ביקורת אלבום: ברי סחרוף ורע מוכיח – "אדומי השפתות"

****

ברי סחרוף ורע מוכיח – "אבן גבירול – אדמי השפתות" (נענע דיסק)
עם כל הכבוד לדיסקוגרפיה האיכותית של ברי סחרוף, נדמה ש"אדומי שפתות", האלבום המשותף שלו עם רע מוכיח, שמורכב כולו משירי אבן גבירול, הוא הדבר השלם, העמוק והרב הממדים ביותר שיצר אי פעם. אמנם אין כאן להיטי רדיו – בואו נאמר שההחלטה לא לשחרר מכאן אף סינגל טרם יציאת הדיסק לא ממש מפתיעה – ולפעמים זה קצת מבאס כי מזמן לא קיבלנו מסחרוף אלבום "סטנדרטי" כמו "נגיעות" (השניים שיצאו בעשור האחרון, "האחר" ו"11א", לא היו ממש שגרתיים, במיוחד האחרון), אבל אם מוכנים לצלול למים העמוקים, לא לפחד מטקסטים עתיקים שדורשים ביאור ולהבין שמדובר באלבום למרחקים ארוכים – "אדומי שפתות" יכול להיות דיסק נצחי. לא פחות.

 

קודם כל, אלה הטקסטים כמובן. עד היום הכרתי את הטקסטים של אבן גבירול בצורה די שטחית, אבל המאמרים ופרשנויות השירים של פרופ' חביבה פדיה שפכו אור על העומק, המורכבות, הקונוטציות וההקשרים לאותה תקופה (הערת ביניים: זו בכלל שיטה נהדרת להוספת ממד נוסף לטקסטים. ע"ע הדיסק החדש של עובדיה חממה, שמלא בסיפורים ובהגיגים על השירים). קצת מוזר לגלות שאותו אבן גבירול נפטר בצעירותו, בשנות השלושים לחייו, ואף כתב חלק גדול מהם דווקא בגיל העשרה, כי הדבר האחרון שאפשר לומר על הטקסטים הוא שנראה שאיזה טינאייג'ר כתב אותם.
סחרוף ומוכיח לוקחים את השירים למקום מדויק – הם לא הפכו אותם לקלילים מדי, ומאידך גם לא שקעו בסבך מורכב, כבד ואנדלוסי מדי. כבר בשיר הראשון, "בחייכם אדומי השפתות", אפשר לקלוט את זה דרך הטון הברברי עם השריקות העולצות לעומת הניגוד שבהגשה הקרירה של סחרוף, שפתאום מאמץ לעצמו בחלק מהמקרים ח' גרונית לא אופיינית. הדיסק מסתיים, אגב, ב"האימה תתכבד" – שיר דרמטי שבו מלאכי מרום עומדים להזכיר את השם המפורש של הקב"ה, עד לרגע השיא שבסוף. קצת מוזר לשמוע את סחרוף מטפל בטקסטים כל כך אמוניים, אבל באותה מידה שזה מוזר, זה גם מעניין.
בסופו של דבר יצרו כאן סחרוף ומוכיח סינתזה מושלמת בין עצמם לבין אבן גבירול. מצד אחד הם הציגו את הטקסטים באופן מכובד, ואף נתנו מקום לניתוחים המלומדים של פרופ' פדיה, ומצד שני גם לא ויתרו על החלק העצמי. שניהם הביאו את עצמם לידי ביטוי מלא גם בביצוע וגם בהפקה המוזיקלית, ששוב – מצד שני לא ויתרה על המורכבות הסחרופית המוכרת, ומצד שני ידעה להשתנות כשצריך ולשרת את הטקסטים באופן מכובד – כך שבסופו של דבר שני הצדדים רק הרוויחו מהחיבור.
אבל בכל מקרה, מה שעוד יותר מעניין הוא איך בדיוק, אם בכלל, ישתנה הקו הטקסטואלי והמוזיקלי של סחרוף אחרי שביקר כל כך הרבה זמן באבן גבירול פינת האמונה.

(פורסם ברייטינג, מאי 2009)

 

עוד בבלוג: ביקורת על אלבומו החדש של אביתר בנאי, מאמר דעה על החתונות של היום, ראיון עסיסי עם אברי גלעד (שמאמין שעם ישראל נמצא בסכנה), ביקורת על האלבום החדש של רונה קינן, ראיון ארכיוני עם עמיר בניון ועוד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליבי  On 7 ביוני 2009 at 7:04

    מסכימה עם כל מילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: