האלבום החדש של שלום חנוך: בינוניות מעיקה ועייפה

אז איך האלבום החדש של שלום חנוך? כמו שאר החומרים שלו בשנים האחרונות – בינוני ומעלה געגועים לתקופות שבהן הוא בעט לנו בפנים

 

"שלום חנוך ידוע בקיצוניות שלו בבחירת חומרים… לא מבין אותו. אבל מי אני לעומתו?" (עודד, מגיב מס' 4 בהשמעת הבכורה ל"ג'מייקה" של שלום חנוך, ynet)
התגובה של עודד מסכמת בעיניי את היחס המוזר כלפי שלום חנוך מצד חתכי אוכלוסייה שונים, שמסתכם בשלוש מילים – מי אנחנו לעומתו? אבל אם נודה על האמת, שלום חנוך לא שחרר אלבום ראוי כבר כמה שנים טובות, בלשון המעטה, ואני בהחלט לא חושש לומר את זה מתוך מחשבה של "מי אני לעומתו". אבל משום מה יש לא מעט מעריצים, מבקרי מוזיקה או סתם זוכרי חסד נעורים שלא מוכנים להודות שנכון, אולי פעם היה טוב, אבל שלום לא מספק את הסחורה כבר תקופה ארוכה. ולא רק אני אומר את זה אלא רבים ממעריציו המושבעים לאורך שנים. במיוחד אלה שיש להם אומץ להישיר מבט אל המציאות.

 

ובכן, אני יודע איך חלק מהקוראים, אתם יודעים מאיזה סוג, יתייחס לביקורת הזו: כפרובוקציה לשמה, כחילול הקודש, כחוסר הבנה משווע במופת של טעם טוב, כהתרסה פריפריאלית בפני האליטה התל אביבית ועוד כל מני קשקושים אחרים. אבל נו, בחייאת. כמו רבים אחרים גם אני חושב ששלום חנוך הפך מיוצר חשוב ליוצר שאיבד את הלחלוחית, הפסיק לרגש והחל לנפק בעיקר חומרים בינוניים. מותר לי, בדיוק כמו שהיה מותר לניב הדס מ"וואלה! תרבות" לכתוב במאמר מאלף על שלום ש"זו אשמתנו שהמלכנו אותו והמשכנו ליצור בצלמו גם כשהפסיק לרגש ולחדש; אשמתנו שהמשכנו לתלות בו תקוות ולהתייחס אליו כקדוש, גם כשהפסיק להיות רלבנטי לחיים שלנו". זה כמובן לא הפריע לרוב הטוקבקיסטים לירות בו חצים עילגים, כמו טוקבקיסט מס' 11, העונה לשם "אורן הוף מבין ברוקנר", שיעץ לו "גש להסתכלות, אולי זה יעזור". אין מה לומר, משהו באובססיביות של מעריצי שלום חנוך קצת מרתיע. ובהזדמנות זאת – למכירה רגבי עפר עליהם דרך שלום ב-76'. לרציניים בלבד.
ובכן, הבנתם נכון: שלום חנוך עדיין לא משחזר את ימיו הגדולים, וגם אלבומו החדש, "שלום חנוך", סובל מהבנאליזציה של הסטנדרטיזציה. האם יכול להיות שהאהבה ללא תנאים כלפיו גרמה לסטנדרטים שלו לצנוח אל מקום בינוני כל כך? לא יודע, אבל בכל מקרה, קשה לומר שמדובר באלבום טוב, וקשה לומר שאם על עטיפתו היה מתנוסס שם אחר הוא היה זוכה למאית מהיחס שהוא מקבל. אפשר רק להביט אל הסינגל הראשון מתוכו, "פתוחים לאהבה" הבינוני, שמנסה להתרומם באמצעות מקצב תופים מונוטוני מתיש, כדי להבין שזה לא זה. גם שאר שירי האלבום לא מתרוממים הרבה מעבר. היינו מתחילים לעבור אחד-אחד אם לא היינו חוששים שהמילה "אפור", על הטיותיה השונות, תחזור כאן יותר מדי פעמים.
עם זאת, בואו ניקח צעד אחד אחורה: לא מדובר באלבום גרוע, אלא סתם באוסף של בינוניות מעיקה ועייפה. יש בו הבלחות טובות ומשמעותיות פה ושם, יש את הטקסטים המצוינים בחלקם ("אומרת לי לעד", למשל). אבל הלחנים הסתמיים והעיבוד האפרורי ברוב השירים מגמדים את הכל, והופכים את "שלום חנוך" לצל קלוש וחיוור של האומן ההוא מהאגדות.

(פורסם ברייטינג, אפריל 2009)

 

עוד באתר: ביקורות על האלבומים החדשים של עובדיה חממה, אריק ברמן, אייל גולן, עמיר לב, רמי קליינשטיין ועוד, וגם ראיון עם רמי פורטיס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'רונימו  On 20 באפריל 2009 at 12:11

    שוב אתה עושה את אותה הטעות, ולא מסתפק בלתת ביקורת שלילית (ולגיטימית לחלוטין) נגד אמן אותו אתה מזהה כ"יקיר הברנז'ה", אלא גם מנפנף באומץ הגדול שלך להגיד את האמת בזמן שכל השאר כביכול משקשקים.

    אז ממש לא כולם משקשקים. על שלום חנוך כתבו הרבה דברים רעים בעשור האחרון, ואתה ממש לא הראשון לכתוב שזה כבר "לא זה". ההתפארות הזו כל פעם מחדש ב"תראו אותי, מבקר מזן אחר, שלא מפחד לרדת על אמנים כמו עמיר לב" (עוד אמן שכתבת עליו ביקורת שלילית מבלי לשכוח לציין כמה כולם מהללים אותו ורק לך יש ביצים להגיד את האמת) – היא קצת נלעגת.

    מציע לך, באמת בידידות, לכתוב קצת יותר ענייני, יותר לגופו של עניין. זה גם ימנע יציאות תמוהות מהסוג בו אתה קובע שכל דבריו האחרונים של חנוך לא ראויים.
    על "אור ישראלי", אלבומו הלפני אחרון, באמת שאפשר להתווכח. אבל להגיד על האלבום שבא לפניו – "ערב ערב" המקסים (כולל שירים נהדרים כמו "לעולם לא אעזוב אותך עוד" ו"אם לא הייתי אוהב") שהוא לא ראוי – פשוט לא נשמע משכנע, לפחות לא למי שבאמת שמע את הדיסק הזה ויודע כמה הוא יפה.

  • דודו  On 20 באפריל 2009 at 13:54

    אני הרי לא יכול להתעלם מההקשר. אני באמת חושב ששלום חנוך של השנים האחרונות הוא אוברייטד. אני באמת חושב שרבים עושים לו הנחות מפליגות. אז למה לא לכתוב את זה, במיוחד כשמדובר בדוגמה הבולטת מכולן?

    ואני לא מנפנף בהיותי כזה גיבור גדול. בדיוק להפך. יש בי חוסר ביטחון מסוים לכתוב ביקורות כאלה (כדי שאנשים כמוך לא יכתבו על הדעות שלי "יציאות תמוהות". דעה היא דעה. מה תמוה בכך שלא אהבתי גם את "ערב ערב"? האם שמעת אותי פעם אומר שזה תמוה שאחרים לא אוהבים את עמיר בניון, נניח? עצם אמירה כזו היא הדבר הכי תמוה. זו בדיוק ההתנשאות שאני מדבר עליה), ובדיוק בגלל חוסר הביטחון הזה אני מרגיש צורך להסביר שלא, אני לא בא לשחוט כאן פרות קדושות, ולא מתכנן להביא אותה בפרובוקציה, אלא "בסך הכל" רוצה לומר את דעתי. והמקום של הביטול העצמי של אוהבי שלום (ר' הטוקבק בתחילת האייטם) בהחלט מעניין ורלוונטי כאספקט נוסף לביקורת.

    אגב, אסף, אני זוכר גם כמה ביקורות שלך שבהן כתבת עד כמה כולם מתים על אומן X, ואתה לא מסוגל להתחבר. זה לא רע בעיניי. זה אפילו מוסיף צבע ומציב את הביקורת בתוך קונטקסט רחב יותר.

  • ג'רונימו  On 20 באפריל 2009 at 17:24

    סורי, לא הצלחתי להשתכנע.
    שלום חנוך של השנים האחרונות הוא לא כזה אוברייטד. בהתחשב בעובדה שהוא הוציא רק מספר מועט של אלבומים בעשור האחרון (ולא הופיע הרבה עד לפני כמה שנים) – אפילו לא היתה מי יודע מה הזדמנות לתקשורת להחמיא לו.
    התיאוריה הזאת ש"עושים לו הנחות מפליגות" פשוט לא נכונה. על מה כבר עשו הנחות? על שניים-שלושה אלבומים? על שתי הופעות?

    נכון, המופע המקסים והנעים "יציאה" והמופע החשמלי המשובח בבארבי – פורגנו. אם לא ביקרת באף אחד משניהם – מן הסתם אין לך יותר מדי מה להגיד על כמה זה היה מוצדק או לא. אני לא נתקלתי בהרבה אנשים שראו את המופעים האלה ויצאו לא מרוצים.

    ביקורות על דיסקים? את "אור ישראלי" היו מי שקטלו באכזריות. האחרים סתם הסתייגו ממנו. את המבקרים שאהבו ממש אפשר לספור על כף יד אחת (ועוד ישאר מקום).

    גם הדיסק החדש לא התקבל בפירגון רב, וגם הביקורות עליו לא היו משבחות, בלשון המעטה.
    שלא נדבר על הפרויקט המיוחד של וואלה…
    כך שממש לא המצאת כאן שום גלגל, אתה לא חלק ממיעוט מדוכא ואתה גם לא אמיץ במיוחד. אם כבר – צריך להיות היום יותר אמיץ כדי להגיד ששלום אחלה מאשר להגיד ששלום חרא. והצורך שלך לחזור שוב ושוב על מנטרות ה"כולם בתקשורת אוהבים אותו אבל רק אני אומר בקול שהמלך הוא עירום" אומרת יותר עליך מאשר על חנוך/לב/אמנים אחרים שאתה מרגיש את הצורך לתת עליהם הקדמה כזו.

    כן, בהחלט אפשר ורצוי לנהל דיון על מה טוב ומה לא. אפשר להתווכח אם "ערב ערב" הוא דיסק טוב או לא (לדעתי הוא דיסק מקסים, עם אחד מהשירים הכי טובים של חנוך אי פעם – לעולם לא אעזוב אותך עוד. מעטים האמנים שמצליחים להוציא שיר משמעותי שכזה אחרי עשרות רבות של שנות יצירה).

    אבל ההרגשה שלי היא שאתה לא בא מהמקום של דיון מוסיקלי, אלא ממקום של דיון תדמיתי/פרסומי. קצת כמו שם העיתון בו אתה כותב – "רייטינג", אתה מגביה את חשיבות השיווק של היצירה על חשבון חשיבות טיבה (כמובן שאתה ורייטינג לא היחידים. ב"7 לילות" הרגילו אותנו היטב שדיון על אמן זה בעיקר דיון על כמה כסף הוא עשה מהאלבום הקודם לעומת כמה הוא עושה מהאלבום הנוכחי, מתי היו לו יותר מעריצים ואם הוא מופיע יותר או פחות בפריים טיים. לדבר על היצירה עצמה ממש? את מי זה מעניין?).

    ואם אתה מנמק את אותן שורות מיותרות בביקורות אלו שלך (זו על חנוך וזו על עמיר לב) ב"הקשר", אז זה נכון שיש הקשר. ההקשר הוא שאמן מסוים הוציא אלבום חדש. כתוב ביקורת על האלבום. תכתוב מה אתה אוהב בו ומה לא, ולמה. זה ההקשר. אם היית עושה רק את זה, במקום לצאת שוב "דודו הלא פוחד לומר את האמת", בטקסט הנוכחי שלך היה פי 2 מקום לדבר על שירים, במקום לדבר על טוקבקיסטים ולצטט את ניב הדס (שאגב, הקשר בינו לבין חיבה כלשהי למוסיקה ישראלית באשר היא – מקרי בהחלט).

    ז-ה הקונטקסט, לא העובדה שבמהלך חייך קראת כמה ביקורות ש – אוי ואבוי – כתבו ששלום חנוך/עמיר לב מלך
    (אגב, לב אכן יוצר ראוי. זה לא אומר שכל אלבום
    או שיר שלו זה מופת).

    אבל אתה בוחר להוציא את עצמך כזה אחלה גבר שלא פוחד להגיד כמה שלום בינוני, כמה המלך עירום וכמה זה מפחיד להגיד את זה כביכול(וזה לא). חבל.

    ואת מה שכתבתי על אמנים שאני לא אוהב למרות שאני "אמור" לאהוב, כתבתי בפוסט בבלוג אישי. לפלפטפורמה ולאופיה יש השלכות לגבי הטקסט, וכדאי לקחת אותן בחשבון.
    כשיש לך רק כמה מאות מילה בעמוד מודפס בעיתון – עדיף להתנהג יותר כמבקר ופחות כבלוגר.

    נ.ב. – את האמת: באמת שמעת את "ערב ערב"? כולו? יותר מפעם או פעמיים?

  • ג'רונימו  On 21 באפריל 2009 at 10:34

    1. נראה לי שאתה מבלבל בין הכבוד ששלום חנוך מקבל על פועלו בעבר לבין היחס לחומריו העדכניים יותר. להריע לו על פועלו העשיר זה הגיוני, מתבקש ולגיטימי. בכל זאת, האיש הוא מאבות הרוק הישראלי. בכל זאת הוא חתום על המון קלאסיקות. גם אם אחריהן כל מה שהוא יעשה זה להקליט הקראות של ספר הטלפונים – זה לא יגרע מגדולת עברו, ולכן לנצח יזכה אותו בכבוד מובנה. הוא את שלו – עשה. לא ברור לי למה אתה מצפה שיתעלמו מהישגיו הגדולים האלה. "חסינות" הוא בטח לא מקבל, כפי שלא מעט ביקורות שליליות יוכלו להעיד.

    2. אני שמח לשמוע.

    3. נקודות בהן אתה מנפנף:

    ואני בהחלט לא חושש לומר את זה מתוך מחשבה של "מי אני לעומתו"

    ולא רק אני אומר את זה…. מיוחד אלה שיש להם אומץ להישיר מבט אל המציאות.

    אני יודע איך חלק מהקוראים, אתם יודעים מאיזה סוג, יתייחס לביקורת הזו: כפרובוקציה לשמה, כחילול הקודש, כחוסר הבנה משווע במופת של טעם טוב, כהתרסה פריפריאלית בפני האליטה התל אביבית ועוד כל מני קשקושים אחרים.

    מותר לי, בדיוק כמו שהיה מותר לניב הדס

    כל השורות האלה מעבירות את המסר: אני הולך נגד הזרם. ועוד נגד "האליטה התל-אביבית", לא פחות.

    4. סבבה.

    5. הדיסק שעמם אותך? הסבר לקורא מה כ"כ משעמם בו. נמק לו למה הדיסק לא טוב. עזוב'תך מסקירת תקשורת. אתה כותב על דיסק חדש, לא על מה כתב פלוני בעיתון אלמוני.

    6. סבבה.

    7. לא זה מה שאמרתי. מה שהתכוונתי זה שמוזר לי שמישהו שמע ברצינות את הדיסק הזה, ויצא עם מסקנה שהוא ממש על הפנים. אני יכול להבין מישהו שלא אהב, שלא התחבר, שזה לא הטעם שלו. קשה לי להבין איך אפשר להגיד שהוא גרוע, למשל (בהנחה שזו דעתך, פחות או יותר), שכן אני לא רואה בו אלמנטים שיכולים להכתיר אותו ככזה. לא בכתיבה, לא בביצוע, לא בעיבודים, לא בנגינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: