להיכן נעלמו כוכבי הניינטיז – ד"ר אלבן, אם.סי האמר, טסמין ארצ'ר, אניגמה ועוד?

בשנים האחרונות התקאמבקו להם מיטב כוכבי הניינטיז – מטייק דת' עד לספייס גירלס. זו ההזדמנות לברר מה עלה בגורלם של חבריהם למצעדים, שחלקם העניקו משמעות חדשה למונח פתטי

 

בויז טו מן

מאיפה אתם מוכרים לי: ב-92' פתחה הרביעייה האמריקנית התנחלות חוקית במאחז ששמו מצעד הבילבורד עם להיט הסול המשגע "End of The Road". הם נתקעו שם 13 שבועות, ושברו את השיא של אלביס פרסלי מ-56'. כעבור שנה הם שברו את השיא של עצמם עם "I'll Make Love to You", שסירב להתפנות במשך 14 שבועות. וב-95', בדואט הדביק עם מריה קארי "One Sweet Day", הצליחו לנג'ס באמת עם 16 שבועות בטופ. בין לבין היו אלבומים מצליחים שמכרו עשרות מיליונים, להיטי-על, ובעיקר תחושה שההרכב הזה עומד להיות הטופ של הסול בעולם.
מתי שכחנו: בסביבות האלבום השלישי "Evolution", שמכר "רק" 2 מיליון עותקים בארה"ב (אבל לפחות היה איכותי בהרבה), כבר היה נראה שהקהל מיצה את הרעיון. שני האלבומים שיצאו לאחר מכן מכרו חצי מיליון כל אחד, וההידרדרות לא עצרה בשני האלבומים האחרונים שהוציאה הלהקה (הפעם כבר ללא מייקל מקקרי, ההוא עם קול הבס, שנטש את הספינה) – "Throwback" ו"The Remedy". לא נתעלל בגווייתה המוזיקלית של מה שנשאר מהלהקה, ורק נספר לכם שהראשון הגיע למקום 59 העצוב במצעד האלבומים בארה"ב, והשני הופץ בלעדית דרך אתר האינטרנט המינימליסטי והעוד-יותר-מעציב של הלהקה.
איפה היום: השלישייה מקליטה כיום את אלבומה השמיני (לא כולל אוספים ושאר זבלוני כריסטמס), "Masterpiece", שיופץ שוב רק דרך האתר הרשמי, ויהיה מוכן ככל הנראה לקראת סוף 2007. אם זה מנחם אתכם, ביפן הם מצליחים מאוד. נו טוב, יפן היא גרמניה החדשה במובן הזה.
האתר הרשמי: http://www.boyziimen.com (והיי, אפשר לצפות שם בקליפ של "Muzak", להתבאס מהרמה ולפכור את אצבעותיכם בעצב!).

 

 

רייט סד פרד

מאיפה אתם מוכרים לי: ב-91' הפיל ההרכב, ששמו נגנב מלהיט משנת 62', את בריטניה וארה"ב עם "I'm too Sexy". האינסטרומנטל של השיר, אגב, נגנב אף הוא משיר ישן בשם "Dance With The Devil", שמבוסס אף הוא על שיר נושן של ג'ימי הנדריקס. בהמשך שחררו את הסינגלים "Don't Talk Just Kiss", "Deeply Dippy" והטוב ביותר שלהם "Those Simple Things". בערך כאן נראה שהקהל הבין את הפרנציפ של האחים הקירחים, השריריים ועמוסי הפוזה. האלבום השני שלהם, "Sex and Travel", שהתאפיין בשירים ירודים ובעטיפה מכוערת במיוחד – אלמנט שמשום מה יחזור על עצמו עד עצם היום הזה – סימן את תחילת הצניחה החופשית.
מתי שכחנו: גם שיתוף הפעולה של ההרכב עם הקומיק רליף בסינגל "Stick It Out" לא הציל אותם מהיכחדות בתודעה הבריטית. ואז, אחרי שלושה אלבומים והצלחה דועכת, החליטו האחים לעקור מבריטניה לגרמניה – מפלטם של כל נבלי סצנת היורו-דאנס מהניינטיז ובכלל. שם הם חברו לאלכס מ-U96, וביחד איתו עבדו על האלבום הבא שלהם, "Fredhead", שכלל בנוסף לשירים החדשים, לכל צרה שלא תבוא, גם את "I'm Too Sexy" ו"Don't Talk Just Kiss". האלבום הפך להצלחה בגרמניה, שוויץ ואוסטריה, וכך הבינו האחים, שאגב, עדיין לא עשו השתלת שיער (או כישרון), מה טוב עבורם.
איפה היום: אותו דבר, רק מצליחים בנוסף גם ביפן, ועם סינגל חדש ששחררו בסוף אפריל – נו, תנחשו – "I'm Too Sexy 2007". מיותר לציין שיצא זוועת עולם, נכון?
האתר הרשמי: http://www.rightsaidfred.com (והיי, אפשר לקנות שם חולצות שלהם במחירים מופקעים!).

 

 

אם.סי האמר

מאיפה אתה מוכר לי: בסוף האייטיז, כשההיפ-הופ כבר נכנס חזק למיינסטרים, אם.סי האמר החל לתת בראש. אלבומו השני (שהיה בעצם גם הראשון, רק תחת שם שונה) "Let's Get it Started", הפך אותו לראפר-על, אבל השלישי (או בעצם השני) "Please Hammer Don't Hurt 'Em", כבר הפך אותו להרבה יותר מזה, עם להיטים כמו "U Can't Touch This" ו"Pray", ואפילו היה אלבום ההיפ-הופ הראשון בעולם שקיבל את התואר "אלבום יהלום", שזה כמו אלבום זהב אצלנו בארץ, רק פי 500. ובמילים אחרות, מכירות של 10,000,000 עותקים. ההצלחה לא פסקה שם: האמר יצא לסיבוב הופעות ענק בחסות פפסיקו, שחרר אלבום נוסף מצליח, "Too Legit to Quit", ביצע את שיר הנושא של "משפחת אדאמס", ואפילו הרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי להוריד את ה-MC משם הבמה שלו.
מתי שכחנו: ב-94', כשתרבות ההיפ-הופ קיבלה טוויסט הרבה יותר מעניין, צעיר, צבעוני ופופי, האמר ניסה את כוחו עם אלבום נוסף, "The Funky Headhunter", אבל הצליח חלקית. הנפילה המשמעותית יותר הגיעה שנה לאחר מכן, באלבום "Inside Out", שהגיע למקום – תחזיקו חזק! – ה-119 בלבד במצעד האלבומים באמריקה. אויש, זה היה מהיר.
איפה היום: האמר המשיך לשחרר עוד ארבעה אלבומים כושלים ושני אוספים. תוך כדי הוא גם התבגר, התברגן, הביא ששה ילדים לעולם, החל לעבוד כבימאי סדרות טלוויזיה ולחלטר מהצד. בתחילת 2006 שחרר אלבום אולפן תשיעי, "Look Look Look" (ללא גרסת 2006 ל"U Can't Touch This", יאמר לזכותו), שעל עטיפתו הוא נראה כמו סבא גדול ומפחיד עם מעיל ארוך ומסתורי. ועוד שלוש פעמים.
האתר הרשמי: http://mchammer.blogspot.com (זה אמנם רק בלוג מצולם ברובו, אבל היי, יש שם תמונה של האמר עם סטינג!).

 

 

ג'ון סקאדה

מאיפה אתה מוכר לי: למרות שהיו לו כמה שירים טובים, ג'ון סקאדה הוא דפנטלי זמר של שיר אחד – "Just Another Day", שיצא ב-92' ונכלל באלבום הבכורה שלו, שמכר עד כה יותר מששה מיליון עותקים בעולם והכיל גם את הסינגלים הנאים "Do You Believe in Us?" ו"Angle". בשנים שאחרי הוא זכה בשני פרסי גראמי, הוציא עוד שני אלבומים מצליחים, ובסופו של דבר המכירות של אלבומיו חצו את קו ה-20 מיליון.
מתי שכחנו: מתישהו באמצע שנות התשעים התאדה סקאדה מחיינו, אבל לא מחיי אמריקה הלטינית. הוא לא הפסיק ליצור, לשחרר אלבומים ולכתוב לריקי מרטין, ג'ניפר לופז ועוד, ואפילו לעשות קולות רקע בכמה שירים של אנריקה איגלסיאס. עד היום הוא שחרר 13 אלבומים.
איפה היום: סקאדה שחרר את אלבומו האחרון, "Same Dream", ב-2005. היום הוא עובד על הדיסק הבא בתור, ובמקביל כותב לאלבומה הקרב של כוכבת ה-WWE ליליאן גרסיה ומשמש כשופט ב"לאטין אמריקן איידול".
האתר הרשמי: http://www.jonsecada.com (והיי, אפשר גם לקנות שם פוסטר של סקאדה בגודל 2.4 על 1.7 מטר!).

 

ד"ר אלבן

מאיפה אתה מוכר לי: תכף יחגוג אלבן (אכן רופא במקצועו. רופא שיניים. שנאמר, ברררר) יומולדת 50. קצת קשה לתחזק קריירת פופ בגיל כזה – ולא, אל תיקחו את צביקה פיק בתור דוגמה, הוא על-אנושי – אבל בתחילת הניינטיז זה היה קצת פחות קשה. הוא פרץ עם הסינגלים "Hello Afrika" ו"No Coke", אבל את המיליונים עשה שנתיים מאוחר יותר, ב-92', עם המגה-להיט "It's My Life" מתוך האלבום "One Love", שבנוסף לשיר הנושא הניב גם את "Sing Hallelujah" המעצבן. ב-94' הוא ניסה לדהור על ההצלחה עם "Look Who's Talking Now", אבל נראה שהנוסחה מוצתה. הדרך למצעדי גרמניה התקצרה פתאום.
מתי שכחנו: ב-96' כמעט אף אחד כבר לא ספר את האלבום הבא של הד"ר, "Born in Africa". שנה לאחר מכן הוא הוציא גם דיסק נוסף "I Belive" וגם אוסף, אבל את הפרנציפ קלטנו כבר ב-92', והיה קשה לומר שהוא הביא בשורה שתצדיק לנער את האבק מנחיריו. אלבן לקח הפסקה, התארח בשיר של Sash! – "Colour The World", הוציא ב-2000 עוד אלבום שכשל, והיה נדמה שתכף הוא כבר מרים ידיים וחוזר לעסקי השיניים בשוודיה.
איפה היום: אחרי שלא בייש את פירמת הניינטיז ושחרר ב-2005 גרסה מחודשת ל"Sing Hallelujah" ביחד עם Yamboo, התארח אלבן בשיר החצי-ערבי "Habibi" של הזמרת מליסה, ואפילו הקליט את אלבום הקאמבק "Back to Basics", שאמור לצאת רשמית בקרוב, אבל כבר עכשיו ניתן להאזין לו באתר האינטרנט שלו.
האתר הרשמי: http://www.dralban.net (והיי, המייל האמיתי של אלבן נמצא שם! תוכלו להתכתב איתו ולהעלות זכרונות ממסיבות הכיתה שלכם ב-92'!).

 

 

טסמין ארצ'ר

מאיפה את מוכרת לי: טסמין ארצ'ר היתה ב-92' הסינדרלה שכולם אוהבים לאהוב. משומקום היא הגיעה בסערה וכבשה את המקום הראשון במצעד הבריטי עם השיר הפילוסופי הנפלא "Sleeping Satellite". ההמשך נראה מבטיח, אבל הוא הבטיח בעיקר מפחי נפש: הסינגלים הבאים של ארצ'ר – "In Your Care", "Lords Of The New Church" ו"Arienne" הצליחו פחות ופחות, וכך גם האי.פי "Shipbuilding" (94') שהכיל קאברים לאלביס קוסטלו ועוד כל מני קטעי לייב. זו היתה טעות רצינית של הזמרת הצעירה, שבמקום להכות על הברזל בעודו חם החליטה להתפנות לפרויקט צדדי. בקיצור, סינדרלה – הגיעה שעת חצות.
מתי שכחנו: האלבום "Bloom", שיצא ב-96', כבר קבר את הקריירה של ארצ'ר המתוקה באופן מוחשי בהרבה, וההיעלמות שלה לתקופה ארוכה כל כך כבר אפשרה להגיד על ההצלחה שלה קדיש.
איפה היום: שנת 2006 סימנה את הקאמבק שלה: היא חידשה את האתר הרשמי, פתחה בלוג, ואחרי משיכות ודחיות שחררה סוף סוף את אלבום האולפן השלישי שלה "On", שכצפוי כשל במכירות. אחרי ששמענו את הסמפלר שלו באתר שלה, אפשר לגמרי להבין למה. הסגנון אמנם עדין וקסום כמו אז, אבל השירים חלשים לגמרי.

האתר הרשמי: http://www.tasminarcher.net (והיי, יש שם תמונה מדליקה שלה עם קוקיות!).

האדאווי

מאיפה אתה מוכר לי: בעיצומה של סצנת הפופ-דאנס האירופאית, כלומר ב-93', פרץ האדאווי עם להיטו הגדול ביותר עד כה, "What is Love?", כולל קליפ עתידני וטקסט מטופש במיוחד, שזכה להצלחה ברוב העולם, כולל אפילו באמריקה. כעבור מספר חודשים הוציא הזמר הגרמני את "Life" הזהה למדי, את הבלדה "I Miss You" ואת "Rock my Heart", ששוב ניסה למחזר. ב-95' חזר עם אלבום חדש (למרות שהמילה חדש קצת בעייתית בהקשר שלו) – "The Drive", מתוכו להט יחסית "Fly Away", ומהנקודה הזו בזמן הפסקנו לשמוע עליו.
מתי שכחנו: ההזדקקות של האדאווי להצלחה היתה כה נואשת, עד שב-98' הוא שחרר דיסק שלישי תחת השם הפתטי "Let's Do It Again", והגיע להצלחה בינונית באירופה. בערך מאותה תקופה הוא הבין שרק מיחזור של "What is Love?" יביא לו את הישועה, ומאז הוצף השוק מדי תקופה ברמיקסים, רימייקים ושאר גרסאות שהוכיחו לנו שהוא הלך כדי להישאר. שתי דוגמאות מייצגות: ב-99' יצא הסינגל " What Is Love: Millennium Remixes", ובאוסף של האדאווי, שיצא ב-2005, נכלל השיר לא פחות מחמש פעמים, בגרסאות שונות. וזה רק על קצה המזלג. בכל זאת, יש לנו מספר עמודים מוגבל בכתבה.
איפה היום: ב-2005 הוא שחרר את "Pop Splits", שכמובן לא הצליח, ותכף ייצא אלבומו השמיני "Crucified", שלוקח אותו יותר למקומות של פופ, אר.אנ.בי, והרבה פחות דאנס. נו, לפחות זה.
האתר הרשמי: http://www.haddaway.de (והיי, אפשר לראות שם תמונות שלו עם קוצים פתטיים שחבל על הזמן!).

 

 

ווט ווט ווט

מאיפה אתם מוכרים לי: הרביעייה הסקוטית הוקמה כבר ב-82' (תחת שם אחר), אבל רק חמש שנים לאחר מכן שחררה סינגל ראשון. מאז נולדו שלושה להיטי 1#: החידוש לביטלס " With a Little Help from My Friends", הבלדה הנפלאה "Goodnight Girl" ועוד חידוש, הפעם ל- Troggs- "Love Is All Around", מתוך פסקול "ארבע חתונות ולוויה אחת". קצת אחרי ההצלחה החלה הלהקה להתפרק מבפנים – אחד החברים עזב (קאנינגהם, אם זה מאוד משנה לכם), והסולן מרטי פלו נשאב עמוק לסמים. טיפש.
מתי שכחנו: אחרי הפירוק הבלתי נמנע החלו להתפזר חברי הלהקה, וקשה לומר שהם מצאו את עצמם בחוץ. פלו שחרר שני אלבומי סולו (השני היה אלבום קאברים מגוחך לשירי ווט ווט ווט ולאלבום הראשון שלו), אבל אז הם הבינו שלבד זה לא עובד והחליטו לעשות משינה.
איפה היום: ב-2004 התאחדה הלהקה באופן רשמי, והחלה כאמור לעשות משינה – ובמילים אחרות, לחתור למקסימום כסף במינימום חידוש. לקראת סוף השנה שוחרר אוסף נוסף, שלווה בסינגל חדש ובינוני בשם "All I Want", והחברים הפריחו הצהרות על אלבום חדש לגמרי ב-2005. אחר כך זה נדחה ל-2006, ועכשיו מדברים רק על 2007. אנחנו עדיין מחכים. כלומר, בערך.
האתר הרשמי: http://www.wetwetwet.co.uk (והיי, תוכלו לקרוא שם על הדיסק החדש, שיכלול 14 שירים וייצא לקראת סוף 2007! או מקסימום ב-2008! ואולי גם ב-2009! וכו').

 

אניגמה

מאיפה אתם מוכרים לי: "Sadeness, Part I" היה הלהיט הראשון של אניגמה (מישל קרטו), ותוך זמן קצר הפך ההרכב לסופר-מצליח ולמוביל סצנת מוזיקת העולם שפרחה בניינטיז. האלבומים המלאים נמכרו היטב, ולמרות זאת מספר הלהיטים הגדולים באמת היה קטן יותר. ואם להמחיש את זה יותר בבירור, כמה שירים של ההרכב אתם זוכרים חוץ מהראשון ומ""Return to Innocence?
מתי שכחנו: קשה לשים את האצבע במדויק, אבל נראה ש"Gravity of Love", שיצא ב-99', היה הלהיט המשמעותי האחרון של ההרכב, לפחות בארץ. מאז יצא לאניגמה שני אוספים (אחד מהם של רמיקסים בלבד) ועוד שני אלבומים.
איפה היום: סקירה מדוקדקת של הקריירה של אניגמה בשנות ה-2000 מעלה תמונה די עגומה ביחס לעבר. אלבום האולפן השישי של ההרכב, שכל חבריו התחלפו במהלך השנים (לבד מקרטו כמובן), "A Posteriori", אמנם היה מועמד בפרסי הגראמי 2007 לקטגוריית "אלבום הניו-אייג' הטוב ביותר", אבל מבחינת המכירות המצב לא משהו: במצעד הבילבורד האמריקאי, למשל, הוא הגיע רק למקום ה-95, ואפילו בגרמניה, שעדיין מחבקת איכשהו את כל קרטוני הניינטיז (נו, גרמנים), הם כבשו רק את המקום ה-16.
האתר הרשמי: http://www.enigma.de (והיי, האתר כולו בגרמנית, אז לפחות תוכלו ללמוד על הדרך שפה חדשה!).

 

 

סיל

מאיפה אתה מוכר לי: את סיל הכרנו בכלל כאורח ב"Killer" של אדמסקי. זה כבר הספיק להתניע את הקריירה של הזמר הצעיר – אז עוד עם תספורת קארה-ראסטות – שהכה את המצעדים בבריטניה וארה"ב עם הלהיט "Crazy". גם האלבום השני שלו מ-94' הנפיק להיטים נאים דוגמת "Prayer for the Dying" ו" Kiss from a Rose", אבל כאן בערך זה נעצר.
מתי שכחנו: "Fly Like an Eagle"" מתוך פסקול "ספייס ג'אם" (97') עוד היה סוג של נחמה. שנה לאחר מכן שחרר סיל את האלבום "Human Being" שזכה להצלחה בינונית. כל זה גרם לו לפסק זמן של חמש שנים, וב-2003 הוא חזר עם האלבום "Seal IV", שבאופן מפתיע זכה להצלחה במצעדי האלבומים בבריטניה, ארה"ב וגרמניה והצליח להימכר ב-4 מיליון עותקים בכל העולם, אבל באורח פלא לא הצליח לייצר אפילו להיט רציני אחד. אוסף הלהיטים, שיצא קצת אחרי, כבר היה בלתי נמנע. ותנחשו מה בא אחריו: הסינגל "Killer 2005". אה, וגם וחתונה מתוקשרת עם הסופרמודל היידי קלום.
איפה היום: האומן המוערך החליט לחתוך לכיוון דאנסי יותר, וכך בדיוק ישמע הדיסק הבא שלו, "System" (שמתוכנן לצאת באוקטובר 2007), אותו הוא מתאר בבלוג שלו כטוב ביותר מאז אלבום הבכורה. ואפרופו בלוג, האתר הרשמי שלו הוא בעצם מן בלוג אחד גדול עם הרבה צילומי נוף ותמונות שלו. יפה יפה. אבל מצד שני, אפילו ל-Velvet יש הרבה יותר טוקבקים.
האתר הרשמי: http://www.seal.com (והיי, יש שם סרטון של סיל בחופשת סקי מפנקת!)

 

 

חאלד

מאיפה אתה מוכר לי: הזמר האלג'יראי, שנראה בול כמו בעל דוכן ירקות בשוק של קריית שמונה, הוציא את האלבום שלו כבר ב-85', אבל נחשף לאוזניים מערביות רק ב-92', עם הלהיט המשגע "Didi". כאן בארץ קודם הלהיט נמרצות על ידי דידי הררי, שהיה מבסוט מההקבלה לשמו כל פעם מחדש.
מתי שכחנו: דקה אחרי ש"Didi" התאייד מחיינו. סה טו.
איפה היום: ב-96' הקליט חאלד את " Aïcha", שמאז הוקלט ע"י לא מעט אומנים, כולל חיים משה שלנו, תחת השם "עיישה". עד היום הוא שחרר שבעה אלבומים (האחרון מביניהם ב-2004), שמונה אוספים (האחרון ב-2006), הקליט לפסקולים (האחרון הוא "Taxi 4", 2007). ועכשיו, ניחשתם נכון, הוא עובד על אלבומו הבא. נחמה אחת יש: הוא לפחות לא מצליח בגרמניה. כנראה שגם להם יש גבול.
האתר הרשמי: http://khaled-lesite.artistes.universalmusic.fr (והיי, יש שם גם פורום רשמי ושוקק! יחסית!).

 

 

(פורסם ברייטינג, 2008)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 22 במרץ 2009 at 21:48

    תודה שהזכרת נשכחות :-)

  • אהרון תמוז  On 22 במרץ 2009 at 23:45

    דמיס רוסוס
    שמעתי אותו בקסטה כמעט מידי יום השנה דומני 1975-1976

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1330806

  • שירי  On 23 במרץ 2009 at 3:37

    מבדר.מפתיע שכולם עדיין מנסים להוציא תקליטים.

    עם זאת, היחידים מהתקופה שאני מצליחה לזכור יותר מלהיט דאנס אחד שלהם הם Ace of Base, וגם 2-3 של 2unlimited.

  • י.ג.  On 23 במרץ 2009 at 14:38

    למעט סיל, אי אפשר לקרוא לזמרים ולהרכבים ברשימה "כוכבים". מדובר בסה"כ בתופעה נפוצה בעולם הפופ שנקראת וואן היט וואנדר. אומנים אנונימיים ולא בהכרח מוכרשים זוכים לתהילה קצרה על גבו של להיט אחד שהוא בגדר עילוי משאר הבציר הדי עלוב של היצירה המוסיקלית שלהם.
    בשביל שזמר יקרא כוכב הוא צריך להמשיך את המומנטום מעבר ללהיט אחד.
    אבל פעמים רבות גם נדמה שאם לא שומעים עליהם בארץ סימן שהם נעלמו, ולא כך. למשל סיל עצמו שעדיין פופולארי כאן בצפון אמריקה, מופיע במגזינים, הופעות חיות ואפילו מגיח מידי פעם לפריים טיים, והרפרטואר שלו בהחלט עשיר יותר משאר השמות ברשימה.

    • אני  On 13 בינואר 2013 at 4:01

      סליחה, מר י.ג. היקר, אבל קשה לקרוא לאם סי האמר וואן היט וונדר. הוא היה האמן שהצליח להביא את הראפ למיינסטרים, ועד היום כל אמן ראפ עושה לו טריביוטים, איזכורים ופרפראזות. וזה כולל את אמינם. אל תתנשא לפני שאתה בודק את העובדות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: