"פעם רציתי להיות כמו כולם". ראיון עם מיכאל גריילסאמר

עם שם מפוצץ כמו מיכאל גריילסאמר וראסטות א-לה מארלי, זה היה רק עניין של זמן עד שהבחור יעשה קצת באזז עם "לא נרדם (אשתי היקרה)". תכירו את האיש שחימם את מייסי גריי

 

לא בטוח ששמתם לב, אבל מתחת לאף מתבשל לנו מיכאל גריילסאמר. אמנם רבים לא מקשרים את השם לפרצוף, אבל בגלגלצ הוא כבר נטחן, הבאזז סביב השירים שלו הולך ומתעצם, וכמובן שגם ההופעות בהתאם. יש לו בסך הכל שני סינגלים בחוץ – "לא נרדם (אשתי היקרה)" ו"יאללה בואי (אהבה נצחית)" – אבל כבר עכשיו הדיבור מסביבו הופך למשהו מוחשי באמת.
גריילסאמר (28), ירושלמי במקור וגם עכשיו, התחיל לנגן בכינור כבר בגיל 5. הוא כתב שירים לקראת סוף גיל העשרה, ולקראת סוף השירות הצבאי שלו הצטרף ללהקת "קטיפה שחורה" בתור כנר אירי. בהמשך טס להודו ("שם הסתבך לי השיער לראסטות"), שכמיטב המסורת גרמה לו לעבור שינוי משמעותי. "התקופה של הצבא לא הייתה קלה בשבילי, ופתאום כשנחתי במקום רגוע כמו הודו – השלווה שם נפלה עליי כמו מכה. עד אז היו בי הרבה כעסים, ושם הם פשוט פגו".
מה היו הכעסים בדיוק?
"השירות הצבאי שלי, ביחידת קישור שתיאמה בין צה"ל לבין הפלסטינים, לא היה קל, כי במהלכו פרצה האינתיפאדה. היינו ממש באמצע, בטווח הירי".

 

אחרי גלולת השאנטי של הודו חזר גריילסאמר לארץ, התמקם בתל אביב, קיים ערבי ג'אם סשן בסלון דירתו השכורה, ואנשים באו לצפות בו בחינם כמעט מדי יום. הוא הכיר את אשתו (היקרה) שמרית דרור, אחרי תקופה נולד בנם הבכור לביא (על שם האריה של ירושלים ו"Lion in Zion". ברצינות), הכיר את אסי איילון, שבאותה תקופה עבד על הפקת אלבומיהם של מוש בן ארי ועלמה זהר, ומאז התחבר לחבורה, ניגן עם השניים, חימם את ההופעה של מייסי גריי ועשה עוד המון דברים שאם נפרט אותם האייטם יתחיל להיראות כמו רשימת מכולת.
בוא נדבר על דברים חשובים באמת: מאיפה המבטא הצרפתי?
"אבא שלי מפריז ואמא שלי מבריסל. הם החליטו לדבר איתנו רק צרפתית, כדי שנדע את השפה. עד היום אני מדבר עם האחים שלי בצרפתית. כשאנחנו נמצאים ליד אנשים ומדברים בעברית – זה נורא מצחיק. לכן יש לי מבטא. פעם הייתי נעלב כשהתייחסו לזה, כי רציתי להיות כמו כולם, אבל היום אני מבין שזה אייטם טוב ומתחבר לשוני".
גם גריילסאמר זה וואחד שוני.
"יש רק 300 איש בעולם שנקראים גריילסאמר. זה בכלל שם של כפר קטן בצרפת. השם במקור היה כהן, אבל היהודים באירופה החליפו אותו בגלל האנטישמיות ולקחו במקומו של השם של הכפר. יש הרבה וריאציות לשם הזה, החברים שלי משנים אותו בכוונה כדי להסתלבט".
גריילסאמר נכנס לאולפן לפני שנה, והקליט את כל השירים לאלבום הבכורה הקרב שלו תוך זמן קצר יחסית. ככה זה כשלא אוהבים להשאיר דברים פתוחים. למעשה, אם תשאירו לידו בקבוק קולה פתוח – תבינו עד כמה הוא לא סובל דברים פתוחים. שוב ברצינות. "זה נכון", הוא מאשר את השמועה. "אני תמיד רודף אחרי מיצוי. לא יודע, יש בי משהו כזה. מהרגע שהתחלתי את האלבום הייתי חייב לסיים אותו במהירות. שום דבר לא עומד בדרך שלי. לכן אני צריך גם לסגור דלתות בחדרים ולהיות במצב סגור. אולי זה עניין של שליטה, לא יודע. בנוגע לבקבוקים, בגלל זה אני שותה רק מים ומשקאות טבעיים. אם שמים לידי בקבוק מוגז פתוח זה פשוט מעצבן אותי".
בטח עכשיו לא תוכל לחכות עד שהראיון יתפרסם, אפרופו דברים פתוחים.
"אני לא יכול לחכות, לכן אשמח אם תשלח לי את זה במייל כבר בעוד שעה".
כן, תכף. ומה עם הסגנון המוזיקלי שלך – רוק-פולק-רגאיי-עם-כינור זו הגדרה שמקובלת עליך?
"אההה, כן, האמת היא שכן. אומרים לי שזה הדבר הכי רענן שיש היום, ומי שיצא לו לשמוע את האלבום, שייצא לקראת החגים, אומר שזה כיף, מגוון במיוחד, כולל המון סגנונות – אחד בלדה, אחד דאנסהול, אחד רוק. אבל דבר אחד מחבר בין הכל – הכינור".
מה שהוסיף לרעננות זה בטח הראסטות. בטח לא תוריד אותן בעתיד הנראה לעין.
"אני בדיוק מתלבט לגבי זה. הבן שלי מושך לי אותן, וזה כואב מאוד. אני גם צריך להתרענן קצת באופן כללי, אז, איך לומר, תתכוננו לשינוי".

(פורסם ברייטינג, יולי 2009)