המדריך למרואיין המתחיל

אין בכלל ספק, גם דקות התהילה שלכם מתקרבות, וזה הזמן להתכונן לראיון העיתונאי ולטריקים שהופכים אנשים טובים למרואיינים מביכים. אל תגידו לי זה לא יקרה \\ דודו כהן ורחלי רוטנר

 

מגיפת הריאליטי שפשטה על מסכי ציון בשנים האחרונות מותירה אחריה שובל של כוכבים שצצו בן לילה. כל שמעון מהקריות עלול למצוא את עצמו מחר מגרד מעריצות בנות ארבע עשרה מסוליות סנדליו, שעה שהוא ממיין הצעות מ"אקזיט" ביד אחת וגוזר את הסרט בפתיחה של קניון אשדוד בשניה. אכן, אין לדעת מנין תופיע הנינט הבאה, ומי יודע, אולי הפרצוף שיתנוסס על שער "רייטינג" בחודש הבא יהיה שלכם. יש מצב.
שימו לב, סלבריטאי העתיד: ללא הכנה מראש מצדכם, אותו ראיון ראשון נחשק עלול לגרום נזק בלתי הפיך לתדמיתכם, במחי ניסוח מגמתי או סתם טעות של טירונים. בהיעדר נסיון בראיונות, קיים סיכוי סביר שברגע שתראו את הכתבה תשאלו את עצמכם מדוע נטפל המראיין לעובדה שצעקתם בסלולרי על אמא שלכם במהלך הראיון, בשעה שהוא היה אמור לשפוך קומפלימנטים על הדיסק החדש שלכם. ממש לא יפה מצדו. מניאק. קנאי. ממורמר. התקשורת עויינת. כולם זונות. מעכשיו אני מתראיין רק בשידור חי!
כדי לחסוך אי נעימויות, ניסחנו עבורכם בטובנו הגדול את המדריך השלם למרואיין הטרי. לא ברור למה אנחנו עושים את זה לעצמנו, אבל באמת שמדובר בשיעור תודעת אוייב ברמה מתקדמת. לשנן ולהשמיד (הערה: המדריך מנוסח בלשון זכר אך הוא מיועד לכל המינים).

 

אולי בעצם אל תתראיין

אפשרות למיוחדג'ים שביניכם. לסרבני ראיונות יוצא שם יוקרתי של אמנים איכותיים ובלתי מתפשרים, שרק המחשבה על יחצנות ותעשיית הרייטינג עושה להם רע באמת הפנימית. באמתחתך אמת פנימית? מה טוב, נפנף בה בצדקנות נוגת-עיניים מול כל עיתונאי שיחזר אחרי המשיבון שלך. "ראיון? לא תודה, בני, אינני מעוניין בפירסום, אני הולך לאן שהאמנות שלי לוקח אותי". אם קצרה ידך מלהשיג אמת פנימית, אך בכל זאת חשקה נפשך באיזו תווית איכות נחמדת, תמיד תוכל לדגמן התלבטות (ע"ע). אבל בכל זאת, לא כל אחד שלמה ארצי.

דגמן התלבטות

כולנו אוהבים לדבר על עצמנו, תרים בכל פינה אחר מי שיאזין לסיפורינו בעיניים נוצצות ויבקש הדרן. זו אחת הסיבות שראיון עיתונאי מסעיר כל כך את דמיוננו. שמישהו יישב אתנו שעתיים כדי ללקט את הגיגי חיינו המרתקים? לא נכון! איפה נרשמים? ובכן, כמו בכל דבר אחר בחיים, אל לך להפגין השתוקקות יתר. הארד-טו-גט הוא שם המשחק. מלמל משפטי התלבטות נוסח "לא יודע, רק אתמול התקשרו מ' לילות', רוצים אותי לכתבת שער. אמרתי לאילנה שלא מתאים עכשיו", "אני בדיבורים כרגע עם אבי ברזילי לגבי 'אולפן שישי', "אני לא יודע בדיוק, אבל נדמה לי שהיחצנית שלי סגרה ב'מוסף הארץ' וכיו"ב (אל תגזים ותטען שמיקי חיימוביץ' הציעה לך להחליף אותה, כולל החוזה. אפשר לבדוק דברים כאלה, אתה יודע).

ערוך תחקיר אודות המראיין

זה לא יהיה מאוד נחמד – לפחות עבורך – ליפול אל מלתעותיו של מראיין צמא דם, שכל מטרתו היא לגרום לך להצטער עמוקות על היוולדך. נסה לדלות פרטים מקולגות ומרואיינים ותיקים, כך שתדע משהו על המראיין ותגרום לו להבין שלא רק הוא ערך תחקיר עליך. זה עניין שמשנה לגמרי את יחסי הכוחות ונותן למרואיין תחושה שגם לו יש קלפים בשרוול. אמנם ישראל אינה משופעת במראיינים צמאי דם, אך אין לדעת מניין תצוץ המפלצת הצינית שרוצה להרשים את העורך שלה על-ידי כך שתגיש לו את ראשך, קצוץ ומתובל, על מגש כסוף. זו העת להגדיל ראש ולרדת לעומק אישיותו של הברנש עם הטייפ (אגב, אם אתה מתראיין ל"פנאי פלוס", תוכל לדלג על השלב הזה).

קצת לפני הראיון

התבשם קלות ולבש את מיטב מחלצותיך, אחרת רב הסיכוי שבכתבה עצמה תיתקל במשפט "הוא קיבל את פני בטרנינג שחוק, באישונים מורחבים ובזיפים שכמו התחננו לקיצוץ בתקציבם האישי". כמו כן, זה לא הזמן להוריד כוסית וויסקי או לתקתק ג""וינט קטן. בטרם ינחת המראיין במעונך, בצע בדיקה מקיפה של חדר המדרגות לוודא שלא עיטרו אותו בשלולית שתן בלילה או שמא הוסיפו את שמך בלוח המודעות לרשימת החייבים לוועד הבית. מומלץ לקיים את הראיון במקום נייטרלי, במיוחד אם לא בא לך להיתקל בשורות נוסח "כן, אלו הם חיי הכוכב המתחיל. קירות מתקלפים, פוסטרים ישנים של טייק דת"" ושירותים שזועקים לקצת טואילט-דאק". ותר על המגרש הביתי ופגוש את העיתונות בבית קפה שכונתי. מקסימום הוא יכתוב שהמלצרית החמיאה לך, אירוע שבהחלט ניתן לתאם מראש. ובכלל, ספל אספרסו ביד אחת וסיגריה ביד שניה זה אולי קלישאה, אבל תמיד עובד. ותשאיר טיפ נדיב (לא, 20% זה לא מוגזם).

החנף למתחנף

 

זכור היטב: המראיין אינו ידיד נפש שלך, גם אם הוא מתעקש משום מה להציג את עצמו ככזה. לא שיחקתם בשכונה גוגואים, לא אכלתם מאותו מסטינג ולא לעסתם את אותו מסטיק. המראיין יודע זאת בדיוק כמוך, אבל שיטה עיתונאית נפוצה היא לרכך את המרואיין, לרכוש את אמונו ולהחמיא לו על פרויקטים עתיקים שאפילו הוא סובר שמקומם עמוק באדמה. המראיין החייכן שלך ינסה ליצור אווירה אוהדת, חמה, על מנת שתראה בו חבר ולא סתם אחד שהולך להפוך את עולמך ומלואו לקובץ שטני במחשב שלו. לאחר מכן, במחצית השנייה, יצלוב אותך בשאלות קשות כאילו היה חוקר סאדיסט בסדרת משטרה אמריקאית. לכן מלכתחילה אל תישבה בקיסמו ואל תשעה לחנופותיו, אבל תתנהג כאילו אתה לגמרי בעניין. תפנה נגדו את הנשק שלו, תחמיא לו בקטנה, זרוק לו פיסות אינטימיות בגרוש, תתעניין בחייו הקטנים והפאתטיים ובעיתון המשעמם שלו, ובאופן כללי תן לו תחושה שאתה פראייר נימוח שרק מחכה להתיישב על השיפוד.

איפה הבשר

המראיין ינסה להוציא ממך דברים מעניינים. לא, זה שאתה חושב שאין פרטנר בצד של הפלסטינאים לא נחשב בשר. גם לא זה שאתה נורא מאמין במה שאתה עושה כרגע, ומנסה להיות רוחני, ושאמא שלך היא אישה מדהימה, ושאתה בונה על להגיע רחוק. אנחנו רוצים דם, בשר, לכלוכים, חשיפה של נקודות תורפה, דעות מקוריות באמת ושאר עסיס פרובוקטיבי. בטרם הראיון ערוך לעצמך בראש את המסרים שאתה רוצה להעביר, פן תמצא את עצמך מתנגח בעילגות בקולגות כשבכלל התכוונת לדבר על יחס החליפין בין היורו לדולר. מצד שני, אל תשכח שהאינטרס שלך הוא לספק חומר קריאה לעיס, אחרת אף אחד לא יקרא את הראיון מלבד הסבתא שלך, שדווקא חיפשה את התשבצים. תהיה משוחרר, אמיתי, מיוחד ולא בנאלי, אבל אל תגזים, ולמען השם, חשוב קמעא לפני שאתה מדבר.

אל תיכנס לעימותים

המראיין הפתיע אותך פתאום עם שאלה מרגיזה ששלף משומקום. מאיפה זה בא?! הרי הוא כבר שכנע אותך שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה! איך הוא עושה לך את זה? סססאמק. אכן סססאמק, אך בטרם תהפוך את האספרסו הסקסי שלך על פרצופו של המניאק, זכור שהתפרצויות הזעם של היום, ולו גם מוצדקות, יוציאו אותך בהמה גסה בעיתון של מחר. מותר לכעוס, זה מבהיל כתבים ("מה זאת אומרת הדיסק נכשל? מכרנו 34,000 עותקים! תעשה שיעורי בית, חבוב!"), אך הישמר מפני כעס שאינו פוטוגני. התקשורת נוטרת ונוקמת.

נו, אתה יושב על האבטיח?

אל תשחק אותה נזיר שמוכן להצטלם רק חמש דקות בלי איפור וסטיילינג (התמונות ייראו רע. במקרה הטוב הן, ביחד עם הכתבה שלך, לא ייכנסו לעיתון). מאידך, אל תתפתה להישמע לצלם הקריאטיבי שיינסה לעשות בך מעשים. הוא עשוי לבקש ממך להצטלם עם פלג גוף עליון חשוף, לעמוד על גבעת זבל בחירייה ולהביט בגבורה אל האופק או לשבת ברגליים פשוקות על אבטיח. על סט הצילומים זה ירגיש מה-זה מגניב, אבל בעיתון זה ייראה אחרת לגמרי ויגרום לכם להתפלל שהאדמה תפער את פיה ותבלע אתכם יחד עם כל הגליונות שהופצו ברחבי הארץ.

אל תרוץ לספר לחבר'ה

אין הרבה פאדיחות יותר גדולות מאשר לספר לכולם (כולל הדודות, האקסיות, הגננות והשכן הזקן מהועד בית) שאתה הולך לקבל כתבת שער בעיתון, ובסוף לראות שהפכת לחצי עמוד + תמונת בול ליד מודעות המכרזים או שהכתבה בכלל לא מופיעה השבוע. וגם לא בשבוע הבא. וגם לא בזה שאחריו. כן, עיתונים זה עניין מוזר, תלוי גחמות רגעיות והבזקי אקטואליה. אף פעם אי אפשר לדעת מה השיקולים שלהם.

 

(פורסם ברייטינג אי שם ב-2004. או בערך)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: