**** וחצי
אביתר בנאי – "לילה כיום יאיר" (הד ארצי)
אני חושב שהבעיה שלי עם אביתר בנאי נפתרה. אף פעם לא הצלחתי להתחבר אליו לגמרי, בעיקר בגלל שהרגשתי שהשירה שלו חלבית מדי, אבל נראה שהאלבום החדש שלו, "לילה כיום יאיר", מצרף אותי סופית אל כת האוהדים. הוא נגע בכמה נקודות רגישות אצלי, והשילוב עם טחינה מאסיבית של השירים בנסיעה ארוכה השבוע, גרם לי להתחבר ולא רק סתם להעריך.
לפני הכל, ואין טעם להכחיש זאת, אלבומו הרביעי של בנאי הוא אלבום יהודי לכל דבר. אם בשלישי שלו, "עומד על נייר", הוא רק פלרטט עם האמונה והביא נגיעות שלה לצד נושאים אחרים, הפעם הוא מקדיש את כולו לאמונה. כבר ברצועה הפותחת, "אבא", ברור לאן נושבות הרוחות, כשהפנייה לקב"ה היא לאבא. בשיר הבא, "אותיות פורחות באוויר", הוא כבר מודה ש"אני מוזר לכולם וזר לעצמי", ובשיר הנושא הוא מספר "אני מרתיח את המים, זכרונות צפים, מאיימים לשרוף הכל. יש מגירות שעדיין אני לא פותח עד שיוסיף בי אור".

בשנים הראשונות אחרי החזרה בתשובה בנאי לא שש להרחיב על הנושא. היה נראה שהוא עדיין בתהליך, ושיש בו איזשהו חשש להתמקם בעמדה של "אני צודק ואתם טועים". אני מבין את זה, אבל לטעמי הוא נסגר קצת יותר מדי. הרי לא מדובר במשהו שלילי, אז למה לא להעביר את התחושות בדיוק כמו שמעבירים תחושות אחרות בשירים אחרים?
אבל כאן נראה שהאצבע הקטנה כבר לא חוסמת את הסכר – תחושה שנוצרה בעיקר בגלל הרצועה הרביעית "אורייתא" (תורה בארמית). מדובר בשיר אהבה של ממש לתורה. בנאי שוזר כאן שברי משפטים מהגמרא עם טקסטים משלו, ומסכם "עד שנפגשנו אני ואת, הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרב. היום אני איתך ואני יודע כמה עומק יש בלי גבול, בנחמה". גם השירה עצמה חודרת כאן ללב. נדמה שהוא נפתח לגמרי, וזה מרגש בעיקר בגלל שהחשיפה כאן נמצאת ברובד אחר לגמרי.
שני השירים המצטיינים ביותר כאן מהבחינה המוזיקלית (כי כבר סיכמנו שהטקסטים טובים כמעט אחד-אחד) הם "עד מחר" – מן שיר תקווה עצוב אך אופטימי לאישה ללא ילדים, ו"כוכבי בוקר" – פיוט שבו מתארח אביו של אביתר, יצחק בנאי. תמיד יפה שבנים מארחים את הוריהם (ע"ע "אורח מיותר" של הראל מויאל מאלבומו האחרון – שיר שאמנם לא יצא כסינגל, אבל עד היום נמצא בפלייליסט שלי, ולו בזכות האירוח המרגש של אביו), ואצל בנאי זה יוצא מיוחד במיוחד, בגלל שמדובר במן פיוט מקורי מודרני שמזגזג בין ההגשה הרכה של אביתר לבין השירה החזקה והשורשית של אביו.
נדמה לי שאת הדיסק הזה יותר יקנו מאשר יורידו באינטרנט – הקהל של בנאי מעריך אותו מספיק, אני חושב – וסיבה טובה נוספת לכך היא חוברת המילים, שמעוצבת בניקיון מרשים עם איורים יפים שלחלקם יש טאץ' קבלי. מעבר לכך, טוב עשה בנאי שלא חידש פיוטים או משהו בסגנון, אלא העדיף ללכת על חומרים מקוריים לגמרי. זה מרחיב את הטרנד היהודי למקומות שאף אחד לא האמין שהם יגיעו לפני שלוש שנים. אז יאללה, אפשר לסמן עוד איקס על הקת. עד שעברי לידר לא יגיע לז'אנר – כנראה שזה לא ייעצר.
(פורסם ברייטינג, יולי 2009)
עוד בבלוג: ראיון בלעדי עם אביתר בנאי, ביקורת על אלבומם החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, מאמר דעה על החתונות של היום, ראיון עסיסי עם אברי גלעד (שמאמין שעם ישראל נמצא בסכנה), ביקורת על האלבום החדש של רונה קינן, ראיון ארכיוני עם עמיר בניון ועוד