ביד היוצר: ביקורת על אלבומה החדש של אתי אנקרי, "בשירי רבי יהודה הלוי"

****
אתי אנקרי – "בשירי רבי יהודה הלוי" (התו השמיני)
טרנד הפיוטים מתחיל לתפוס כאן יפה, אבל האמת היא שאני פחות מחובר אליו. בדרך כלל הטקסטים כבדים מדי, הביצועים אנמיים מדי, ואם מדובר בפיוטים שמולבשים בעיבודים עתיקים של יוצאי לוב, מרוקו, תוניס או ווטאבר (לא, ווטאבר היא לא שם של מדינה) – אני עוד יותר לא שם. ובכלל, מעדיף הרבה יותר את השירים המקוריים של רנד-חממה-בניון מאשר לחזור בפעם האלף לעוד איזה פיוט נשכח מהאלף הקודם.

 

אבל כמובן שיש יוצאי דופן, ואחד מהם הוא האלבום החדש של אתי אנקרי. בהאזנות הראשונות הוא אמנם נשמע סגור ומקופל בתוך עצמו. אישי מדי, לא ממש קומוניקטיבי, "מאלץ" את המאזין להתאמץ. אבל כבר בהאזנות הראשונות אפשר לקלוט שיש משהו מאחורי כל זה. שיש ניצן שעומד להיפתח. וזה בניגוד לאלבומים אחרים שלא מלהיבים בשמיעות הראשונות, וגם לא טומנים בתוכם איזושהי התחלה לפריחה מבטיחה יותר בהמשך, עם קצת מאמץ והתמדה.
אז האלבום החדש של אנקרי נפתח עוד ועוד, מגלה טפח ועוד טפח, וכך במקביל לטקסטים הבאמת יפים של רבי יהודה הלוי שוזרת אנקרי את השירה היפה והעדינה שלה, ביחד עם הלחנים הקסומים שלה, ויוצרת את אחד האלבומים הטובים שלה, שכמעט כל שיר בו מצליח לגעת (ובמיוחד "יפה נוף", "אל רפאני" ו"יעירוני רעיוני"). אמנם עדיין חסר לי הפן המקורי שלה – איפה שירים כמו "מלך" ו"אהבה גדולה" שכיכבו באלבום הקודם "מיליונים"? – אבל אם לוקחים בחשבון שהיא עובדת עליו ממש עכשיו, אפשר רק להתמסר לאלבום החדש, המלטף ומלא התבונה, ולחכות גם לחומרים מקוריים משל עצמה.

(פורסם ברייטינג, אפריל 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: