שלח\קבל עם רונאל פישר. "אני שחור או לבן. שונא את האפור"

1. למה רונאל?
"הייתי צריך להיוולד בת ולהיקרא על שם סבתי שרה. כשנולד בן, הציעו שר-אל, אבל הבינו מיד שמדובר בשם מזוויע. אחותי טוענת שאלוהים שמח ביום בו נולדתי, ואין לי מושג על נסמכה כשקבעה זאת. וכך נולד השם רונאל. שמחת האלוהים. יכול להיות שכל הסיפור הזה לא נכון, אבל זה מה שסיפרו לי כשהתבגרתי ושאלתי. שנים סבלתי בגלל השם, ועד היום מעוותים את שמי ומכנים אותי רנואל, רונלד ושמות אחרים שאין לי שום קשר אליהם".
2. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"עומד עם תפוח מקולף ובננה מופשטת במטבח, ומביט על אימי. זה זיכרון כל כך חזק, עד שאפילו אם כולו המצאה שלמה שלי, אני מוכן להיהרג על אמיתותו".
3. מה כמעט אף אחד לא יודע עלייך?
"שאני חרדי. שכל אדם במאה שערים פחות דתי ממני. שאין אף אדם בעולם כולו שמאמין בשם ואוהב אותו יותר ממני. שאין משמעות לחיים בעיני ללא קריאת עמוד או שניים בתורה כל יום, להבדיל מהגמרא או התלמוד, שכבודם במקומם מונח אף הוא".

 

4. מה היתה העבודה הראשונה שלך?
"עוזר לחנווני בחנות מכולת. הייתי בן 9 או 10, כמדומני. נורא רציתי חכה כדי לצאת לדוג. עבדתי כל החופש הגדול, הרווחתי 70 לירות וקניתי חכה שאותה אני שומר עד היום. היא לא שווה כלום. לא אז ולא היום. אבל קניתי אותה בזכות יכולתי להסתיר את הגבינות הטריות בסוף המדף ולהעמיד בשורה הראשונה את הגבינות הישנות, כדי שהחנווני לא יפשוט את הרגל".
5. כשאתה הכי רוצה להתפנק…
"אני מבקש מאשתי שתאהב אותי או יוצא לדוג או קורא בתורה. על שלושה דברים העולם עומד: על רעייתך, על דיג ועל תורה. כל מי שחושב אחרת, פשוט לא מבין שום דבר".
6. מה הדבר הכי כייפי שעשית במהלך הקריירה?
"המונח 'כיף' קשה לי, אבל אוכל לומר מה גרם לי לריגוש עצום. ייצגתי כעורך דין תלמיד שנשלח בניגוד לרצונו לבית ספר לחינוך מיוחד. הוא כתב מכתב לשופט. מאוד מרגש. במהלך הדיון עסקנו בשאלות משפטיות כבדות, אבל צילו של הילד עמד כל הזמן לנגד עיני ולא הרשתי לבית המשפט לשכוח לרגע שאנו עוסקים בו ובחייו, ולא אך ורק בשאלות משפטיות תיאורטיות. זה הוכיח את עצמו. בית המשפט אסר על העירייה ומשרד החינוך להעביר את הילד לחינוך מיוחד. אני מאוד גאה בזה ונרגש גם היום מן העניין. אגב, הילד מצליח מאוד היום בבית הספר הרגיל".
7. ומה הדבר הכי מביש?
"אין מביש, אבל יש דברים שאני מצר עליהם. העלבתי פעם את הזמר שלמה ארצי משום שפירשתי לא נכון דברים שכתב עליו העיתונאי אהרל'ה בכר ז"ל. שנים לא עמד לי כוחי להתנצל, ובכל הזדמנות שיש לי אני שולח לשלמה אנשים כדי שיגידו לו ששגיתי. זו הייתה יהירות מצדי, ואני חש עם זה מאוד לא נוח".
8. אם לא היית מתפרנס מעריכת דין וטלוויזיה, בטח היית…
"אני לא מתפרנס מהדברים שאני עושה בטלוויזיה. מדובר מבחינתי בתחביב, בדיוק כמו דיג. פרנסתי כולה על עריכת הדין. אם לא הייתי מתפרנס מעריכת דין, קרוב לוודאי שהייתי מתפרנס מדייג. ואם לא היה בדייג מספיק כדי לכלכל את משפחתי, בוודאי הייתי עוסק בהוראה, שזה החלום הגדול שלי. אילו ניתן היה בישראל של היום להתפרנס כהוגן מהוראה, אין לי צל של ספק כי הייתי עוסק רק בכך".
9. איך הקשר שלך עם ההורים?
"אין לי הורים. שניהם הלכו לעולמם בזה אחר זה בפער של שנה או פחות, לפני מספר שנים. בחייהם היה לי עמם קשר מיוחד. אבי היה פלמ"חניק ואיש מחוספס למדי, איש שעבר את התופת של אושוויץ ונותר בחיים. הוא השתדל לא להיות הרבה בבית. הוא היה זקוק למרחבים. לאוויר צח. מקומות סגורים, משרדים, היו מוציאים אותו מדעתו. אמי היתה אישה נבונה מאוד ויושבת אוהלים. תן לה חומר קריאה טוב – והיא לא זקוקה לשום דבר אחר. עם כל אחד מהם היתה לי מערכת יחסים שונה ומרתקת. הם חסרים לי מאוד, ונדמה לי שלעולם, כל עוד אני חי, לא אשלים עם אובדנם. הם מתו לי מהר מדי".
10. מה הצבעת בבחירות האחרונות?
"אני לא מתחמק מתשובה ישירה, אבל כיוון שממילא אינני אדם פוליטי, אין משמעות למפלגה שבחרתי לתת לה את קולי. יש משהו מאוד לא מגובש בזהות הפוליטית שלי, וזאת בניגוד לעניינים אחרים הנוגעים לחיי. יכול להיות שיום אחד זה יקרה ואז יהיה לי הרבה יותר קל להשיב לך על זה, כי אז תהיה לזה גם משמעות".
11. אם היית ראש הממשלה, מה היתה ההחלטה הראשונה שלך?
"זהו, שלא הייתי ולא אהיה ראש ממשלה כי אינני יודע מה לעשות דבר ראשון וגם לא אחרון. אין על מה לדבר בכלל. אולי יום אחד ארגיש שאני יודע מה לעשות, ואז אוכל להשיב על שאלות מהסוג הזה. בגדרי אמירה פילוסופית בלבד, אני יכול לומר לך שהייתי מזמן אליי את שר או שרת החינוך, ומבקש מהם לחייב את המורים ללמד את יציאת מצרים ומעמד הר סיני כהיסטוריה המחייבת של עם ישראל ולא כסיפור נחמד, כפי שמלמדים זאת היום בבתי ספר חילוניים. כמובן שאחר כך לכל תלמיד תהיה הזכות לבחור מה לעשות עם זה".

 

12. 1987 או 2007?
"תמיד קדימה. 2007 יותר טובה מ-1987, ו-2008 תהיה יותר טובה מ-2007. אני גם מאלה שלעולם לא אומר בסוף שנה 'תכלה שנה וקללותיה'. אין שנה מקוללת. יכולה להיות שנה יותר טובה או פחות טובה, אבל אסור להגיד מקוללת".
13. מאיזו תכונה שלך היית מת להיפטר?
"מוחלטות. טוטאליות. לעיתים רבות מדי אני מוצא את עצמי בקצוות. שחור או לבן. אני שונא את הצבע האפור. הוא מסמל בעיני בינוניות, חוסר החלטיות. לפעמים נדמה לי שזו עמדה קשוחה מדי בחיים, ודווקא עדיף להיות כמו אותם אנשים היודעים לדבר במונחים של איזון, של גם מזה וגם מזה".
14. אם היית מראיין את עצמך, מה היה הכי מעניין אותך ברונאל פישר?
"שום דבר. אין לי שום שאלות לעצמי. לא משום שאני יודע הכל על עצמי, אלא משום שאני לא מעניין את עצמי. בכלל, יכולת התבוננות אינטרוספקטיבית היא תכונה שאינה זרה לי. אני מבלה תדירות בביקורי בית אצל נשמתי ומוחי, ועל כן לא מצליח לייצר שום עניין מיוחד או חריג במה שקורה שם".
15. מהי הפאדיחה הכי גדולה שהיתה לך בחיים?
"בטירונות גבעתי. הייתי צריך לצעוק 'רימון' באימון על יבש, כדי שכולם ישכבו על הרצפה, ולא יצא לי. נתקע לי גמגום אינסופי. מבחינה תיאורטית, כל המחלקה נהרגה. זה היה מביך למדיי".
16. איזה רינגטון יש לך בסלולרי, ולמה?
"לא יודע מה זה רינגטון".
17. ערוץ 2 או ערוץ 10?
"ערוץ 2, כמובן. ולא סתם ערוץ 2. קשת בלבד. אבי ניר, מנכ"ל קשת, הוא אדם שאני חש מחויבות עצומה כלפיו, אף על פי שמבחינה משפטית אני חופשי כציפור. אני לא מה שנהוג לכנות 'טאלנט' של מישהו. אני אפילו לא טאלנט של אשתי, שחושבת לעתים שההופעה שלי בטלוויזיה מיותרת לחלוטין".
18. מה היה הספר האחרון שקראת?
"שבתי לקרוא ב'תשע קריאות תלמודיות' של לוינס בפעם השלישית, כי הספר הזה מסרב למצות את עצמו. אבל סיימתי במקביל את 'אלבר קאמי: חייו' של טוד. קאמי הוא אדם שמרתק אותי ללא גבול. אני מוכן להמשיך ולקרוא עליו כל מה שאפשר. אגב, אמנם לא נשאלתי על כך, אבל אילו היו שואלים אותי איזה ספר הוא הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם, הייתי קובע ללא היסוס: 'היצירה' של אמיל זולא. אני חוזר אל הספר הזה אחת לכמה זמן, ונדהם בכל פעם מחדש מהעוצמות שבו".
19. מה התגובה הראשונית שלך כשאתה רואה ג'וק ענק על השיש במטבח?
"צועק לאשתי בהיסטריה. היא ממונה על חיסול ג'וקים בבית. אני מדבר על הגדולים. אני ממש לא מתלהב מהם. עם הקטנים אני יודע להסתדר יפה מאוד".
20. מה הכי לא נוח לך בבית שלך?
"הכול נוח, נעים, חם ומתוק. אין ולא יכול להיות דבר בלתי נוח בבית. עצם העובדה שמדובר בבית של המשפחה שלך, הכול נעשה מיד נוח. אי נוחות ובית הן מלים סותרות וצירוף בלתי אפשרי מכל בחינה. מנטאלית, הרבה יותר מפיזית, הבית הוא המקום הנוח ביותר בעולם".
21. מה אתה אוכל רק לשם הבריאות, ולא בגלל שזה טעים?
"שום דבר. אני חסיד שוטה של אוכל טעים. בעיקר זה של אשתי. לצערי, היא לא מבשלת די, אבל כאשר היא טורחת – אין דבר שיתחרה ביכולותיה המופלאות. אני סבור שאסור לאכול דברים לא טעימים. זה עושה מצב רוח רע וגם לא בריא במיוחד. אף אחד לא יעבור את השכל שלי בשלום עם ניסיון שכנוע, שיכול להיות אוכל לא טעים אבל בריא. אם הוא לא טעים אז הוא גם לא בריא. אם לא לגוף, אז לפחות לנפש".
22. מתי בפעם האחרונה היית מאושר?
"לפני דקה ממש. יש שלושה אנשים, שזהותם סודית ושמורה רק עמי, שבורא עולם העניק להם 'בייגלה'. כלומר, מן עיגול כזה נסתר של מלאכים מעל לראשם. איפה שהם לא יהיו ומה שהם לא יעשו, לעולם יהיה אור גדול סביבם. לפני דקה פגשתי אחד מהם לצורך נסיעה לחו"ל בענייני עסקים. זה היה נפלא. זה האושר בהתגלמותו".
23. איפה תהיה בעוד 10 שנים?
"מי יכול לדעת. אולי אתפנה לגדל את ילדיי, שממילא יהיו כבר גדולים מדי. אולי ארצה לעשות למען הציבור, מה שכרגע אינו בא בחשבון. אולי אחיה בחו"ל. אולי אהיה בקבר. אסור לנבא. אי אפשר לנבא. אני יכול לומר לך שעשיתי כל מה שרציתי בחיי. אין לי עוד כל שאיפה או מטרה או רצון או חלום להגשים, אבל אסור להבין מזה שאני משועמם. השגרה היא המתנה הנפלאה ביותר שניתנה לאדם, והוא צריך לדעת לכבד אותה ולחבק אותה בשתי ידיים. מצד שני, כשחושבים על זה לעומק, אין לי רגע דל אחד בחיי, אז אולי השגרה שלי קצת שונה משל אחרים".
(פורסם במקור ראשון, 2007)