http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-643527cbe52e021004.htm
ובקשה קטנה – לפני שאתם מתמלאים חרון זעם קדוש – תקראו את הטקסט עד תומו.
-
תגובות אחרונות
משתמש אנונימי (לא מז… על לא סתם רב, כוכב! (ראיון עם הרב… Rachel על חדר בבית לצדיק ר' דוד ומשה: סי… אפרת על דבר לילדים, הארץ שלנו, פילון,… אריק על אחד נגד: אברי גלעד מאמין שעם י… משתמש אנונימי (לא מז… על אם החיוך שלך שווה מיליון או דו…
הבלוג של דודו כהן 
תגובות
רק הכותרת מספיקה לי כדי לתמוך בך:
בישראל, שבה הדבר שיש עליו הכי הרבה קונצנזוס, זה שאסור לחרוג מהקונצנזוס, זה מבורך שאנשים לא עומדים בצפירה. לא משנה מאיזו חרדות הם.
מה שישראל זקוקה לו זה כמה שיותר חריגים אמיצים.
תהיה דעתנו אשר תהיה אפשר לדרוש מכל אדם גם חרדי לעצור לדקה ולכבד את רגשות רוב הציבור. הוא אינו צריך לעמוד דום או להצדיע או לומר משהו. כל שנדרש הוא דקה אחת של כבוד לנופלים ולבני משפחותיהם ולציבור במדינה. מי שלא עושה זאת – מוציא עצמו מן הכלל .
כמו שכתבתי בטקסט, זה מגונה בעיניי. אבל אני לא שותף לחרון הזעם הקדוש של חלק מהחילונים על "חילול הקודש". יש להם אפילו פחות קייס לטעון כנגד החרדים בזמן שרובם מצפצפים על ט' באב, י"ז בתמוז, י' בטבת ושאר התאריכים הקצת יותר היסטוריים בהם אנו מציינים אירועים מכוננים לא פחות שאירעו לעם היהודי.
אז נכון, זה היה מזמן. אבל עוד מעט גם השואה תהיה מזמן.
שיעשו מה שהם מוצאים לנכון.
אבל בפעם הבאה שיתלוננו על כך שמצעד הגאווה או סתם נסיעה דרך השכונות שלהם בשהת פוגעים להם ברגשות, שיזכרו שגם להם אין בעיה לפגוע ברגשות של הזולת.
אבל כאמור, זה חלק מהחיים בדמוקרטיה.
בט' באב יש חוק והוא נשמר. יום כיפור נשמר בפרהסיה בלי חוק.
הוא בסה"כ שחרור חד שנתי של שסתום לחץ מפני שמרבית החרדים מכירים במדינה לשתי מטרות בלבד:
סחיטת כספים בגלל כוחם הפוליטי ושימוש בצה"ל כמגן בטחוני מבלי להשתתף בהגנה.
כזאת או אחרת בארץ זרה, לא הייתי מכבד את הטקס?
אין פה ענין ממלכתי, יש פה נימוס פשוט, ויחס של כבוד מינימאלי לבני אדם אחרים שהנושא כן חשוב להם.
בזה החרדים השתלבו יפה בישראל: הם בשלהם, וכולם יכולים לקפוץ להם.
אפשר לומר שגם החילונים השתלבו יפה בעולם שלהם: יש יום כיפור, ט' באב, פסח ושאר חגים שמצריכים איזושהי פעילות או חוסר פעילות מצדם – וכולם יכולים לקפוץ להם. חופש הבחירה, אתה אומר? אז גם לחרדים יש את חופש הבחירה שלהם. פתאום הכלל הזה כבר לא תקף?
כל עוד אתה לא פועל לפי הכללים בהם מאמין הצד השני, אל תקפוץ ותדרוש שגם הוא יפעל לפי הכללים שלך.
הסיפור מאד פשוט. יש כאן אנשים (במקרה זה, הציונים) שבחרו להנציח את הנפטרים בדרך מסוימת. יש אנשים אחרים (במקרה זה, החרדים) שמעוניינים להנציח את הנפטרים בדרך אחרת.
אז אפשר לומר שמדובר ברוב, והרוב קובע. כמו בגן חובה. ואפשר לומר שעד שלא כולם יעשו את כל הטקסים של כולם (החילונים יקראו תהילים וכו'), אין מה לדבר פה על שוויוניות. כל אחד יעשה מה שהוא נוהג. אין מונופול על האבל או הכאב ואי אפשר לכמת מוסר.
הוא מספיק מכובד
כולם פה קנאים רק לזכות שלהם לנהוג כרצונם, ולא מוכנים לויתור מינימאלי כשזה נוגע לאחר.
בכלל השימוש במושג "זכות" התנפח מעבר לכל פרופורציה. מחר יבוא אדם ויטען שיש לו "זכות" לא לומר לבריאות למי שהתעטש.
זכות אולי, אבל מה עם נימוס?
לחרדים יש זכות לא לעמוד בצפירה,
אבל כבוד ואנושיות בסיסית כלפי הזולת אין להם.
ואני מתכוון לא לכבוד לנופלים, אלה למי שכן עומד בצפירה, והמנהג כן חשוב לו.
שם משלמים לך לכתוב וקיבלת עד עכשיו 250 צפיות ותגובה אחת.
אבל כאן מתקיימת השיחה האמיתית.
חנן – האייטם עדיין לא פורסם שם בעמוד הראשי אלא רק בתוך ערוץ הרוח. אני מניח שבשעות הקרובות הוא יעלה לעמוד הראשי, ואז הצפיות והתגובות יהיו בהתאם.
חובבן – אני מסכים לגמרי שכל אחד צריך לכבד את רעהו. לכן גם כתבתי שמגונה בעיניי שיש חרדים שלא עומדים בצפירה כשהם ברחוב. אבל עוד לא שמעתי אותך אומר משהו על החילונים שיוצאים לבאולינג בט' באב. ובפרפראזה על דבריך – אני לא מתכוון לכבוד בית המקדש, אלא למי שכן מקפיד על ההלכות, והנושא כן חשוב לו.
מכיוון שהחרדים הם מיעוט והחילונים הם הרוב בישראל. ולמיעוט אין הרבה פעמים ברירה אלא לגלות התנגדות בדרך של "אי עמידה בצפירה" או דרכים אחרות.
בתור מי ששייכת לרוב אני יכולה ללכת לנסוע בשבת אפילו ברחובות של חרדים והכי הרבה אקבל מבטים לא נאים ויזרקו בלי כוונה כדור לכביש, אבל זהו. החוק והקונצנזוס איתי. לחרדי לא נותר אלא לזרוק את הכדור ולהציק.
בענין הצפירה:
הם אפילו לא מציקים אלא ממשיכים את פעילות יומם. מי שזה מציק לו זה סיפור אחר. הבעיה היא של הלא חרדי שמצפה לכבוד. כבוד יכול לתת רק בן אדם לעצמו.
והבעיה היא שהלא חרדים לא מכבדים את החיילים שלהם, עוד לפני שהם מתים: שולחים אותם למלחמות מיותרות בלי ציוד מתאים וכשהם נופלים בשבי מפקירים אותם.
קודם ניתן אנחנו את הכבוד למי שמגיע לו ואחר כך נבקש את זה מאחרים.
בהמשך לחנן – שם תהיינה תגובות. כאן תהיה שיחה.
להבדיל
לא יודע… כשאני שומע צפירה אני יורד למקלט….
יעלה, רפרם, זו סתם היתממות מכוונת ומכעיסה רבים להיות או לחשוב שונה זה בסדר מעט כבוד במיוחד לאלה שלא שירתו יום 1 בצבא
בין איך שמתייחסים לחרדים שלא שירתו בצבא לאיך שמתייחסים לחילונים הרבים שלא שירתו בצבא