הטלוויזיה היהודית כבר כאן

לא שהחרדים פתאום מתעלפים על איי הפנינה, אבל גם לקהל שמעדיף טוק-שואו עם אורי זוהר ושיעורי בית בקבלה יש מה לראות. ארבעה ערוצים יהודיים, מאות אלפי צופים וכמה טאלנטים. האם המפרסמים עומדים ללקק את האצבעות?

 

מנחם, חרדי, תושב ביתר עלית, בן 32, הסתכל על המחשב כמו זומבי. לפניו נפתח עולם שלם. רק שהוא לא ידע איך לאכול אותו ועד כמה זה כשר. מה שהתחיל בסיפורים נלהבים של החבר'ה שלומדים איתו תורה על ההופעות של שוואקי, ההרצאות של הרב זמיר כהן וספיישל יהודה ברקן וזאב רווח בערוץ הידברות, נגמר בהחלטה של מנחם להתחבר לאינטרנט מהיר. ומאז הוא אוהב טלוויזיה. טוב, לא בדיוק. אבל הוא בהחלט אמביוולנטי.
"לפני זה ראיתי בטלוויזיה בזבוז זמן גמור, כלי להשחתה רוחנית שמלא בתכנים לא צנועים שממילא לא מעניינים אותי", הוא אומר, "אבל פתאום אני מרותק לתכנים החיוביים. מצד אחד אני רוצה להיות עם האישה והילדים וסתם לנוח או להיפגש עם זוגות חברים, אבל מצד שני התוכניות בערוצים הדתיים ממש מושכות אותי ומרחיבות את הדעת. זה הכניס לי דילמה חדשה לחיים. בלי הערוצים האלה החיים שלי היו פשוטים יותר, אבל גם משעממים יותר".

ובכן, הבנתם נכון: בזמן שרובנו מתענגים על עוד פרובוקציה ממטבחו המדמם של מנחם בן, מתקיים לו יקום טלוויזיוני מקביל ודוסי. לא קשה להתנשא על מה שקורה שם: חלק מהמנחים לא עוברים מסך, הצילום לא תמיד מקצועי, ולפעמים השידורים נראים כמו תוכנית מאולתרת בכבלים השכונתיים. קל לצחוק על הערוצים האלה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהם מציעים במנות גדושות את מה שחסר מאוד בערוצי הברודקאסט שלנו – נשמה.

במקום להתאבסס על "האי" הילדים שלכם יכולים להתאבסס על "אסי שומר על הסידור" (ערוץ מאיר), במקום להתמכר לתוכנית מיסטיקה אפשר להתמכר ל"מה צופן העתיד" עם הרב אריה שכטר (ערוץ הידברות), ובמקום לבהות בקליפ החדש של קובי פרץ אפשר לבהות בשלמה ארצי של החרדים – יעקב שוואקי (בחדרי חרדים TV). חנוני? נטול שארם? בשביל קהל היעד זה הדבר האמיתי. לפחות אמיתי יותר מאמיר פיי.

ארבעה ערוצים יש בסל היהדות האלטרנטיבי הזה, וכל אחד מהם הוא משהו שונה לגמרי. המושקע והרייטינגי מבין הארבעה הוא ערוץ הידברות (97 בממיר ב-yes וב-HOT, וגם באתר האינטרנט של הארגון hidabroot.org). בחירת החומרים שם מוקפדת מאוד, ולוח השידורים מכיל בעיקר הרצאות לצד תוכניות אירוח בהגשת הרב אורי זוהר, משה חיים, עדי רן, יוסף המספר, סיניה בן דור ועוד. כל תחומי החיים עוברים דרך פילטר של יהדות: מעסקים ועד חלומות, מהרצאות על משמעות החיים ועד יחסי עובד-מעביד.

ערוץ מאיר, בעל האוריינטציה הציונית, משודר רק באינטרנט ונראה יותר לואו-טקי, אבל הוא רציני לא פחות. מדובר באוסף הרצאות שחלק גדול מהן משודרות לייב, ובין לבין שזורות תוכניות ילדים זכות של ערוץ מאיר לילדים. יאמי.

שני הערוצים שפחות קנו אותי הם ערוץ הקבלה (66 בממיר של yes, וגם באינטרנט, kab.tv) והערוץ בחדרי חרדים (באינטרנט בלבד, bhol.co.il/tv24.asp), שמורכב בעיקר מקליפים, הרצאות ותוכניות שחלקן מושאלות מערוץ הידברות.

לערוץ הקבלה לא התחברתי בעיקר בגלל שמדברים בו סינית. סשנים של שעות על ההבדל בין ספירת מלכות לספירת החסד (מה זה אומר?). הבעיה העיקרית בערוץ, המושקע דווקא, היא הקונספט. הקבלה, מה לעשות, היא תחום עמוק ומורכב, ואפשר ללמוד אותו רק אחרי שמטפסים מדרגה רוחנית. אבל כאן מלעיטים ציבור גדול בהסברים מפותלים על חלקי הנשמה, ואת כל זה דוחפים לקונטיינר של קלישאות, אמירות מופשטות ושאר קשקושי ניו-אייג'. העיסוק ההמוני בקבלה, כפי שהוא נראה בערוץ, מזכיר ילד בכיתה ב' שכותב דוקטורט. אגב, לא בטוח שבכלל אפשר לכלול את הערוץ בסל היהדות. הוא היחיד מהארבעה שמשדר בשבת. אמנם בשידורים חוזרים, אבל שום רב נורמלי לא היה מאשר דבר כזה. טוב, מה זה משנה, העיקר שיש שם סלבז (גיל קופטש). 

 

 

יהודין דין אביב

בתעשיית הטלוויזיה טרם החלו לחתוך ורידים מאימת ענק התקשורת, אבל בערוצים היהודיים בטוחים שמדובר בלא פחות ממהפך. כזה שמגייס המוני צופים פוטנציאליים שהטלוויזיה היתה מוקצה מבחינתם, מצמיח כוכבים ואפילו מאיים לנגוס בעוגת הפרסום המסורתית בטלוויזיה. פרטים בהמשך.

צפייה ממושכת בערוצים האלה מלמדת גם על סט סטנדרטים חדש. למשל הסטנדרט "עובר מסך". לא רק יפים ונכונים (עלק), אלא גם רבנים מזוקנים ונעדרי סטאר קוואליטי. הדגש הוא על משהו אחר – אפקטיביות העברת התכנים. לא חסרים שם מרצים שלא היו מתקבלים כניצבים בטלוויזיה החינוכית, אבל יודעים להעביר את החומר בדרך די קולית. קצת כמו בריאליטי – כל אחד יכול להיות כוכב.
אפרופו ריאליטי, הערוצים האלה לא בדיוק בקטע של מציאות. לפחות לא המציאות שלנו. מהדורות החדשות אולי סוערות בענייני גלעד שליט, המשבר הכלכלי ומזג האוויר, אבל בערוץ הקבלה, בתוכנית "שאל את המקובל", עוסקים בחוט החסד המשתלשל מספירת המלכות. בערוץ הידברות מסביר הרב זמיר כהן למה התיאוריה של דארווין היא קשקוש (כמו בערוץ 20). באינטרנט המצב לא שונה: כשבערוץ 10 מתחיל פרק של "הישרדות", בערוץ מאיר מתחילה הרצאה של הרב רענן ביגון על תיקון המידות. ובחדרי חרדים TV מבליח הלהיט החדש של אברהם פריד. בקיצור, בועה. אין אלימות, אין תכנים בוטים, ובערוצים היותר חרדיים גם אין נשים.
גם הקצב אחר. אטי. באף אחד מהערוצים האלה אין זכר לתזזיתיות. רוב הזמן שומעים אדם אחד מדבר, אולי שניים, אבל אין ויכוחים נוסח פופוליטיקה ואין מריבות. כמו לשבת עם חבר טוב בשיחה רגועה. לא תמיד יש היי-לייטס, אבל היי, ככה זה בחיים. ובמובן הזה הטלוויזיה היהודית דומה הרבה יותר לחיים מאשר לטלוויזיה. אם בערוץ מאיר המרצה צריך לקום לרגע ולקחת שני ספרים מהמדף שלידו, הוא משאיר לרגע את הפריים ריק. אפשר לחשוב.

השלווה הזו קונה לא מעט צופים אדוקים כמו יהודה ברקן, שמגדיר את הידברות כ"הערוץ האלטרנטיבי והאולטימטיבי לצפייה". הוא עצמו צופה המון בערוץ, מספר על תגובות חמות שהוא שומע ברחוב על התכנים, ומתכנן לקפוץ בעצמו לעגלה עם תוכנית חסדים סטייל "קטן עלינו" של אברי גלעד, אחרי שספיישל שערך עם זאב רווח ידידו הוכתר כהצלחה.

"הפתיע אותי כמה פידבקים קיבלתי מאנשים ברחוב על התוכנית", הוא מספר, "לפעמים כשאני מופיע בערוצים הגדולים אני לא מקבל כל כך הרבה תגובות. לכן אני בפירוש מאמין שערוץ הידברות יביא למהפכה בהרגלי הצפייה".

לדעתך הוא ינגוס בערוצי הברודקאסט באופן משמעותי?
"בפירוש כן. רוב האנשים בתעשייה חושבים שזה בלתי אפשרי. זה באמת לא יקרה מהיום למחר, אבל בעוד שנתיים אתה בפירוש תיזכר בשיחה הזו".
גם גיא כהן, מנכ"ל חברת המדיה-אינטרנט גלובל נטוורקס, המפעילה כמה אתרים, שבהם גם בחדרי חרדים, צופה לתחום עתיד מזהיר. הוא מספר שהרעיון של בחדרי חרדים TV הוא ליצור זירת וידיאו לקהל החרדי בערוץ לייב וגם בשירות VOD.

"כל הרעיון של הווידיאו צבר תאוצה גדולה בשנה האחרונה אצל החרדים", הוא אומר, "האינטרנט המהיר מתחיל לחדור למגזר. אתמול למשל העלינו וידיאו של פולו-אפ לאייטם על חרדים שמשמשים כבלדרים של משפחות פשע. תוך פחות מ-24 שעות היו לקטע הזה כמעט 100 אלף צפיות. זה רק מוכיח לנו עד כמה הקהל צמא לזה. הרעיון הוא להקים בסופו של דבר ערוץ עשיר עם כל התוכניות. בהמשך אנחנו מתכננים שניים-שלושה ערוצים, אחד למשפחה, אחד לילדים ואחד לאקטואליה והרצאות".

לא קצת מסוכן להקים דווקא עכשיו ערוץ כזה, בזמן משבר כלכלי, כששוק הטלוויזיה הולך וקורס לתוך עצמו?
"השוק מצטמצם, אבל בחדרי חרדים הוא האתר החרדי הגדול בעולם. זה ה-Yahoo! של החרדים. אתה ואני הולכים לקולנוע וקוראים מגזינים ורואים טלוויזיה, אבל אפיקי הפרסום במדיה החרדים מצומצמים יותר. מגזינים הם כמעט לא קוראים, טלוויזיה הם לא רואים. לכן האפשרויות של החברות המסחריות להגיע לקהל החרדי מצומצמות מאוד, למרות שמדובר בקהל מאוד צרכני בתודעה שלו. הרבה חרדים יוצאים היום לעבוד, ויש להם יותר כסף להוציא – מה שלא היה לפני כמה שנים. היום כמעט אין חברה בארץ שלא רואה בקהל החרדי יעד אסטרטגי. נכון שבקרב הקהל החילוני יש רוויה וירידה בפרסום, אבל הקהל החרדי רחוק שנות אור מרוויה".

אבל קשה להתעלם מזה שהערוץ שלכם נראה מאוד לואו-טקי ביחס לשאר. גם כמעט אין לכם תכנים חדשים. על מה אתם בונים?
"נכון, כרגע אין אצלנו כמעט תוכן מקורי, והכל מוקלט מראש. אנחנו רק מריצים את הרעיון ובאותו זמן בודקים עוד פלטפורמות טכנולוגיות. הרעיון היה גם לבחון קונספט. אחת המטרות שלנו היא ללמוד מהגולשים – מה הם רוצים לראות, מה החזון שלהם לערוץ, אם גם הם בעד שלושה ערוצים. זה כאילו שאנחנו מקימים את ערוץ 1 בשנות השישים. בחודשים הקרובים נמשיך ללמוד את התחום, את הצרכים, את הרצונות, עד שבסופו של דבר נמצא את הנוסחה המנצחת".
בינתיים נראה שבערוץ הידברות כבר מצאו נוסחה מנצחת, למרות שגם הם מצויים בתהליך מתמיד של שיפור והכרת הקהל. חלק גדול מעובדי הערוץ הם חוזרים בתשובה שכבר הספיקו להתנסות בעשיית טלוויזיה, כך שהם מביאים מקצועיות, התלהבות ובעיקר יכולות. וכך גם נראה הערוץ: מושקע מאוד ויזואלית, מקצועי ובעל אוריינטציה רייטינגית מובהקת. הכוכב הלא מעורער של הערוץ הוא יו"ר ארגון הידברות, הרב זמיר כהן, רטוריקן מדהים ומדויק. על קיר הכניסה למשרדי הערוץ תלויות תמונות של כוכבים אחרים שכבר הופיעו בו: טל פרידמן, רודריגו גונזלס, זאב רווח, אתי אנקרי, סאבלימינל, יהודה סעדו ואורנה פיטוסי.

אבינועם יוגב, המפיק הראשי של הערוץ, מציג נתוני רייטינג מסקרנים של 1,200,000 צופים כל חודש, על פי בדיקה פנימית של הערוץ. הוא לא מתיימר להתחרות בערוץ 2, אבל מודה שההצלחה של הערוץ, שמשודר ב-yes, ב-HOT וגם באתר האינטרנט של הארגון, הצליחה להפתיע גם אותו.

"בתקופה האחרונה כל נושא היהדות נהיה אין", הוא אומר, "אנשים מחפשים מהות, ואצלנו כל תוכנית משאירה ביד תובנה מעשית לחיים". יוגב מספר שהתערב עם חבר על כמה חילונים צופים בערוץ. הם בדיוק היו בסינמה סיטי, וניגשו לקבוצה של שמונה צעירים כדי לשאול אם הם שמעו על הערוץ. "בטח, יצא לנו לראות קצת", אמרו כמה מהם. יוגב והחבר לא האמינו, אז הם בדקו, שאלו אותם מה המספר בממיר, איך קוראים לטאלנטים וכו'. זה עבד. יוגב ניצח בהתערבות.

אתה מרגיש מהפכה באוויר?
"מהפכה שקטה. אם אתה שומע בגלגלצ שיר של עמיר בניון על המשיח ובטלוויזיה שלך יש ערוץ יהדות ובכל פינה באינטרנט אתה יכול להתעניין בתחום – זו באמת מהפכה. אם לפני כמה שנים הייתי אומר שיקרה דבר כזה אף אחד לא היה מאמין לי".

פרשת "ויזפזפ"

 

בערוץ מאיר, שמשודר באתר מכון מאיר (machonmeir.co.il) כבר יותר מארבע שנים, מכוונים למהפכה טיפה אחרת. לא מתיימרים שם להפיק תוכניות מקור, אלא בסך הכל להעביר בשידור חי או מוקלט את השיעורים המתקיימים במכון, אחת מספינות הדגל של הציונות הדתית. "תוך זמן קצר ראינו שיש היענות מפתיעה לשידורים", מספר יורם בירס, מנהל הערוץ. "התחלנו במאות כניסות בחודשים הראשונים, והיום אנחנו עומדים על מאות אלפי כניסות בחודש. אלה כניסות מאוד ארוכות ומשמעותיות – שעה וחצי בממוצע. הצופים בבית יכולים לשאול שאלות דרך האינטרנט, הרב מקבל אותן ועונה להם תוך כדי".
מכון מאיר מפעיל גם את ערוץ מאיר לילדים – לא בדיוק ערוץ, יותר מאגר VOD של מאות פרקים. התפאורה מינימליסטית, המשחק חינני ומזכיר את התמימות של הטלוויזיה הלימודית, והמסרים משפחתיים מאוד.

"תוכניות הילדים התחילו לפני שנתיים והוכיחו את עצמן", אומר בירס. "לתוכנית ממוצעת יש היום 15-10 אלף כניסות, ובדרך כלל צופים בכל תוכנית כמה ילדים יחד – עם חברים או עם שכנים – כך שאנחנו מגיעים לעשרות אלפים. בתוכניות האלה מנסים להעביר מסר, לאו דווקא דתי, באמצעות סיפור. יש דמות שובבה, יש דמות יותר מחנכת ומשפיעה, ומהמפגש ביניהן אפשר ללמוד לקחים ותובנות".

אתה צופה שהטלוויזיה היהודית תנגוס באופן משמעותי בערוצים הגדולים?
"זה עניין של זמן, אבל אתה רואה שהיום כבר יש ביקוש. הרבה אנשים לא יכולים לצפות בתוכניות הפריים טיים כי יש שם דברים רדודים ולא צנועים. באופן טבעי כל מי שייצור תכנים עמוקים יותר ימשוך אליו חלקים גדולים בציבור שרוצים להשתמש בטלוויזיה ככלי להרחבת האופקים ולא רק סתם כדי להתבדר. אני לא רוצה להשתמש במונחים של מהפכה, אבל השינויים שמתרחשים כרגע הם באמת דבר שלא רואים כל יום".
לשלושת הערוצים נוסף לאחרונה בחדרי חרדים TV, שעלה לרשת רק לפני חודש וקצת. שם מתכננים, בדומה לערוץ הידברות ולערוץ הקבלה, לצאת מגבולות הרשת אל הטלוויזיה עצמה. "בתקופה כזו רבים מרימים גבה ושואלים למה אנחנו נכנסים לזה, כי יש כאן השקעה גדולה מאוד מבחינת תכנים ומבחינה טכנית. אבל המוצר שלנו כלכלי בבסיסו – אנחנו מתעתדים להכניס פרסומות שיחזיקו את המוצר", אומר אלי מנדלבאום, עורך בחדרי חרדים TV. "זה משהו ייחודי מאוד שלא היה קיים. בחיים לא חשבו שיקום כזה דבר. אבל חרדים יש בכל העולם, וחרדים מתעניינים בתוכן ויזואלי, ולא היה להם עד עכשיו מקום לראות את זה".

אבל הכל תיאורטי כרגע. בינתיים כמעט אין לכם הפקות מקור.
"נכון, אבל למשל בבחירות העברנו שידורים חיים, והיו לנו עשרות אלפי צפיות בזמן נתון. פשוט לא האמנו לנתונים. הרי אם אתה חרדי ואתה רוצה לדעת מה קורה עם יהדות התורה – בערוץ 2 לא תקבל מענה. אבל אצלנו אתה מקבל את הנתונים האלה ביג טיים, ובסופו של דבר חרדים מתעניינים בחרדים – לא במפלגת העבודה או בקדימה. בכל מקרה, ממש בימים אלה אנחנו מייצרים המון תכנים, גם כדי למלא את לוח השידורים וגם כדי שבעתיד נוכל לעלות כערוץ לכל דבר".

אתה מדמיין מהדורת חדשות חרדית?
"אני רואה את זה בטווח של חודשים. כבר ניסינו לבנות פיילוט. זה יותר מורכב ממה שחשבנו, לכן אני לא יכול להתחייב על תאריך. אבל זה יקרה".
והצופים עצמם? נראה שלערוצים הללו יש קהל יעד לא מבוטל. "אני כל הזמן שומע מאמא שלי על הרב זמיר כהן וההרצאות שלו בערוץ הידברות", מספר הקומיקאי נדב אבוקסיס. "לפני זה ההורים שלי היו מחוברים לצלחת לווין פרטית, אבל כשעלה ערוץ הידברות היא התחברה להוט רק בשבילו. חוץ מהערוץ הזה, היא לא רואה כמעט כלום בטלוויזיה. כולל לא אותי".

"מבחינתי, זה ערוץ 2 שלי", אומר יוסי, חוזר בתשובה עם פז"מ של שלוש שנים. "עד למהפך בחיים שלי ראיתי, כמו כולם, בעיקר 'כוכב נולד', דרמות, ספורט וחדשות. אבל היום אני נמצא בפאזה אחרת לגמרי. היום אני לא צופה ב'האח הגדול' – לא כי אסור לי, זה פשוט כבר לא מעניין אותי. חבל לי לבזבז את הזמן על שטויות כאלה. במקום זה אני מעדיף לצפות בערוץ הידברות או בערוץ של מכון מאיר".

מה עם בחדרי חרדים וערוץ הקבלה?
"את הראשון אני לא מכיר והשני לא ממש עוסק ביהדות. יצא לי לצפות כמה פעמים, אבל הוא לא מדבר אליי. נראה לי שחילונים מתחברים לזה יותר. אולי הם מבולבלים כי הם צריכים להתחיל מהבסיס ביהדות, לא מהגבהים העצומים שבקבלה".

הסביבה שלך צופה בערוצים האלה?
"מאז שנכנסתי לעולם הדתי למדתי ששם הכל מתקיים יותר במציאות. שם מעדיפים ללמוד תורה יחד, לבלות יחד, לצאת עם המשפחה – פחות להיות תקועים מול הטלוויזיה או המחשב. אבל בכל זאת יש תנועה מעניינת לכיוון הזה, בעיקר בזכות האינטרנט. כמעט כל החברים שלי צופים פה ושם בערוץ הידברות, ואני מכיר שניים-שלושה שמחוברים חזק לערוץ מאיר, שיש לו יותר אוריינטציה ציונית. אבל אני לא כל כך מכיר אנשים שצופים בשניים האחרים. בחדרי חרדים מאוד פופולרי במגזר, וברגע שהם יקדמו יותר את הערוץ, אני מניח שהחשיפה אליו תהיה גדולה מאוד".

גם אורטל, חרדית בת 34 מהצפון, לא מתחברת לערוץ הקבלה, אבל ערוצי הידברות ובחדרי חרדים TV יושבים אצלה חזק במועדפים שבמחשב. "ערוץ הידברות הוא משהו שלא ברור לי איך חייתי בלעדיו", היא אומרת, "אני צופה בו מדי יום בין שעתיים לשלוש, והוא פשוט פותח לי את הראש. אני אוהבת במיוחד את תוכנית האירוח של עדי רן ואת ההרצאות של הרב זמיר כהן. הוא כל כך מעשיר אותי, מחזק אותי באמונה. בוא נגיד שאם מחר יורידו את הערוץ הזה אני פשוט לא יודעת מה אעשה".

ואינטרנט מהיר זה לא קצת בעייתי עבור בית חרדי?
"כבר לא. אנחנו מחוברים לאינטרנט הכשר, שמסנן תכנים לא רצויים, כך שכבר אין טעם להימנע מזה. נכון שיש הרבה חרדים שעדיין נמנעים, אבל לאט לאט הם מבינים שעם חברות סינון ופיקוח אין סיבה לוותר. הרי גם לנו מגיע להתרווח על הכורסה – הפעם של המחשב – ולהתפנק על איזו תוכנית טובה".

 

(פורסם ברייטינג, מרץ 2009)

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חיים  On 10 באפריל 2009 at 3:06

    תמשיך בכזה סגנון!!!

%d בלוגרים אהבו את זה: