איך הגיע קובי פרץ ממועדוני הדיכאון המזרחיים אל היכל התרבות וקיסריה?

חמש דקות לפני ההופעה הראשונה שלו בהיכל התרבות בתל אביב קרה פתאום משהו מוזר: קובי פרץ התחיל לרעוד ללא שליטה. פחד הבמה החל לפעפע בו, והזמר בעל הקילומטרז' הלא קצר אמר למעצב השיער שלו, שהיה לידו, שאם הוא היה יכול – הוא היה פשוט בורח. זו הייתה כמובן רק המשוכה האחרונה אחרי לילות ארוכים ללא שינה.
קובי פרץ (33) נמצא היום בטופ של המוזיקה הים-תיכונית בארץ, ובשקלולים שונים גם מתקרב לטופ של המוזיקה הישראלית. ההתחלה שלו הייתה נידחת הרבה יותר. את אלבום הבכורה שלו, בעל השם האופטימי "טעות של החיים", שחרר עוד לפני שירותו הצבאי, ולאחר השירות הוציא עוד שלושה אלבומים – כולם בז'אנר הדיכאון הטורקי. הפריצה הגדולה שלו אירעה לקראת סוף 2002, עם הלהיט "בלבלי אותו" שחשף אותו לקהל הרחב, ועל הדרך יצר תת-ז'אנר של טקסטים מעודנים פחות ופופיים יותר במוזיקה המזרחית. מאז שחרר עוד שלושה אלבומים – "משוגע עלייך", "כל מה שיש בי" והחדש יחסית "כמה אהבה". דרך כולם שזר פרץ את הקריירה שלו במסלול איטי אך מושקע, ובסופו של דבר היום הוא אחד האומנים הפופולרים והאהובים בישראל.
השאלה המתבקשת, אם ננקוט לרגע בשפה של "בלבלי אותו" ודומיו, מסתכמת בשלוש מילים – למה מה קרה? ובאמת, לכאורה לא ברור איך פרץ הגיע למעמד הנחשק. הרי הקול הצרוד שלו לא ממש מזכיר למשל את זה של אייל גולן, וגם החומרים שלו לא נשמעים שונים בהרבה, לפחות לאוזן לא מיומנת, מהחומרים של מושיק עפיה, ליאור נרקיס ושאר האומנים שהחלו את דרכם פחות או יותר עם פרץ, אבל בינתיים נשארו מאחור, לא ממש בדרך לקיסריה.

 

אנחנו נפגשים בביתו של קובי, בבניין מגורים יוקרתי בחולון, מהסוג שמציב שומר בכניסה שמוודא מול הדיירים את שמות אורחיהם. גם הבית עצמו מרשים במיוחד, ונראה כאילו נלקח מתוך קטלוג. פרץ ואשתו ענבל לא חסכו עליו מזומנים, והכל נראה מדוגם, מצוחצח ובעיקר יקר. מזל שאפשר לבחון את הבית מקרוב בזמן שקובי, שרק התעורר לא מזמן, מניח תפילין ומתפלל.
מיד אחרי התפילה מקבל פרץ עדכון בסלולר על כך שהדואט החדש שלו עם אישתר נכנס למקום השלישי במצעד ההורדות של סלקום. הוא לא מתרגש במיוחד. גם לא מפרצופו שנובט פה ושם מהפלזמה שפתוחה כצפוי על ערוץ המוזיקה 24. גם לא מהידיעה שפורסמה השבוע, על כך ששיר האהבה המושמע ביותר לשנת 2008, לפי נתוני אקו"ם, שייך לו – "כמה אהבה" עם 822 השמעות, לא מעט לפני בעז שרעבי, עלמה זהר, משינה ואיה כורם. יותר מאוחר אבין שאין מצב שהוא לא מתרגש. הוא פשוט מספיק מיומן כדי לא להחצין את זה.
לאורך השנים ראיינתי את פרץ כמה פעמים, לרוב טלפונית. תמיד הוא ניסה להוכיח שהוא על הגל, שהוא מצליח, שהוא לא אומן של שיר אחד, אבל הפעם הוא נראה נינוח ושלו יותר. הטייטלים "היכל התרבות" ו"קיסריה" כבר עושים את שלהם, וכבר לא דחוף לו להוכיח משהו למישהו. זה פשוט שקוף כשמש. אבל הסלידה מביקורות שליליות, מסתבר, נותרה כשהייתה.
כשאני מנסה לאתר את מרכיבי ההצלחה של פרץ ומנסה לשאול איך הדברים נראים מנקודת המבט שלו, כבר בהתחלה הוא שולף את הקלף האנושי שלו: היציבות הנפשית. "יש לא מעט שהגיעו לאיזשהו להיט והתחילו בשטויות", הוא אומר בקול צרוד של בוקר, "הם חשבו שהם על גג העולם, וזה אומר סמים, הימורים ושחצנות שהקהל מאוד לא אוהב. ואני, ברוך השם, באתי משכונה שבה ראיתי הכל, ואפילו נרצח מישהו לידי. בתור ילד בכפר שלם חוויתי דברים שלא כל אחד חווה, והבנתי שאני לא רוצה להיות במקומות האלה. הייתי יכול להיות היום סוג של עבריין, מי יודע. ברמה המשפחתית אבא שלי גם היה זמר, ולכן אמא שלי הייתה גם אמא וגם אבא. באמת, אני חייב לה את כל החיים. היא גידלה אותנו סוג-של-לבד. כי אבא יצא להופיע בלילות, חזר מאוחר, ואמא הייתה סוג של לוחמת. אז ראיתי מה האמא הזו עברה בחיים הלא פשוטים שלה, ורציתי תמיד לרצות אותה, לתת לה גאווה, נחת, שמחה. אז מה שדחף אותי להישאר ככה יציב ועל הקרקע זה הרצון לא ללכת לאיבוד. כי ללכת לאיבוד בתקופה שאתה קצת מצליח – אפשר לעשות את כל השטויות שבעולם. יוצא לי להופיע לא מעט בהפלגות, ואני רואה המון אנשים מהמרים. חלק מציעים לי סמים לפני או אחרי ההופעה בקטע של לכבד, אבל זה לא מדבר אליי. אני להופעה מגיע בכלל עם תרמוס. בבית אני מכין תה עם לואיזה ונענע, ומביא את זה איתי להופעה. אנשים לפעמים חושבים שזה משהו אחר, כי לצבע של התה יש צבע של וויסקי, אבל גם שתייה ממש לא מדברת אליי".
אני דווקא רואה כאן בר אלכוהול לא צנוע במיוחד.
"זה בשביל האורחים. למשל, ביום שישי אירחנו כאן זוג חברים ומזגתי להם. אבל אני לא נוגע בזה. אין מצב".
גם החריש העמוק של פרץ בשטח משחק תפקיד לא מבוטל, לדבריו. "התחלתי מהזבל. הופעתי בכל פאב של 50 איש ובכל מקום – מהטיילת בבת ים ועד למקומות נידחים בחיפה. הייתי סוג של רובוקופ. היה לי אמרגן לא ממש מוצלח, שאמר לי 'תשיר כמה שיותר בכייני', ולא היה לי מושג מעבר. לדיסק הראשון שלי הוא החליט לקרוא, לא פחות ולא יותר, 'טעות של החיים', כי באחד השירים על סמים נכללה שורה כזו. מי קורא לדיסק ראשון 'טעות של החיים', תגיד לי?".
ולא הייתה לך איזושהי בקרה עצמית שהדליקה נורא אדומה?
"עד גיל 21 הייתי כמו רובוקופ, אמרתי לך. לא בקרה עצמית ולא שום דבר. היום, לעומת זאת, אני אובר-ביקורתי".
מצד שני, בזמנו הסגנון הטורקי נורא הצליח. אם היית שר אז את מה שאתה שר היום – יכול להיות שזה בכלל לא היה עובד.
"לא יכול להיות – בטוח. אז זה באמת היה נכון לזמנו. הכל עניין של אופנה".
ההצלחה הגדולה נחתה עליו כאמור עם "בלבלי אותו". היום הוא מספר שבאותה תקופה הכל נראה לו הזוי, כאילו הוא נמצא בתוך חלום. אבל למרות ההצלחה בשטח, בגלגלצ לא השמיעו את השיר, ורק אחרי חצי שנה, כשכבר היה ברור שמדובר בלהיט, השמיעו אותו גם בתחנת הרדיו הצבאית, שסחפה אחריה את שאר המדינה. "לא הייתה להם ברירה", מסביר קובי, "השיר התחיל ללהוט בשטח. וכשאני אומר שטח זה אומר חתונות, מכוניות חולפות, אנשים בבתים, מועדונים. משם הלהיטים מגיעים ונבנים. כשיצפאן הזמין אותי להופיע אצלו בתוכנית זה היה בשבילי סוג של חלום. עד אז התחלתי לפני המון זמרים אחרים, וראיתי אותם מטפסים ועולים יפה. ואני, וואלק, דורך".
חשבת לפעמים לחתוך מהמקצוע?
"אחרי הצבא נפרדתי מהאמרגן הראשון שלי ומהאקסית הראשונה, ובאמת החלטתי לטוס לניו-יורק לפתוח שם דף חדש. הייתי שבור גם מהמוזיקה וגם מהאהבה. אבל אמא שלי פחדה ואמרה לי 'הקב"ה לא סוגר דלת עד שהוא פותח דלת שנייה. אל תתייאש'. ובאמת, מה שהשאיר אותי פה בארץ זאת אמא שלי. אז נשארתי. עד שבא המפץ הגדול, כמו שאני קורא לזה, עם 'בלבלי'".
"גם אחרי המפץ הגדול היה דיבור על זה שאתה זמר של שיר אחד", אני אומר לפרץ בזהירות, תוהה ביני לבין עצמי אם הוא זוכר שב-2004 ראיינתי אותו לכתבת שער ב"תרבות מעריב", ובמהלך הראיון העליתי את הטענה הזו בפניו. כשסירב לקחתי אותו לסיבוב בעזריאלי, שם שאלנו עוברים ושבים האם הם מכירים שיר אחר של קובי.
"הרבה כתבים ומבקרים שאוהבים לפרגן – לא חסר", הוא אומר בעודי תוהה האם מדובר בעקיצה, "אותם מבקרים שהיו בהיכל – עדיין היה
הם מה להגיד. מי אתה עכשיו שתבוא ותגיד שהיה ככה וככה, ושזה נראה כמו חתונה? מה זה בעצם מבקר מוזיקה? המפיק הכי גדול בעולם, שפילברג, עושה סרטים של מיליונים עם השחקנים הכי טובים וההפקות הכי טובות. מבקר, פושר קטן, יבוא לבקר סרט שלו?".
אבל אם לא אהבתי את הסרט – למה לא לכתוב את זה?
"למה לכתוב? תספר את זה לעצמך!".
אז מה, מוזיקאים אמורים להיות מורמים מהעם ומביקורת?
"מי שלא חי את המוזיקה – לא יכול להבין מוזיקה. איפה מבקרים חיים מוזיקה? נניח אותו עורך שיושב בגלגלצ או בתחנה אחרת. יושב שם חייל בן 24 ומקבל סינגלים. הוא יכול להחליט מה אנשים יאהבו ומה לא? הוא יחליט בשביל העם? דוגמה נוספת: אני למשל לא זכיתי אף פעם באף פרס, או.קיי? לא פרס, לא גביע, לא טקס פרסי עמ"י. לא זכיתי כי אף פעם לא הייתי מועמד. מכרתי יותר מכל אחד כמעט שהיה שם, הורידו בסלולר את השירים שלי כמעט יותר מכל אחד שהיה שם, ואני שווה לא פחות מכל המועמדים. זמר השנה לא הייתי אף פעם".
זה עדיין מציק לך, אני רואה.
"כל עוד מדברים עליי – משמע אני קיים. כל השאר זה סתם בולשיט. ביום שישי האחרון הייתי או שהזכירו אותי בשלוש תוכניות טלוויזיה. אגב, באחת מהן הזכיר אותי אחד, חתיכת דרעק, כתב האופנה חן אבני, שטען שאני נראה כמו בואש. פעם הוא הסתכל על עצמו? אתה איך הוא הגדיר אותי? 'סרסור מהבורסה'. הוא מחפש כותרות לעצמו, בקיצור".
הנה, הוא קיבל.
"אבל לי יש במה יותר משלו. עוד מעט תהיה לי כתבה ב'פנאי פלוס', ועכשיו אני מתראיין ל'מקור ראשון', ואני לא אוהב להישאר חייב. זה אצלי ראש דפוק. יכול להיות ככה לאשתי, לשרית היח"צנית שלי, לחבר הכי טוב שלי ולאחי. זה אני. אבל להגיד 'סרסור מהבורסה'?!".

 

לפני כחצי שנה התחתן פרץ עם בת זוגתו ענבל. היום הם עובדים על ילדים, מתחזקים ביחד מבחינה רוחנית ואפילו שומרים על טהרת המשפחה ("לא האמינו עלינו שנעשה ככה כבר בהתחלה"), ולדבריו הוא "רוצה להיות אבא לכמה שיותר ילדים". אבל מסתבר שההיכרות ההתחלתית עם ענבל לא תקתקה ממש מההתחלה. "כשהכרתי את ענבל היא הייתה בטקס מלכות היופי. מבחינתי תמיד ידעתי שמישהי שעוסקת בדוגמנות ובמשחק – אני לא רוצה. אין לי בעיה שתהיה אשת קריירה, עורכת דין, בעלת עסק, אבל מישהי שכל העולם ואשתו צריך לראות אותה בטלוויזיה עם בגדים תחתונים – זה לא אני. אמרתי לה בהתחלה-בהתחלה 'אם את מתכוונת להמשיך בתחום הזה – אין בעיה, נישאר ידידים', אבל בהמשך היא יצאה מהתחום הזה. תמיד אמרתי על עצמי, גם בגיל 18, שאני צעיר בגיל אבל עתיק בראש".
בפוליטיקה פרץ לא מתעניין ומעולם לא הצביע, בעיקר בגלל שהוא לא מאמין במערכת. וליתר דיוק, לא מאמין במס הכנסה. "איפה כתוב שאתה תרוויח נניח 100,000 ש"ח, ומתוכם ייקחו לך כמעט 60,000 ש"ח?", הוא שואל, "יש מקום כזה בעולם? לא נותנים להתקדם כאן בארץ. יש לי חבר שטס לפני כמה שנים למיאמי, והיום הוא בעל נכסים, חי טוב…".
…גם אתה חי טוב.
"אני אין לי תלונות, אבל אני עובד קשה. למשל, על הבית הזה יש לי משכנתא שאסיים בעוד 20 שנה. אם היו פחות מיסים הייתי יכול לסיים את המשכנתא בעוד 10 או 5 שנים. אחי, אני מרוויח 10 שקל ומתוכם משלם 5 שקל. זה לא הגיוני! אני עובד, אני קורע את עצמי! זה לא נשמע לי הגיוני, אני אומר לך את האמת. בגלל זה אני רואה כל הזמן בעיתונים ואצל אמנון לוי או רפי גינת שההוא מנסה לגנוב, וההוא לרמות. לא נותנים לך כאן להתקדם".
אבל אתה אולי האחרון שיכול להתלונן על זה. בשעה אחת אתה יכול לעשות מה שאנשים אחרים מרוויחים בחצי שנה.
(מחייך) "אני מממן בעצם את אלה שלא עובדים. יש אחד שאני מכיר, סוס גדול, שחותם בלשכה. אז חתיכת דרעק, לך תעבוד. אני צריך לממן אותך?".
בגלל זה אתה לא מצביע?
"לא, פשוט לא מאמין בזה באופן כללי".
כשאני מתחיל לדבר עם פרץ בעדינות על רמת ההכנסות שלו, וזורק סכומים כמו 20 ו-30 אלף שקל להופעה, הוא מביט בי עמוקות, חושב שנייה ושואל בטון חוקר אך מתגונן: "יש לך מושג כמה נשאר מ-20 אלף שקל?".
8-7 אלף ש"ח, בהערכה גסה.
"אה, כן? היום אנחנו שמונה אנשים על במה. תוסיף את הסאונדמן ואת המנהל שלי יוחאי. זה 10 אנשים. איך בדיוק יישארו לי 8,000 ש"ח?".
בסדר, אבל אני מניח שלפעמים יש לך גם פריצות, כלומר לתת 3-4 שירים על פלייבק, ללא צורך בנגנים.
"אני לא מופיע במועדונים כבר כמעט שלוש שנים. רציתי לפתוח קופה בהיכל התרבות, ואם היו רואים אותי מופיע כל שבוע – אותו אחד שראה אותי לפני שבוע כבר לא היה בא להיכל. גם רציתי לתת לקהל להתגעגע. אני ויוחאי חשבנו על זה כבר מזמן".
אבל לייבש את עצמך מהמועדונים שלוש שנים בשביל כמה הופעות גדולות זה לא הכי כלכלי.
"בחיים לא כל דבר נמדד בכסף. אני תמיד רוצה לעלות עוד שלב, עוד מדרגה".
הרווחים במועדונים, לעומת ועדי עובדים וחתונות, די פחותים, נכון?
"גם, אבל אחי, מגיל 16 אין מועדון ואין חור שלא הופעתי בו".
זה גם לא הכי כיף, לפי מה שאומרים.
"אין ספק שאירועים זה יותר מכובד, יותר כיף ויותר נעים. ליגה אחרת לעומת מועדון שהוא דחוס ומלא עשן. אני לא מעשן, וזה גומר אותי. לפעמים יש שם כאלה שמאבדים את עצמם בשתייה, ותכבד מה-תכבד".
מה זה תכבד?
"כאילו, תקדיש לי עוד שיר, ותקדיש גם שיר לסבתא שלי ולאחי ולחבר שלי. שבעתי מזה, ראיתי את כל המועדונים. זהו, צריכים להתקדם בחיים. מה היית לפני 10 שנים?".
הייתי בשירות סדיר בצבא.
"ועכשיו אתה משהו אחר. אתה לא יכול להיות טוראי במשך עשר שנים. ראו אותי הרבה בשנים האחרונות ברחוב ותמיד שאלו 'נו, איפה אתה, רוצים לראות אותך בהופעה'. יש גם הפלגות באוניות, וזה הפיצוי של המועדונים, ויש גם הופעות באילת".
בקיצור, למרות הקיטורים, אל תטעו לחשוב שפרץ זקוק לעזרה כלכלית מההורים. כמו כל אחד שמרוויח טוב מדי, גם הוא מנסה להצניע את זה. אולם פרסומים קודמים על כ-28,000 ש"ח שהוא דורש עבור כל הופעה – וסביר להניח שיש הפקות יקרות יותר – מלמדים שאין מה לרחם עליו, מה גם שהוא מעיד על עצמו שהוא מחושב מאוד כלכלית, חושב להשקיע בעתיד בנדל"ן, וכל זה בניגוד לעבר. בעבר, הוא מודה, הכסף נשרף בעיקר על פוזה ושופוני.

 

הדרך להצלחה של קובי פרץ הייתה ייחודית למדי, כך עולה משיחות עם אנשים בתעשייה. הוא לא חשש להמר בגדול, וגם הראייה של מנהלו האישי יוחאי יעיש, שעבד בעבר עם יואב יצחק, היא זו שעשתה את ההבדל בינו לבין שאר הזמרים הים-תיכוניים שמשחקים באותה משבצת אבל נמצאים בהיכל התרבות מקסימום בצד של הקהל.
"קובי ויוחאי סללו לעצמם דרך שמסתבר שהיא ניצחה", מנתח איש התעשייה נועם נתנאל (תני). "מאלבום לאלבום הוא גם דואג לא לקפוא אומנותית ולא לחזור על עצמו. אמנם אין לו את הקול של אייל גולן, אבל יש לו קול מאוד מיוחד ואופייני. זה לדעתי היתרון. הייחודי הוא זה שמשחק כאן תפקיד. זה היתרון של קובי, שהוא לא דומה לאף אחד. קובי הולך יותר לכיוון דאנסי מאשר הזמרים באותה משבצת. גם הליריקה שלו היא אחרת ממושיק עפיה, נניח. יותר סן רמו כזה".
ומבחינת הניהול מה כל כך מנצח כאן?
"האמרגן שלו עובד נכון. הוא שומר עליו, קובי לא מופיע היום במועדונים, לא מופיע בשבתות. הוא יוצר רעב אליו בזה שהוא לא נחשף בכל מקום ולא מופיע במועדונים שיוכלו להמאיס אותו. גם מבחינה חיצונית זה עובד נכון: כבר באלבום 'בלבלי אותו' עשו לו מסיבת תקליט ענקית בגן אירועים בפתח תקווה. היו יותר מאלף איש, חולקו מגינים, והייתה למעריצים הזדמנות לבוא וליהנות ממופע מלא שלו. זה יצר לו תדמית מאוד חיובית ומצליחנית. למעשה, החלק הכי חשוב בהצלחה של קובי הוא הניהול. לפני זה הוא נפל בין הכיסאות עם מפיקים ואמרגנים שלא היה להם החזון הנכון. בהתחלה אנשים הרימו גבה אחרי החיבור של קובי ליוחאי, שהיה קודם לכן המנהל של יואב יצחק. כולם שאלו איך במעמד שלו אז הוא עובר מיואב יצחק לאומן מתחיל כמו קובי. אבל יוחאי הבטיח 'אני עוד אעשה ממנו הצלחה', ובאמת קיים".
עם ניהול אחר קובי היה היום עוד זמר אפרורי לדעתך?
"אם הוא היה ממשיך לדשדש באותם מקומות ולהיות מנוהל על ידי אנשים מהסוג שהוא לקח קודם, כמו שהוא היה אז – כן. איך אמר שלמה המלך? לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים".
פקטור נוסף שהוביל את קובי לפסים של הצלחה הוא כמובן יחסי הציבור שלו. היחצנית שלו, שרית בירן, צמודה אליו כבר מ-2002, ובמהלך השנים שעברו מאז היא ביצעה לא מעט מהלכים שבזמנו נחשבו ניסיוניים אולם היום הם הפכו לריטואל קבוע בשוק.
בירן מספרת שעוד לפני העבודה עם פרץ היא נחשפה אליו בפעמים בודדות, כמו בתימניאדה, אז צפתה בקהל מושבע שלו, למרות שכלל לא הכירה את הזמר המגושם עם תספורת המארינס הקצוצה, ששקל 10 קילו יותר מהיום. כשיוחאי החל לעבוד איתו על האלבום 'בלבלי אותו' הוא העביר לבירן את שיר הנושא, סיפר לה שזה הסינגל המתוכנן, ושרית, שקלטה שמדובר כאן בפוטנציאל, הסכימה לעבוד על הפרויקט. עם זה, לגבי קובי עצמו היא כלל לא הייתה בטוחה שמדובר בפוטנציאל. "לא נתפסתי על קובי", היא מודה, "לא יכולתי להצביע על הבחור המגושם והשקט הזה שהוא יהיה כזה כוכב. ואז יוחאי ביקש הצעת מחיר, ונתתי לו הצעת מחיר גבוהה. הם לא דיברו איתי מילה, לא התמקחו, ופשוט סגרו איתי חוזה. כבר אז הרגשתי שיש כאן השקעה, שזו לא חלטורה, שהם לוקחים את העבודה ברצינות. גם בהופעות יוחאי שם לקובי ארבעה נגנים על הבמה באותה תקופה. זה מאוד מכובד, ואתה גם בקושי מרוויח מזה. אבל אז יצא 'בלבלי אותו', הצליח בשטח אבל זכה להתעלמות במדיה, ואחרי חצי שנה גם במיינסטרים התעוררו.
"בן אדם שמקבל כזו חשיפה בן לילה יכול להשתגע. אבל קובי למד הכל תוך כדי – איך להתלבש, איך לעבוד על הבמה, איך להתראיין. הוא אומר תמיד על עצמו שהוא מרוקאי עתיק, אבל הוא נתן לי, אישה אשכנזייה, מרחב מחייה בעבודה לעשות כל מה שאני חושבת. אולי דווקא האשכנזיות שלי גרמה יותר למדיה להתחבר אליי, ומשם גם אליו. ברמה הכלכלית דע לך שעד היום יש לי תקציב פתוח. כל מה שאני מבקשת לעשות עם קובי – יש אישור. הם לא חסכו בכלום. היופי הוא שקובי ממושמע כמו חייל. יש זמרים שיש להם הרס עצמי והם לא יודעים לנצל את ההצלחה, וקובי הוא בדיוק להפך".
הצלחה משמעותית של בירן הייתה למתג את קובי ולהכניס אותו אל כל מדור רכילות בדיוק כשז'אנר הרכילות (שבירן מקפידה לכנות אותו "חברה") החל לפרוח בכל עיתון, אתר אינטרנט או תוכנית בידור בטלוויזיה. כבר אז היא הבינה את הפוטנציאל, לדבריה, כשבהמשך אחרים למדו ממנה את השיטה.
אני יודע שבפעמים מסוימות טפטפת אינפורמציה לא ממש מדויקת, העיקר כדי לעורר עניין.
"בוא נאמר שעוררתי פרובוקציות בשיתוף פעולה מלא של חלק מעורכי מדורים. הדוגמה הכי מפורסמת היא הצעת הנישואין לכאורה למירי בוהדנה. זה קדם לסינגל 'אני אוהב אותך'. בתקופה מסוימת גם רוברטו בן שושן הצמיד לכל דוגמנית מתחילה שלו סיטואציה שהיא כביכול החליפה מספרי טלפון עם קובי. אלה דברים שיחצנים יכולים לעשות. אני יכולה לספר לך שפונים אליי ממדורי רכילות ושואלים אם ענבל בהריון. אני יכולה להכחיש, אבל גם ככה זה נהיה אייטם – הם פשוט משערים ואז מפרסמים את הידיעה עם הכחשה. הפברוקים האלה הם לא רק המצאות של אנשי יחסי ציבור אלא גם של המערכות עצמן".
פקטור נוסף במיתוג ובשיווק של פרץ, מספרת בירן, הייתה העבודה הקבועה על יחסי הציבור. בדרך כלל כשיוצא אלבום לאומן הוא עובד עם משרד יחסי ציבור (או דרך היח"צ של חברת התקליטים שלו) לתקופה מוגבלת – לפני ואחרי האלבום. לאחר מכן הוא פשוט לא מטופל. אבל יעיש ופרץ הבינו שיש לשמור תמיד על להבה בינונית ומעלה, ועד היום הם מחזיקים את בירן גם בתקופות שבין האלבומים על מנת לעורר עניין במדיה ג
כשאין דיסק לשווק. הרי תמיד יש זמר לשווק, שזה לא פחות חשוב. "אז, באותה תקופה, היה צורך בפרובוקציות", נזכרת בירן ומיד מסייגת. "אבל היום אין בזה צורך. אני אפילו מסתייגת מאובר-חשיפה. אין יום שלא פונים אליי ומבקשים 'תני לנו משהו על קובי'. יש היום ארבעה עיתונים יומיים עם מדורי חברה, אין עיתון כלכלי שלא מחזיק מדור כזה, כי הרי גם קובי הוא עסק, אתרי אינטרנט יש בלי סוף, וכמובן גם טלוויזיה. בדרך כלל אני מסתייגת אלא אם כן זה מתאים לי. כשאין שיר חדש ברדיו צריך לייצר משהו – הלך, נסע, או משהו ספציפי כמו זה שקובי העלה מעריצה נכה לבמה, העגלה החלה להידרדר והוא שם ברקס. וזה סיפור נכון, ואעשה מזה אייטם. או יציאה לסיבובי הופעות בחו"ל. אני לא מתביישת להגיד שאני יוזמת אייטמים במדורי חברה, אבל צריכים לעשות סינון ולהבין מהי פעילות נכונה. לא בכל מחיר, ומבלי להמציא שטויות. היום אני דוחה את 'רוקדים עם כוכבים' ואומרת לא ל'האח הגדול סלבס'. היום אני לא צריכה להמציא שום דבר. פעם – כן. זה היה נכון רק לאותה תקופה. אבל קובי הוא הרבה מעבר לטאלנט שגדל במדורי חברה. התקשורת לא יצרה את קובי. הוא נישא על כפי העם".
גם התדמית המטרוסקסואלית הייתה עניין של יחסי ציבור?
"קובי הוא אדם כזה. וכן, השתמשתי בזה. גם בוויז'ואלים זה בא לידי ביטוי".
"אל קובי פרץ התוודענו איפשהו באמצע שנות ה-90 עם השיר 'את כמו אש'", נזכר עומר בן רובי, סגן מנהלת גלגלצ, שמנסה לשרטט את דרכו להצלחה. "היינו הדור שגדל כבני נוער על הז'אנר הטורקי-ערבי במוזיקה המזרחית: עופר לוי, זהבה ועוד. 'את כמו אש' שבר את השוק. בתכניות של המוזיקה המזרחית ברדיו לא השמיעו אז את המוזיקה הזו – מקסימום היו משדרים זהר ארגוב, מרגלית צנעני ו'רונה' של סמיר שוקרי – אבל הכוח של קובי היה שהוא לא נזקק לרדיו. הקהל ידע להגיע אליו, והוא ידע להגיע אל הקהל. הכוח שלו טמון לדעתי בהתמדה, באהבת המקצוע, ולא פחות מזה באהבתו את הפרסום שנלווה לכל זה. הוא לא נפל לסמים או נעלם לקהל שלו, ותמיד המשיך לעבוד, לחרוש את המועדונים, להקליט ולצבור קהל, והכי חשוב: בלי חוכמות. בז'אנר הזה זו תעודת כבוד לא לנסות להיות מיינסטרים, לא לייצר שירים לרדיו, אלא לעבוד בכפוף לטעם הקהל שלך. זה מה שקובי עשה. תבין, קובי הוא לא זמר פופ מיינסטרימי עדין כמו איל גולן או שרית חדד או אפילו משה פרץ. השירה שלו כבדה, תובענית ועדיין משמרת את הסגנון הטורקי-ערבי, אפילו אם היא נעשית בעיבוד של דאנס. מסתבר שגם היום, כאשר הפופ של אמצע הדרך בארץ הפך לים תיכוני ברובו, יש עדיין הרבה קהל שנאמן לסגנון הייחודי של קובי שחורג מההגדרות של מיינסטרים. לעומת עופר לוי, זהבה בן ואבי ביטר – קובי פרץ עובד בגדול. רק הוא נשאר בז'אנר הזה כשהקהל איתו".
גם ליאור פרחי, קולגה שזוכה בשנה האחרונה להצלחה ניכרת, מייחס את ההצלחה לקשר האמיץ בין פרץ לבין הקהל שלו. "במדינה כמו שלנו בסופו של דבר הקהל הוא זה שקובע מה יצליח ומה לא, וקובי פרץ הוא ההוכחה לכך", אומר פרחי, "הסגנון שלו, שהוא גם הסגנון שלי, אהוב מאוד בקרב הקהל, והמדיה לא יכולה להעריך בכלל את הכוח שלו. הוא יצר לעצמו מן בית של מעריצי קובי פרץ, שנמצאים בכמויות אדירות. יש לו על הקהל מן קסם, איזשהו כוח מאגי".


 

ואם חשבתם שפרץ עסוק בימים אלה בלנוח על זרי הדפנה, בטח כבר הבנתם שזה בדיוק להפך. ובשלוש מילים: החרדות, הו החרדות. "יש לי חומציות יתר בקיבה", חושף פרץ בכנות, "אף אחד לא יודע את זה, אבל אני סובל מזה שנים. עברתי טיפולים, ואני לוקח בגלל זה כדורים פעמיים ביום. עברתי בדיקות לא נעימות בכלל, אבל אמרתי לרופא: 'אין לי בעיה, תעשה לי הכל. רק אל תפגע לי בקול'. זו הדאגה העיקרית שלי בחיים. חוץ מזה שזו הפרנסה שלי והאוכל שלי – (לוקח נשימה ארוכה להמחשה) זה האוויר שלי".
אני מניח שהלחצים האלה כיכבו גם בהופעה הגדולה שלך בהיכל התרבות בתל אביב. בטח לא ישנת בלילה שלפני.
"לא רק בלילה שלפני. בתקופה שלפניי ענבל אשתי הייתה קמה באמצע הלילה, רואה אותי בטלוויזיה או על המחשב ושואלת 'מה יש לך, אתה?'. שתבין, אין יום שאני נכנס למיטה לפני 3-4 בלילה, וגם אז אני נרדם רק אחרי שעה. קשה לי להירדם מהמחשבות – מה יהיה, האם יבואו אנשים, איך יהיה. אני לא רוצה לאכזב, אנשים קנו כרטיסים ב-220 ש"ח".
ואיך היה בסוף?
"זייפתי המון שם. באמת, במיוחד בחצי השעה הראשונה זייפתי הרבה מרוב ההתרגשות. אני המבקר הכי טוב של עצמי. אבל מה שכן, ההפקה הייתה בינלאומית. זה שהזמר לא היה מאה אחוז (צוחק) זה כבר משהו אחר".
אני חייב להודות שבזמן שהתפללת הצצתי אל הפקס, וראיתי שם את הלו"ז שלך להיום. הוא נראה די מטורף. לפני פחות מחצי שנה אפילו התמוטטת מתשישות במהלך הופעה בדרום. אתה לא מעמיס על עצמך יותר מדי?
"אני מעמיס יותר מדי על הלב. אני זוכר שבאותו יום של ההתמוטטות אמרתי ליוחאי 'זהו, אני מרגיש שאני לא יכול יותר. אני מרגיש שאני הולך לאיבוד'. בכלל, נראה לי שאם הייתי אחד שאוהב אלכוהול – הייתי הולך לאיבוד. יצא לי לא פעם שאחרי הופעה מה-זה יצאתי על יוחאי, מסכן. קיללתי אותו. יוחאי אכל ממני את כל הקש בארבע השנים האחרונות".
קש או לא, קיסריה מחכה לכם בתחילת יוני. ומה הלאה?
"אולי הופעה גדולה בפריז".
בקיצור, אחרי קיסריה כמעט לא יישאר לך מה לחלום.
"לחלום? אני כבר בחלום".

(פורסם במקור ראשון, פברואר 2009)

 

 

עוד בבלוג: ביקורת על האלבום החדש של אייל גולן, ראיונות עם שלומי שבת ומשה פרץ, וכתבה על מוזיקת הדיכאון המזרחית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jim  On 13 בפברואר 2009 at 19:16

    לא אוהב או מתחבר אל הסגנון הזה כלל, אבל כיף לקרוא על ההצלחה ועל כך שהוא עם רגליים על הקרקע (יחסית) ולא מסוחרר מההצלחה כמו אחרים.

    קריאה מהנה מאוד, תודה

  • ירושלמית אש  On 13 במרץ 2009 at 21:10

    הי קובי,
    מגיע לך את כל הפירגון כי אתה זמר אם קול מדהים
    הייתי כמה פעמים בהופעות שלך

    בחתונות ….ונהנתי מאד
    זה היה מזמן המון זמן
    ואני זוכרת שהייתי מגיעה היתי נעמדת דום מהעוצמה של הקול המדהים שלך
    הייתי מהופמטת ומלאת אור
    נשמה כולך מלך שפיץ
    כל טוב לך מותק והמון הצלחה

  • ירושלמית אש  On 13 במרץ 2009 at 21:14

    מצטערת על השגיאות
    וזאת מכוון שכתבתי ולא שמתי לב על איזה מקשים

    אני מקישה

  • אור יהודה  On 18 באפריל 2009 at 23:55

    תשמע לא ידעתי שעברת את כל זה וואלה על כל מאמץ שלך מגיע לך שכר והכי חשוב סמוך על השם כי רק הוא נותן את הכח והיכולת להצליח ואני מקווה שפעם תיכתוב עליו שיר … במעמד זה רוצה להחל לך המון המון הצלחה ורפואה לך ולכל המשפחה
    ובעוד מןהימים שאני יתחתן אני ישמח להזמין אותך חחחחחחחחחח …. שבוע טוב שיהיה לך

  • מעריצה מספר 1 !!!!  On 1 ביוני 2009 at 19:42

    קוביייייייייי כפרה עלייך אין עלייך בעולם
    אתה המלך שללללי ואתה עוד תעלהה ותצליח יותר ממה שאתה חושבבב , מחכה מחר להופעה שלך בקיסריייייייייייה 33 > אוהבת אותך מלך שללי

  • המעריצה מספר 1 שלךך  On 8 ביוני 2009 at 15:33

    קובי אהובי אני אוהבת אותךך הכי שבעולםם
    היתי במלא הופעות שלךך ויצתלמתי איתךך מלא פעמיים אתה בטח לא זוכר אבל שתדע שאני אוהבת אותךך הכיי הכיי הכי הכי ואתה יקר לי ואתה שלך חתיך הורסס אוהבת אותך מתה עליךך מעריצה מספר 1 שלךך אוהבת אותךך מלךך שליי

  • המחזרת שלך  On 14 ביוני 2009 at 0:13

    קובוש חיימשלי אני מתעלייך ורק שתדע שכמה שאתה חושב שאתה מזייף זה שטויות אומנם אני מכבדת את דעתך חיימשלי אבל אני אישית הייתי בכל ההופעות שלך ותמיד נהנתי מימך מה שלא נהנתי מאף זמר אהבתי תדע שאתה אויר לנשימה שלי וכל פעם שאני נושמתותך בהופעות אני יוצאת מאווררת כי אתה הסמים של הגוף שלי ומה הייתי עושה בילעדך חיימשלי נסיךיפה שלי מטורפת מאהבה עלייך וואי קובי כל פעם שאני ניכנסת לאתר שלך או לכל מה שקשורלך אני מיתלהבת מחדש ומגלה עלייך דברימחדש אני בשוק רציתי לאחלך רפואה שלימה חיימיפיםשלי ושתצליח לישון טוב בליילה ובהצלחה בהמשך החיים ושתע שאתה יכוליהיות רגוע מיבחינת מעריצים כי ישלך יותר מיכול תדע שכיף לישמוע דברים עליך זה נותן יותר חשק להעריך אותך יותר מיכול זמר חתיך כוסון דוגמן שלי נהנתי מהאתר שלךאני נהנית ואמשיך כל החיים להנות ולהעריצותך הכי הרבה בעולם
    הינה לך קטע משיר שאתה שר ואני מכוונתותו ממש אליך חיימיפיםשלי…
    כי אני האוהדת השרופה שלך במיגרש של החיים אוהבת כל הזמן ליראותותך כמו אוהדת שבאה לכל המישחקים תבין עד כמה אני אוהבתותך הכי הרבה בעולם ותרגע ותישן בשקט ביוש חיימשלי אני נאלצת לצאת עכשיו כי לאוכלהישאר ל החיים באתר סורי נישמת חיי אף פעם לא שוכחתותך מאושפזת עלייך סם אהבתי ביוש=)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 ביולי 2009 at 13:43

    לקובי וענבל יום נישואים שמחחח קובי פרץ 3> אני אוהבת אותך שהופעת בחדרה מאוד התרגשתי ששרת את השיר החדש שלך האחת של חיי וקובי אתה האחד של חיי !!! קובי אני מאוד הייתי איתך ולהצתלם איתך אז בקיץ-קץ אני מאוד מאוד אוהבת אותך ושתמשיך ליהיות ככה איך שאתה כי זה הכי חשוב!! ביי חיימשלי!!

  • מעריץ שרוף!!!  On 22 באוגוסט 2009 at 8:49

    קובי מה קורה זה שאתה המלך אתה יודע אבל מה היית עושה בלי שרית ביראן חחחחחחחח חולה עליך יתותח על!!!

  • YAKI  On 21 בספטמבר 2009 at 2:46

    תעשה דואט אם מדונה יכול להיות פצצה קטן עליך אחלה זמר אוהבים אותך

  • תהילה  On 6 בדצמבר 2009 at 10:53

    כפרה על הבייבי שלי

  • אורית  On 6 בדצמבר 2009 at 23:16

    הסגנון הוא הסגנון של המוזיקה המזרחית הטיפוסית וככה אנחנו אוהבות את קובי פרץ
    http://www.sings.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99_%D7%A4%D7%A8%D7%A5.html

  • רכילות סלבס  On 5 בספטמבר 2011 at 13:18

    היי. אני חייבת לציין שלא אהבתי את קובי פרץ שעליתי לארץ.. והמשכתי לא לאהוב אותו.. מדובר בסגנון שירים כן? :)ואחרי התוכנית "דור הבא" אני חושבת שהוא חמוד.. התוכנית גרמה לי לשמוע גם מוזיקה של קובי פרץ :)

  • נ לנללחחהי  On 17 בינואר 2012 at 19:33

    איןעלקוביפרץתותחעלכלמילהמיותרתבאמתמספראחדבעולםמעריץשלךשאוהבאותךמאדתמשיךלהצליחולרגשאנשיםאניאיתךלעד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: