נדב אבקסיס: "התקווה של חצור הגלילית – סגירת 'פרי גליל'"

 

נדב אבקסיס, הבן הכי מפורסם של חצור הגלילית, יודע מה יציל את העיירה: סגירתו לאלתר של מפעל "פרי גליל", שהתושבים נלחמים על חייו

 

לפני 11 שנים קם בבוקר נדב אבוקסיס – סטנדאפיסט ברמה מתחילה ומחלק מים של "מי עדן" ברמה מתקדמת – ולא הרגיש את הרגל. הוא התקשר מיד לאחיו, מצא את עצמו באמבולנס כעבור זמן קצר, ומשם נחת באיכילוב. בבדיקות שנערכו גילו ברגלו גידול סרטני מאיים. כמובן שעולמו חרב עליו, אבל היום הוא מספר את זה בהנאה לא מוסתרת, מהסיבה הפשוטה שדווקא אותה נפילה, שגרמה לו להתפטר מ"מי עדן", לשבת בבית בחוסר מעש, ודווקא שם לפתח יותר את קריירת הסטנד-אפ שלו, שעד אז הייתה די בחיתוליה – היא זו ששינתה את חייו. הוא השקיע יותר בתחום, כתב והציע את עצמו למקומות שונים, ובהמשך קיבל את התפקיד הרציני (או לא) הראשון שלו: הדמות סולטנה בתוכנית הרדיו של דידי הררי. כל זה, מסתבר, התחיל מגידול ברגל. לולא המכה ההיא – יש מצב שעד היום הוא היה נשאר במי עדן, עם משכורת מפנקת (9,000 ש"ח בזמנו) ועם אמרגן שכל הזמן מציק לו שהגיע הזמן לעזוב את העבודה ההיא ולהתמקד בקריירת ההצחקות.
את הסיפור האישי שלו משליך אבקסיס למה שקורה היום בחצור הגלילית, עיר הולדתו. בדיוק ביום בו אנו נפגשים מדווחות מהדורות החדשות על פיצוץ עסקת "פרי גליל", אבל מסתבר שהוא לא לוקח את זה ללב. למעשה, בדיוק להפך.

 

"זה אמנם נפל בתקופה כלכלית לא טובה, אבל אין ברירה. אולי התקווה של חצור תהיה אם המפעל ייסגר", מפתיע אבקסיס, "ראש המועצה ייכנס ללחץ בגלל שידחקו אותו לפינה או בגלל שהבחירות יתקרבו, ואז הוא ייסע כל הזמן למרכז הארץ כדי להביא עבודות. ולא הייתי רוצה מפעל כמו שטראוס בחצור – הייתי רוצה דווקא מפעלי היי-טק, כדי שתהיה צמיחה עם אופק רחב יותר. אגב, אחד המשפטים שאני הכי שונא לשמוע הוא 'חצור היא לא מה שאומרים. אתה יודע איזה אנשים טובים יצאו מפה?'. אני אומר להם 'אבל למה יצאו מפה? למה לא נשארו פה?'".
מי שמדבר.
"אני, עזוב אותי".
כל אחד אומר "עזוב אותי".
"אני לא דוגמה אישית. לא באתי לדבר על עצמי אלא באופן כללי".
אבל בינינו, ובוא נעזוב שנייה בצד את הפוליטיקלי קורקט, הרי שנינו יודעים טוב מאוד שכרגע אין בחצור הון אנושי ברמה של היי-טק. על כל איש היי-טק פוטנציאלי יש פי כמה מוסכניקים פוטנציאליים.
"כששר חינוך חדש בא ומשנה את מערכת החינוך – כבר למחרת ממוצע הציונים משתנה? אבל אם אתה בא, מקים סניף של חברת היי-טק, אנשים מבחוץ יכולים לבוא ולעבוד מבחוץ בשלב הראשון. כשהקימו את אינטל בקריית גת דיברו על זה שכל העובדים מהתחום באים מבחוץ, ורק עובדות הניקיון הן מקריית גת. אבל זה לא נכון לאורך זמן. יש גם סטודנטים שסיימו באוניברסיטת בן גוריון ויבואו משם לעבוד באינטל. זה תהליך. כשלא יהיה מפעל 'פרי גליל' – לא תהיה ברירה לצעירים. הם יידעו שאין להם מפעל, ואז ילכו ללמוד. אבל בינתיים יש להם בעיה אחרת – התקשורת ממשיכה להקצין. לפני חודש טלי פלד קינן בערוץ 10 ערכה כתבה על חצור הגלילית. כשברקע מוזיקה דרמטית, וכשהראו את המובטל הקבוע, היא אמרה: 'אם פרי גליל ייסגר – זה הסוף של חצות הגלילית'. זה הרתיח אותי. אתה יודע שתקשורת היא הדבר היום. לכן הדבר הראשון שצריכים להפנים בחצור – ואני אגיד את זה לראש המועצה – הוא שצריכים יועץ תקשורת רציני לחצור. רק ככה זה יוכל לעבוד".

*

נדב אבקסיס (38) יודע דבר או שניים על דברים שעובדים. רק לפני קצת יותר מעשור הוא סחב כאמור מיכלים של "מי עדן", אבל היום מתחזק את אחת מקריירות הסטנד-אפ והבידור המצליחות בארץ. ב-97' החלה הקריירה שלו אחרי שזכה ב"זמנך עבר" – תוכנית הכישרונות של דידי הררי. לאחר מכן שיתוף הפעולה עם הררי, בתוכנית הרדיו "דידי לוקאלי", היה כבר בלתי נמנע, ואבקסיס גילם את הדמויות סולטנה דנינו והקריינית עדי רבן. ב-2000 הוא יצא במופע סטנד-אפ, ומאז הוא רץ איתו ללא הפסקה עד היום – כמובן עם שינויים אקטואליים ומקצועיים מתבקשים. במהלך השנים הוא הופיע כמעט בכל תוכנית מובילה – "יאיר לפיד", "רק בישראל", "ערב אדיר" ועוד, ובהמשך שיחק ב"סוף העולם שמאלה", סרטו של אבי נשר. מאז עבר עוד כמה תחנות, והיום הוא מגיש פינת אקטואליה סאטירית מדי יום שישי ב"העולם הבוקר" בערוץ 2, ולא מזמן הצטרף לחבורת "צחוק מהעבודה" עם שלום אסייג, גם כן בערוץ 2. וכמובן שמופע הסטנד-אפ שלו רץ. ממש כרגיל.
אל הראיון הוא מגיע בהיי, לדבריו בעקבות הפינה בתוכנית הבוקר, שהייתה הפעם מוצלחת במיוחד. כשאנחנו מזמינים את האייס-קפה שלנו הוא מקפץ מול המוכרות, זורק הערות שנונות, ולי יש תחושה שזו מן מגניבות שנועדה לחפות על איזשהו חוסר ביטחון. מאוחר יותר הוא יטען שזה פשוט אותו היי מתוכנית הבוקר, אבל אני עדיין מתלבט האם לקנות את זה.
את הראיון אנחנו פותחים בנושא חצור. אני גר בקריית שמונה, כך שנושא הפריפריה לא זר לי. אבל למרות שאבקסיס משמש כמן פרונט-מן של חצור בעיניי רבים, מסתבר שהוא בכלל לא אוהב את המקום. "מעולם לא הסתרתי את העובדה שאני לא אוהב את חצור", הוא מכריז, "אני לא מתבייש בזה. לא בשבילי המקום הזה. אבל אני אוהב את האנשים שם".
למה אתה לא אוהב את המקום?
"כי זה לא אורח החיים שלי. טוב לי פה באזור תל אביב, טוב לי כשאני רוצה ללכת לראות סרט גרמני – אני אוהב לצפות בסרטים זרים – ויש לי לאן ללכת. ובא לי לעשות קניות, ובא לי לחיות אחרת. אז אני מודה שחצור פחות מתאימה לי. אבל כעסתי על הכתבה ההיא בערוץ 10 כי פשוט הוציאו שם רע על המקום. כשאני בא לחצור אני אומר להם את דעתי, שהמקום לא מפותח וכו', אבל זה לא כזה גורף. כי למרות שיש בעיות, חצור היא לא מקום מוכה אבטלה, היא לא מקום מוכה פשע. במשטרה אומרים שיש 50% ירידה בפשיעה בחצור. בכל 2008 היו רק שש פריצות למכוניות. שש פריצות! בוא הנה, בתל אביב אתה סופר עד שלוש, והנה פרצו לך מכונית. אמנם חצור קטנה יותר, אבל גם באחוזים הפשיעה בה נמוכה. בעקבות הכתבה ההיא עשיתי פינת דעה אצל דרוקר ושלח בנושא, וקיבלתי תגובות מדהימות מצד אנשים שגם להם לא נוח עם הנצחת הקיפוח. מאוד קל לקחת את חצור, אפרופו 'פרי גליל', ולהראות את התושבים כמסכנים. אבל שנינו יודעים טוב מאוד שבקריית שמונה ובחצור אנשים חיים ברמת חיים שבתל אביב יכולים רק לחלום עליה. רוב האנשים כאן בתל אביב גרים בדירות קטנות ועלובות, כשבקריית שמונה גם הסטודנטים שלומדים במכללת תל חי לא גרים בדירות כאלה. כאן אנשים חיים מעבר לפרופורציות שלהם, משלמים 4,000-5,000 שקל שכירות, מוציאים מלא כסף – אבל חיים בתל אביב בשביל הפוזה. ובחצור אנשים חיים כמו שהם יכולים להרשות לעצמם. זה מזכיר לי שאתמול סיפרו לי שבאחד העיתונים שמו תמונת פפראצי שלי בשוק, וכתבו 'תראו, לפני שנה נדב אבקסיס נסע במרצדס – והיום הוא קונה בשוק. מסימני המיתון'. אז כולם יכולים לקפוץ לי. תמיד קניתי בשוק. מעולם לא התביישתי לקנות חולצות בשוק הכרמל. אני חושב ש
י שקונה מותגים הוא רק מישהו שאין לו באמת כסף. לא תראה אותי לובש ג'ינס יותר מ-300 שקל. לא קיים! פעם בהרבה זמן אני קונה משהו טיפה יקר יותר בחו"ל, אבל בהגדרה אני קונה רק בסוף עונה. כי מבחינתי זו עבודה בעיניים. ואם הייתי דתי, הייתי קורא לזה גם עבודה זרה".
כשעברת לתל אביב, באמצע שנות התשעים, זה גם היה בשביל הפוזה?
"לא. פשוט מעולם לא מצאתי את עצמי בצפון. ביום הראשון שהשתחררתי מהצבא טסתי לארה"ב. גרתי באטלנטה, עבדתי בהובלות בבוסטון, ואחר כך כשחזרתי לארץ כבר היה לי ברור שזה לא יהיה לחצור".

אבקסיס הוא מסוג הסלבס שמושכים תגובות ברחוב, אולי בגלל שהוא משדר משהו מאוד לא אמצעי. כך במהלך השיחה עוצרים אותנו לא מעט אנשים. אחד מחמיא לו על הפינה מתוכנית הבוקר, השני מבקש חתימה עבור בתו ואומר "תשמע, אני יודע שאתה שומע את זה הרבה – אבל סולטנה היא דודה שלי", והשלישית באה לבקש כרטיס ביקור, אבל זוכה לנזיפות מאבקסיס על כך שהיא מעשנת ושזה לא בריא. במהרה מתפתח ביניהם דו שיח טיפה הזוי, במהלכו הוא עוקץ אותה בלי חשבון, מכנה אותה "שפרה" בגלל הפוני, ולא מרפה ממנה בנושא העישון. איכשהו זה נגמר יפה.
בטח שמתם לב, אבקסיס דעתן מאוד. היופי הוא שבניגוד לסלבס אחרים הוא לא נמנע מאמירות פוליטיות מובהקות. כך למשל אפשר לגלות שהוא ימני בהגדרה, אבל הצביע בבחירות האחרונות למפלגת העבודה ("לא בגלל אהוד ברק אלא למרות אהוד ברק", הוא מדגיש. "הצבעתי רק בגלל שלי יחימוביץ'"), וכך אפשר לשמוע ממנו ניתוחים מעניינים על סגירת "פרי גליל". זה ספין של אברום בורג, הוא בטוח, ועוצר את עצמו מלומר עליו דברים שיכולים להתפרש כדיבה.
ואפרופו אנשי ציבור, מה דעתך על משה קצב?
"לא יודע, זה מורכב".
בוא אגיד לך מה אני חושב, ותגיד אם אתה מסכים. אני לא יודע אם הוא אשם או לא, כי כמו 99.9% מהמדינה – לא קראתי את כל החומרים והעדויות בפרשה. כמו כולם, אני ניזון בעיקר מהתקשורת, מרכילויות ומספינים. אבל מאוד מטריד אותי שכל התקשורת כל כך מגויסת נגדו, ושאין אפילו קול אחד שמרים את הראש ותוהה שאולי בכל זאת, אולי האדם חף מפשע, ואולי נעשה לו עוול. רק אולי.
"כן, גם יש לי בעיה עם זה שהתקשורת עטה על כל דבר כמוצאת שלל רב. למשל, חזרתי עכשיו מהתוכנית של אברי גלעד, ודיברו שם על שניים שחשודים בפדופיליה. כולם צחקו, ואני חשבתי 'רגע, ואם יתברר שלא היה כלום? כבר שפטו אותם. כבר שפטו את האנשים האלה! מה יקרה בעוד שנה-שנתיים אם הם יזוכו? מישהו יזכור את זה?'. האמת היא שאני כקומיקאי כבר מזמן שפטתי את משה קצב. יש לי ים של בדיחות עליו".
כלומר, אתה חלק מתופעה שאותה אתה מבקר.
"אני מודה. יודע מה, אספר לך עוד משהו. יש לי בדיחות על עמיר פרץ שאני יודע שהן לא נכונות. אני יודע שזה מצחיק – אני מספר. כלומר, אני אומר שאם מישהו גר בבית מזכוכית – שלא יתפלא אם זורקים עליו אבנים. כמו שאני נמצא בתקשורת – לטוב ולרע. אתה יכול להרוויח מהמנעמים של זה – ויכול להפסיד".
זה לא הכי הוגן.
"אתה צודק. אני צוחק על האנגלית של עמיר פרץ, אבל אתה יודע טוב מאוד שהוא בסדר באנגלית, אבל אם הוא קצת הסתבך – וגמרנו, כאן הוא גמר את הקריירה שלו. זה העניין, זה המקצוע".
זה הג'ונגל, אתה אומר.
"זה הג'ונגל".
מצד שני, כשפוגעים בך בתקשורת, כמו שסיפרת לי בשיחה המקדימה על הכעס שלך כלפי עיתוני הבידור, אתה לא אומר לעצמך שמי שגר בבית מזכוכית – שלא יתפלא וכו'.
"אתה יודע, פעם כתבו עליי ביקורת שלילית ב'במחנה' ולקחתי את זה קשה מאוד. האמרגנית שלי באותה תקופה אמרה לי 'שטויות, מי זה בכלל? אתה סופר אותו? הלאה!'. אבל לקחתי את זה קשה, כמו שאני לוקח קשה מופע לא טוב במשך יומיים-שלושה אחריי".
אבל אולי גם אותו מבקר קטל אותך רק בגלל שהייתה לו במקרה שנינות מרושעת ובכלל לא מדויקת עליך, אבל זה פשוט הסתדר לו טוב. אם כולם יפעלו כמוך וכמוהו – מה יהיה?
"זה מצחיק, מה לעשות. במקרה של משה קצב גם לי יש הרבה ספקות ושאלות, אבל יש מערכת משפט בישראל, שאני מקווה שהיא מספיק הגונה. לגבי חוסר ההגינות – יכול להיות. אני משתדל".
אפרופו לצחוק על, ההורים שלך לא נפגעים משלל הסיפורים שלך אודותיהם?
(מצקצק) "הם לא רואים את זה. ההורים שלי לא רואים טלוויזיה, הם דתיים! אמא שלי עם כיסוי ראש, אבא שלי גבאי בבית הכנסת, משגיח כשרות עד שיצא לפנסיה, עובד בחברת קדישא. אמא שלי מעבירה שיעורי תורה בבית, והדבר היחיד שהיא רואה בטלוויזיה זה ערוץ הידברות, כולל הרצאות של הרב זמיר כהן".
עד כמה הקשר שלך איתם הדוק? נראה לפי אורח החיים שלך, כולל חוסר חיבתך לחצור, שאתם רחוקים מאוד מנטלית.
"הם הורים של הדור הישן. מצד אחד זה לא הקשר של היום, 'אמא מאמי', שההורים חברים של הילדים. זה לא אנחנו. בכלל, אמא שלי אישה חכמה מאוד. היו לנו כללים בבית של קריאת ספרים – כמות לפי גיל. היא תמיד אמרה 'אם אתה לא קורא – אתה לא יוצא מהבית!', ובוחנת אותנו על הספרים. מכיתה ז' גם עבדתי מדי חופשה. המעניין הוא שאמא שלי נהייתה דתייה משנה לשנה, וככל שהיא התחזקה – היא הפכה ליותר פתוחה כלפי הילדים שלה. בדרך כלל זה לא ככה, אבל אמא שלי מקבלת את זה שרובנו חילוניים".
כמה מתוך התשעה?
"מתוך תשעה אחים ואחיות שבעה מאיתנו חילוניים. אני אספר את זה גם כן: יש לי אח שנשוי לנוצרייה ויש לו שני ילדים ממנה. כן, מה לעשות. יש לי אח אחר שחי עם חברה שלו בלי נישואין, ויש להם שני ילדים. גם אני לא בדיוק דתי. הרבה כבשים יש במשפחה הזאת. מרוקאים, אוהבים כבשים. מה לעשות. אמא שלי לקחה את זה קשה, אבל אתה לא מבין, היא פשוט התבגרה".
בטח ההורים שלך חשים שהם נכשלו בחינוך שלכם.
"כן, אמא שלי מרגישה שהיא נכשלה בקטע הזה. אבא שלי לא מרגיש ככה. הוא – טוב לו בחיים שלו, בעולם שלו. הוא פחות לוקח את החיים קשה. זו קלישאה, אבל הוא המלאך של חצור. הוא גם מלאך המוות, כי הוא קובר אותם (צוחק), אבל אנשים פשוט אוהבים אותו. הוא כזה חייכן כל הזמן, מבסוט, מקבל מחמאות עליי. 'אמרו לי ראו אותך בטלוויזיה, בהופעות לא מפסיקים ל
דבר'. אמא שלי – תן לה יותר דת. אבל כן, אני מאמין שהיא מרגישה כישלון".
כל כמה זמן אתה מדבר איתם?
"כל יום. אבל עם אבא שלי זה כמו עם האבות המרוקאים – השיחה הכי ארוכה איתו היא 'אבא, מה נשמע?'. 'חכה, אני אתן לך את אמא'. כזה הוא. שניהם גם אנשים מאוד מופנמים. היא מספרת בעיקר מה שלום האחים שלי, אם היא מרגישה טוב או לא. אבל אפרופו דת, אבא שלי הביא לי תפילין לפני שנה, ומאז אני מניח. האמת היא שלא כל יום, אבל באמת משתדל. פעם זה היה בכפייה, אבל עכשיו זו הפעם הראשונה שאני מקשיב למילים שאני אומר. בישיבה התיכונית שבה למדתי בזמנו הייתי כמו תוכי, אבל דווקא עכשיו, כחילוני, אני מרגיש יותר אהדה כלפי כל זה".

*

בינתיים אבקסיס צובר תאוצה בשנים האחרונות. לכם זה אולי נראה כמו סתם הצטברות של קילומטרז', אבל מעניין לגלות שמאחורי ההצלחה עומדת אסטרטגיה של ממש. זה התחיל כבר לפני חמש שנים, כשהסטנד-אפיסט בעל ההצלחה הבינונית יחסית חבר למנהל אישי חדש – משה קול. מיד כשהתחילו לעבוד ביחד ביקש ממנו קול לשנות כמה דברים בהתנהלות. המיוצג הטרי שלו הרים גבה או שתיים, אבל המנהל הוותיק רק אמר "תעשה מה שאתה רוצה. אני רק אומר שאם אתה רוצה להצליח ולהגיע לקהלים אחרים, לעובדי היי-טק וכאלה, תחשוב שוב".
מה הוא יעץ לך להוריד, בדיחות עדתיות וכאלה?
"זה נגע גם להתנהלות הכללית. להוריד, למשל, הופעות במדורי רכילות. להפסיק ללכת עם חולצות צמודות וכל מני שטויות כאלה. היום אני בא לכל הופעה עם חליפה ונעליים אלגנטיות, לא צובע את השיער כמו שעשיתי לפני חמש שנים, וככה אתה מראה משהו אחר. כמה שלא האמנתי בזה בהתחלה, זה חלחל, והיום אני כבר מורה דרך לאחרים, ומייעץ לקולגות 'אל תופיעו במדורי רכילות' וכאלה. הרי מי יהיה שם? בעיקר כוכבי הריאליטי, שמאז שהריאליטי שלהם נגמר – רצים ביחד מפה לפה, מפה לפה. גם אני הייתי שם. אבל לי יש קריירה, ובהם סתם משתמשים. גם אני עשיתי את הטעויות האלה, אבל הנה, השבוע קיבלתי הזמנה להשקת בושם חדש. מתנה למי שיגיע: בושם. נשבע לך, באותו רגע עשיתי למייל Delete. כשאתה עוצר רגע אתה חושב: 'באמת חסר לי בושם? אם חסר לי בושם, אני לא אקנה אותו לבד?'. הייתה גם הזמנה אחרת, 'ברבי חוגגת 50' עם בובה מתנה. עכשיו באמת, אם ארצה לקנות ברבי לאחיינית שלי – אני לא אקנה? בשביל ה-50 שקל אשפיל את עצמי, וכולם יראו שבאתי כדי לקבל ברבי או איזה ג'ינס? לכן לא תראה אותי שם, בללין או בקסטרו. זה השינוי שעברתי.
"חוץ מזה אני מבקש כל הזמן מהמנהל שלי שיזום דברים שיפתחו את הקריירה שלי, כמו לדוגמה השתתפות בסרטי קולנוע. לא מזמן נפגשתי עם אבי נשר לגבי הסרט החדש שלו, ובסוף לא יצא כלום. אבל לפחות ניסיתי. הוא אמר לי 'תשמע נדב, אני מכיר אותך, עבדנו ביחד ב'סוף העולם שמאלה', אבל אלה הדמויות, זה סרט על יוצאי שואה, ואתה לא ממש נראה כזה'. בכלל, לגבי הקריירה – עוד לא הגעתי בכלל לשיא, בעיניי. מה שמדרבן אותי עוד יותר להצליח קשור לעובדה שאני אדם חרדתי. עד היום אני בחרדות לפני הופעות. אני ממלמל כדי לזכור דברים בעל פה, מנסה לחשוב איך לפתוח את המופע, ותמיד לחוץ מזה".
ההצלחה שלך לא תמיד משתקפת בתקשורת.
"לפעמים יש לכם בעיתונות מחשבות כאילו אם מישהו לא נמצא בתקשורת – הוא לא קיים. זה לא נכון! אני ממילא עובד, לכן אני פחות מאמין בתקשורת. לא מזמן נסעתי עם מיכאל הנגבי ליום צילומים במונית, והוא אמר 'העיקר שיאייתו את השם שלי נכון'. אמרתי לו 'אני לא חושב. אני לא חושב שלהיראות בחדר כושר, אחרי שהזמנת פפראצי, זה עושה טוב לקריירה שלך. זה לא עושה טוב!'".
בכל זאת, אתה גם לא זוכה ליותר מדי ראיונות. נראה שהעיתונות פחות מפרגנת לך באופן כללי.
"אני חושב שבכללי עיתונות לא סופרת את מקצוע הסטנד-אפ. אתה רואה כתבות על נאור ציון? על יעקב כהן? על קטורזה?".
שלום אסייג דווקא מקבל במה אוהדת.
"כי שלום אסייג עכשיו בטלוויזיה. אבל שאני אגיד לך מה המחירים של קטורזה וכמה הוא מופיע בחודש? אתה יכול לנחש לבד. זה שאני נמצא בטופ 5 בסטנד-אפ, ביחד עם אסייג, קטורזה, כהן ועדי אשכנזי, שהיא בעצם טאלנט טלוויזיוני, אז תודה לאל. סבבה לי".
ומה בגיל 50? בטח יש לך מחשבות האם נכון להיות סטנדאפיסט בגיל כזה.
"לא יודע. אני לא רוצה להיות פתטי. יש הרבה אנשים שגמרו את הקריירה שלהם כשהם פתטיים. בגלל זה לא תראה אותי היום עושה את סולטנה – לא במופע ולא בטלוויזיה. מה שרלוונטי אז לא רלוונטי היום".
בתור אדם חרדתי אני מניח שאתה גם לא הכי רגוע מהמשבר הכלכלי.
"אני מסתכל על זה בצד החיובי. אני אומר ככה: במקום שחברה גדולה תוציא את העובדים שלה לנופש בטורקיה, ותביא את ריטה ב-50,000 דולר, היא תשאיר אותם בארץ – ותיקח אותי. בפורים האחרון הופעתי בחדר אוכל של חברת היי-טק ענקית. אמר לי השומר 'בשנה שעבר היו להם בלונים, מתקנים מתנפחים ואומנים, והשנה הם הביאו אותך'. והנה הוכחה שכמו שחשבתי – ככה קיבלתי. ומכאן אתה יכול להשליך שוב לחצור".

 

(פורסם במקור ראשון, מרץ 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט  On 5 באפריל 2009 at 13:27

    לנקודה של פרי-גליל, אני לא מסכים. לא הכל היי-טק ולא הכל יכול להיות היי-טק. זה לא קשור לחצור. יש בצפון מוקדי תעסוקה של היי-טק וצריך שיהיו יותר, אבל יש מקום גם לתעשייה מסורתית שעומדת בתנאי הזמן (פרי-גליל הוא מפעל רווחי) ולחקלאות.

  • אייל  On 11 באפריל 2009 at 16:52

    כמה הערות לא קשורות אליו:
    1. התדמית של חצור – כשהייתי בביה"ס היה לי בכיתה בחור עם קול צרוד שגר בחצור ובספר המחזור ליד התמונה שלו היה כתוב "חצור הפלילית".
    נדב אבוקסיס אומר: "חצור היא לא מקום מוכה אבטלה, היא לא מקום מוכה פשע. במשטרה אומרים שיש 50% ירידה בפשיעה בחצור. בכל 2008 היו רק שש פריצות למכוניות. שש פריצות! בוא הנה, בתל אביב אתה סופר עד שלוש, והנה פרצו לך מכונית. אמנם חצור קטנה יותר, אבל גם באחוזים הפשיעה בה נמוכה"

    מאחר ועם כל הכבוד לחצור, היא עדיין במדינת ישראל, ואין לה משטרה פרטית ומאבטחים פרטיים לכל רחוב, אני מניח שהירידה באחוזים הם בעצם ירידה בדיווח, כי אנשים פשוט מיואשים מהמשטרה ומרשויות החוק שאין להם באמת דרך לעזור.

    עוד אומר אבוקסיס על ת"א: "רוב האנשים כאן בתל אביב גרים בדירות קטנות ועלובות, כשבקריית שמונה גם הסטודנטים שלומדים במכללת תל חי לא גרים בדירות כאלה. כאן אנשים חיים מעבר לפרופורציות שלהם, משלמים 4,000-5,000 שקל שכירות, מוציאים מלא כסף – אבל חיים בתל אביב בשביל הפוזה"

    הוא צודק, אכן יש הרבה דירות קטנות ועלובות בעיר, חלק באשמת הבעלים שפשוט מפצלים דירות גדולות לכמה קטנות כדי להרוויח עוד ועוד. אנשים בת"א משלמים סכומים גבוהים, אבל ככה זה! עניין של היצע וביקוש. לו היתה חצור והצפון בכלל כר פורה ומקפצה להצלחה, לו היו בה מאות בארים, מועדוני הופעות, בתי קפה שהיה אפשר להופיע בהם ולקבל במה, לו זו היתה בירת התרבות האמיתית של המדינה שבה כל מוסיקאי אלטרנטיבי יכול לקבל במה גם אם מי שקובע את הפלייליסט לא מכיר אותו בכלל. ולחילופין, סטנדאפיסט צעיר יכול לקבל במה בקאמל קומדי קלאב ולהתנסות שם. וזה מה שיפה. לו מרכז העסקים של המדינה היה בצפון, יותר אנשים היו רוצים לגור שם, וכמובן שגם היו משלמים בהתאם.
    אבל זה לא ככה, כידוע לכולנו.

    לגבי משה קצב – יש צדיק בסדום. ושמו קלמן ליבסקינד. תגגל "ליבסקינד קצב" (נשמע כמו פירמה של משרד עורכי דין. לא?) ותגלה. לצערי הרב, ליבסקינד נוטה לדמגוגיה ולבכיינות בעניינים אחרים, כמו למשל כאן:
    http://www.nrg.co.il/online/4/ART1/633/522.html

    אני מסכים עם המתנגדים:
    http://www.nrg.co.il/online/4/ART1/633/974.html
    ו-
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=152398
    ("הנה הפעם ראשונה שהבורות יצאה מהפריים של הטוקבקים ועברה אחר כבוד למסגרת העליונה – זאת החשובה: גוף הידיעה עם לינק לכותרת מעמוד הבית של NRG, פלוס תמונה מסתורית של הכותב").

    • ליאל דפרוש  On 2 ביולי 2012 at 18:23

      אז זה לא ככה אבל זה לא אומר שלא צריך להתייחס לעיר הזאת!
      חצור אולי היא "נידחת" אבל היא המקום הכי טוב שמעולם גרתי !

  • אייל  On 11 באפריל 2009 at 18:03

    פוסט של ניסים דואק בקפה דה מרקר (או דה מרקר קפה? הייתי קורא לו סתם "קפה" אם לא היה גם "עכבר קפה". קשה קשה) על התגייסותו של ליבסקינד לטובת קצב, ובכלל על נטיות של התקשורת דווקא ימינה.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=947900

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 באפריל 2009 at 16:33

    הבנאליות הבינוניות וההומור הדלוח משתלטים על כל חלקה טובה בפריים טיים ובכלל…מוטב לה לתל אביב שתוקיע אנשי בידור מדומים. יש מספיק מקומות בפריפריה שישמחו לאבק כוכבים סוג ז

  • ליאל דפרוש  On 2 ביולי 2012 at 18:21

    חצור זה המקום הכי טוב מ כל המדינה מתל אביב,מחיפה,מראשון ומנהריה.
    זה מקום לא של פשע!
    זה מקום של אהבה וחום.
    זה מקום קטן אך גדול שתגדלו בעיר הזאת תבינו על מה אני מדברת!
    כי חצור זה ה-מקום בכל עיר יש עבריינים אז מה??
    במרכז יש פי 2!
    כולם מכירים את כולם פה הדתיים את החילוניים הראש מועצה את התלמידיםבאופן אישי כולם את כולם! לא משנה מי נחשב "רע" או "טוב"!

  • חצורניק  On 23 בינואר 2013 at 12:58

    כמה שהוא צודק בכל מילה ומשפט.!!!!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: