שליפה מהארכיון: ראיון עם צביקה הדר, 2003

ראיון שפורסם עם צביקה הדר דקה לפני העונה הראשונה של "כוכב נולד". אוי, כמה שזה נשמע תמים אז…

אי שם בשלהי ימיו כסטודנט, כשהוא התפרנס והתפרסם בעיקר בשם הבמה הלא מאוד משוכלל "צביקה עושה שמח", לפת הדיכאון את גרונו של צביקה הדר. זה קרה ביום בהיר או סגריר, הוא כבר לא זוכר, העתיד לא נראה הכי מעודד, העבודה כרבע-ליצן לא ממש סיפקה את רעבונו של הצעיר שגדל בבאר-שבע, והוא ישב מול חברתו דאז, כוכבית. "אז מה, כוכבית, כל החיים אני אהיה ליצן?", שאל אותה בדכדוך, "גם בגיל 40, כשיהיו לי ילדים, אהיה ליצן? מה, זה יהיה המקצוע שלי? זה הכל?".
היום, אחרי שהוא הגשים את החלום הציוני, לפחות שלו, מתרווח הדר בכיסא הקש של בית הקפה בו נפגשנו, מטיל את רגליו על אחד אחר, ונזכר בהתחלה בכיף מהול בטונות של סיפוק. "פתאום יש לך את הרגעים האלה", הוא אומר, "שאתה שם בצד את האטרף, את חדר העריכה, את קשת, את ההחלטות, וחושב עם עצמך בבית, כשמסביב האישה והילדים. אז וואלה, אני עובד בזה. זהו. כאילו, אני שם כבר. זו הגשמת החלום שלי. אני יודע שאני קם בבוקר ויודע שזו העבודה שלי – אתה לא יודע איזה הישג זה בשבילי. מבחינתי, זה זה".

 

בשנים האחרונות, וזה לא סוד, המניות של צביקה הדר, 37, מזנקות אפילו יותר מהדולר והמדד גם יחד. אחרי הפריצה של הקומדי סטור, המעיכה של "שישי שואו" וההתקאמבקות המוערכת ב"עפולה אקספרס", הוא הסתער שנית על השוק הטלוויזיוני, וכבש אותו כמעט ללא קרב. בליסט: "שמש", "עשינו עסק", "כוכבים בריבוע", "הג'וקר", "לא נפסיק לשיר", תכנית הבת הנוכחית "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד", ומעבר לפינה סיטקום חדש שעדיין לא עבר את שלב הפיילוט. "אשת ראש העיר" הוא שמו הזמני.
בגלגול הנוכחי שלו, ויש לו בשנים האחרונות הרבה כאלה, מופקד הדר על גילוי "הכוכב הבא" – פורמט טרנדי במיוחד בארצות הניכר. אלפי מתמודדים נכנסו אל לוע האודישנים, רובם נלעסו קלות ונפלטו, חלקם הקטן יזכה לשעות מסך נחשקות, ובסוף, בתום העונה, יקבל הזוכה היחיד סינגל בהפקתו של רמי קליינשטיין ובהפצת הליקון, ויצ'ופר אף במכונית ("כדי שיוכל לשמוע את הדיסק באוטו", הצעת הדר). התכנית, ישראלית משהו, מלאה טוויסטים דרמתיים, רבע עלילתיים, המשכיים, בעיקר מסקרנים.
"רק בצבא נפל לי האסימון", מספר הדר על התקופה שבה הבין כי לעולם לא יממש את חלום הילדות שלו, לשמש כנהג משאית, "למשל, לאודישן ללהקה צבאית בכלל לא הלכתי, כי אמרתי לעצמי שלא אצליח. אני הרי לא מכיר אף אחד בתל אביב, באתי מבאר שבע, אין לי פרוטקציות, כך שחבל על הזמן".
אז איך בכל זאת אנחנו נפגשים כאן לכתבת יום העצמאות?
"המון מזל, חושים טובים וטיימינג נכון. בעיקר טיימינג. אני זוכר שבאזור הבר-מצווה הכרתי באיזה בית מלון את איציק עצמון, אח של ענת, והיינו חברים נורא טובים. ענת עצמון היתה כוכבת גדולה, ואני זוכר מסיבה שלו בגיל 14. זה נראה לי וואו, תל אביב, וואו. אין, אני בחיים לא אגיע לשם. הייתי ילד מהדרום, זה נראה לי הוליווד, מאוד רחוק. רציתי ללכת לכיוון, אבל ההורים בבית, תשמע, מאוד דאגו. אמרו לי: 'מה,אתה בחור עם ראש, מה תלך ללמוד משחק? אתה לא מכיר אף אחד, לא יודע כלום. זה מקצוע שרעבים בו'. היה חשש מאוד גדול. היה חשוב מאוד להורים שלי שיהיה לי תואר אקדמאי. הם באו מרומניה, וזרקו אותם חצי שנה לפני סוף הלימודים, כי הם עלו לארץ. לאבי ז"ל היתה דיפלומה שהוא למד 4 שנים, אבל היה צריך להשלים עוד קצת, ולעשות את זה בארץ זה היה סיוט. אותו דבר אמא שלי. גם מבחינת השבר שהם לא מימשו את החלום שלהם, היה להם מאוד חשוב לחנך למצוינות, שאביא להם תואר".
והיום, יש לך תואר?
"אדקמי, רסמי? לא".
אז מה, מלטביה?
"לא, למדתי לתואר, אבל חסרה לי עבודה סמינריונית להשלים תואר רסמי, לקבל את התעודה. בחייך, למי יש כוח וזמן?".
ולילדים, יש לך זמן?
"תלוי באיזו תקופה. רוב האנשים שאני מכיר, כלומר חברי, שהם עורכי דין, אנשי קבע וכו', רואים את הילדים פחות ממני. כל ערב אני בא הביתה לשעתיים, ושיתהפך העולם. כל יום ב-7 בבוקר אני לוקח את הילדים לבית הספר, גם אם חזרתי ב-4 לפנות בוקר. אני מוצא את הזמן, מפצה אותם בצורה זו או אחרת, ומשתדל מאוד גם לא להופיע בימי שישי, לא להצחיק אף אחד".
ומה מצחיק אותך?
"אני נקרע מצחוק מסרטים מצויירים. ביפ-ביפ וכאלה. טום וג'רי – שוס. טוויטי – מתמוטט. זה הבסיס. אני אוהב סרטי בורקס וסיטקומים. תשמע, אני צרכן כבד של טלוויזיה, גם כי אני עובד בזה וגם כי אני באמת אוהב את זה".

"אפרופו עבודה, לי ולארז טל יש הרבה שיחות על החיים. לשנינו ברור שהמקצוע הזה הוא זמני. זאת אומרת, השאיפה היא שזה ימשך כמה שיותר זמן. להגיד לך שאחרי 'שישי שואו' חשבתי שאטפס לאיפה שאני היום? לא האמנתי. ידעתי שאחזור, אבל לא ידעתי באיזו רמה. ואז זה התחיל וצמח, כשההתחלה היתה ב'עפולה אקספרס'".
ובאמת, אין לך תשוקה לעשות סיבוב נוסף בקולנוע, עם עוד תפקיד דרמטי, משמעותי, מוערך?
"אני עובד עכשיו על פיצ'ר שקורם עור וגידים ממש בימים אלה, של בחור צעיר ומוכשר בשם יניב אמודאי. קולנוע הוא סוג של פריבילגיה, כי שכרו לא בצידו, וזה אבסורד, כי בהוליווד הטופ זה להתקדם מהטלוויזיה אל הקולנוע. היתה לי שאיפה לעשות סרט בורקס אמיתי. היה מימון פרטי לגמרי".
ואיפה זה נמצא כרגע?
"בצד. אולי זה יהיה בעוד כמה שנים, אבל לא בתקופה הקרובה. היתה לי תחושה באוסקר, כי הרי לקחתי את חוסר הזכיה באופן קשה, שיש חלוקה של שחקן איכותי שעושה קולנוע, ויש שחקן שעושה טלוויזיה. זו טעות. הכח של הקולנוע זה להביא סטארים מהטלוויזיה. לכן לא עשיתי סרטים, כי לא יכולתי להרשות לעצמי לקחת פסק זמן מהחיים שלי, מהפרנסה, מהמחויבויות לטלוויזיה, מההופעות. זה כן חסר, ואני אעשה את זה מידי תקופה. הכל עניין של לוחות זמנים ואיך מתמרנים מול כל השבץ-נא".
"כוכב נולד" נראית כמו מיני-איחוד של הקומדי סטור – אתה, אסף אשתר ואיתי שגב, כשיואב צפיר מביים. אתה רואה איזשהו ריוניין באופק?
"אנחנו תמיד מאוחדים, תמיד בקשר. היו הרבה הצעות שנגעו לתכנית אירוח זו או אחרת, אבל זה לא נכון. אם אנחנו צריכים להתאחד, צריכים לעשות את זה בטיימינג מתאים. תכנית יום העצמאות חגיגית, אפרופו הראיון הזה, דווקא כן יכולה לבוא בחשבון".
ולוותר על 'שמש' זה די לנטוש עוגן, לא?
"תרתי משמע, הא?".
משהו כזה.
"במידה מסוימת כן, אבל זהו, מרגישים שדי. בעונה השלישית-רביעית הרגשתי שקצת חוזרים על עצמנו, העונה השישית היתה מעולה, הכי טובה שעשינו לטעמי. כמובן שיש פרקים שאתה גאה בהם ויש כאלה שאתה אומר 'וואלה, עשינו וי'. צריכים לגמור עם טעם של עוד, לא בדרלה. וזה הימור. לך תדע, אולי אפשר להמשיך עוד שתיים-שלוש עונות וזה ילך מעולה".
זה סופי? מזכיר את כוכבי "זהו זה", שבכל עונה קיטרו ואמרו שזו תהיה כנראה האחרונה.
"תראה, יכולים להיות אלף ואחד גורמים שבסוף זה יהיה כן, אבל כרגע, כמו שזה נראה לי, לא תהיה עוד עונה. יותר מזה, וזה משהו שמעטים יודעים: מרוב שלא רציתי להתחרט, החרבנו את התפאורה. (צוחק) כאילו, זה חלק מהחלטה קשה שקיבלתי. אין תפאורה".
מה זה "החרבנו", התחרעתם עליה וכיליתם עליה את זעמכם או מה?
(צוחק) "לא, לא אנחנו השחקנים. התפאורה נוצלה לסדרות אחרות. צבענו אותה, זה כבר לא שם, זה פורק, לא שם יותר. תראה, ב'שמש' היו על הסט ימים של חגיגה, והיו ימים של סיוט. סיוט פר אקסלנס! אתה בא בבוקר, כל אחד עם הצרות שלו, כל אחד עם החבילה שלו, כל אחד עם הטקסטים שלו, כל אחד עם האגו שלו, ואתה צריך לחיות שם חצי שנה אינטנסיבית. זו משפחה, זה לא פשוט. גדי, טנצר, שאל אותי: 'מה יהיה אם יבואו ויציעו לך מיליון דולר?'. אמרתי לו: 'ברגע שיציעו מיליון, יש על מה לדבר. אני לא סיינפלד, אין לי את העקרונות שלו'. אני אדם פשוט, אבל לא נראה לי. פשוט לא נראה לי".
שיציעו לך מיליון דולר.
"בדיוק, בדיוק. (צוחק) זה לא בגללי, זה בכלל בגללם".
וערוץ 10, כמה הציע, לא מספיק?
"יש לי חוזה לשנתיים עם קשת, ואני מאוד מרוצה ממנו. מערוץ 10 פנו, אבל לא יצא כלום".
בניגוד לארז.
"הוא עשה את ההחלטות שלו, והראשון שיחזור לקשת, לדעתי ללא שום בעיה, הוא ארז".
יעצת לו לפני ההחלטה על המעבר?
"דיברנו ביננו, היו לנו שיחות. זה עניין של מטרות בחיים, וכמובן הצעה כלכלית. יש הצעות כלכליות בחיים, שהן חלון הזדמנויות שנוצר, ולא כל יום יבואו ויציעו לך סכומים כאלה. אני לא יודע מה יש שם בדיוק בעיסקה, לא הייתי שם. קטונתי מלייעץ לארז, גם אומנותית וגם כלכלית. אני בטוח שהיתה שם הצעה מאוד מאוד טובה. ההצעה שלי היתה לבדוק טוב טוב את ההצעה הכלכלית ולראות אם יש בה בסיס איתן לדו קיום. זה נורא מורכב. כשהלוויין הציע לנו לעבור באותה תקופה עם 'שמש', זו היתה אותה החלטה בדיוק. האמת היא שהתייעצתי עם ארז יותר מאשר הוא איתי".
ואם היו נותנים לך את ההצעה שלו, היית מתחפף?
"למה נראה לך שלא הציעו לי? זה עניין כלכלי, ויש לי ראש מאוד כלכלי. המצב שלי ושל ארז שונה לגמרי, הוא מבוגר יותר ממני בשוק הטלוויזיוני. זה ראש אחר. אנחנו לא נוהגים לערבב אחד את השני בהצעות עיסקיות. זה שיחות של, אתה יודע, בגדול. אתה מדבר על מה קורה, לאן השוק הולך, לאן הרוח נושבת. מה שהיה בשיחות ביננו זה ששנינו זיהינו חלון הזדמנויות מאוד מעניין".
וארז היה היחיד שהיה לו האומץ לפתוח אותו.
"בסופו של דבר, ארז החליט לפתוח אותו, ואני החלטתי לא לסגור אלא להישאר בבית. יכול להיות שמעבר לחלון היה עולם אחר, אין ויכוח, אבל זה עניין של אופי. אני חייב להגיד שכשהיו הצעות, הן לא הגיעו בצורה רשמית אלא בעקיפין ומאוד בזהירות. כל ההחלטות שלי נובעות מאינסטיקנט. הדבר היחיד שעשיתי ולא נבע מאינסטינקט היה 'שישי שואו', שממש אנסו אותי לעשות אותה. זה חישל אותי".
אתה יודע, כל ראיון שקראתי איתך כלל בנוסח זה או אחר את המשפט הבא: "פגשתי את צביקה הדר, והוא מאוד נחמד, חביב בצורה בלתי רגילה, מקסים, סובלני גם בעולם
האמיתי". אני אשאל את זה ככה, בצורה הכי פשוטה וישירה: כמה מזה משחק?

"אני חרא של בן אדם ושחקן מצוין".
ברצינות. אתה הרי לא כזה סובלני וחייכן, ואני מניח שמאחורי החזות הזו, שנראית לרבים מושלמת ואמיתית, יש גם רצון מחושב וקר לתפור תדמית, לצאת טוב במדיה.
"קודם כל, זה נכון. אני מבין את המדיה ומבין מול מה אני עומד. כרגע אני מאוד כנה איתך. הרי זה דבר לא טבעי שבא בחור שאני יודע את השם הפרטי שלו בלבד ושהוא בא מקריית שמונה, ואני צריך להיפתח אליו. אני לא זוכר אם קראתי כתבה שלך או לא, לא עשיתי עליך תחקיר, לא הוצאתי תיק ארכיון ואמרתי: 'בוא נראה מי זה האיש הזה, בוא נראה מאיפה אני אתקוף אותו, מהן נקודות החולשה שלו'. אני באתי, מה שנקרא, לראיון. חוקי המשחק הם שאני נחשף לפניך. יש בזה מן משחק, בעצם הרשות הזו שאני נותן לך לשאול אותי שאלות. עכשיו, זה לא שיא הכנות לגמרי. יודע מה, אם אני אוהב ללכת פה ולקטוף פרחים שמורים, אני לא אספר לך".
וגם אם היית על סף חתימה על ערוץ 10, או שמא יעצת לארז לחתום שם.
"יש דברים מאוד פיקנטיים. אתה יודע, יש דברים שאתה מת לספר, אבל הם לא אפשריים ולא רלוונטיים. אגב, אני מאוד כנה איתך עכשיו בראיון הזה. זה הרבה פחות דרמטי, שתדע, ממה שחושבים. העבודה על תכניות הן הדרמה האמיתית. המו"מים הם מאוד משעממים, כשיודעים שאתה רוצה לעבוד או לא. כשעברתי ללוויין, היתה דרמה מאוד גדולה. למעשה, אני הייתי הראשון שערק. אני הייתי מיקי חיימוביץ' הראשון (צוחק), לצורך העניין. גיליתי שם חלון הזדמנויות אמיתי, ובסופו של דבר הציעו לי סכום כסף שלא הייתי מקבל בחיים. זה שלא קיבלתי אותו בסופו של דבר כמו שהייתי צריך לקבל אותו, זה בגלל שללוויין היו הרבה בעיות. עזוב, זה היה חלון הזדמנויות שהיה לי קשה לוותר עליו. לא כל יום מציעים לי הצעה כזו. בסופו של דבר היה איזשהו ריב, היעלבות גדולה, כי בכל זאת 'קשת' זה היה בית, אבל כשישבתי עם אורי שנער, אמרתי לו: 'קח את עצמך במקומי. אתה הרי לא מציע לי דבר דומה לא כי אתה לא רוצה, אלא בגלל שאתה לא יכול. יש כאן איזשהו חלון הזדמנויות, אז תפרגן לי! בסופו של דבר, נפרדנו ברוח טובה. בנוגע למה שאמרת, 90% ממה שרואים זה מה שאני. אני מקווה. גם לא השתנתי, ככה הייתי גם בהתחלה. אני גם משתדל, אבל אני מודה שזה כבר סוג של מניירה".
קלעת. כשהתקשרתי אליך בפעם הראשונה ושאלתי מה נשמע, ענית לי באיזושהי בדיחה, וזה נראה ממש כמו נוסח קבוע, מוכן, מתוזמר, מלאכותי.
"לא זוכר מה אמרתי לך, אבל יכול להיות".

כחבר בצוות המסננים ב"כוכב נולד", בולט צביקה באנושיותו מעל אסף אשתר המתוק, ובטח שמעל מתי כספי הקפוא. הוא טורח לפזם בכל הזדמנות את שורת ה"כולכם טובים, אבל" הקבועה והמאולצת במקרים שכאלה, ורואים שהוא אכן מתחבר לאלה, שאיך לומר בשפתו, היו מאוד-מאוד טובים ובוודאי יצליחו הלאה והלוואי וכולם היו נבחרים, אבל אין מה לעשות. "כשאני יושב שם כמסננת", הוא אומר, "אני יודע בדיוק מה עובר למתמודדים בראש. הייתי שם. הרי עשיתי מעט מאוד אודישנים בחיי. זה מעמד מבאס. אתה צריך לעמוד בפני אנשים – היום אני מבין אותם, אז לא הבנתי – ש-700 אלף איש עוברים להם מול העיניים. היו שם חבר'ה ששרים בן-זונה, שרים טוב, אבל מה לעשות שמתוך אלפי אנשים, לא כולם נבחרים. אתה לא יכול להסביר את זה לבנאדם. הוא יודע שהוא שר טוב מאז שהוא ילד והוא מוסיקלי והוא אחלה, אבל הוא לא הביא לך את המשהו הזה. מה זה אודישן? אתה בא, מעמיד את עצמך עירום במרכאות, כדי להראות לאנשים כמה אתה מוכשר, ואז מקבל רוב הזמן את הלא בתור תשובה.
"אתה יודע, כשבאנו לאודישנים בתל אביב, זה היה מובן מאליו. רוב האנשים שבאו משם הם מנוסים, אתה רואה אנשים שכבר היו באודישנים. כשאתה בא לבאר שבע, אפילו לחיפה, זה אחרת לגמרי. זה לא מובן מאליו. והחמימות שבה אתה מתקבל, האנרגיות, הן שונות לגמרי. בבאר שבע גם הכרתי הרבה אנשים באופן אישי – את ההורים, השכנים, הדודים של המועמדים".
היו שיגועים לפני בטלפון, "בחייאת, תעביר את הבת של השכנה של סבתא שלי" וכאלה?
"בהחלט, חלק גדול. אגב, רוב הזמן הנייד שלי נותק, כי הוא קרס מטלפונים של אנשים שאני מכיר וכבר לא זוכר מאיפה. אבל גם בנאדם שאתה אומר לו 'לא' יוצא לפעמים שמח על עצם המעמד, וזה קרה הרבה יותר בבאר שבע מאשר בתל אביב. גם ההתרגשות שונה, וזה יפה. היה שם מישהו שאמר: 'אני, החלום שלי זה שאייל גולן יזמין אותי לארוחת צהריים'. זה מה-זה משפט גדול. אני מבין על מה הוא מדבר, הייתי שם".
נשמע סבבה ומבטיח, אבל אתה באמת חושב שהתכנית תוליד כוכב חדש, על רקע תרבות הפופ הקלוקלת שלנו? להבדיל אלף אלפי פלטפורמות, תראה מה קרה לזוכה מ'המלך הבא', ששודרה בבריזה. איפה הוא היום?
"אני לא יודע. בוודאי שיש חשש שהזוכה אצלנו יעלם, אבל החשש היותר גדול הוא שהתכנית לא תעבוד. אם הזוכה יצליח או לא – זה לא תלוי רק בי".
לא רק בך, אבל זו אינדיקציה לא רעה להצלחת התכנית ולתהודה שלה. זו הצוואה שלה, לצורך העניין.
"אין מה להשוות בשום קנה מידה בין הפלטפורמה של ערוץ 2 לבין 'המלך הבא' בבריזה. זו תכנית אחת וזה תכנית אחת. לך תדע איפה הזמר שלהם התמסמס, יכולות להיות אלף סיבות".
שמתי לב שכמעט שהרוב המכריע של אלו שהתקדמו במעלה המסננת שלכם היו צעירים. לא היו מבוגרים מספיק טובים?
"לא. לא היו טובים. פשוט לא היו טובים. היו אחד או שניים שעברו לשלב הבא ואפשר לראות בתכניות הבאות מה קורה איתם, אבל היו מעט מאוד מבוגרים שהרשימו. היה בחור אחד, אקורדיוניסט מצחיק, שבא להציע המנון חלופי למדינה, והיו כאלה שבאו בשביל הספורט, כאלה שאתה רואה עליהם מראש שאין להם את הדבר הזה שיעלה אותם למעלה. בכלל, היו מתמודדים שצריכים סוג של אישפוז, ואת זה בכלל לא הכנסנו. אנשים מטורפים, שבטוחים שהם זמרים גדולים, אבל לא יודעים לשיר אפילו מילה. אין להם מושג, והם אומרים לך: 'אני יודע לשיר בשפות, לעשות דברים' וכאלה. אתה רואה אנשים שמתאימים מקסימום לאיזה לייט נייט. אם הייתי מחפש חומרים קומיים, או-הא, או בחורות שהלכו על פרובוקציות ובאו עם בגדים מאוד חושפניים, מאוד יפים".
תהיה עונה נוספת ל"כוכב נולד"?
"אין לי מושג. הטווח הכי ארוך שלי הוא עונה, שנה. במהלך העונה יהיו לי איזשהן אינדיקציות".
אז מה, אתה לא יודע מה בדיוק תעשה עוד שנה בערך בכל מצב נתון?
"אני יודע בגדול שאעשה תכנית מרכזית. בטוח. כרגע אני מפתח סדרה קומית חדשה, שכבר כתובה לפיילוט".
מה הסיפור?
"אין לה שם. הרעיון הכללי ושם הקוד הוא 'אשת ראש העיר', וזה סקופ שהחלטתי לשחרר הרגע. שתדע. אני כאילו בעלה של ראש העיר, והרעיון שם הוא לעשות אותה בפורמט טיפה שונה. אנחנו במו"מ עם עצמנו מתי לצלם את הפיילוט, כי לוח הזמנים שלנו מטורף. זה דבר שיכול להיות עוד שנה, עוד שנה וחצי. החוזה שלי לקשת הוא לשנתיים, ואני מאוד מבסוט ממנו ומקווה שזה יכנס לנו לתוכניות. יש לנו תחושה שהפיילוט מדליק. מבחינה הפקתית הוא מסובך הרבה יותר מ'שמש', כי הוא סוג של אפגרייד, שקשה לדעת איך אפשר לפצח אותו תקציבית. הוא אמור להיכנס ללוח העבודה שלנו די בקרוב".
או.קיי. עכשיו, בגלל שזה יום העצמאות וכל זה, אני רוצה שהראיון הזה יהיה ממלכתי לא פחות מזה של הרמטכ"ל. כלומר, לחתום אותו עם השאלה הכי בנאלית שניתן…
כאן הוא צוחק ויורה בטון פומפוזיוני: "'מה תאחל לעם ישראל?'"
בדיוק. מקורי, הא?
"כל מה שאני מאחל לעצמי, אני מאחל לעולם. אני נורא בנאלי".
בגלל זה הראיונות איתך בעיתונות יוצאים לרוב בנאליים?
"כן, כי אני בן אדם בנאלי, שהחלומות שלו לא מוטרפים במיוחד. בסך הכל, אני מאחל לנו שלאנשים תהיה סיבה לצאת לפיקניקים, שיהיה פשוט טוב. הרבה טוב".

 

הכי ישראלי שיש

המאכל
"תראה, תמיד אומרים פלאפל, אבל הוא כבר מזמן לא הכי ישראלי. לפי דעתי, המאכל הכי ישראלי הוא זה שמוצב לטעימות בחינם בסופר, לא משנה מה. אנשים בונים על זה ארוחת ערב שלמה. אתה רואה בחו"ל פירות יפים עומדים בתצוגה, ואף אחד לא נוגע בזה. כמו בית מרקחת. בארץ? הבנאדם בא, שם בכיס אחד גרעינים, דוחף לשני פיסטוקים, ממתקים, ענבים, ויש גם את פינת הטעימות, עם פשטידות, גבינות וכאלה. אתה רואה שם את הבנאדם דופק 17 טעימות, אוכל ארוחת ערב יפה ויוצא מבסוט. למה? כי דפקנו בחינם את הסופר".

המפלגה
"המפלגה הכי ישראלית? 'ישראל אחרת' (צוחק). מדברים, מדברים, מדברים, רעש, צלצולים, ואיפה הם ואיפה אנחנו. היתה תקווה גדולה, שמכאן בא משהו חדש. אתה אומר: 'וואלה, וואלה', אבל חרטבונה, דיבורים בעלמא. היה שם דודו טופז, מימן שם כסף, אמרנו: 'הופה, זה הולך להיות דבר רציני', ונאדה. מאפיין חזק שלנו כישראלים זה להעלות רעיונות, לדבר, לדבר וכלום. סטארט-אפ, לפני שהוא נהיה סטארט-אפ, נגמר פה בקושי בסטארט, אפילו בלי האפ".

תכנית הטלוויזיה
"אההה, וואו. פה זה בעיה, כי כאילו, אני חושב ש'שמש' היא מאוד ישראלית, אבל אין הנחתום. אני חושב ש'רק בישראל' מצד אחד, ו… יש שלוש תכניות ישראליות, או.קיי? אז יש את 'רק בישראל', וגם את שידורי הספורט במוצ"ש בערוץ 1, שהם הכי ישראליים במובן הפחות טוב של המילה, במובן איכות השידור והסגנון. ויש את 'דפנה ודודידו' – הכי ישראלי שיש! למה? כי אין בעולם בובה מטומטמת כמו דודידו".

המצברוח
"באסה, באסה. מה העניינים? אההה, המצב קשה קשה. והבנאדם נוסע על ב.מ.וו חדשה. זה ככה כבר הרבה שנים, אבל די בצדק".

הבגד
"טרלינג, ב-ל'. בגד של בית כזה, שיוצאים איתו החוצה. אתה יודע מה? הכי ישראלי זה החולצות האלה שכתוב: 'מחזור נ"ז, פקמ"ח, צ'קל"ח', יש להם כאלה של בה"ד 1, של קורס מ"כים. זה משמש כפיג'מות, ונטחן משך שנים. אתה רואה זוגות נשואים 70 שנה, והאישה עדיין הולכת עם חולצה 'קורס קצינות, מחזור ז'. אין דבר כזה בעולם, חוץ מבישראל".

הביטוי
"'סוף הדרך', 'חבל על הזמן', 'פצצות', אבל הכי הכי… וואלק, הכי ישראלי? אני חושב ש'אח שלי'. אין מקבילה לזה. מה, 'מיי בראדר'? אה, בעצם יש, בכושית. אגב, כושית וסלנג ישראלי דומים במובן מסוים. הכי הורג אותי שהורים קוראים לילדים שלהם 'אבאל'ה'. קורע אותי".

התכונה
"התכונה הכי ישראלית היא להיות הכי לא נחמד, הכי לא סובלני אחד לשני ביומיום, בתורים, בקופת חולים, לאנוס את הכבישים. אבל אם קורה משהו, נגיד מישהו מתעלף, כולם שם – לא משנה צריך אותך או לא. כולם יבואו לראות מה קרה. הם יגרמו לו נזק, אבל לא משנה, העיקר שיהיו שם".

המשקה
"חצי כוס אשכוליות מעורבבת עם חצי כוס סודה. זה מהשכונה. זה בא בדרך כלל עם בורקס שחותכים לו את הביצה בפנים ובוזקים בתוכו הרבה פלפל ומלח. זה בסדר, אבל הכי ישראלי זה המשקה הגדול, הירוק, המגעיל והמוגז הזה של 'קריסטל', שהוא חזק באזור הדרום, לא יודע למה. בטעם מנטה. דבר נורא, כמו תרופה, זה חומר ניקוי בכלל, מיץ ריצפז. יש את זה בעיקר באזכרות, לא מבין למה. אין משקה כזה בעולם, אין, לא המציאו, אנשים לא יעזו לשתות דבר כזה, אפילו לא יעלו על דעתם".

הרינגטון
"'בלבלי אותו', 'דרכנו', אבל הכי הרבה זה 'בואי'. (שר) 'בואי, תני לי יד ונלך'. הכי גרוע זה שיש פלאפונים עם איכות נמוכה, שבהם הרינגטון הזה מושמע באיכות נוראית. זה מזייף ברבעי-טון, שדורשת באמת מיומנות מאוד גבוהה. יותר קל לנגן את זה נכון".

הספר
"הספרים הכי ישראלים בעיני הם ספרי הבישול של אהרוני, שמכילים הכל, רק לא בישול ישראלי. אני חושב שזה גם הכי נמכר, לא? אנשים רוצים לדעת לבשל כמו שמבשלים בתכניות. גם כשאנחנו לא עושים מנגל, אנחנו דואגים שיהיה לנו משהו לאכול. עם הספר".

העיתונאי
"גדעון לוי, 'הארץ'. הוא לא הכי ישראלי מבחינת אהדה, אבל הוא הכי ישראלי מזה שכל הישראלים לא סובלים אותו. מבין למה אני מתכוון? אוכלוסיה מאוד קטנה קוראת אותו, אבל מספיק אנשים לא סובלים אותו. אגב, גם זו תכונה מאוד ישראלית, שמי שלא בקונצנזוס הוא אויב העם. יש מאמר פובליציסטי בעיתון, מישהו רוצה לפתוח את הראש שלך למשהו אחר, אז מבחינת הישראלים שלא חושבים כך זה לא-לא-לא. עד כאן".

הריח
"של מנגל, של על האש. כשאתה עובד על יד חתיכת דשא, במקום להריח את הפריחה הנעימה, יסמין, חריזנטמה, יקינטון או השד יודע מה, אתה מריח כבש, בקר, כנפיים".

הפרי
"תפוז הוא מזמן כבר לא פרי ישראלי. אבטיח, מה זאת אומרת? עם גבינה בולגרית נהיה פתאום. שנים אכלנו את זה בלי גבינה בולגרית. תוצא הגבינה הבולגרית לאלתר! אין לך עדיין 50 מילה לסגור את זה? אני יכול להוסיף: עם גרעינים, בלי גרעינים (צוחק), מה שתרצה".

הפרסומת
"אני חולה על פרסומות, במיוחד על זו של הביטוח הישיר, עם הזמר קוקו והקלידן סטיב. זה רעיון מטורף ומדליק בו זמנית, למכור מוצר שהוא אמין כאילו, ע"י חבר'ה הזויים. זה הפוך על הפוך. כאילו אריק שרון יפרסם את 'מרזי מורית'. אבל יודע מה, הכי ישראלית היא 'מיאו, חתולה', למרות שהבורקס הוא בכלל מאכל יווני".

הפוליטיקאי
"תשמע, זה מורכב. היה את פיני בדש שהוא ישראלי רסמי. אין עוד מישהו שבא עם סנדלים לכנסת. הוא עומד על זה, והוא בן-אדם מאוד ישיר. בורג ישראלי מאוד ישראלי בעיני, כי הוא מייצג כאילו את הדור הבא. הוא משדר משהו ישראלי, הוא
ממזר, תחמן. מצד שני, קח את סילבן והוא ישראלי באותה מידה, כי הוא בא ממקום אחר, שונה".

השחקן
"זאב רווח ישר קופץ לראש, אבל בעיני, הכי ישראלי שיש זה אריה מוסקונה, בהפוך על הפוך. הוא תמיד שמה, אתה מבין למה אני מתכוון? הוא אף פעם לא הצליח כמו זאב רווח, אבל ההתנהלות שלו מזכירה את מדינת ישראל: הוא תמיד שם, לא משנה מה יהיה. הוא אף פעם לא היה סטאר, אלא אחד שפשוט שרד".

הכדורגלן
"ברקוביץ'. הוא דגל. חוצפן, קטן, יודע לעמוד על שלו, לא פריאר. שחקן טוב, כאילו. יש לו את הפה, יש לו את החוצפה, את הקלאס. הוא גם יודע לעצבן, אבל הוא מספיק אינטילגנט כדי לצאת מזה".

הגוי
"ביל קלינטון. היתה אהדה נורא גדולה אליו, במיוחד אחרי רבין. אם אולסי פרי היה בפורום, אז הייתי אומר אותו. יודע מה? ג'ובאני רוסו. אתה יכול לרשום אותו גם ב'הכדורגלן הכי ישראלי'. לא צוחק. הוא לא ישראלי, אבל הוא הכי ישראלי. בכלל לא דומה לחו"ל. לך תאמין שהאיש הזה מאירופה (צוחק). הולך מכות עם אנשים, קרוע, משחק כמו מקצוען, מטורף, ישראלי".

העיר
"מכתש רמון. יש שם גמלים, יש שם מכתש, זה הדבר הכי קרוב למה שמשה ראה בהר סיני, וזה קרוב לכור הגרעיני. יודע מה, העיר הכי ישראלית היא הכור הגרעיני".

הבדרן
"צפוי, אבל יצפאן. אם אני אגיד משהו אחר, זה ייראה כמו התחכמות. אין יותר ישראלי ממנו. הוא שונא עכשיו את הצרפתים – עושה עליהם מערכון. מובארכ מעצבן אותו – חוטף. הוא הטרמומטר, מייצג את הלכי הרוח הכי מידיים. הוא פופוליסט מטורף, עושה תכנית רייטינג טובה, מביא את הפוליטיקאים כמו שהם. לפעמים אתה קולט שהם עצמם אמינים יותר מהקריקטורות שהוא יוצר".

הבדיחה
"או-הא. בבדיחות אני באמת חלש בצורה קיצונית. לא זוכר בדיחות. ב'הג'וקר' היה לי הכי קשה בעולם, כי הייתי מתוסכל שלא זכרתי שלושת-רבעי מהבדיחות. איך שתלך יבואו לי 17 בדיחות, זה ברור לך. הבדיחה הישראלית הכי אופיינית היא להוציא הומור שחור מיד אחרי אירוע קשה, בלי לחכות. זה דבר עולמי, אבל אצלנו זה מיידי במיוחד. תוך כדי האירועים רצות אצלנו דאחקות. בקריסת התאומים היה משהו מדהים. היינו באולפן, ראינו את ההתנגשות של המטוס הראשון, ואמרנו: 'אהה, זו בטח תאונה, מטוס ריסוס או משהו'. ורובי דואניס פתאום אמר: 'תאומים קשורים אחד לשני'. בתוך שניה, פתאום בלייב, המטוס השני המשיך את הסיפור".

מגיש החדשות
"מיקי, מה. היא סמל, מותג, בחורה מצליחה ששברה את כל תדמיות הבלונדיניות למיניהן. היא עשתה קופה, וגם אוהבת כדורגל".

חטיף
"במבה. אתה אומר שלא כדאי להיות צפוי? אז גרעינים. אה, גרעינים זה לא חטיף? אז בוא נחשוב. 'פרפר נחמד' (צוחק), כי זה כמו השירה בציבור – עשו תכנית אחת ופתאום צצו המון תכניות. גם החטיף. הבמבה הצליחה, אז הוציאו חטיף זהה עם שם אחר. זה לא ישראלי זה?".

תנועת היד
"התנועה של 'חכה רגע'. אין דבר כזה בעולם. או ש'ככה הרבה', עם האגודל צמודה לסנטר. מלא-מלא".

השיר
"החידוש של שרית חדד ל'היום היום' האופטימי, במקור של דורית ראובני. שים לב שהשירים הישראלים עוסקים ב'עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה', 'מחר אולי נפליגה בספינות', 'יהיה טוב, יהיה טוב' וכאלה. אין אף שיר שאומר: 'וואלה, איך שמח לנו, איך אנחנו חיים טוב עכשיו'. אין שיר כזה. 'היום היום' הוא שיר עם אחד הלחנים הכי יפים שיש, ויש למילים שלו משמעות".

הקללה
"לנו בחבר'ה יש קללה קטנה שרצה ביננו ב-SMS. כשמישהו מעצבן את השני, אז שולחים לו: 'אמן תנזל לך טחינה על החולצה'. אבל עזוב. היום נכנס לכל מקום ה'לך, יא זבל'. פשוט גדול. יש ז' במילה, ואתה לוקח את הזמן טיפה ומאריך את ה-ז'. זה יוצא עם משמעות גדולה יותר כשאומרים את זה מכל הלב. יא זזזזזבל".

קבוצת הכדורגל
"לא יעזור לך כלום, רק הפועל באר שבע. אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה, שאני צפוי ובנאלי, אבל זו קבוצה שלא בנויה על זרים גדולים, יש לה תקציב זעום, והיא מנוהלת בנוהל באר-שבעי. הקהל שלה גדול, וזה הכי ישראלי שזה. מה יותר ישראלי בה? אווו. שלושת הגדולות האחרות זה יותר אירופה כבר, במידה זו או אחרת, מבחינת התקציבים והניהול. אם לא הייתי מבאר שבע, הייתי עלול להגיד לך 'בית"ר ירושלים' או 'מכבי פתח תקווה', שמנוהלות יפה כלכלית. אבל בגלל שאני נורא ישראלי ואני נורא משוחד, אני אוהד את הפועל באר שבע. לא אגיד לך שום דבר אחר, זה מה יש. צפוי אני".

הערוץ
"ערוץ 2, כי הוא אוהב המון שופוני. הוא מאוד נוצץ, מאוד זוהר, מנסה למכור לנו את החלום של אמריקה הגדולה. אבל לפעמים, כשאתה בא לסינרמה, לתחרות הזוהרת של מלכת היופי, הכל מושקע מרשים, אבל מאחורה אתה רואה לבנים לא צבועים, שירותים עם ריח נוראי, כוסות קלקר, שתי ילדות בנות 4 צועקות עליך ברוע: 'לך תתעעעעפר!' עם ע' במקום ה-א', אתה לא מקבל על זה שקל, ורוב האנשים שמופיעים שם דואגים להגיש גם את החשבונית של המונית. כל הבגדים מושכרים, ואם אתה מלכלך אותם – יש קנס. כמו שאני, בתור באר-שבעי, רציתי לכבוש את העיר הגדולה, את תל אביב, אנחנו כישראלים רוצים להיות אמריקה. כאילו".

העדה
"השומרונים. הם הביאו את סופי צדקה. הם הכי לא בעלי חיקוי. אז מה ישראלי בזה? שהם ישראלים בזה שאף אחד לא ייעלב אם אני אגיד אותם. אם אני אגיד רומנים – יעלבו המרוקאים. אני אגיד מרוקאים – יעלבו הרוסים. אגיד רוסים – יעלבו הכורדים. מה אני צריך את זה? השומרונים הם יחודיים. הם בעצמם לא סגורים על השאלה אם הם ישראלים או לא. יש איתם לפחות בסיס למשא ומתן".

אתר האינטרנט
"דאבל יו-דאבל יו-דאבל יו, קום ולך מפה. אני גרוע בזה, גרוע מאוד. בכלל, אינטרנט זה הדבר שמדברים עליו הכי הרבה ואין בו כלום. רק הדיבור על האינטרנט הוא הרבה יותר ממה שתכל'ס מממשים את האינטרנט. נו, אופי ישראלי".

הניגו'ס
"הפטיש הזה ביום עצמאות, ששודרג לספריי ששודרג לקצף. למה? איזה קשר יש עם זה לעצמאות? מעניין מה היה חושב בן גוריון לו ידע שהדרך לחגוג את הולדת מדינתנו תתבטא בלהביא פטיש בראש או קצף בעיניים. לא ברור לי. זה ניג'וס מטורף, זה והמים בשבועות. בבאר שבע היינו הולכים בשבועות לדירות של אנשים ומצלצלים בפעמון. היו פותחים, היינו שופכים דלי מים על הבנאדם ובורחים. תראה איזה יופי אצל הגויים. 'הלו, האו דו יו דו, הבאנו מתנה'. נותנים סוכריה, מתנה, ליטוף, הולכים. פה באים, דופקים לך בפרצוף דלי מים ובורחים".

(פורסם ב"רייטינג", 2003)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודישנים לילדים  On 6 ביולי 2011 at 15:10

    שלום. חייבת לומר שאני באופן אישי מאוד מתחברת אל דמות של צביקה הדר בין אם זה בתפיסות שלו ובן אם זה בבדיחות שלו.. ואפילו במשפטים כמו ה"כולכם טובים, אבל"… מה לעשות אדם טוב רוצה להעביר את כולם אבל… :) אני הרבה רואה את התוכנית "כוכב נולד" וזאת הרבה בזכות צביקה :)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: