נחלת בנימין דוט קום. על תופעת Etsy והמכירות באינטרנט

יעל כבר הצליחה לפרוץ עם התכשיטים שלה לבוטיקים הגדולים והנחשבים בעולם. ענבל עובדת בלילה מול הלקוחות מחו"ל ובבוקר מול מס הכנסה. ושושנה? שושנה בת השישים עוד מחכה לפריצה הגדולה שלה. כולן יחד מבהירות: עסק אינטרנטי הוא לא תחביב, הוא עסק לכל דבר. אם לא תעבדו קשה, לא תרוויחו

כששושנה בן ענת, בת 60 מירושלים, פרשה מתחום ההוראה ועברה למשרה חלקית, היא ידעה היטב מה ימלא את זמנה: הקמת עסק למכירת פריטים סרוגים בעבודת יד. כמובן שזה לא היה פרקטי, אבל אז היא שמעה על Etsy, החלה לברר בנושא – ופתחה את החנות שלה בחודש אוקטובר האחרון, בכתובת etsy.com/shop/RossanaShoshana. מרגע שהחליטה, שום דבר לא חסם את דרכה – גם הצורך לדעת אנגלית ברמה גבוהה.

"האנגלית שלי לא הכי טובה", מודה בן ענת. "לכן קניתי את תוכנת בבילון. כל מילה שנייה אני בודקת. לא מתאים שיהיו לי שגיאות כתיב, ואני רוצה שהמשפטים יהיו בנויים טוב ויגדירו היטב את המוצרים שלי. זו המון עבודה, מעבר לסריגה עצמה. בנוסף צריך להתמיד, ובעיקר לעשות המון עבודות שיווק שקשורות לחשיפה. יש באתר גם כתבות בנוסח 'טיפים להצלחה' או 'מוצרים בעלי צורות גיאומטריות מעניינות'. אני נכנסת כל הזמן לכתבות האלה ומגיבה בטוקבקים. לא משנה מה אתה אומר, העיקר שהתגית שלך בסוף התגובה תיצרב איפשהו לאנשים בתודעה. זה המשחק: אתה צריך לעבוד על עצם קיום הנוכחות שלך".

שממילא תוך כמה שעות יידחק על ידי אחרים שרוצים גם כן לעבוד על עצם הקיום שלהם.

"נכון, גם זה סוג של אשליה, כי תוך זמן קצר מי יזכור אותך. אלה דברים שנורא תלויים באוויר. דבר נוסף הוא לזהות מגמות. יש דברים שנורא הולכים, שאתה יכול לראות ממש שזה טעם האנשים. בדרך כלל אלה דברים קיטשיים. למשל ינשופים. בכל העולם אוהבים אותם. זה יכול להיות ציורים של ינשופים, כריות של ינשופים, תליונים של ינשופים מכסף וכו'. יש שם הרבה דברים כאלה. אבל בכל מקרה לא אתאים את עצמי לאיזשהו גל. לכן לא אתפשר על דברים כאלה, גם אם ייקח לי יותר זמן".

צב שיצרה שושנה

לפני שנגלה לכם, לקראת סוף הכתבה, לאן התפתח העסק של שושנה, וכמה פריטים מכרה מאז הקימה את העסק האינטרנטי שלה באוקטובר האחרון, נספר לכם שהמוכרת המתחיל חברה ב-Team הישראלי הפועל בכתובת etsyisrael.blogspot.com. קבוצה נוספת פועלת בכתובת etsy-israel.blogspot.com, ויש גם קבוצות יהודיות שונות בעולם (הבולטת שבהן היא EtsyChai הפועלת ב-etsychai.blogspot.com). לא נכביר במילים, ורק נאמר שחברות הקבוצות עוזרות אחת לשנייה, מקדמות אחת את השנייה וכן הלאה.

ואפרופו הכברה במילים, כאן חייבים לפתוח סוגריים: השימוש ב-Etsy הוא עולם ומלואו. יש המון טיפים, הסברים איך זה עובד בדיוק, עניינים כספיים שכל משתמש חייב לדעת וכן הלאה. אבל בכתבה זו אנו לא מתיימרים ולא מתכוונים להרחיב בכל אלה. בשביל זה קיימים לא מעט ספרי הדרכה שניתן לרכוש בנושא (כולל בעברית). מדובר בעולם ומלואו, וכדי לא להיחשד בשטחיות נדגיש כבר עכשיו שמראש אנו לא מתכוונים לטפל בתורת Etsy לעומק, אלא רק לשרטט אותה בקווים כלליים. העניין הוא התופעה.

*

בעוד ש-99.9% מהישראלים שרוצים להקים עסק קטן יעברו את ההליך הסטנדרטי של השכרת מקום, הזמנת מלאי, פרסום במקומונים, פתיחה חגיגית, קביעת מזוזה, הדפסת פלאיירים וכן הלאה, אי שם ברחבי האינטרנט מתקיים לו ייקום מקביל שבו אפשר להקים עסק במחיר של סוכרייה על מקל. עד היום כולנו הכרנו את ענקית הסחר המקוון eBay, אולם בגלל עומס התנועה בו, כמו גם קושי הניווט, כמו גם התחרות המטורפת – הרבה פחות מפתה היום להקים שם עסק. בינתיים צוברים תאוצה לא מעט אתרים המעניקים פלטפורמה ממוקדת יותר לסחר באינטרנט, והבולט מכולם – שמסביבו אף קמה קהילה ישראלית משגשגת ומתרחבת תדירות – הוא Etsy.

למי שעדיין לא שמע על השחקן הצעיר והצבעוני במגרש הסחר של האינטרנט, נספר שמדובר באתר המוביל בעולם למכירה וקנייה של עבודות יד, מוצרי וינטאג' וחומרי גלם, ומכאן הנוכחות הנשית הכמעט אבסולוטית בו. נורא קל לנווט בתוכו, נורא זול למכור ולקנות דרכו (הרבה יותר מ-eBay), וזו הסיבה העיקרית שמאז 2002, השנה בה הוקם, הופך Etsy לפלטפורמה מצוינת עבור אומנים המעוניינים למכור את עבודותיהם לקונים פוטנציאלים מכל רחבי העולם. במילה "אומנים", אגב, אנחנו מדברים גם על עקרות בית או נשים עובדות המעוניינות להרחיב את מקור ההכנסה שלהן. זה קהל היעד העיקרי והפעיל בפועל, וזה גם מה שקרה עם לימור מתיתיהו, בת 38 מיהוד, נשואה פלוס 2 ומעצבת אינטרנט במקצועה, שניסתה להקים עסק קטן ב-Etsy, limitz.etsy.com (ובהמשך חנות נוספת – ECObyLimitz.etsy.com), והפכה לאחת הפעילות הבולטות בקהילת המוכרות באתר, כולל ניהול ה-Team הישראלי ISRAT וניהול הקומונה באתר תפוז. בנוסף לכל היא מנהלת את האינדקס לאומנים ישראליים HandmadeinIsrael.co.il, ומדריכה בקורס לפתיחת חנויות באתר.

לפני עידן ה-Etsy ניהלה מתיתיהו עסק לעיצוב תכשיטים מפימו. אבל בהמשך העסק נסגר, והיא הקימה את "אותיות", המציע מוצרים פרסונליים בהזמנה מיוחדת המכילים שמות של ילדים על חולצות, כריות, בגדי גוף, תיקים וכו'. "בתור אשת אינטרנט ותיקה, מחלוצי האינטרנט בארץ, בניתי אתר לעסק, והתחלתי לעבוד על שיווק רשתי", מספרת מתיתיהו. "הוספתי את כתובת האתר בכתובת החתימה שלי בתפוז, בפייסבוק ובאתרי הורים שאני גולשת בהם שנים. ואז פתאום החלו לזרום פניות. התחילו להכיר אותי, אבל זה לא היה מספיק. עברתי למכור בדוכנים, ואז הגעתי ליריד מעצבים. שילמתי 200 ש"ח ליום, והתייצבתי בקניון פעמיים בשבוע. הבטיחו לנו פרסומים וקידום, אבל בפועל זה לא הלך.

"באותו שבוע, ב-2007, גיליתי את Etsy. פתחתי כרטיס תחת השם הקבוע שלי ברשת, 'לימיצ', העליתי תמונות ומחירים, ותוך שבוע מכרתי שני מוצרים. לא היה לי עם מי להתייעץ ולא ידעתי איך להתקדם. בינתיים היה שוב יריד, וראיתי שם מעצבת תכשיטים שהייתה מאוד מוכרת לי, אבל לא ידעתי מאיפה. התחלנו לדבר, מצאנו שפה משותפת, ואמרתי לה 'את מאוד מוכרת לי, אני לא יודעת מאיפה'. התחלנו לדבר היסטוריה, צבא, תיכון. ואז במקרה דיברנו על Etsy, והיא אמרה 'אולי משם את מכירה אותי?'. הסתבר שבאמת אני מכירה אותה משם, מתמונת הפרופיל הקטנה. ישבנו בדוכן עם הוצאות גבוהות והכנסות מצחיקות, ולמדנו אחת מהשנייה על Etsy. די נשבעתי שזו הפעם האחרונה שלי בדוכן, ותוך כדי הבנתי שהיא גם כן מגששת ומנסה להבין איך הדברים עובדים בעולם הווירטואלי".

חולצה שיצרה לימיצ

התחלת מיד עם Etsy, מבלי לעבור דרך אתר הסחר הגדול פי כמה, eBay?

"כשעוד הייתה לי חברת התכשיטים מפימו חשבתי למכור ב-eBay, כי זה היה הדבר הכי ידוע. ובאמת, פתחתי עמוד, העליתי תמונות מטושטשות וחשוכות של כמה מוצרים, וכמובן שאף אחד לא קנה כלום. זה היה הניסיון הראשון והאחרון שלי עם eBay. בכלל, הוא מייצג בעיניי עולם יותר גברי. אצלנו מוכרים עבודות יד, ושם אפשר למכור הכל. אני תמיד שואלת כך: איפה יותר קל למכור עבודת יד – בנחלת בנימין או בתל אביב רבתי? בהקבלה, eBay זה תל אביב ו-Etsy זה נחלת בנימין. חוצמזה Etsy הרבה יותר ידידותי למשתמש לעומת eBay. אתה לא הולך בו לאיבוד. כל שלב מוסבר לך בצורה מאוד ברורה, ולעומת זאת שם אתה צריך להיות חצי מתכנת כדי להבין מה בכלל רוצים מהחיים שלך".

לחלק מהבנות יש גם חשבון ב-eBay או שרובכן ויתרתן מראש?

"לא, ממש לא מראש. אני יודעת על כאלה שהיה להן חשבון שם – והן סגרו אותו. פשוט לא השתלם להן. העמלות שם מאוד גבוהות, ושנית, הקהל העולמי יודע שבשביל עבודות יד נכנסים ל-Etsy, לא לשום מקום אחר".

בינתיים הפכה מתיתיהו לאחד הגלגלים שהניעו את תופעת Etsy בישראל, פתחה את הקומונה, הופתעה לגלות כיצד עוד ועוד בנות מצטרפות, ובהמשך פתחה את ה-Team. "החודשים עוברים, ופתאום יש נוכחות מדהימה של יוצרות ישראליות בדפים הראשיים של Etsy, דבר שלא היה קיים שם מעולם. עשיתי חיפוש לוקאלי לא מזמן, ופשוט נדהמתי מכמות החנויות החדשות שנפתחו בישראל. זה לא רק הכמות שהדהימה אותי, אלא האיכות. אתה רואה שם חנויות שכבר על ההתחלה מצליחות. אני מתרגשת כל פעם שאני רואה את הדפים החדשים. יש המון מאוד דיונים בקומונה".

בואי נדבר מספרים: כמה אפשר להרוויח ממכירות ב-Etsy ברמה החודשית?

"אני מכירה בנות שמרוויחות את ה-5,000-7,000 ש"ח בחודש, אבל יש גם כאלה שמרוויחות מאות שקלים, ויש כאלה שבכלל לא מרוויחות. בדרך כלל או שיש לך משרה שנקראת Day Job וזו המשרה הנוספת שלך, או שיש תכשיטניות שיש להם חנויות או דוכן קבוע של תכשיטים, ובנוסף הן עובדות ב-Etsy במשרה יפה. הן מתפרנסות משם ממש כחנות נוספת. אני לא מכירה מישהי שעושה את זה בתור תחביב ומרוויחה המון. זה יותר ברמת המאות שקלים בודדים – כלומר השלמת הכנסה נחמדה. לא הייתי מזלזלת בזה, זו עוד הכנסה. אבל גם בשביל סכומים כאלה צריך לעבוד".

השאלה היא האם הרוב בארץ מרוויחות באמת או שבסך הכל מגיעות למאות שקלים.

"קשה לי להגיד. הוותיקות עובדות יפות מאוד. ויש גם חדשות שעובדות יפה מאוד. הייתי אומרת שזה די ברמת החצי-חצי. גם נורא תלוי מה מוכרים בחנות ובאילו מחירים. מוצרים ב-15 עד 25 דולר יותר קל למכור מאשר מוצרים ב-80 דולר. אם מישהי מוכרת בגדים – יהיה לה יותר ביקוש מאשר לחנות תכשיטים, כי יש המון תכשיטים ב-Etsy. לגבי הממוצע – זה כמו שתעבור בנחלת בנימין ותשאל מה הממוצע של כולם. זה כמו שנכנסות בנות ואומרות 'אני מעצבת תכשיטים, האם כדאי לפתוח חנות? זה הולך?'. עונים לה שיש המון פרמטרים, ואי אפשר לענות ככה. אמנם סיכון ההשקעה הוא אפסי. לא צריכים לשים מראש את ה-1,000 שקל בדוכן שאין לך מושג אם הוא יצליח. כאן במקרה שלנו את יושבת בבית, זמנך בידיך. ומצד שני חשוב להבהיר שזה לא משחק, לא בכאילו. זו עבודה של ממש".

אז מהם בעצם הפרמטרים העיקריים להצלחה ב-Etsy?

"מה שעוזר למכור זה תמונות מצוינות של המוצר – כמה שיותר מכל הזוויות, הרי זה משובח. חשוב גם שיווק רשתי. בעולם האמיתי עסקים משקיעים כסף בפרסום, אבל כאן חשוב יותר שיווק רשתי. ולא כל אחד יודע לעשות את זה. בסך הכל מדובר בהרבה קהל צעיר שרוכש, באנשים שפייסבוק אצלם זה כמו ארוחת בוקר, וכך גם לגבי פורומים ובלוגים. זה לגמרי חלק מהעניין. יש כל מני טריקים שיכולים לקדם אותך דרך טוויטר, יש חשיבות גבוהה מאוד להשתתפות בפורומים של Etsy, להקמת בלוג משלך, לתחזוק עמוד מעריצים בפייסבוק, להגיב בכל הבלוגים הנחשבים, להשתייך ל-Teams רלוונטיים וכן הלאה. ממש צריכים לתקוע יתד. בחנות וירטואלית אם אתה לא עושה שיווק רשתי, זה בעייתי. יש מי שיודע לעשות את זה בטבעיות, ויש מי שקשה לו עם זה ומצליח למצוא אפיקים אחרים לפרסום כמו מודעות בתשלום. למרות שלדעתי הקידום בכסף די אפסי. השיווק הרשתי עולה במאות אחוזים על כל פרסום. כך למדתי מחוויות שונות שסיפרו בנות קומונת Etsy באתר תפוז".

תופעה מעניינת עליה מספרת מתיתיהו בהמשך היא חוסר נכונותן של חלק מהמוכרות למכור לישראלים. לא שהן יימנעו מכך, אבל זו בפירוש לא השאיפה שלהן. כשהיא ניסתה לאתר עבורנו מרואיינות מעניינות עבור הכתבה, שלוש מוכרות מצליחות לא הסכימו כלל להתראיין או להעניק שיחות רקע, בטענה שממילא קהל היעד שלהן נמצא בחו"ל. "חלק גדול מהמוכרות לא רוצות לעבוד עם ישראלים – לא יודעת למה", היא מספרת. "בגלל סוג העסק שלי, שבמרכזו נמצאות אותיות עבריות, אני דווקא פונה לקהל הישראלי, וזה נוח לי מאוד. אבל כנראה שהקהל הישראלי קודם כל לא קונה באינטרנט, לכן גם אם תעשה לחנויות סופר-חשיפה בעיתון ישראלי, זה לא ממש יעזור. בנוסף תרבות הקנייה בחו"ל שונה לגמרי – הדרישות של לקוח מחו"ל וכן הלאה. ובכלל, אם כל העולם בפניך, למה לך לעבוד רק באופן מקומי?".

לוגו הקבוצה הישראלית

הכתבה הזו לא באה למכור לכם ש-Etsy הוא מכרה הזהב החדש של כל מי שמעוניין במשכורת חודשית תמורת חצי שעה ביום, אלא בדיוק להפך. מסתבר שכל סיפורי ההצלחה, ללא יוצא מן הכלל, מלווים במאמץ ובהתמדה בכלל לא פשוטים.

אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של האתר שייך לענבל להב-אלגרסי, בת 30 מרם-און, נשואה + 2, שמעצבת ומייצרת מוצרי תינוקות מבד, כולל בובות, ב-etsy.com/shop/bouji. ב-2008 היא עזבה את מקום עבודתה, והחליטה לפתוח חנות אונליין בעלויות מינימליות. אזכור קטן בעיתון "הארץ", פלוס שיטוט קטן ברשת, הביא אותה ל-Etsy. אבל כמו תמיד, בהתחלה זה בקושי זז. "לוקח זמן גם להבין איך הדברים עובדים שם. אני יכולה להגיד שלקח כמעט שנה עד שהתחילו להיכנס הזמנות", היא מספרת.

והשנה הזו לא הייתה מתסכלת?

"מאוד. מאוד מתסכלת. תשמע, זה לא פשוט. אני מייצרת את הכל בעבודת יד. יש לי שני ילדים לפרנס. אבל ברגע שאתה מאמין בעצמך ומייצר משהו שהוא באמת ייחודי ואחר – לי בכל אופן זה עזר להמשיך להאמין. כמובן שגם הבעל תמך. ולמרות התסכול – הכישלון לא הרפה את ידיי, אלא רק גרם לי ליצור דברים יותר חדשניים ויוצרי דופן. בסופו של דבר זה השתלם".

ובכן, בהחלט השתלם. היום יש לענבל 15-20 הזמנות חודשיות בממוצע, לא רק דרך האתר. הוא אמנם משמש עבורה כחלון ראווה, אבל לא כל המכירות מתבצעות דווקא שם, לדבריה.

נדבר תכל'ס: אפשר להתפרנס וממש לחיות מזה?

"עם הרבה התמדה ואורך רוח – כן. זה גם עניין של טרנדים. אם אתה כל הזמן מחדש, מתמחר את עצמך נכון, עוקף את כל השגיאות של הרבה יוצרים אומנותיים שנוטים לא להעריך מספיק את המוצרים שלהם מבחינה אומנותית – אז כן, אתה יכול גם להתפרנס מזה בסופו של דבר".

אני חייב להרוס קצת את האידיליה: מהם החסרונות של המקצוע הזה, בעצם?

"קודם כל, השעות שאני משקיעה בו. זו לא עבודה משרדית שאחה"צ אתה סוגר את הדלת ומתפנה לבית. אני באופן אישי מתחילה יום עבודה ב-22:00 אחרי שהשכבתי את הילדים לישון, ומסיימת בערך ב-4:00. בשעות האלה אני שולחת מיילים, מדברת עם לקוחות בחו"ל, מייבאת את הבדים שלי מארה"ב וכו'. למעשה, כל הפעילות מתבצעת בשעות הלילה, כולל התפירה והעיצוב".

ואז מתי את קמה?

"ב-6:30-7:00. אני ישנה גם שעה-שעתיים בצהריים. אבל בבוקר זה יותר סידורים, בנקים, מס הכנסה, וכמובן משלוח חבילות בדואר".

אפשר לנהל ככה לאורך זמן חיים סטנדרטיים כשאת עובדת בעיקר בלילה?

"זה לא אידיאלי – אבל אפשרי. אני עושה את זה כמעט שנתיים, ועושה את זה לא רע. בשישי-שבת אני לא עובדת בכלל, מתוך עיקרון, חמותי שומרת מסורת. היא אמרה לי 'אם את רוצה פרנסה, תשמרי שבת', ואימצתי את זה. בכל מקרה גם האמריקאים לא קונים במיוחד בסופי שבוע".

איך מגיבה הסביבה שלך לעבודה הלא שגרתית הזו? נניח, אמא בגן של הילדים שואלת מה את עושה בחיים, ואת עונה "אני מוכרת בובות באינטרנט". נשמע קצת הזוי.

"נשמע הזוי, אבל מעורר הרבה התפעלות. אומרים לי הרבה 'את גרה בחור כמו רם און, בסוף העולם, ומוכרת לכל העולם'. זה משהו מדהים שלא היה קיים בעבר".

לא בטוח שבעבר להב-אלגרסי הייתה מתארת לעצמה שאף תמכור לבוטיקים גדולים ונחשבים בחו"ל, אבל מסתבר שאחרי Etsy יש תחנות נוספות בהצלחה. "כרגע אני עובדת על קולקציה חדשה, אחרי שבוטיקים ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה ביקשו להזמין את המוצרים שלי", היא מספרת. "עד עכשיו לא הייתה לי אפשרות לשווק לבוטיקים יותר גדולים, אבל עכשיו אני עובדת על קו יותר גדול, ובחודשים הקרובים אתחיל לשווק לבוטיקים. אם עד עכשיו יצרתי מוצרים שהם One of the kind, עכשיו זה יהיה אחרת. עד עכשיו יכולתי לספק עשרה מכל פריט, וגם זה בדוחק. כרגע אני יכולה לספק יותר את הבובות, למשל, אבל יש גם בקשה להזמין טקסטיל לחדרי תינוקות. עד עכשיו עבדתי עם בדים שהיו לי בכמויות קטנים, אבל עכשיו אני עובדת עם בדים שניתן לקנות בכמויות גדולות יותר".

את כל זה את עושה לגמרי לבד?

"כן, אבל התכנון הוא לשכור מישהי נוספת שתתפור ביחד איתי".

נראה לי שבסוף תפריחו מחדש באמצעות Etsy את תעשיית הטקסטיל בארץ.

"הלוואי. החלום שלי הוא להעסיק אימהות במצב שלי עם ילדים, שבאמת יתפרו בארץ, וכך נייצא לחו"ל דברים ישראליים".

מוצר מבית Yoola

סיפור הצלחה נוסף שייך ליעל פלק, בת 41 מיהוד, נשואה + 2, שברשת מוכרת יותר בשם Yoola. זו גם שם החנות המשגשגת שלה, בה נמכרים תכשיטים סרוגים יפהפיים, כשעד לשעת כתיבת שורות אלה נמכרו בה יותר מ-1,000 פריטים.

מעניין לגלות שפלק מחזיק ב-Day Job כבעלת משרד עיצוב תעשייתי מזה 15 שנה. העסק המניב שלה ב-Etsy הוא למעשה עבודה נוספת שהחלה בסך הכל לפני שנה וחצי, אחרי שאחותה פתחה חנות (שלא ממש זכתה להצלחה), המליצה לה להצטרף, והשאר היסטוריה.

את מספיקה לשלב בין שתי העבודות?

"בוודאי. העבוד ה ביום היא במשרד העיצוב. Etsy אמנם קצת גולש לי לתוך היום ברמה של דואר, משלוחים ורכש, אבל בעיקרון אני מכינה את התכשיטים בערב ובסופי שבוע, בדרך כלל מול הטלוויזיה. ובכלל, הרבה מהעיסוק הוא לא בהכרח היצירה עצמה אלא מה שמסביב – שיווק, פטפוטים עם לקוחות וכו'. יש הרבה חיי מחשב סביב זה. יש כאלה שאומרים שהיצירה עצמה מתגמדת לעומת הזמן שצריך להשקיע בכל מה שמסביב".

אז זה בעצם סוד ההצלחה – כל המסביב הזה?

"סוד ההצלחה הוא המכלול, אני חושבת. קודם כל צריך מוצר טוב. העיצוב צריך להיות טוב, התדמית – צילומים, שמות, תיאורים, המיתוג – ואחר כך צריך לתת שירות טוב, לדעת לעשות מבצעים, לשמור על קשר עם הלקוחות. זה עולם תחביבי, אבל בסופו של דבר יש בו את המרכיבים שיש בכל עסק, רק בזעיר אנפין. מה שמעניין זה שמעבר למכירות – אגב, השבוע עברתי את ה-1,000 – העסק הוא למעשה פתח לקשרים אחרים. היום גלריות ובוטיקים פונים מרחבי העולם, אני מופיעה בכתבות בעיתונים שונים בעולם ובאינטרנט. זו במה, ויש יוצרים שהבמה הזו מרחיבה ומפרה אותם. גם אותי. כשהבנתי שיש לי קהל, זה העשיר את היצירה עצמה".

ממה שאת רואה מסביבך, אפשר ממש להתפרנס מזה?

"אני מכירה כמה מוכרות שברור לי שמבחינת היקפי המכירות שלהן – זה מקור פרנסה לכל דבר. יש המון שחושבים שהם יודעים איך לעשות שזה יצליח, אבל זה בכלל לא פשוט. זה לא שיש תשובה ברורה. אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד אם תצליח או לא. זה נכון גם לגבי בתי קפה – יכולים להיות שניים מאוד דומים, אבל רק אחד מהם יזכה להצלחה".

ועדיין, אני מניח שיש לא מעט מאוכזבים.

"בוודאי. יש לאנשים תפיסה שגויה שזה נורא קל, ושזה לא דורש זמן, שכר דירה וכו'. אבל יש כאן אלמנט מטעה, כי זה כן מצריך זמן ומצריך השקעה בדברים שכל עסק צריך להשקיע בהם – כרטיסי ביקור, מדבקות לאריזות וכו'. ככה אני תופסת את זה, מבלי לעשות לעצמי הנחות בגלל שזה אינטרנטי. אנשים חושבים שהם יבואו, ישקיעו באופן חד פעמי בהעלאת המוצרים – וזה ירוץ לבד. אבל זה צריך להיות מושקע, טוב ואיכותי".

אז הבנו שאפשר להתפרנס מזה. אבל כמה בדיוק, במספרים?

"אפשר להוציא מזה הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק – גם 8 או 10 אלף".

לפני שאתם מנגבים את הריר מעל דפי העיתון (ובמקביל לא שוכחים שמדובר במתי מעט שזוכים להצלחה כזו – בדיוק כמו בכל תחום בחיים), קחו בחשבון שמי שהאנגלית שלו לא נמצאת ברמה גבוהה – כנראה שזה לא העסק בשבילו. עיין ערך שושנה מתחילת הכתבה. "זה נראה לי בגבול הבלתי אפשרי", מחדדת פלק. "נגיד שמישהו כותב לך את הטקסטים הראשוניים לתיאור המוצרים. נגיד. אבל אח"כ אתה צריך להיות בקשר יומיומי עם הקונים. זו שואלת משהו, ההיא אומרת שהמוצר קצת שונה מהתמונה וכו'. לא צריכים להתבטא בצורה שייקספירית, אבל אתה יודע, זה שירות לקוחות. מי שלא מסוגל לעשות את זה – זה יכול להיות נטל ויכול גם לייצר משברים, אם אתה לא יודע מה כל מילה מעבירה בדיוק. אימיילים שלא כתובים היטב תמיד יכולים ליצור אי הבנות".

בינתיים פלק מתכננת להרחיב את העסק, בדיוק כמו כל עסק אחר שזוכה להצלחה. "לא מזמן התחלתי למכור בחנויות מוזיאון גם בארץ וגם בחו"ל, כמו מוזיאון חיפה", היא מספרת. "לא הייתי מגיעה לשם מבלי לעבור את תהליך ההתמקצעות ב-Etsy. מבחינתי זה מסלול עלייה. תמיד אמשיך למכור באתר ללקוחות פרטיים, כי זו חוויה. אבל ברור לי שזה פתח למכור יותר לחנויות בחו"ל, ותוך כדי למתג את Yoola. בהחלט נוכחתי לדעת שזה אפשרי".

יעל Yoola

עם כל האידיליה, נראה שכדאי לחזור לקרקע. זוכרים את שושנה בת ה-60 מתחילת הכתבה? אז מסתבר שאצלה העניינים לא הכי פורחים, ואילו מאגרי הסבלנות עדיין מלאים. "את האמת, היו שלושה חודשים שבהם החנות הייתה פשוט מתה", היא מספרת על התקופה הראשונה לפתיחת החנות. "לא הייתה אפילו מכירה אחת. יש באתר מן קטגוריה שמראה מכירות שבוצעו עד עתה, ומולן חנויות שמעולם לא רכשו מהן. כל הזמן הציק לי שאני שם, זה היה מן אות קין. אבל בסוף נחלצתי משם".

מהו הקושי הגדול ביותר מבינתך?

"ידוע שהאל"ף בי"ת הוא החשיפה והפרסום, אבל קשה לבלוט כשיש אלפי חנויות בכל תחום. בכלל, הרעיון הוא להשתלב ב'אוצרות' שבאתר, ובשביל זה צריכים להקדיש המון זמן".

במאמר מוסגר נספר לכם ש"אוצרות" הוא שמה של אחת הפעילויות החברתיות הפופולריות ב-Etsy. לא נכביר כאן מילים על שלל הכללים המסועפים והמורכבים של ה"אוצרות", אבל רק נאמר שבסוף אותה פעילות נבחרים מוצרים המופיעים בעמוד הראשי של האתר, וזו אחת משאיפות-העל של כל בעל חנות.

"אחרי שלושה חודשים נמכר המוצר הראשון שלי", מספרת שושנה. "אחר כך קיבלתי הזמנה טלפונית, ועד היום היו ארבע הזמנות בסך הכל. יכולתי להישבר כבר מזמן – גם מזה שלא קנו בחודשים האחרונים, וגם מהמחשבה מי אני כשיש אלפים כמוני. אבל אני מאוד מאמינה בעצמי, ומאמינה שהמוצרים שלי יתפסו. אולי זאת אשליה, אבל כשיש אמונה כזאת – מחזיקים מעמד".

ובכל זאת, אם נחשב את הזמן שהשקעת עד עכשיו מול ההכנסות, בטח נגלה שעד כה הרווחת בערך 15 אגורות לשעה, לא?

"יכול להיות, כן. מה שכן, אני עושה דברים שאני אוהבת לעשות. לא אגיד שאני לא רוצה להרוויח, אבל מבחינתי אני לא תלויה בחנות הזו. יש לי את הפנסיה שלי, ואני עובדת עוד חצי משרה. Etsy זה לא הפת לחם שלי. אגב, יש לי עוד הוצאות שקשורות בתפעול החנות. אני לא מצלמת את המוצרים, ויש סטודנטית שעושה לי את הצילומים של המוצרים בתשלום. כך שמעבר לחוסר הרווח, יש גם הוצאות".

אם היית חוזרת אחורה בזמן, היית חוזרת על החוויה העדיין-לא-משתלמת?

"הייתי חוזרת על זה כי זאת לא הפת לחם שלי, כאמור. כל החיים רציתי להגיע לחנות שעוסקת בתחום הזה, אבל אף פעם לא היה לי גב כלכלי או את הפריווילגיה לשבת בבית ולעשות את זה. היום, בזכות האינטרנט, אני יכולה להרשות לעצמי להתעסק בדברים כאלה. זו סוג של פריווילגיה".

ועד מתי תמשיכי לנסות?

"אההה, כרגע יש לי נשימה ארוכה. מה אגיד לך? (נאנחת) יכול להיות שעם אחד המוצרים יהיה קליק. יש גם אומנים שפתאום הקהל נדלק על אחד המוצרים שלהם, ואז הם מייצרים הרבה ממנו. בכל מקרה אני תמיד מנסה, לא מתייאשת, וגם אחרי נפילה – אני קמה. אף פעם לא מרימה ידיים".

(פורסם במקור ראשון, מרץ 2010)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: