשך עשרות שנים עסק בתורה, בתלמוד ובהלכה. זה גם אדם שכל ימיו שמר על קדושת העיניים, על דיבור נקי. אם כי חשוב לציין שכל אדם, גם אדם שחזר בתשובה, יכול לעסוק בתורה עשרות שנים ורק אז לעלות לגדולה. אחד המדדים הוא שגדולי ישראל מכירים באותו אדם.
"לא פעם אנשים שואלים אותי 'איך יתכן שרב מסוים צולם בסתר, לתכנית תחקירים בטלוויזיה, בעודו עושה מעשים לא צנועים?'. התשובה שלי היא 'הוא לא רב'. האנשים לא מבינים על מה אני מדבר. הרי קוראים לו 'הרב' ויש לו זקן. פעם שאלו אותי את זה בהרצאה. שאלתי את השואל: 'היית פעם בתיאטרון?'. הוא הגיב בחיוב. אמרתי 'ראית שחקן על הבמה עם לבוש חרדי?', הוא שוב ענה בחיוב. תהיתי: 'האם הוא התנהג בצניעות?'. השואל ענה שלא, שהשחקן נגע בבנות וכו'. שאלתי: 'האם שאלת את עצמך כיצד הדתיים מתנהגים? הלא מדובר בתחפושת. יש שחקן הלבוש כחרדי על הבמה לצרכי פרנסה, ויש כאלה שלבושים כדתיים מחוץ לבמה, גם כן לצרכי פרנסה'".
ואם מדובר, נניח, ברב העיר שהתנהג בגסות? עליו אתה לא יכול לומר שהוא מתחזה.
"שוב – אם מדובר באדם שנוהג בשיטתיות נגד ההלכה, זה אומר שהוא נמצא בתחפושת. מה ההגדרה של דתי? מישהו ששומר על מצוות הדת, לא מי שלבוש כדתי. כלומר, אדם שאינו גונב, אדם שנזהר בענייני צניעות וכו'. אם הוא רק לבוש כדתי – לא משנה מה התפקיד שלו. אם הוא הצליח להשיג משרה בגלל קשרים מסוימים ומשתמש בזה רק לצרכי פרנסה ולא מתנהג לפי הדת – הוא לא אדם דתי".

על טרנד הקבלה המדונאי הוא לא ממש משתגע, למרות שהתופעה עצמה מעידה בעיניו על חיפוש רוחניות, אחרי שגשמיות-היתר נמאסה באופן טוטאלי. "כשמגיעים לתחתית ורואים שזה לא זה", הוא מסביר, "מתחילים לחפש רוחניות. התופעה של החיפוש מבורכת. הבעיה היא רק שזה עלול להוביל למסלולים שאינם טובים. כשמספרים לי על מדונה, שלומדת קבלה, אני מרגיש כאילו מספרים לי על עובד ניקיון בארמון של מלך, שנכנס במקרה לחדר של המלך כדי לנקות שם, לקח את הכתר, שם על הראש והצטלם. מה לך ולזה? אתה לא שייך לשם בכלל. כל אדם שמתעסק עם תורת הקבלה, שזה בבחינת 'הביאני המלך חדריו', כמו שכתוב בשיר השירים, ואינו מורשה לכך, פוגע בגדולתה. חשוב לציין שכל אלה שלומדים בחלק מהמכונים למיניהם וחושבים שהם לומדים קבלה, בסך הכל מסתפקים במעטפת של הקבלה. אני רק נוגע מעט בלימודי קבלה, אצל הרב דוד בצרי בירושלים, ואני רואה אותה מבפנים ובמקביל יודע מה מלמדים במקומות האחרים. שם מחלקים להם את הממתקים שיש פה ושם, אבל לא את הלחם והבשר, לא את עיקר הסעודה. יש שם גם רמאות גדולה, כי הם לא לומדים באמת, אלא את העטיפות".
אבל גם אתה, בהרצאות בטלוויזיה ובכלל, מדבר על מושגים מעולם הקבלה. מה ההבדל, אם כך?
"ישנם מושגים בקבלה, במה שנוגע למשל לבריאת העולם. אין בידיעת המושגים חיסרון, אבל צריכים גם לדעת ממי לקבל אותם. אדם שלא שומר תורה ומצוות הוא לא צינור טוב לעולם הקבלה. לא יתכן שאדם שבעצמו לא שייך לעניין, כמו במשל הקודם, לוקח את כתר המלך ואפילו מגיש אותו לאחרים. אין בעיה לדעת את מושגי הקבלה, אבל גם את זה צריכים לדעת ממי מקבלים".
ומה לגבי החוט האדום?
"אני לא מכיר מקור הלכתי לחוט האדום".
ארגון "הידברות" הקים לפני כשנה אתר אינטרנט מושקע ומולטימדי. "למעשה, זה לא רק טלוויזיה", מסביר הרב זמיר, "כל סרט שהוקרן בערוצים המקומיים מועלה גם לאתר שלנו באינטרנט. יש שם גם קבצי שמע, שאלות ותשובות, וכמובן התייחסות נרחבת למדע".
ובאמת, היהדות מלאה בסתירות למדע. איך אתה מסביר, בגדול, את הסתירות המהותיות הבולטות?
"אין שום סתירה בין עובדה מדעית לתורה. יש סתירות בין תיאוריות מדעיות לבין התורה. כשמוצאים ממצאים של מאובנים, זה לא מפתיע. הרי בתורה עצמה נכתב שהקב"ה ברא את 'התנינים הגדולים'. בפרשת הבריאה הוזכרו רק שמות משפחות ולא שמות של בעלי חיים – חיות, בהמות, עופות, דגים, תנינים. ע"פ היהדות, הדינוזאורים חיו על כדור הארץ לפני המבול. המבול לא רק הטביע, אלא גם בישל. כתוב שנבקעו מעיינות תהום רבה, כלומר מהגרעין הפנימי של כדור הארץ יצאה לבה רותחת, כמו מהר געש. לא פלא שאותן עצמות הפכו מאובנות. כשמדובר ב-40 יום ולילה של בישול בלבה רותחת, זה עובר תהליך שהתיאוריות המדעיות לא לקחו בחשבון. מדענים טוענים שהאדמה בהירושימה שאחרי הפצצה הזקינה במיליון שנה. מי שלא יידע שהיה שם אסון, לא יבין את המראות, ויחשוב שהיא קיימת הרבה יותר זמן מכפי שהיא באמת. יש עוד שני פירושים לנושא, אבל זה כבר מתאים להרצאה.
"תראה, הקב"ה ברא את העולם כבר מוכן. האדם הראשון, למשל, נברא כבן 20. המדענים לא לוקחים בחשבון שבזמן שהקב"ה ברא את העולם, כמו שהוא כבר ברא את האדם גדול ולא תינוק, כך גם מליחות המים, האור שמגיע לכאן מהכוכבים וכו' – הם נבראו בנקודה מושלמת. אם היו רואים את האדם הראשון שנייה לאחר שהוא נברא – היו בטוחים שהוא נברא לפני כך וכך שנים. אבל הבורא העמיד לנו עולם מוכן כבר ברגע הבריאה עצמו".
נפגשנו במקום הקבוע שלי לראיונות – בקפולסקי עזריאלי. להפתעתי, הרב זמיר ביקש הדרכה טלפונית בדרך לשם – כיצד להגיע, היכן להיכנס וכו'. למרות שזה היה קצת צפוי, די הופתעתי לשמוע שכף רגלו מעולם לא דרכה במקום. במהלך השיחה הזכרתי לו את זה, והתעניינתי עד כמה הוא מעורה בתרבות החילונית. האם הוא מכיר את ערוץ 2? יודע מי זו נינט טייב? מבין את המגמות ואת התופעות בציבור החילוני? כמו תמיד, יש לו תשובה מעניינת ומשכנעת.
"נכון, אני לא מסתובב במקומות כאלה", הוא מודה, "אבל אני פוגש המון אנשים. כשמזמינים אותי להרצאות בפני ציבור דתי, ויש הרבה פניות כאלה, תמיד אני אומר שאבוא, בתנאי שבאותו ערב לא אוזמן להרצאה בפני ציבור חילוני. כי מה שחשוב לי יותר הוא המפגש עם אותו ציבור, כשלאחר כל הרצאה מי שרוצה יכול לגשת, לשבת לשיחות, להתייעצויות וכו', כך שאני מאוד חי את העולם החילוני מהצד הפנימי שלו, ולא מהצד החזותי, שאותו אפשר לראות בכל מקום. אני מרגיש את השיחות, את הכאבים, את המצב ואת הפנימיות. לכן אני קורא לארגון 'הידברות'. אמנם אני הוא זה המדבר בהרצאה, אבל תמיד לאחריה או במהלכה, ניתן להעלות נושאים ולדון בהם. רק לאחרונה התחלנו לארגן סופי שבוע כמעט עם כל המרצים של 'הידברות' מהטלוויזיה. בדרך כלל אחרי הרצאה יש זמן מוגבל, אבל בסוף שבוע נוכל לשבת עם האנשים, לשוחח איתם, לדון ולהעלות כל נושא שהציבור ירצה. לכן אני מרגיש את הציבור החילוני לא פחות, אני חושב, מהציבור החילוני עצמו. ואדרבא, מכיוון שאני שומע את כלל האוכלוסייה, מציבור משכיל ואקדמאי ועד לאנשים שנמצאים בתחתית הסולם מבחינה חברתית – אני מרצה לפעמים גם בבתי כלא, ושומע גם אותם – אז אני לא מרגיש מנותק בכלל. להפך".
ואם נחזור לטלוויזיה – נניח ומחר מציעים לך תכנית בערוץ 2, כשברקע האווירה המכרזית, ואל תשאל אותי מה זה – אתה לוקח?
"אני אשקול בחיוב. כמובן שאבקש מאוד חופש ביטוי. אם יתנו לי באמת ולא יגבילו אותי – בסדר. יהיו גם ד
ברים שאבין, אם תהיה דרישה לא לעשות, כמו אם למשל ידרשו לא להטיף לחזרה בתשובה – דבר שאני לא עושה גם היום. אבל כמובן שאם הדרישות יהיו הגיוניות – אדרבא. אני רואה בזה ייעוד, להגיע לציבור כמה שיותר רחב, כדי שהציבור יכיר את היהדות כמו שהיא".
ואם יהיו פרסומות תועבה במהלך התכנית?
"כאן באמת נצטרך לשקול מה כנגד מה, ובשעת הצורך להפנות את השאלה לפוסקים ולגדולי הדור. הם יכריעו מה עדיף".

(פורסם ברייטינג, 2005)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: