"אני אעשה כל מה שאפשר כדי לנקות את השם שלי, כי זה עדיין רודף אותי": ג'קו אייזנברג מדבר מהלב

מדינת ישראל מסרבת לסלוח, אלבום הבכורה לא התרומם, ובטדי הפקות החליטו להיפרד, אבל ג'קו אייזנברג לא מוותר. ראיון נוגה עם נגיעות אופטימיות

 

 

"את כל הבעיות אני ניצחתי בסוף/ אני נשארתי אחרון/ כמה טעויות כדי להיות מה שרציתי להיות/ מה שתמיד כל כך רציתי להיות" (ג'קו אייזנברג בשיר מתוך אלבומו הבא)

מי שמתקשר לסלולרי של ג'קו אייזנברג בימים אלה מקבל "המתנה נעימה" מפתיעה במיוחד. במקום צליל החיוג המסורתי נשמע לו "תפוחים ותמרים" של רמי קלינשטיין. רוב המתקשרים לא מבינים לאן הם הגיעו, וכשאייזנברג עונה הם שואלים בחשש "אחי, אתה יודע שיש לך את הדבר הזה בהמתנה נעימה? אולי מישהו מסתלבט עליך?".
"זה התחיל כשהתקשרתי לא מזמן לנינט ושמעתי בהמתנה נעימה שלה את 'השקט שנשאר' של שירי מימון", הוא מספר, "חשבתי 'מה?! למי התקשרתי?'. ניתקתי והתקשרתי לטדי – 'תגידו, נינט החליפה מספר?'. אמרו לי שלא. התקשרתי עוד פעם. בסוף היא ענתה. אמרתי לה 'תגידי, את יודעת שיש לך שירי מימון בהמתנה נעימה?', והיא נקרעה מצחוק ואמרה שברור. זה הצחיק אותי, ואמרתי 'וואלה, זה כמו שאני אשים שיר של, נניח, אפילו רמי קלינשטיין'. מגניב, לא?".
לא, ג'קו אייזנברג לא יושב בימים אלה בבית ובוכה, כמו שהיה אפשר לחשוב, אלא משתעשע לו בהומור עצמי לא רע. אמנם החוזה עם טדי הפקות נגמר, אמנם הוא לא מופיע כרגע בגלל תקופת ההמתנה לחתימה על חוזה עם ניהול חדש, ואמנם אלבום הבכורה לא בדיוק הגיע לפלטינה משולשת, אבל כל אלה נראים בעיניו בסך הכל חלק מהדרך. הוא לא חשב לרגע שיום אחרי "כוכב נולד 4" החיים שלו יסתדרו לתמיד, ומשהו בכנות, אפילו בתמימות שלו, מאשר את הדברים בפוליגרף החשדנות המובנה שלי.

 

אני נפגש עם ג'קו בביתו, באחת השכונות השקטות והצדדיות בנתניה. הוא מקבל אותי בנעלי קרוקס כתומות ("אני יוצא איתן רק לשפוך את הזבל"), גופייה שחורה שצבעה דהה לאפור, מכנסי ג'ינס קרועים באזור הברכיים ("זה רק בבית") וציפורניים ארוכות בכף יד אחת ("מפרטים נוטים לעוף לי מהיד, וציפורן פשוט מחוברת"). את העין תופסים מיד תמונת קנבס של אייזנברג עם ילדים מוגבלים, כולל הקדשה מעמותת שלוה, פוסטר עם תמונת האלבום על המקרר ומעין לונגי התלוי על דלת חדר השינה ועליו ציור שצייר אביו המנוח של ג'קו בשנות השבעים.
אייזנברג, שמתגלה כבר בהתחלה כאדם הכי הפוך מהדמות המפונקת, המעצבנת ומלאת הפוזה שהצטיירה אצלי בראש, חשב רבות אם להתראיין בכלל, ובהתחלה גם התנה את הראיון בתנאי הכי נדיר בעיתונות המגזין הישראלית: לא בא לו טוב להופיע בשער. רק בהמשך, לאחר סבב שכנועים והסברים, הוא התרצה. אבל עדיין עם לא מעט חששות.

לא תרנגולת ולא ביצי זהב

לפני שבועות ספורים הסתיים החוזה של ג'קו עם טדי, ולאף אחד מהצדדים לא היה דחוף לחדש אותו. זה למעשה הטריגר לכתבה שלנו, אבל הוא לא ממש מבין מה הסיפור. "מאז האודישן הראשון שעשיתי ב'כוכב נולד' אני בטדי", הוא מסביר, "ואתה יודע, עברו שנתיים, נגמר החוזה, ומתוקף העניין נפגשים ומדברים מה קורה, מה הלאה. לאורך השנתיים האחרונות התעניינתי כל הזמן בניהול ובהתנהלות של אמנים שונים – ברי, ירמי, היהודים. המסקנה היא שיש בי סקרנות ורצון לעשות עוד צעד, לראות אם אולי אני כן יכול לעבור מטדי ומהמקום שיותר מזוהה עם 'כוכב' ולקחת את זה שלב אחד קדימה, להיכנס לעולם הזה של המוזיקה".
להיכל הרוק.
"כן, משהו כזה. להיות מנוהל על ידי מי שמתעסק עם הרבה אמנים שעושים רוקנ'רול. כרגע אני בפגישות, קובע עם כל מיני אנשים מהתחום. אני מאמין שבקרוב זה כבר יהיה מאחוריי. ולגבי טדי – הסוף הזה טוב מבחינתי ומבחינתם. טמירה היא האמא השנייה שלי, וגם אמא שלי יודעת את זה".
אומרים שנוצר קרע ביניכם אחרי שהיא אמרה בכתבה ב"תרבות מעריב" ש"ג'קו הרס לעצמו את הקריירה שלו".
"קודם כל, אי אפשר להתווכח עם עובדות", צוחק אייזנברג. "מה אתה רוצה, שאני אעוף עליה בגלל שהיא אומרת את האמת? ובכלל, למדתי שמה שכתוב בעיתון זה לא מילה במילה ולא מדויק. אני מכיר את טמירה ויודע איך היא מדברת. הדבר הזה ממש עבר לידי גם בגלל שבתכלס, נו, מה לעשות, נתנו לי קריירה בידיים וחשבתי שאני איזה ג'אגלינג. הכל בתכלס קשור אליי. אבל שוב, הסוף הזה טוב. הדלתות עדיין פתוחות. אתמול ושלשום דיברתי עם טמירה, ולשנינו ברור שעוד אעבוד עם טדי בכל מה שיהיה להם להציע לי בנישות השונות".
ועדיין, אם היית תרנגולת פלטינה שמטילה ביצי זהב, הם לא היו מוותרים עליך בקלות.
"לגיטימי, מה אתה רוצה? אף אחד לא יוותר על תרנגולת שמטילה ביצי זהב. מצד שני, תרנגולת שמטילה ביצי זהב ובא לה ללכת כי היא סקרנית, נגיד – אז היא הולכת. אתה מבין? חוץ מזה אל תשכח: דיסטורשן לא יכול להיות קונצנזוס".
לא בהכרח. עיין ערך היהודים, ברי סחרוף וכל השאר.
"נכון, אבל דיסטורשן, כדי להיות קונצנזוס, צריך זמן להפוך לכזה. היום היהודים הם מותג, אבל לקח להם זמן".
הדוגמה הזו משרתת אותך הפוך: אתה באת מנקודה אחרת, דווקא התחלת ממקום של פרסום, רייטינג ואהדה חוצת אס.אם.אסים.
"זכייה ב'כוכב נולד' לא היתה המטרה מבחינתי, אלא נקודה על הדרך. לא חשבתי שהחיים שלי אמורים להסתדר פיקס אחרי שאני זוכה. זה לא הגיוני. יש לי דרך לעבור. גם אז השתדלתי לראות את זה בזום יותר רחב ולהבין שזה חלק מהדרך שלי. בגלל זה לא היה משנה לי ליפול באחד השלבים. ידעתי שזו תוכנית שנגמרת ושאחריה אני צריך להזיז את עצמי עוד פעם. היום זה קל קצת יותר, כי כשהייתי אנונימי – אמנם יכולתי גם לקבוע הופעות, אבל זה היה סרט בשבילי לשכנע את בעל המקום שאני אבוא להופיע ולשלוח דמואים כדי שהוא יגיד אם זה בכלל לעניין".
היום אייזנברג לא מופיע, בגלל הסטטוס של "בין לבין" לדבריו – לא מוחתם פה ולא שם. "לכל דבר יש מחיר", הוא אומר, "וכרגע אין לי הופעות בגלל זה. אם מישהו רוצה להזמין אותי להופיע הוא לא בהכרח יידע איך להגיע אליי, ואני בעצמי לא יודע כמה אני עולה. לא יודע כמה אני בכלל שווה. אני יודע לשיר, אתה מבין?".
ומה היה לפני זה מבחינת ההופעות?
"היינו מופיעים במקומות כמו כפר עזה, יגור, חיפה. זה לא היה בקטע של חמש הופעות בשבוע, אלא יותר רגוע. בקטנות כזה. פה הופעה, שם הופעה. ואז פתאום מפוצצים את בארבי תל אביב. ואז שוב בקטנה, ירושלים וכאלה, ואז שוב בום בבארבי".

 

ג'קו מודה שזה לא המצב האידיאלי לפרנסה, אבל התמלוגים מאקו"ם ומחברות הסלולר משפרים את המאזן. וגם שימוש מושכל בסלביותו, כמו תפקיד הפרזנטור עבור חברת האופנה רנגלר, שבא בשבילו כמו אוויר לנשימה. יצא לו להרוויח מזה "כמה שקלים", וכן, גם זאת פרנסה. "אתה יודע, אני חושב על זה לאורך הזמן, אבל היו הרבה מקרים שהעדפתי לא לקחת עבודות שיש בהן הרבה כסף, רק בגלל שזה לא…".
מה, פסטיגל וכאלה?
"נגיד פסטיגל. יש בזה הרבה כסף, זה לא סוד, ובגלל זה אנשים עושים את זה. אפילו אמא שלי אמרה לי 'תשמע, זה יכול לסדר אותך, להרגיע אותך, לשנה הקרובה לא תחשוב איך אתה משלם שכירות'. אבל לא יודע. זה גם האופי שלי. אני מעדיף ללכת בדרך הקשה, ואחרי זה מעריך יותר את התוצאה".
אפרופו אמא מרים, היום היא פנסיונרית. הוריו הביאו אותו לעולם כשהיו בני 34-33, גיל מאוחר יחסית. זה היה פרק ב' של אמו, שכבר היו לה ילדים מנישואיה הראשונים. "היו לה חיים לא קלים, אז הגיע הזמן שתחייך כל הזמן", הוא אומר ומספר שעכשיו היא נמצאת בטיול בארה"ב. "בעצם, לאף אחד אין חיים קלים, אז מה זה החיים האלה?".
מממ, נכנסנו לשאלות קיומיות. אתה אדם מאמין, לא?
"אני מאוד מאמין. לא סתם יש לי הרבה חברים דתיים. ניגנתי הרי בתזמורת חסידית לפני 'כוכב נולד'. גם התפרנסתי מזה".
ככה, עם הקוקו?
"הייתי מכניס אותו לכובע. כבר ידעתי את המילים של המחרוזות של קרליבך וכאלה. ואז אתה לומד להבדיל בין חתונות של חב"ד לחתונות חסידיות. יש גם דרגות של צניעות, והדבר הזה הקסים אותי. היו גם נקודות בחיים שלי, בייחוד כשחברים טובים חזרו בתשובה, שהלכתי במקביל אליהם. הוקסמתי מזה ומצאתי את עצמי הולך לשיעורי תורה, לשיעורים של רבנים. לפעמים מהצד אתה לא מבין למה הם עושים ככה וככה, אבל אז אתה לומד ומבין שיש היגיון מאחורי כל דבר. עד היום אני לא יודע למה לקחתי צעד אחורה. ראיתי את החברים נשאבים, ואני עצרתי. מצד שני, ברור לי שזה עוד יקרה, שמתישהו אני אהיה חזק בדת, וכך גם אסיים את החיים שלי. מתי? לא יודע. אולי זה גם יבוא לי דרך המוזיקה".

לא עשיתי דווקא

שיחה עם ג'קו היא שיחה ללא חליפות, פוזות וחישובים קדחתניים. הוא מדבר פתוח, לא מסנן. כשאני מציע שנעבור לדבר על אלבום הבכורה שלו, הוא שואל "מה, על המאסטרפיס?", ופורץ בצחוק גדול. מאוחר יותר הוא יסביר שהכל עניין של ציפיות.
"אם נעשה תיאום ציפיות תראה שהכל פנאן", הוא מרחיב, "אבל מה לא עובד? בוא אגיד לך. יש בחור, זכה ב'כוכב נולד'. יופי, מגניב, סימן שהוא קונצנזוס לפחות מבחינת הבוחרים. אותו בחור דאג שלושה ימים אחרי זה להפסיק להיות כזה אהוב. תוסיף לזה שהחלטתי לבוא עם הדיסטורשנים ועם מיקסים לא כל כך קומוניקטיביים, כמו שחלק קראו לזה. לא כדי לעשות דווקא, אלא כי ככה אני רואה את זה, וככה היה הוויז'ן. אז מה, הייתי אמור למכור כמו נינט? הייתי צריך למכור זהב ביום? לא ציפיתי לדבר כזה. אם זה היה קורה הייתי הרבה יותר מופתע ממה שקורה עכשיו, שזה צפוי ובסדר גמור. היה באזז בהתחלה, הבאזז הזה נתן 6,000 עותקים שנמכרו, ומאז המכירות ירדו. עכשיו זה טפטופים".
נראה לי שאתה היחיד מבין השדרה שליוותה אותך שלא היו לו ציפיות גבוהות. בכל זאת, טדי לא הלכו איתך לאורך כל הדרך רק לשם שמים, והד ארצי לא היתה משקיעה אם הפרויקט לא היה בעל פוטנציאל כלכלי בעיניה.
"תשמע משהו: אני רק בדרך. כל הזמן. יש מטרות שאני מציב לעצמי, ויש כל הזמן התקדמות. היהודים גם היו חתומים בהד ארצי בתקליט הראשון שלהם. גם כשהחתימו אותם אף אחד לא בנה על זה שהם ימכרו זהב ביום. והלהקה הזו היום עובדת ומוכרת. אני זוכר שראיתי הופעה שלהם ב'פרפר לילה' של טל ברמן כשיצא הסינגל הראשון מתוך התקליט השני. בשידור החי ברמן אמר 'אתם יודעים שהאלבום הראשון שלכם קיבל זהב?'. ותום אמר 'אה, וואלה?'. חשבתי לעצמי 'בוא'נה, לקח להם זמן לקבל זהב, וואו, עברה שנה וחצי'. והלוואי שזה יקרה לי. גם בקנה מידה של דיסטורשנים בישראל זה פגז, אחלה. אתה מבין מה זה בשבילי לדעת שיש 6,000 תקליטים שלי שעפו? מבחינתי הצלחתי. לא אגיד לך שרציתי לשבת בבית ולא להופיע. אבל אני מאמין שבעוד שלב בקריירה שלי, בתקליט הבא, אני אוכל להגיד מכל הבחינות שוואלה, זה בדיוק מה שרציתי שיהיה".
כשסיים את המיקסים לאלבום הבכורה שלו ניגש אייזנברג אל טמירה ירדני ונתן לה עותק ראשוני. התגובה שלה היתה משהו כמו: "תשמע ג'קו, הדיסק באמת יפה, אבל המיקס קשה מדי. אתם לא יכולים לרכך את זה?". ג'קו זוכר שהוא אמר "אני לא רוצה. זו האמנות שלי. זה היה הוויז'ן, ככה רציתי. טמירה ענתה: 'תיקח בחשבון שאם ככה זה יישאר, זה יהיה קשה לאנשים'. אייזנברג לא התבלבל ואמר "או.קיי, אני לא מנסה עכשיו להתייפייף".
נראה שלא ניסית לעשות לטדי חיים קלים.
"גם לא ניסיתי לעשות לעצמי חיים קשים. אני עושה מוזיקה כמו שאני יודע לעשות, ומנסה שזה ייצא כמה שיותר קרוב לאיך שאני רוצה. ברור שיש דברים שאתה מתחשב בהם בדרך, ומעבר לעצמך יש נגנים וסאונדמן ומפיק וניהול והרבה דברים שיכולים להשפיע, אבל בגדול זה אמור לצאת איך שאני רוצה שזה ייצא. זה חייב להיות ככה. אחרת אין אינדיבידואליות. מה, כולם יעשו אותו דבר?"
הביקורות על האלבום גרסו שהשירים עצמם פחות טובים, פחות קולעים.
"פחות טובים ממה, כאילו? אתה מבין? תשמע, ב'כוכב' שרתי את 'נרדם על החולות' ואת 'נשארתי נורמלי', ושניהם בלדות רוק. הם היו קומוניקטיביים מאוד. השיר שכתבתי ל'כוכב נולד 5', 'קשה לי לא להתרגש', היה גם כזה, עם בית קטן ופזמון גדול – בית ספר לבלדות רוק: קצר, קולע, להיטי כזה. ואחרי שלושת השירים האלה הוצאתי תקליט. הייתי צריך לשחרר סינגל ראשון, ואמרתי 'או.קיי, הבינו כבר שאני יודע לעשות את הבלדות האלה. עכשיו אני רוצה לתת קצת גיטרות. ואז הוצאנו את 'שר שר', שיש לי הרגשה שיום אחד הרבה אנשים שלא מכירים אותו או חושבים שהוא לא משהו יגידו שהוא דווקא סבבה. אז או.קיי, הסינגל הזה לא שם אותי בקונצנזוס".
אולי האלבום כולו פשוט פחות מתאים לישראל 2008?
"פחות מתאים ל-2008, מסכים איתך. אבל קח בחשבון שהתקליט הזה לא היה הצהרה אופנתית מבחינתי. אני לא רואה את עצמי מהאמנים שמכתיבים אופנה. עשיתי תקליט מהקרביים, שהוא אוסף של שירים מתקופות שונות בחיים שלי".
אבל ההפקה המוזיקלית נעשתה היום, לא בשנות התשעים.
"כשניגשנו לעבוד, פתאום היה לי קטע כזה שאמרתי 'בוא'נה, לא יצא לי עדיין לשמוע בארץ הפקה שמזכירה את הלכלוכים של פרל ג'אם או של נירוונה. החספוס הזה, הג'יפה, הסירחון שיש בו קסם – לא היה לי כזה בעברית. היהודים הם יותר דארק, וגם הגראנג' הישראלי ההוא של הניינטיז, עם הקספרים וזקני צפת, שגדלתי עליהם, לא היה בדיוק זה. אז רציתי שכן יהיה. הרבה אנשים אומרים שישראל נמצאת בפיגור של עשור אחרי המוזיקה בעולם".
אז הנצחת את זה.
ג'קו צוחק: "אמרתי 'סוף סוף נגמרו האייטיז, בואו ניכנס לניינטיז'. כי אני, בהרגשה שלי, הרבה הפקות ישראליות היו נשמעות לי אייטיז כל הזמן. למרות שאם אני אחפש אצלי, בטח לא הכל מושלם, ויש בטח דברים שהם אפילו לא אייטיז. בתקליט הבא, אגב, ההשקפה והראייה יהיו אחרות לגמרי, וזה כן יהיה 2008. או בעצם 2009. השירים באלבום הבכורה נאספו בעיקר מגיל העשרה שלי, שזה הניינטיז. גדלתי משם, הושפעתי משם. בתקליט הבא יהיו שירים שנכתבים עכשיו. בעודנו מדברים עכשיו נרקם לו שיר חדש. עכשיו תלך, ואני אכתוב עליך שיר. אני כבר לא ב-94', לא שמעתי פרל ג'אם ים זמן, ואני יודע גם את הכיוון של ההפקה המוזיקלית באלבום הבא. אני עובד היום עם מחשבים, סאונדים אלקטרוניים, לופים ודברים יותר מחוברים למה שקור
היום. אני כמובן אשאר ברוקנ'רול, אבל הסאונד יהיה יותר של המאה ה-21. שתבין, אם לא הייתי במגמה של עשייה לא היה לי טוב. הייתי יושב פה, מדבר איתך בבאסה, אומר שוואלה, זה לא מה שדמיינתי. אבל החיים זה לא מה שמדמיינים, והיופי הוא דווקא שיש את העקלתונים האלה של החיים. זה רק נותן לי יותר דרייב. אני מבטיח לך שבפעם הבאה שניפגש זה יהיה סרט אחר לגמרי. מבטיח לך! אני יודע".
יכול להיות שאת זה היית אומר לי גם לפני שנה.
"לא. למה? לא יודע, אבל לא הייתי אומר את זה. לפני שנה הייתי באמצע חזרות על התקליט. האמנתי בעצמי מאוד, אבל לא חשבתי על כמה אמכור. לא היה לי את הקטע הזה".

 

יכול להיות שלאלבום מראש לא היה סיכוי בגלל שסימנו אותך? יכול להיות שגם אם היית מוציא אלבום קומוניקטיבי הוא לא היה זוכה להצלחה גדולה בגלל הבלגן התקשורתי?
"יכול להיות שמה שלא הייתי עושה, היו… כן, אני חושב שזה השפיע. זמן הוצאת התקליט היה יותר קרוב לזמן ה'טרגדיה' שלי. באיזו מידה זה השפיע? אין לי מושג, ואני גם לא רוצה לדעת. מפחד לדעת. אגב, כשאני שומע את התקליט אני בוכה. כמו ילד. שמעתי אותו פעם אחת מההתחלה עד הסוף – וזהו. זה מרגש אותי, בגלל זה אני בוכה מהטקסטים. גם כל פעם מחדש יש לי את הקטע שאני מחזיק אותו ביד, לא מאמין, ואומר 'בוא'נה, זה התקליט שלי'. אני עוד לא מבין את זה, כי כל החיים רציתי להוציא תקליט ככה, בחברה גדולה, עם עטיפה כזו מגניבה. אז הנה זה. זה עוד משהו שהצלחתי להתחיל ולסיים, שזה לא מובן מאליו, בטח לא עבורי. אני בנאדם שלאורך השנים, יותר בשנות העשרה, היה ידוע כבנאדם שמתחיל דברים ולא מסיים אותם, או נשבר שנייה לפני הסוף. זה אופי כזה. וחשוב לי להוכיח לעצמי שאפשר גם אחרת. להוכיח שהתבגרתי".
ממה עוד אתה בוכה?
"לא אשקר לך: אני בוכה. כשחושבים על זה, אני בוכה כמו שאני צוחק. אני לא מציף את עצמי ברחמים עצמיים וכאלה. זה יכול להישמע לך מוזר, אבל כשאני שומע הקלטות של שירים שאני מבצע לפני תקופת 'כוכב נולד', אני מתמקד בטקסט ובוכה. יש לי פשוט טקסטים שאני שואל את עצמי 'קיבינימט, לא יכולת לכתוב משהו טוב על עצמך? על משהו טוב שיקרה לך? למה כתבת רק דברים רעים? למה כל מה שכתבת קרה לך?'. זה מפחיד אותי. היום על כל ארבעה-חמישה שירים שאני כותב בתהליך הרגיל של היצירה יש אחד שבו אני מכריח את עצמי לכתוב משהו טוב. אתה יודע, כאילו לשנות את המציאות. פתאום הבנתי שהרבה מהמציאות שלי קשורה למה שכתבתי. כל אדם הוא נבואה קטנה שמגשימה את עצמה. ואין לנו לאן לברוח מהתת-מודע של עצמנו. אז אתה כותב, ופתאום הכל באמת קורה לך. אז אתה חושב 'למה לא כתבתי ככה איזה חיש-גד או משהו כזה?'"
וחוץ משירים, ממה אתה עוד בוכה?
"אני בוכה מהכל, נו, אני לא יודע להגיד לך ממה. זה אידיוטי, אבל אני בוכה כשאני מתרגש. ולפעמים ההתרגשות באה מסתם דברים. לפני כמה ימים הלכתי עם אודי, הכלב שלי, פה בשדות ליד הבית. אני הולך ופתאום השמש שוקעת, ועבר סוס, וישבה לו חסידה על הגב. ממש באווירה של 'נשיונל גיאוגרפיק', פול פאוור. אני הולך ונושם, ופתאום מוצא את עצמי דומע, מתרגש מההרמוניה של הטבע, כמו אידיוט! ויש בכי של לחץ. כשאני בסטרס אני גם דומע בלי לשלוט בזה".

כבר לא מבקש סליחה

ג'קו ניגש למחשב במעבר חד ומשמיע שיר חדש ופלייבק של שיר אחר. אין מה לומר – כבר בשלב הראשוני רואים שהכיוון אחר לגמרי. אם יהיו יחסי ציבור מאסיביים, אהדה ברדיו וסליחה ציבורית קולקטיבית, אל תתפלאו אם האלבום, שייצא ככל הנראה במהלך 2009 בהד ארצי (שבה חתום אייזנברג לחוזה בן שלושה אלבומים), ימכור הרבה יותר מ-6,000 עותקים.
מצד שני, עדיין רובצת מעל ראשו קללת הראיון ההוא ב"7 לילות". מדובר, כזכור, בכתבה שבלמה את הקריירה של הכוכב הנולד הרביעי, ימים ספורים לאחר ההכתרה בפארק הירקון בתל אביב. אייזנברג דיבר על השירות הצבאי שלא עשה, לכלך על רמי קלינשטיין (מה שגרם להליקון לבטל את החוזה לאלבום הבכורה) ודאג לגבש תדמית של צעיר מפונק, משתמט ובעל פה בממדים שמעוררים מרבצו כל עיתונאי שמשחר לאקשן.
"מה, מהממים. מה קרה לך? הם נראו לי מהממים", אומר אייזנברג בתשובה לשאלה מה חשב על המראיינים, רביב גולן ורז שכניק, כשפגש אותם. "מבחינתי עשו לי שם תרגיל, ממש ככה. וזה לא משנה כלום – אני לא משתמט, ושאף אחד לא יקרא לי משתמט. יש לי חברים חיילים בסדיר ובקבע, ואתה יודע, אני בנאדם אוהב אנוש, נקרא לזה כך, ואני כל הזמן מחפש איפה להתנדב בבתי חולים, למען ילדים עם תסמונת דאון, ועושים ממני איזה בנאדם חרא. ותכלס אני יודע שאני לא".
בהופעות שמזמינות עיריות ומועצות מקומיות הפכת לפרסונה נון-גרטה בגלל תווית ההשתמטות. זה עדיין נמשך?
"מי שקורא לי משתמט פשוט לא יודע את העובדות ולא יודע עליי שום דבר. יחי ההבדל הקטן בין מי שיעשה הכל כדי לא להתגייס ובין מי שהתייצב כמוני לכל צווי הגיוס ורצה לתרום. רוצים להגיד עליי דברים שליליים? חפשו את הדברים הנכונים ותגידו. אל תמציאו עליי שקרים. הלכתי לכל הצווים, רציתי להתגייס, הכל בשיא הנכונות. עבור ההורים שלי כזוג אני בן יחיד, והמצב של אמא שלי לא היה בשיאו מאז שאבא שלי נפטר במלחמת המפרץ. אחרי שסיפרתי על עצמי בלי להמציא כלום, אמרו לי 'לך תעזור לאמא שלך, לך לעבוד. אתה עדיין פרופיל 97. קח פטור על פי חוק, בהתחשב בנסיבות. מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך' וכל זה. אף אחד לא כתב למטה בפטור 'נ.ב – החיים שלך גמורים, חביבי, עוד נראה לך מה זה' (צוחק)".
אבל גם הראיון ב"7 לילות", שבו לא הפגנת פטריוטיות, תרם לא מעט לתדמית.
"עזוב. הראיון הזה היה חתיכת קשקוש אחד גדול מבחינתי. הוא היה הוצאה שלי מהקשרי. כל מה שאמרתי הוצא מהקשרו. שני החבר'ה שעשו את הכתבה הזו – אני יודע שעד היום הם מרגישים לא נוח איתה. אני יודע את זה (מ"7 לילות" נמסר בתגובה: "מעט מוזר לנו שאחרי שנתיים ולאחר קריירה שלמה של התנצלויות פומביות, ג'קו נזכר שדבריו בעצם הוצאו מהקשרם. אנחנו מזמינים אותו לבוא ולהאזין לראיון המוקלט כדי לרענן את זיכרונו"). אגב, כשהצגתי את הפטור בחדשות בערוץ 2, חשבתי שכולם רואים ערוץ 2, ויום אחרי כולם יבינו שוואלה, זה לא נכון, ואני לא משתמט. זה לא עבד, ואני נגנב. תעזבו אותי, אני בכלל חנון, סתם יש לי שיער ארוך".
היית מתגייס עכשיו סטייל מאיה בוסקילה? מה חשבת כששמעת על הגיוס שלה?
"דוגרי? הרמתי גבה. אמרתי 'מה הקטע?'. אמרו לי שזה מטעמים מצפוניים, שהיא מרגישה לא נעים מעצמה ורוצה לתת. אני לא הייתי עושה את זה מסיבה אחת: אין לי מצפון על זה שכביכול ניסיתי לברוח ממחויבות, כי לא ניסיתי! אתה מבין את העניין? אין לי מצפון רע. רציתי ללכת, והם אמרו לי לא. אז הסרט של מאיה, אם הוא באמת מטעמים מצפוניים – יאללה, שיחקת אותה. אני מכיר אותה, אוהב אותה, היא מותק של בחורה, גדלתי ממש בית לידה. אני מקווה שזה עשה לה רק טוב. אבל היום אני כבר לא אתגייס".
ואם יבקשו ממך שירות מיוחד בהופעות בפני חיילים?
"ברור שאני אתנדב. בטח שאני אבוא, אפילו ארוץ להופיע! אבל בכל מקרה, אני יודע דבר אחד: החרמות או לא, אני אמשיך לעשות מוזיקה".
אפרופו הראיון ההוא, נפגשת מאז עם רמי קלינשטיין?
"אף פעם, בחיים לא. אין לי כלום נגדו בתכלס, יש גם מלא שירים שלו שאני אוהב. כמו כולנו, שמעתי מלא רמי קלינשטיין לאורך השנים, ובאופן טבעי יש שירים שאני יותר אוהב ויש שירים שפחות. בראיון ההוא ביקשו ממני לציין שמות של אמנים שאני אוהב, ונתתי רשימה. ואז ביקשו אמנים שאני פחות מתחבר אליהם. אז שוב נתתי רשימה. ולא דיברתי ספציפית על רמי, אלא על שיר אחד שלו שלא בא לי טוב. קח בחשבון שהאמנתי שאני מדבר עם שני אנשים שהם חברים שלי עכשיו! אתה מבין? הם לא עיתונאים, הם חבר'ה. ואני מישהו שלא התראיין לפני זה בהרחבה, ואני באופוריה של הצלחה. הדבר האחרון שציפיתי הוא שבסופו של דבר לא יצוין בכתבה מיהם האמנים שאני אוהב".

 

 

בהתחלה לא רצית להתראיין, כי אתה לא צריך לקדם כלום. אז למה הסכמת בסוף?
"אתמול עשיתי כמה שיחות טלפון, לא רוצה להגיד למי, אבל יש התנגדות שאעשה את הכתבה הזו, כי זה כאילו לשרוף כתבה על כלום כביכול. אבל אני לא רואה את זה ככה. קודם כל, אני אעשה כל מה שאפשר כדי לנקות את השם שלי ממה שדיברנו קודם, כי זה עדיין רודף אותי. זה כתם. והוא מבאס, כי הוא שקר. מבחינתי זה סוג של מטרה. ואני גם רוצה שמי שיקרא יבין שלא מדובר באדם רצוץ ושבור שיושב בבית ולא יודע מה קורה איתו, אלא בבנאדם שבאמת נמצא כל הזמן במגמה של עשייה. אגב, אני לא יודע איזה בנאדם ציפית לראות. הרבה אנשים באים ואומרים לי 'וואלה, אחרי שהכרנו אותך – אתה ממש לא מה שדמיינו'. הם דמיינו טיפוס שלילי, אתה מבין? ולך תסביר שאתה ממש, אבל ממש לא כזה, אלא בסך הכל בנאדם".

 

המשך הראיון – בגיליון 471 של "רייטינג"

____________________________________________________

למנוי על הבלוג ולקבלת עדכונים במייל על רשימות חדשות לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נגעל ממשתמטים  On 25 ביוני 2008 at 13:39

    מי שהשתמט מהצבא ועוד מתגאה בכך – לא קונים את הדיסק שלו ולא הולכים להופעות שלו. מסתבר שיש צדק בעולם

  • לינוי  On 25 ביוני 2008 at 16:57

    אחד כמו ג'קו מן הסתם צריך היה לא מעט אומץ כדי להתראיין עכשיו, אבל גם כדי לראיין אותו בדרך שעשית זאת צריך לפתוח מחסני הומניזם פנימיים. יפה עשית. ישר כח.

  • אור  On 26 ביוני 2008 at 15:25

    אתה מוכשר בטירוף – תמשיך לעבוד. המוזיקה הישראלית צריכה אנשים כמוך

  • דודו  On 27 ביוני 2008 at 18:45

    גם את עופר ניסים לא שאלתי על קרבתו ליהדות :-)

    חוצמזה נראה לי לפי התגובות הקנטרניות והנודניקיות שלך שאתה די סובל כאן. אז אולי תחוס על בריאותך הנפשית?

  • אוהבים את ג'קו  On 27 ביוני 2008 at 19:27

    תודה לך דודו שנתת לג'קו את המקום הזה להתבטא, לספר את האמת והמציאות שלו כפי שהוא רואה אותה ולא כפי שהתקשורת מציירת אותה.
    מקווה שמי שקרא הבין שמדובר בבחור בעל נשמה גדולה רחוק מאוד מהתדמית שהלבישו עליו.
    מאחלים לו המון הצלחה ,תמיד מאחוריו

  • אור  On 1 ביולי 2008 at 10:53

    אמנם הכתבה המרכזית הפכה להיות זו שבהתכתבות\התנצחות בטוקבק, אבל בעניין ג'קו – מה שמעניין בפרשה, זה לא פליטות הפה שלו, כי שטויות כולם אומרים ואם אתה מוזיקאי אתה לא ממש חייב להיות חכם(למרות שזה יהיה נחמד), וכשאתה טירון ברור שתעשה שטויות,אבל המרתק הוא איך עם שלם קם בבוקר וגילה שרימו אותו.העם נעלב, פשוט מאד. הוא נתן את כל הקולות למישהו שהתברר שאינו שותף לערכים שלו. העם התכונן לזוגיות וחטף סטירה ולכן לא משנה מה ג'קו יגיד – אחרי בגידה – לא משלימים.גם כשהאישה מתבררת כמושלמת, היא פשוט ירדה מהלב.
    NEXT

  • דרור  On 4 בנובמבר 2009 at 22:15

    אני מאוד שמח שנתנו לו את הבמה.
    הוא מוסיקאי אדיר. אין כמוהו בארץ. ובאמת עושה רושם שירדו עליו חזק מידי.
    אני שומע את האלבום שלו בלי הפסקה.
    אפשר גם לשמוע מהמוזיקה שזה בן אדם עם הרבה רגש ונשמה.
    ג'קו שיהיה בהצלחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: