עבודה בעיניים (על עבודות אקדמיות למכירה)

את הסוד הזה כל סטודנט יודע: במקום לשבת ימים ולילות באוניברסיטה, לקרוא מאמרים אינספור ולעמול על ניסוח מדוקדק – אפשר להשיג עבודה מוכנה באינטרנט. משום מה, הסטודנטים לא לוקחים בחשבון שגם המרצים יודעים את הסוד

לאורלי (שם בדוי), סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה, לא היו יותר מדי ברירות. יומיים לפני ראש השנה היא הייתה אמורה להגיש עבודה סמינריונית באחד הקורסים שלקחה, והתנאים מסביבה לא ממש אפשרו את הפריבילגיה: ארבעת ילדיה החלו את שנת הלימודים עם כל כאב הראש הכרוך בכך, בעלה נפל למשכב ולקח שבועיים חופשה מהעבודה, ההכנות לקראת החג הכבידו עליה, והמטלות בעבודתה הלכו והצטברו כמדי שנה לקראת החגים. העבודה הסמינריונית נראתה לה כמו חלום בלתי מושג, והיא החליטה לחפש ברשת האינטרנט טיפים להכנה מהירה של עבודה בקורס הרלוונטי – "תרבות, תקשורת ופנאי בישראל".

למרות שבהתחלה חיפשה רק טיפים, כעבור רבע שעה הבינה אורלי שהפיתרון קרוב הרבה יותר. "נדהמתי מההיצע של אפשרויות רכישת העבודות ברשת", היא משחזרת. "בהתחלה חשבתי לרכוש עבודה סמינריונית מוכנה מאחד האתרים הגדולים ב-300-400 ש"ח, ולשכתב אותה כדי שהיא לא תהיה מועתקת לגמרי. אחר כך הבנתי ששכתוב יכול להיות די קשה, ואפילו מסוכן מול האוניברסיטה. הרי מדובר בעבודות שמי יודע כמה אנשים כבר רכשו, ובטח המרצים מכירים אותן כמעט בעל פה. בהמשך הבנתי שכדאי לקנות עבודה שנכתבה במיוחד. זה אמנם עולה יותר – 2,500 שקלים – אבל ככה אוכל לישון טוב יותר בלילה, ללא שכתובים וללא חשש שיעלו עליי".

המחיר לא כבד לך מדי? לא עדיף לכתוב עבודה משלך וזהו?

"זה אולי מתאים לסטודנטים במשרה מלאה. אבל אני גם אמא, גם אמורה לנהל בית, גם אישה נשואה וגם בעלת קריירה. המחיר ממש לא גבוה מבחינתי. הזמן שלי שווה יותר".

ומה לגבי השאלה האתית? בכל זאת, את התואר תקבלי גם בזכות דבר שלא את באמת עמלת עליו.

"אני מודעת לבעיה, ומנסה להדחיק אותה. אבל בוא נגיד שממילא אני לא מחזיקה יותר מדי מתארים ותעודות. ממילא אני שוכחת את תכני הקורסים דקה וחצי אחרי המבחן, וממילא קורסים אקדמיים מלאים בקשקושים שלא באמת נחוצים ולא באמת תורמים לחיים או לעבודה שלי. אני מוציאה תואר ומשתפת עם זה פעולה רק בגלל שאלה הם כללי המשחק. וכשכללי המשחק ממילא נראים לי מיותרים ולא נכונים – זה לא נראה לי כזה חמור לעבור עליהם מדי פעם".

אורלי היא רק אחת מעשרות אלפי סטודנטים בעבר ובהווה שנתקלו במשוכת העבודות האקדמיות. אם בעבר כמעט ולא הייתה ברירה אלא לשבת ולהשקיע באותן עבודות עם כל הנשמה, הרי שעכשיו עבודה שלמה נמצאת במרחק של שתי הקלקות וכמה מאות (או אלפי) שקלים. יזמים נמרצים הבינו את הפואנטה הזו בשנים האחרונות, ובהתאמה גם אתרים המציעים את אותם שירותים צצים כפטריות לאחר הסמסטר, ומצליחים ליצור עבור בעליהם הכנסה שוטפת ומלאה במקרה הטוב, והשלמת הכנסה במקרה הפחות טוב.

באופן כללי ניתן לומר שאותם אתרים מתחלקים לשלושה סוגים, שונים מהותית זה מזה: הסוג הראשון, הכולל אתרים כמו MYBA ,Smarter ו-Ubank, מציע רכישת עבודות אקדמיות מתוך מאגרים גדולים. המאגרים מורכבים בדרך כלל מעבודות אישיות של בעלי האתר, וכמובן שגם מעבודות שנשלחות אליהם על ידי סטודנטים שסיימו את לימודיהם, ומעוניינים להרוויח אחוזים על כל עבודה שנמכרת דרך האתר; הסוג השני, הכולל אתרים כמו "סמינר קינג", מציע כתיבת עבודות מאפס; ואילו הסוג השלישי, הכשר למהדרין מן המהדרין, דוגמת פז אקדמיק וגאמא כתיבה אקדמית, מציע אך ורק ליווי, סיוע ועריכה של העבודה המיוחלת.

כשהספריה סגורה 

כיאה לתחום שנמצא בתחום האפור מבחינת חוקיותו, חלק גדול מבעלי האתרים לרכישת עבודות אקדמיות כלל לא השיבו לפניותינו. והיו גם תשובות אחרות – מתחמקות עד סהרוריות.

"שלום, אני כמעט שלא כותב, וזאת לרגל מצב בריאות לקוי", כתב לנו במייל אחד מבעלי האתרים שמציעים כתיבת עבודות. "היקף העבודות שלי הוא עבודה אחת לחודשיים שלושה. כמנוי של העיתון שלכם אני מבקש לא להזכיר אותי ולא את האתר שלי". מנהלת של חברה אחרת לכתיבת עבודות טענה בתוקף שהיא אך ורק מסייעת בעריכת עבודות, למרות שבאתר מצוין במפורש שמדובר בכתיבת עבודות, ואילו במקרה אחר קיבלנו מייל הזוי ממנהל חברה שמתאר את עצמו כישועה אמיתית לסטודנטים אשר נופלים בין הכיסאות. לטענתו העסק חבר בארגון האירופאי לסיוע אקדמי ובארגון אגודות הסטונטים האמריקני. ואם זה לא מספיק, לעסק (המתהדר באתר בעל עיצוב חובבני למדי) יש מועצת מנהלים הכוללת מרצים ואנשי אקדמיה, קרן מילגות לסטודנטים מצטיינים ונזקקים וקשרי קהילה. אחרי מספר התכתבויות סיכמנו לשוחח טלפונית. הבחור לא היה זמין מספר פעמים, עד שבסופו של דבר ענה, אמר בטון מוזר "כבר אמרתי שאני לא מעוניין להתראיין" וניתק את השיחה. אין ספק, מי שמבקש לרכוש עבודה אקדמית צריך להיזהר מטיפוסים כאלה.

אבל כמובן שניתן למצוא גם חברות רציניות יותר. אחת הדוגמאות לכך היא MyBA.co.il – אתר בן חצי שנה שהוקם על ידי א' ושותפתו מ' (שסירבו, מטעמים מובנים, לציין את שמם המלא). "האתר קם לנוכח ביקוש גדול שהיה בקרב סטודנטים", מספר א', בוגר תואר שני במינהל עסקים. "לסטודנט שאמור להכין עבודה סמינריונית מאוד נוח להיכנס, להיחשף לתתי-נושאים, לשאלות מחקר וכו'. כל אחד מקבל מזה השראה והולך למקום שלו".

וכמובן, יש גם סטודנטים שרוכשים עבודות ומגישים אותן כפי שהן.

"האתר עצמו לא ממליץ ולא מציע להגיש את הטקסטים כמו שהם. בכל מקרה, שימוש נכון באתר יכול לחסוך המון זמן. לסטודנט שהוא איש קריירה, בעל משפחה ואב לילדים יקח שבועיים לקרוא 10 מאמרים שנדרשים לו לקבל רקע לעבודה. לעומת זאת, אם הוא ירכוש עבודה או שתיים, תוך שעתיים הוא יוכל להגיע להרבה יותר אינפורמציה. בדרך כלל הלקוחות שלנו הם אנשים מאוד עסוקים. זה לא שהם לא יודעים או לא מסוגלים להכין עבודה. הזמן שלהם מאוד יקר, והשעות הפנויות שלהם מתחילות בדרך כלל ב-23:00. הבן אדם חזר מהעבודה סחוט, שוחח עם אשתו, השכיב את הילדים, והוא פנוי רק בלילה. אז מה, בשעה כזאת הוא יכול ללכת לספריית אוניברסיטת בר אילן?".

א' רואה בשירות שהוא מציע מוסרי ואתי יותר מרכישת עבודות שנכתבות במיוחד. "אנחנו לא נותנים שירות של הכנת עבודות או תפירת עבודה ספציפית לדרישות מסוימות. העלויות של עבודות שנכתבות במיוחד גדולות הרבה יותר, ובמקרים כאלה אפשר לדבר על הצד האתי או המוסר, כי במקרה כזה הוא לא קונה עבודה לשם העיון אלא ממש לשם הגשתה כפי שהיא. כאן נמצא החילוק המוסרי".

אני בטוח שסטודנטים שקונים אצלכם עבודה ב-400 ש"ח מגישים אותה לפעמים ללא שום שינוי.

"אין לי מושג. האתר שלנו לא חושף את הלקוח אליי. אני לא בקשר איתו. האדם שילם – והעבודה אצלו תוך כמה שניות במייל, כולל חשבונית מס. מיותר לציין שהכל חוקי פה. אני לא יודע שום דבר לגבי תוצאת הרכישה".

אתה מיתמם.

"אני ממש לא מיתמם. בוודאות אני אומר לך שרוב האנשים עורכים שינוי בעבודה, כי לפעמים אני רואה שאנשים רוכשים שתי עבודות באותו נושא. ואני מעריך אנשים כאלה. כי הם יכולים לרכוש עבודה בסכום יותר גבוה, ולא לעשות כלום. תשלום עבור כתיבת עבודה הוא די נבזי בעיניי. אני רואה בזה שוני מוחלט מהשירות שאני מציע".

כרגע הביקוש לא רע בכלל, מספר א', וההערכה שלו ושל שותפתו היא שבסוף 2011 הם יחזירו את ההשקעה הראשונית באתר, בסך כ-70,000 ש"ח. להערכתו ענף כתיבת העבודות גדול מענף רכישת העבודות המוכנות, מאחר וחלק מהכותבים מוכרים שוב ושוב עבודות שכבר כתבו בעבר. "כך נוצר מצב שסטודנט רוכש עבודה ב-3,000 ש"ח, והוא לא יודע שהעבודה הזו כבר נמכרה לפני חצי שנה למישהו אחר, שביקש בדיוק את אותו דבר", מדגים א', "ויותר מזה: יכול להיות שמדובר גם בעבודה שאותו 'כותב עבודות' הוריד מאיתנו. מבחינתי זו הדרך המסוכנת ביותר. לכן אני לא ממליץ על הדרך הזו, כי היא הדבר הכי נלוז שיכול להיות".

לעומת הביקורת החריפה של א', כותב העבודות ח' סבור בדיוק ההפך. מבחינתו כתיבת עבודות מאפס היא הרבה פחות נלוזה מהורדת עבודות מוכנות מאתר אינטרנט. שלא לדבר על זה שהיא הרבה פחות בטוחה ויעילה. "שוק העבודות לרכישה כבר מת", הוא מטיל פצצה. "כולם כבר הבינו שאם אתה קונה עבודה שלפניך הגיש מישהו, או אולי גם מאה אנשים – אין בעיה לאתר אותך. אף אחד לא רוצה להסתבך עם זה. גם אותי שואלים לא מעט פונים האם מדובר בעבודה שאני כותב או בעבודה קנויה. אני מכיר מישהו שקנה עבודה מוכנה, המרצה לקח משפט מהפסקה הראשונה, הכניס אותה לגוגל – ומיד גילה את המקור".

גם השירות שלך נמצא בתחום האפור. אין לך בעיה עם זה מבחינה אתית?

"אני מוודא עם כל אחד שאני נותן לו את העבודה שלא מדובר בעבודה לצרכי הגשה, ומעביר את כל הפונים דרך התקנון שלי. נכון, יש פה איזושהי העלמת עין, אבל זה גם מהצד של האוניברסיטאות לדעתי".

עדיין, ברור לך שמי שקונה ממך עבודה ב-2,000 ש"ח-  סכום לא מבוטל – לא יתחיל לשכתב אותה מחדש.

"אני מניח שזה קורה, אבל אין לי שליטה על מה שהסטודנט בוחר לעשות. להבדיל, כשאתה מוכר אקדחים – אתה יודע מה הבנאדם יעשה עם האקדח? אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא עושה בזה שימוש נכון. כל מי שמגיע אליי צריך לאשר שהוא קרא את התקנון, שהוא יודע למה הוא נכנס, שאם הוא מגיש את העבודה ללא שינוי – זה על אחריותו בלבד. רוב האתרים לא עושים את זה. העיקר 'יאללה, תן ת'כסף ונעשה מה שאתה רוצה'. בכלל, האוניברסיטאות והמכללות עצמן לא תמיד נותנות לתלמידים כלים לכתיבת עבודות. גם הסטודנטים לא תמיד נמצאים ברמה מספקת: יש סטודנטים שמביאים לי עבודות שהם הכינו עם הערות מרצה לתיקון, ואני רואה עד כמה הרמה של הסטודנטים היום נמוכה".

אם חושבים על זה בהיגיון, כל מי שמגיע אליך אמור להיות די בעייתי. המצטיינים יכינו עבודות לבד.

"בערך 70% מהאנשים שמגיעים אליי הם מבוגרים שהתחילו תואר לפני הרבה זמן, ולהשלמת התואר נשארה להם רק עבודה סמינריונית. מגיעות גם בחורות שעומדות ללדת וכן הלאה. פחות מגיעים אליי סטודנטים באמצע לימודים. לאנשים היותר מבוגרים יש גם כסף יותר זמין, אין להם בעיה לשלם".

אתה מתחייב על ציון מינימלי, כמו חלק מהאתרים?

"לא. יש כאלה שכן, אני לא".

למה?

"לך תדע על איזה מרצה תיפול ומה השיגעון שלו. כמובן שאני כן מתחייב שהעבודה תקבל ציון עובר".

ת' מספר שאת האתר הוא הקים לפני שנה וחצי, אחרי שמכר פנה אליו בבקשה שיכין לו עבודה, מאחר והכיר את יכולת הכתיבה שלו. הוא הבין שיש כאן פוטנציאל עסקי, החליט להקים אתר ולהפוך את התחום לעיסוק צדדי במקביל לעבודתו כשכיר בתחום התקשורת. מרגע שהאתר עלה לרשת הפניות החלו לזרום אליו "יותר ממה שחשבתי" לדבריו. על עבודה ממוצעת הוא גובה 2,000-3,000 ש"ח. תוך כדי הוא הספיק ללמוד לא מעט על התחום הזה. "יש הרבה אנשים שמציעים שירות בתחום, אבל די הרבה הם מאכערים שלא בדיוק מספקים את הסחורה", הוא חורץ. "אם עדיין הם מצליחים למצוא עבודה, זה מראה משהו על רמת הלימוד בארץ. אני מקבל לתיקון כל מני עבודות שקנו אחרים שנכוו, ואתה רואה על איזו רמה של עבודות אנשים משלמים כסף, ומבין עד כמה העסק הזה די פרוץ. לא חסרים אנשים כאלה. בדרך כלל גם האתרים שלהם לא מושקעים. אני השקעתי די הרבה. אפילו הלכתי לעורך דין כדי ליצור תקנון, ולהגן על עצמי. אבל את רוב מציעי השירות תמצא בפורומים או באתרים כלליים כמו פרופסור, יורם וכאלה, שמציעים את עצמם בלוחות מודעות למיניהם. גם אליי פונים ושואלים 'מי אתה ומה אתה', אבל כל אחד יכול לספר סיפורים ונפלאות. בסופו של דבר התוצאה מגולמת בתוצר הסופי".

מה ההיקף העבודה שלך בחודש ממוצע?

"תלוי בחודשים. מיולי עד ספטמבר-אוקטובר זו התקופה הכי לחוצה. בתקופה הזו יוצא לי להכין ארבע עבודות בחודש. בשאר הזמן אני מכין שתי עבודות בחודש פלוס חצאי עבודות – כל מני פרה-סמינריונים, ממ"נים, סקירות למיניהן ודברים קטנים. יש עסקים שעובדים יותר כי הם מעסיקים כותבים, כך שהאתר עצמו הוא רק מתווך שמעסיק פרילאנסרים. שם זה עוד יותר מסוכן, כי האדם שאתה מדבר איתו הוא לא זה שכותב את העבודה. גם העלויות שלהם גבוהות יותר, כי יש כאן שרשרת של אנשים שרוצים להרוויח".

מבחינתו של חיים שמאי, מנהל אתר seminarking.area.co.il, שזהו מקור פרנסתו היחיד (והמכובד), מי שאשם בכל המצב הזה הם האוניבריסטאות ובעיקר המכללות, שהורידו באופן משמעותי את רף הקבלה. "היום מקבלים סטודנטים שאין להם שום יכולת לכתוב עבודה מבחינת הרמה האינטלקטואלית. נוצר פער שיש פער בין הדרישות מהסטודנט לבין היכולת שלו", הוא אומר. בהמשך טוען שמאי שהוא מקפיד על פגישה עם הסטודנט כך שיהיה מוכן כאילו הוא אמור להיבחן על העבודה. בסופו של דבר הסטודנט לומד, לדבריו. אמנם שמאי מכין את העבודה עצמה, אבל מבחינתו מה שחשוב הוא שהסטודנט לומד את החומר תוך כדי.

זה עסק משתלם?

"זו עבודה קשה. זה לא מכרה זהב. לא כל בן אדם מסוגל לשבת ולהקדיש מאמץ אינטלקטואלי בכתיבת עבודות. תחשוב שאני צריך לכתוב בשלושה ימים עבודה שמישהו אמור לכתוב בשלושה חודשים. זה לא פשוט. בדרך כלל אני מתחייב גם לעמידה בציון 80 מינימום".

זה מתגמל כמו שצריך?

"זו תמורה סבירה למאמץ. לא נהיים עשירים מזה".

 

 ציון אפס, ביטול קורס או הדחה

אופן ההתמודדות של המכללות והאוניברסיטאות, למקרה שתהיתם, מגומגם משהו. אמנם חלקן מחתימות את הסטודנטים על טופס הצהרה על כך שהעבודה נכתבה על ידם, וישנם גם מרצים או בודקים שמגדילים ראש ובודקים משפטים שלמים מתוך עבודות חשודות במנוע החיפוש של גוגל, אבל אין מדיניות כוללת. אין מאגר משותף לכל המוסדות האקדמיים שמכיל את כל העבודות שכבר הוגשו, על מנת לאתר במהירות עבודות שמוגשות בשנית. לכן מה שנותר למוסדות הוא לסמוך על ערניותם וחשדנותם של המרצים. במילים אחרות, אף אחד לא סותם ברצינות את החור בפני העכבר. כולם מקווים שהחתול ישוטט איכשהו בסביבה.

בדומה להיענות הנמוכה מצד בעלי העסקים לכתיבת או מכירת עבודות, כך גם מוסדות החינוך העדיפו להתעלם מפנייתנו. לא מפתיע, בהתחשב בתרדמת היחסית האוחזת בהם מבחינה מערכתית.

סיימון תמיר, דובר מכללת ספיר, הוא אחד מאלה שלא חששו להודות במציאות הבעייתית. "לא חסרים מקרים כאלה, לצערנו", הוא אומר. "קורה שאנחנו רואים שסטודנטים מגישים את אותה עבודה. אם מרצה מגלה שעבודה מסוימת מוכרת לו, ומגיע למסקנה שהיא מועתקת – זה משפיע כמובן בציון, והעבודה יכולה להיפסל לגמרי. במקרים קיצוניים אנחנו פוסלים את הקורס לחלוטין, והסטודנט צריך לעבור את הקורס מחדש. במקרים אחרים יש מועמדות להדחה בוועדות. אנחנו משתדלים לא להגיע להענשה שתגרום לאדם לאבד את ההשקעה, אבל בהחלט יש סנקציות מאוד חמורות".

"תופעה מוכרת נוספת", מוסיף תמיד, "היא שאנשים שוכרים אקדמאים שכותבים עבורם עבודות שלמות. הסטודנטים יודעים שיש רגישות מצד הסגל, וכל אחד מכלכל את צעדיו בהתאם. העונש כבד, אבל אינו פסילה גורפת של כל הלימודים, אלא אם כן מישהו חוזר על כך באופן שיטתי למרות שנתפס בעבר מספר פעמים".

אתה מכיר מקרים חריגים במיוחד?

"שמעתי שמרצה גילה ש-6-7 עבודות שהוגשו לו בקורס כתובות באותו נוסח. הסטודנטים, שרכשו כנראה ממקור אחד, אפילו לא טרחו לשנות מבני משפטים. לכן די קל לעלות על דברים כאלה".

גם באוניברסיטת בן גוריון רואים בחומרה את התופעה. כל מקרה נידון בבית הדין למשמעת סטודנטים, אומר המזכיר האקדמי של האוניברסיטה, אברהם בר-און. "מקרים שהתבררו ככאלה זכו לציון אפס בקורס הרלבנטי, וסטודנטים שנמצאו אשמים בדין נדרשו לשלם קנס והורחקו מהאוניברסיטה לתקופות קצובות". ראש מינהל התלמידים באוניברסיטה, נתן חיים, מוסיף ואומר שלא ידועים ממדי התופעה של רכישת עבודות מוכנות. "מתפקידי כתובע בבית הדין המשמעתי של הסטודנטים אני יכול לציין כי הדבר מהווה עבירת משמעתית", הוא אומר. "הסטודנטים שנתפסו במעשה מרמה כזה הוענשו בכל חומרת הדין, כולל הרחקה לתקופות שונות מהאוניברסיטה".

סיוע מכיוון שונה ולא צפוי מגיע דווקא מעסקים בודדים המעניקים סיוע "כשר" לסטודנטים. אחד מהם הוא "פז אקדמיק" שמנהלת ד"ר פזית קורן – מרצה ומתרגלת לשעבר, שכיום מנסה להעניק לסטודנטים את מה שמוסדות ההשכלה הגבוהה לא תמיד נותנים להם – הדרכה צמודה ואישית. "העסק שלי קם במטרה להציע צורך שהיה בשוק, ובעיקר מתוך מודעות למצוקה אמיתית", מספרת ד"ר קורן. "נחשפתי לצורך הזה כמתרגלת ומרצה באוניברסיטה, לאחר שהופקדתי על הסיוע והליווי האקדמי של סטודנטים רבים בקורסים שונים. נוכחתי לדעת כי סטודנטים מאוד מתקשים לכתוב עבודות מחקר, ולמעשה הם נופלים בין הכיסאות. לא מלמדים אותם באופן ברור את מיומנויות הכתיבה, ובעיקר לא מתרגלים איתם את הנושא. אני מניחה שיש אנשים שכן רוצים לכתוב בעצמם, ולא רוצים שיכתבו עבורם. לכן אני נותנת מענה לאותם סטודנטים שרוצים לעשות את זה בצורה ראויה".

נראה שהגופים שכותבים עבודות מאפס הרבה יותר פופולריים מהשירות שאת מציעה.

"נכון. אין ספק, יותר קל ללכת למישהו ולתת לו כסף במטרה שיכתוב לו את העבודה. אני בעצם מציעה אלטרנטיבה חוקית לאלטרנטיבה הלא חוקית. אלה שלא רוצים לכתוב עבודה בעצמם – יהיה קשה לשכנע אותם. פשוט לא מעניין אותם לכתוב עבודה מאפס".

כמה השירות שלך עולה?

"הנחיה אקדמית עולה 200-250 ש"ח לשעת עבודה. מלבד השירות, כלומר ההנחיה האקדמית, אני נותנת להם ערכים מוספים. ראשית, מדובר בערך של מצוינות: העסק שלי נוצר כדי להגיע למצוינות אקדמית. לכן הצוות שלי כולל דוקטורנטים או בעלי תואר שני בהצטיינות בתחומי הדעת השונים, וזה כמובן יותר גבוה מאיכויות של מישהו שבדיוק סיים תואר ראשון, וכותב עכשיו עבודות לאחרים. שנית, זה האנושיות: במהלך העבודה אנו מסייעים לסטודנט תוך אחריות ותמיכה רגשית, כי אנו גם היינו שם בעברנו. שלישית, החסכוניות: אנו למעשה נקצר לו את זמן הגשת העבודה ואת מספר ההערות שיתקבלו, מתוך מודעות והבנה מה צריך להיות בעבודה טובה, ואיך ליצור תקשורת בונה מול מנחה. יש אנשים שאתה צריך ללוות אותם יד ביד, ויש כאלה שמסתפקים בחמש שעות בלבד. הליווי נע בדרך כלל בין 5 ל-20 שעות. העסק שלי בנוי מליווי אקדמי, מעריכה אקדמית, עריכה לשונית, עיבוד סטטיסטי וכן הלאה. הרעיון היה להקים מערך שירותים תחת קורת גג אחת".

על מנת למסד את השירות מתכוונת ד"ר קורן להיפגש בקרוב עם גורם מאגודת הסטודנטים על מנת לקדם את השירות עבור ציבור הסטודנטים, שלא ממש מודע לאפשרות. "אנשים מודעים בעיקר לאפשרות רכישת העבודות", היא מציינת.

אולי בגלל שמנגנון הבדיקה של האוניברסיטאות והמכללות לא מספיק מעודכן לעידן הנוכחי, שבו רכישת עבודות בתשלום הפכה לשכיחה במיוחד.

"אפשר לעלות על חלק מהמקרים. כמרצה בעבר נתקלתי בסטודנטים בינוניים שהגיעו עבודות ברמה מאוד גבוהה. ברור שזה מעורר שאלות. הדרך הכי טובה היא לבחון את הסטודנט בעל פה על העבודה. זה אמצעי מאוד פשוט לברר האם הוא כתב את העבודה. עם זה, ברור שאי אפשר למנוע את התופעה ב-100%".

שלושה תלמידים, עבודה אחת

מסתבר ששרשרת המזון הזו לא נעצרת כאן. יש מישהו שדואג גם לסטודנטים שנתפסו בקלקלתם, ומייצג אותם בפני ועדות משמעת. עו"ד גיא פלנטר מטפל מדי חודש בשתיים-שלוש פניות של סטודנטים שהגישו עבודות מועתקות, ומעוניינים להיות מיוצגים על ידו בהליך המשמעתי. גם באתר הרשמי שלו הוא מציין את ההתמחות הלא-אופיינית הזו.

"באשר לטענות ההגנה, כל מקרה נופל כמובן על נסיבותיו. לעיתים קיימת התמודדות על עצם שאלת האחריות, כלומר אנו מוכיחים בראיות, באופן נחרץ, שהחשד כלל לא מבוסס ולא מדובר בכלל בהעתקה", אומר עו"ד פלנטר. "במקרים אחרים קיימת התמודדת על היקף האחריות. כלומר, בידינו להראות שחלקים נרחבים מהעבודה לא הועתקו והנם פרי עטו של הסטודנט. לבסוף יש מקרים שבהם זירת המאבק עוברת לעונש, כאשר מגוון רחב של שיקולים יכולים להוביל לענישה מתונה, המאפשרת לסטודנט להמשיך במסלול שבו בחר".

איך בדרך כלל נתפסים הסטודנטים?

"מרבית המרצים חיים בתוך עמם, שולטים ברמה סבירה בטכנולוגיה הדיגיטלית, ערים לקלות הרבה שבה ניתן להעתיק עבודות, וגם לתופעה של רכישת עבודות בכסף – בין אם באינטרנט או ממכרים. כבדרך שגרה עושים המרצים מאמצים לחשיפת ההונאות הללו, ובדרך כלל הם גם מצליחים. בדיוק אותה טכנולוגיה שמאפשרת במספר שניות בודדות להעתיק עבודה שלמה, מאפשרת במספר שניות בודדות גם לחשוף את ההעתקה.

במקרים רבים, די בביצוע חיפוש טקסטואלי פשוט בגוגל, ומייד מוצגת העבודה שממנה בוצעה ההעתקה, ואפילו אתר האינטרנט שבו ניתן לרכוש את העבודה. לעיתים מספר אתרי אינטרנט מוכרים בדיוק את אותה עבודה.

"יתרה מכך, סטודנטים צריכים לתת קצת יותר "קרדיט" למרצים שלהם. בלא מעט מקרים שטיפלנו, המרצים פשוט זכרו שעבודה זהה או דומה הוגשה בעבר, וחשפו מייד את ההונאה. במקרים אחרים התעורר החשד להעתקה בשל השפה הגבוהה שבה נכתבה העבודה או שהעבודה היתה 'טובה מדי', והמרצה פשוט לא האמין שהסטודנט מסוגל 'לייצר' דבר כזה. מכאן הדרך לחשיפת ההונאה היתה קצרה מאוד. פעמים אחרות נחשפה ההונאה בשל חוסר התאמות שנמצאו בין גוף העבודה להערות השוליים ו/או לרשימת הביבליוגרפיה.

"מכל מקום, במרבית המקרים בהם טיפלנו לא מצאנו תחכום רב מצד הסטודנטים, ובדרך כלל היה מדובר בחוסר תחכום מובהק. סטודנטים רבים לא עושים שום מאמץ להסוות את ההעתקה ופשוט מגישים את העבודה המועתקת 'as is' או מעתיקים פסקאות שלמות בשיטת 'copy-paste'. דווקא בשל העדר התחכום הם נתפסים על ימין ועל שמאל".

ואחרי שאותם סטודנטים כבר נתפסים, עד כמה האוניברסיטאות והמכללות נוקטות ביד קשה נגד עבודות שנרכשו? יש סטודנטים שמושעים לצמיתות מלימודיהם?

"לכל מוסד להשכלה גבוהה בישראל יש תקנון משמעת, המסדיר את הדין המשמעתי החל לגבי התלמידים באותו מוסד. תקנון המשמעת כולל מגוון רחב של סנקציות שניתן לגזור על תלמיד שנמצא אשם בעבירת משמעת. מדיניות הענישה במוסדות להשכלה גבוהה איננה אחידה, ומשתנה מפעם לפעם. אך במקרים חמורים במיוחד, או כאשר לסטודנטים היה עבר משמעתי מכביד, היו כאלה שהורחקו לצמיתות".

עו"ד פלנטר מספר שהוא כבר נתקל במקרה שבו שלושה סטודנטים רכשו בנפרד את אותה עבודה והגישו אותה במקביל, באותו מוסד אקדמאי, באותו קורס, לאותו מרצה. "סטודנטים חייבים לזכור שכאשר הם רוכשים עבודה באינטרנט, או אפילו מאיזה ידיד או מכר, הם לא רוכשים בלעדיות על העבודה, ולא משנה מה מבטיחים להם. קרוב לוודאי שאותה עבודה שנרכשה על ידם נרכשה והוגשה כבר בעבר ע"י סטודנט אחר, או שסטודנט אחר ירכוש ויגיש אותה בעתיד. משמע, זה רק עניין של זמן שההונאה תיחשף".

ומהו הסיכון ברכישת עבודה שנתפרת במיוחד?

"נתקלנו במקרים בהם סטודנטים רכשו את שירותיו של 'כותב עבודות', שילמו לו ממיטב כספם על מנת שיכתוב עבורם עבודה מקורית, ובסוף הסתבר שאותו 'עילוי' לא כותב שום דבר. הוא עצמו קונה את העבודות באינטרנט ומוכר אותם הלאה, ברווח עצום כמובן, לסטודנטים תמימים. אותו 'כותב עבודות' ממשיך ללא הפרעה בעוקצים שלו, כיוון שאיש מקורבנותיו לא מוכן להתלונן כנגדו, ובכך להפליל את עצמו ברכישת עבודה. מכל מקום, הקו המחבר בין כל הסטודנטים שמגיעים אלינו ואשמים בהעתקה המיוחסת להם – ויש חפים – שכולם כאחד מסכימים, שמדובר באחד המעשים המטופשים ביותר שעשו, ואילו היו מפעילים שיקול דעת מינימלי, היה חוסכים לעצמם הסתבכות מיותרת. בשורה התחתונה, בזמן ובמאמץ שסטודנט צריך להשקיע בהסוואת עבודה מועתקת, באופן המבטיח שלא ייחשף, אפשר כבר לכתוב עבודה מקורית".

(פורסם במקור ראשון, ינואר 2011)